האם הנכם נוהגים לסמוך על העירוב השכונתי המצוי בערים החרדיות?

האם הנכם נוהגים לסמוך על העירוב השכונתי המצוי בערים החרדיות?

  • כן, באופן קבוע.

    קולות: 119 43.4%
  • רק בשעת הדחק.

    קולות: 43 15.7%
  • לא, אלא אם זה על חשבון מישהו.

    קולות: 33 12.0%
  • לא, בכל מצב.

    קולות: 70 25.5%
  • אחר, פרט באשכול.

    קולות: 9 3.3%

  • סה"כ בוחרים
    274

אשדת לעמו

משתמש ותיק
אשמח שמשתתפי הסקר יפרטו ויבארו, על מה ולמה הם נוהגים כן, המחמירים והמקילים.
 

אשדת לעמו

משתמש ותיק
פותח הנושא
אני כרגע משתייך לאלה שסומכים באופן קבוע,
אך לא חקרתי את הנושא,
על כן אשמח שאלמה שכתבו 'לא בכל מצב',
יבארו למה.
 
פשיטא שאני סומך על העירוב!
אלא שברוב המקומות זה רק 'עירוב'.
רשימת בעיות שמצויות מאוד ב'עירוב השכונתי'.
1. רוב העירוב צורת הפתח, פסול לדעת הרמב"ם והמ"ב מחמיר לכתחילה
2. העירוב מקיף רה"ר דאורייתא להראשונים שאי"צ 60 ריבוא, והמ"ב סומך על 60 ריבוא רק בדוחק גדול
3. השיתוף בעייתי מאוד גם בעירובי השכונות.
4. בית סאתיים, לא מצוי כל כך בירושלים הצפופה.
 

נותן טעם לשבח

משתמש ותיק
אינו דומה עיר לחבירו, ולא שכונה לחבירתה.
יש ערים עם רה"ר דאורייתא לכו"ע (בעיקר בחו"ל),
יש ערים עם רה"ר ספק דאורייתא (שגם העירובין השכונתיים ה'מהודרים' לא פתרו בעיה זו),
ויש ערים שלפי כל השיטות אין בהם שום חשש של רה"ר דאורייתא.
יש שכונות שהעירוב השכונתי מהודר ומתוחזק כהוגן, יש מקומות שאין פתרון מלא לבעיית השכירויות, וכו'.
 

לביא

משתמש ותיק
לא סומך על זה לכתחילה.
במקרה של שלום בית אני סומך.
ובמקרה של העברת ד״ת אני מעביר בכמה שינויים וסומך על שבות דשבות במקום מצווה, כי גם על הצד שרה״ר בימינו דאורייתא, העירוב הופך אותו לודאי דרבנן.

והסיבה ״למה״ היא די ברורה, יש סתירה בדעת השו״ע בנידון, ההוראה להחמיר שלא לטלטל.
(לא הוראה כללית כמובן, כולם יודעים כשאני כותב כך, מי מורה כך...)
 

מיכי

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
פשיטא שאני סומך על העירוב!
אלא שברוב המקומות זה רק 'עירוב'.
רשימת בעיות שמצויות מאוד ב'עירוב השכונתי'.
1. רוב העירוב צורת הפתח, פסול לדעת הרמב"ם והמ"ב מחמיר לכתחילה
2. העירוב מקיף רה"ר דאורייתא להראשונים שאי"צ 60 ריבוא, והמ"ב סומך על 60 ריבוא רק בדוחק גדול
3. השיתוף בעייתי מאוד גם בעירובי השכונות.
4. בית סאתיים, לא מצוי כל כך בירושלים הצפופה.

עברת לירושלים?
 
מיכי אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
פשיטא שאני סומך על העירוב!
אלא שברוב המקומות זה רק 'עירוב'.
רשימת בעיות שמצויות מאוד ב'עירוב השכונתי'.
1. רוב העירוב צורת הפתח, פסול לדעת הרמב"ם והמ"ב מחמיר לכתחילה
2. העירוב מקיף רה"ר דאורייתא להראשונים שאי"צ 60 ריבוא, והמ"ב סומך על 60 ריבוא רק בדוחק גדול
3. השיתוף בעייתי מאוד גם בעירובי השכונות.
4. בית סאתיים, לא מצוי כל כך בירושלים הצפופה.

עברת לירושלים?
לפעמים אני עובר בירושלים...
 

יהודי

משתמש ותיק
אהרונוב אמר:
אני כרגע משתייך לאלה שסומכים באופן קבוע,
אך לא חקרתי את הנושא,
על כן אשמח שאלמה שכתבו 'לא בכל מצב',
יבארו למה.
לא הבנתי למה הם צריכים להסביר מדוע אינם סומכים, ולא כבודו צריך להסביר מדוע הוא כן סומך.
 
 

נותן טעם לשבח

משתמש ותיק
לביא אמר:
ובמקרה של העברת ד״ת אני מעביר בכמה שינויים וסומך על שבות דשבות במקום מצווה, כי גם על הצד שרה״ר בימינו דאורייתא, העירוב הופך אותו לודאי דרבנן.
לא מדוייק, אכן יש שכתבו כן בד' הרמב"ם, אבל לרוה"פ והשו"ע בכללם בלי דלתות נעולות העירוב לא שווה כלום, ונשאר באיסור דאורייתא.
ראה ביאור הלכה סי' שסד:
הנה מבואר בסעיף זה דבר"ה בעי דלתות לכו"ע ולדעה קמייתא צריך לנעול ואי לא"ה אסור לטלטל מדאורייתא ולדעה בתרייתא די בראויות לנעול וא"כ קשה על מנהג העולם שמסתפקין בצוה"פ בר"ה שהוא רחב י"ו אמה ומפולש משער לשער, ולסמוך על שיטה דלדידן לית לן ר"ה ג"כ קשה מאוד, דבאמת רוב ראשונים סוברין דגם בדידן איכא ר"ה, עיין במשכנ"י שהאריך בזה, וא"כ קשה לסמוך ע"ז באיסור סקילה, והנכון דסומכין על שיטת הרמב"ם דפסק כר"א דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא ולדידיה בודאי מן התורה סגי בצוה"פ ולא נשאר לנו כ"א איסור דרבנן דיש גם לר"א בלא דלתות וכדמוכח מהרמב"ם, ובזה אפשר דיש לסמוך אדעה דאין ר"ה אלא בששים ריבוא ולא הוי אלא כרמלית ולהכי סגי בצורת הפתח, ומ"מ לאו דרך כבושה היא דרוב הפוסקים העתיקו כר' יוחנן דבלא דלתות נעולות יש חיוב חטאת, וגם קולא זו דאין ר"ה בלא ששים ריבוא הרבה ראשונים פליגי עלה, וע"כ אף דאין למחות ביד העולם שנהגו להקל, אבל בעל נפש יחמיר לעצמו כי יש בזה גררא דחיוב חטאת, וכ"כ בספר בית מאיר עי"ש:



 
 

ימר

משתמש ותיק
יהודי אמר:
אהרונוב אמר:
אני כרגע משתייך לאלה שסומכים באופן קבוע,
אך לא חקרתי את הנושא,
על כן אשמח שאלמה שכתבו 'לא בכל מצב',
יבארו למה.
לא הבנתי למה הם צריכים להסביר מדוע אינם סומכים, ולא כבודו צריך להסביר מדוע הוא כן סומך.
 

כי מי שאינו מודה בעירוב הרי הוא צדוקי, ולכן מי שלא מטלטל צריך להסביר את עצמו, [שיש שאלות וכו']
 

יהודי

משתמש ותיק
ימר אמר:
יהודי אמר:
אהרונוב אמר:
אני כרגע משתייך לאלה שסומכים באופן קבוע,
אך לא חקרתי את הנושא,
על כן אשמח שאלמה שכתבו 'לא בכל מצב',
יבארו למה.
לא הבנתי למה הם צריכים להסביר מדוע אינם סומכים, ולא כבודו צריך להסביר מדוע הוא כן סומך.

כי מי שאינו מודה בעירוב הרי הוא צדוקי, ולכן מי שלא מטלטל צריך להסביר את עצמו, [שיש שאלות וכו']
אני מאמין ומקוה שכבודו הבין מה שכתב.
 
 

ימר

משתמש ותיק
הבנתי.
כתבתי, כשיש עירוב מותר לטלטל, וכנ"ל.
מי שאוסר בגלל חששות, יבהיר למה.
 

לביא

משתמש ותיק
נותן טעם לשבח אמר:
לביא אמר:
ובמקרה של העברת ד״ת אני מעביר בכמה שינויים וסומך על שבות דשבות במקום מצווה, כי גם על הצד שרה״ר בימינו דאורייתא, העירוב הופך אותו לודאי דרבנן.
לא מדוייק, אכן יש שכתבו כן בד' הרמב"ם, אבל לרוה"פ והשו"ע בכללם בלי דלתות נעולות העירוב לא שווה כלום, ונשאר באיסור דאורייתא.
ראה ביאור הלכה סי' שסד:
הנה מבואר בסעיף זה דבר"ה בעי דלתות לכו"ע ולדעה קמייתא צריך לנעול ואי לא"ה אסור לטלטל מדאורייתא ולדעה בתרייתא די בראויות לנעול וא"כ קשה על מנהג העולם שמסתפקין בצוה"פ בר"ה שהוא רחב י"ו אמה ומפולש משער לשער, ולסמוך על שיטה דלדידן לית לן ר"ה ג"כ קשה מאוד, דבאמת רוב ראשונים סוברין דגם בדידן איכא ר"ה, עיין במשכנ"י שהאריך בזה, וא"כ קשה לסמוך ע"ז באיסור סקילה, והנכון דסומכין על שיטת הרמב"ם דפסק כר"א דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא ולדידיה בודאי מן התורה סגי בצוה"פ ולא נשאר לנו כ"א איסור דרבנן דיש גם לר"א בלא דלתות וכדמוכח מהרמב"ם, ובזה אפשר דיש לסמוך אדעה דאין ר"ה אלא בששים ריבוא ולא הוי אלא כרמלית ולהכי סגי בצורת הפתח, ומ"מ לאו דרך כבושה היא דרוב הפוסקים העתיקו כר' יוחנן דבלא דלתות נעולות יש חיוב חטאת, וגם קולא זו דאין ר"ה בלא ששים ריבוא הרבה ראשונים פליגי עלה, וע"כ אף דאין למחות ביד העולם שנהגו להקל, אבל בעל נפש יחמיר לעצמו כי יש בזה גררא דחיוב חטאת, וכ"כ בספר בית מאיר עי"ש:



 
אני מדבר ממאי דנקטינן להלכה שהעירוב מועיל, אך מחמירים בכ״א.
ימר אמר:
הבנתי.
כתבתי, כשיש עירוב מותר לטלטל, וכנ"ל.
מי שאוסר בגלל חששות, יבהיר למה.
אין היום אוסרים למיטב ידיעתי.
רוב מי שנוהג שלא לטלטל הוא כיוון שפוסקי זמנינו כותבים שהירא את דבר ה׳ יחמיר לא לטלטל.
 

יודע מאין בא

משתמש רשום
תלוי באיזה עיר ובאיזה שכונה להוציא שעון שאפשר לצרף את הסברא שהוא תכשיט וממילא אין בו איסור טלטול
 

יהודי

משתמש ותיק
ימר אמר:
הבנתי.
כתבתי, כשיש עירוב מותר לטלטל, וכנ"ל.
מי שאוסר בגלל חששות, יבהיר למה.


מצוין.
אני התכוונתי שישנם עשרות סימנים בשו"ע המבארים היטב כיצד אמור להיות עירוב באופן בו מותר לטלטל לכתחילה. ולכאו' מי שמטלטל אמור לדעת באופן ברור שעפ"י דין, הכל נעשה כמו שצריך. 
אחרי שיובהר היטב הנ"ל, אשתדל לכתוב את החששות המצויים בכל עירוב באשר הוא. 

 
 

ניקושלה

משתמש ותיק
איני מטלטל כלל, משום דעת מרן השו"ע שלא בעי' ס' ריבוא לרה"ר דאו'. אמנם, מרן הגרב"צ א"ש, אול"צ א ל, כ' דמרן לא החמיר זאת אלא לגבי דאו', וממילא אפשר לטלטל בשינוי, או בעקירה בלא הנחה וכו'. והרבה פעמים אני סומך ע"ז.
 

ניקושלה

משתמש ותיק
יהודי אמר:
שישנם עשרות סימנים בשו"ע המבארים היטב כיצד אמור להיות עירוב באופן בו מותר לטלטל לכתחילה
כמדו' שלא יותר משש עשרה סימנים סה"כ (שמט - שסה).
 

ניקושלה

משתמש ותיק
יהודי אמר:
ניקושלה אמר:
יהודי אמר:
שישנם עשרות סימנים בשו"ע המבארים היטב כיצד אמור להיות עירוב באופן בו מותר לטלטל לכתחילה
כמדו' שלא יותר משש עשרה סימנים סה"כ (שמט - שסה).
מה עם עירובי חצירות

אכן, צדקת ממני
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
יהודי אמר:
ימר אמר:
יהודי אמר:
לא הבנתי למה הם צריכים להסביר מדוע אינם סומכים, ולא כבודו צריך להסביר מדוע הוא כן סומך.

כי מי שאינו מודה בעירוב הרי הוא צדוקי, ולכן מי שלא מטלטל צריך להסביר את עצמו, [שיש שאלות וכו']
אני מאמין ומקוה שכבודו הבין מה שכתב.

לכתוב לא בכל מצב

זה אומר גם על חשבון האשה הילדים ההורים האורחים

פעם הלכתי ללוות זוג אורחים שהתארחו אצלינו בשביל להיות ה"גוי של שבת" שסוחב להם את המפתח
עד לדירת האירוח שלהם

נשמע לכם נורמלי

אז תסבירו

וממ"נ אם הוא אוחז שזה אסור מדינא אסור לו ליהנות מהגוי שמצא
ואם סובר שזה רק חומרא למה יחמיר על חשבון הגוי שלו...
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
יהודי אמר:

לכתוב לא בכל מצב

זה אומר גם על חשבון האשה הילדים ההורים האורחים
בבקשה עיין כאן.

אני מנסה להפיץ את המסר הזה ככל הניתן. תרבות השפיטה והביקורת של כל מחמיר כאילו הוא 'על חשבון', אינה מוצדקת בהרבה מקרים.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
לביא אמר:
ובמקרה של העברת ד״ת אני מעביר בכמה שינויים וסומך על שבות דשבות במקום מצווה, כי גם על הצד שרה״ר בימינו דאורייתא, העירוב הופך אותו לודאי דרבנן.
אין התר שבות דשבות במקום מצווה אלא באמירה לנכרי 
כדאיתא בגמ' בעירובין דף סח א [ששם הוא מקור ההתר של שבות דשבות במקום מצווה] 

הָהוּא יָנוֹקָא דְּאִשְׁתְּפִיךְ חַמִּימֵיהּ. אֲמַר לְהוּ רַבָּה: נַיְיתוֹ לֵיהּ חַמִּימֵי מִגּוֹ בֵּיתַאי. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְהָא לָא עָרְבִינַן. יזאֲמַר לֵיהּ: נִסְמוֹךְ אַשִּׁיתּוּף. אֲמַר לֵיהּ: הָא לָא שַׁתְּפִינַן. נֵימְרוּ לֵיהּ לְגוֹי לַיְתֵי לֵיהּ. יחאָמַר אַבָּיֵי: בְּעַי לְאוֹתֹבֵיהּ לְמָר, וְלָא שַׁבְקַן רַב יוֹסֵף, דְּאָמַר רַב [יוֹסֵף אָמַר רַב] כָּהֲנָא: כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב יְהוּדָה, הֲוָה אֲמַר לַן: בִּדְאוֹרָיְיתָא — מוֹתְבִינַן תְּיוּבְתָּא וַהֲדַר עָבְדִינַן מַעֲשֶׂה, בִּדְרַבָּנַן — עָבְדִינַן מַעֲשֶׂה וַהֲדַר מוֹתְבִינַן תְּיוּבְתָּא. יטלְבָתַר הָכִי אֲמַר לֵיהּ: מַאי בָּעֵית לְאוֹתֹבֵיהּ לְמָר? אֲמַר [לֵיהּ: דְּתַנְיָא]: הַזָּאָה שְׁבוּת, וַאֲמִירָה לְגוֹי שְׁבוּת. מָה הַזָּאָה שְׁבוּת, וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. אַף אֲמִירָה לְגוֹי שְׁבוּת, וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. באֲמַר לֵיהּ: וְלָא שָׁנֵי לָךְ בֵּין שְׁבוּת דְּאִית בֵּיהּ מַעֲשֶׂה לִשְׁבוּת דְּלֵית בֵּיהּ מַעֲשֶׂה? דְּהָא מָר לָא אֲמַר לְגוֹי: זִיל אַחֵים.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
איני מטלטל כלל בל"נ (שמעתי שבכפר חב"ד אפשר לכתחילה. בכל אופן עוד לא יצא לי להיות שם בשב"ק).
בשום מצב.

האפשרות 'אלא אם זה על חשבון אחרים' אינה מובנת לי. מעניין אם לתושבי ברוקלין יש שיקולים כאלו.
אני פשוט לא מגיע למצב שמישהו יצטרך לטלטל בגללי. אני מתייחס לעירי כאל מקום שראוי לכל יהודי ויהודי' שלא לטלטל בו, ולא מביא את עצמי למצב שאנשים צריכים לסחוב בשבילי.
אשתי שתחי' לא מכירה מציאות כזו שמשפחה שלימה לא תטלטל ולא תגיע עם הילדים לסעודות אצל ההורים וכו' - והיא מטלטלת. ואני הולך איתה. זה לא אומר שאני מחמיר על חשבונה. 
 

יהודי

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
לביא אמר:
ובמקרה של העברת ד״ת אני מעביר בכמה שינויים וסומך על שבות דשבות במקום מצווה, כי גם על הצד שרה״ר בימינו דאורייתא, העירוב הופך אותו לודאי דרבנן.
אין התר שבות דשבות במקום מצווה אלא באמירה לנכרי 
כדאיתא בגמ' בעירובין דף סח א

הָהוּא יָנוֹקָא דְּאִשְׁתְּפִיךְ חַמִּימֵיהּ. אֲמַר לְהוּ רַבָּה: נַיְיתוֹ לֵיהּ חַמִּימֵי מִגּוֹ בֵּיתַאי. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְהָא לָא עָרְבִינַן. יזאֲמַר לֵיהּ: נִסְמוֹךְ אַשִּׁיתּוּף. אֲמַר לֵיהּ: הָא לָא שַׁתְּפִינַן. נֵימְרוּ לֵיהּ לְגוֹי לַיְתֵי לֵיהּ. יחאָמַר אַבָּיֵי: בְּעַי לְאוֹתֹבֵיהּ לְמָר, וְלָא שַׁבְקַן רַב יוֹסֵף, דְּאָמַר רַב [יוֹסֵף אָמַר רַב] כָּהֲנָא: כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב יְהוּדָה, הֲוָה אֲמַר לַן: בִּדְאוֹרָיְיתָא — מוֹתְבִינַן תְּיוּבְתָּא וַהֲדַר עָבְדִינַן מַעֲשֶׂה, בִּדְרַבָּנַן — עָבְדִינַן מַעֲשֶׂה וַהֲדַר מוֹתְבִינַן תְּיוּבְתָּא. יטלְבָתַר הָכִי אֲמַר לֵיהּ: מַאי בָּעֵית לְאוֹתֹבֵיהּ לְמָר? אֲמַר [לֵיהּ: דְּתַנְיָא]: הַזָּאָה שְׁבוּת, וַאֲמִירָה לְגוֹי שְׁבוּת. מָה הַזָּאָה שְׁבוּת, וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. אַף אֲמִירָה לְגוֹי שְׁבוּת, וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. באֲמַר לֵיהּ: וְלָא שָׁנֵי לָךְ בֵּין שְׁבוּת דְּאִית בֵּיהּ מַעֲשֶׂה לִשְׁבוּת דְּלֵית בֵּיהּ מַעֲשֶׂה? דְּהָא מָר לָא אֲמַר לְגוֹי: זִיל אַחֵים.

יש בפמ"ג שצידד להקל אף בישראל בכמה מקומות. אבל פשטות ההלכה לאסור בזה.
 
חלק עליון תַחתִית