ולכך נשאלה השאלה על "המצוי" ולא על "הרצוי".פינחס רוזנצוויג אמר:פשיטא שאני סומך על העירוב!
גם לחזו"א?נותן טעם לשבח אמר:יש ערים עם רה"ר דאורייתא לכו"ע (בעיקר בחו"ל),
פינחס רוזנצוויג אמר:פשיטא שאני סומך על העירוב!
אלא שברוב המקומות זה רק 'עירוב'.
רשימת בעיות שמצויות מאוד ב'עירוב השכונתי'.
1. רוב העירוב צורת הפתח, פסול לדעת הרמב"ם והמ"ב מחמיר לכתחילה
2. העירוב מקיף רה"ר דאורייתא להראשונים שאי"צ 60 ריבוא, והמ"ב סומך על 60 ריבוא רק בדוחק גדול
3. השיתוף בעייתי מאוד גם בעירובי השכונות.
4. בית סאתיים, לא מצוי כל כך בירושלים הצפופה.
לפעמים אני עובר בירושלים...מיכי אמר:פינחס רוזנצוויג אמר:פשיטא שאני סומך על העירוב!
אלא שברוב המקומות זה רק 'עירוב'.
רשימת בעיות שמצויות מאוד ב'עירוב השכונתי'.
1. רוב העירוב צורת הפתח, פסול לדעת הרמב"ם והמ"ב מחמיר לכתחילה
2. העירוב מקיף רה"ר דאורייתא להראשונים שאי"צ 60 ריבוא, והמ"ב סומך על 60 ריבוא רק בדוחק גדול
3. השיתוף בעייתי מאוד גם בעירובי השכונות.
4. בית סאתיים, לא מצוי כל כך בירושלים הצפופה.
עברת לירושלים?
לא הבנתי למה הם צריכים להסביר מדוע אינם סומכים, ולא כבודו צריך להסביר מדוע הוא כן סומך.אהרונוב אמר:אני כרגע משתייך לאלה שסומכים באופן קבוע,
אך לא חקרתי את הנושא,
על כן אשמח שאלמה שכתבו 'לא בכל מצב',
יבארו למה.
לא מדוייק, אכן יש שכתבו כן בד' הרמב"ם, אבל לרוה"פ והשו"ע בכללם בלי דלתות נעולות העירוב לא שווה כלום, ונשאר באיסור דאורייתא.לביא אמר:ובמקרה של העברת ד״ת אני מעביר בכמה שינויים וסומך על שבות דשבות במקום מצווה, כי גם על הצד שרה״ר בימינו דאורייתא, העירוב הופך אותו לודאי דרבנן.
הנה מבואר בסעיף זה דבר"ה בעי דלתות לכו"ע ולדעה קמייתא צריך לנעול ואי לא"ה אסור לטלטל מדאורייתא ולדעה בתרייתא די בראויות לנעול וא"כ קשה על מנהג העולם שמסתפקין בצוה"פ בר"ה שהוא רחב י"ו אמה ומפולש משער לשער, ולסמוך על שיטה דלדידן לית לן ר"ה ג"כ קשה מאוד, דבאמת רוב ראשונים סוברין דגם בדידן איכא ר"ה, עיין במשכנ"י שהאריך בזה, וא"כ קשה לסמוך ע"ז באיסור סקילה, והנכון דסומכין על שיטת הרמב"ם דפסק כר"א דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא ולדידיה בודאי מן התורה סגי בצוה"פ ולא נשאר לנו כ"א איסור דרבנן דיש גם לר"א בלא דלתות וכדמוכח מהרמב"ם, ובזה אפשר דיש לסמוך אדעה דאין ר"ה אלא בששים ריבוא ולא הוי אלא כרמלית ולהכי סגי בצורת הפתח, ומ"מ לאו דרך כבושה היא דרוב הפוסקים העתיקו כר' יוחנן דבלא דלתות נעולות יש חיוב חטאת, וגם קולא זו דאין ר"ה בלא ששים ריבוא הרבה ראשונים פליגי עלה, וע"כ אף דאין למחות ביד העולם שנהגו להקל, אבל בעל נפש יחמיר לעצמו כי יש בזה גררא דחיוב חטאת, וכ"כ בספר בית מאיר עי"ש:
יהודי אמר:לא הבנתי למה הם צריכים להסביר מדוע אינם סומכים, ולא כבודו צריך להסביר מדוע הוא כן סומך.אהרונוב אמר:אני כרגע משתייך לאלה שסומכים באופן קבוע,
אך לא חקרתי את הנושא,
על כן אשמח שאלמה שכתבו 'לא בכל מצב',
יבארו למה.
אני מאמין ומקוה שכבודו הבין מה שכתב.ימר אמר:יהודי אמר:לא הבנתי למה הם צריכים להסביר מדוע אינם סומכים, ולא כבודו צריך להסביר מדוע הוא כן סומך.אהרונוב אמר:אני כרגע משתייך לאלה שסומכים באופן קבוע,
אך לא חקרתי את הנושא,
על כן אשמח שאלמה שכתבו 'לא בכל מצב',
יבארו למה.
כי מי שאינו מודה בעירוב הרי הוא צדוקי, ולכן מי שלא מטלטל צריך להסביר את עצמו, [שיש שאלות וכו']
אני מדבר ממאי דנקטינן להלכה שהעירוב מועיל, אך מחמירים בכ״א.נותן טעם לשבח אמר:לא מדוייק, אכן יש שכתבו כן בד' הרמב"ם, אבל לרוה"פ והשו"ע בכללם בלי דלתות נעולות העירוב לא שווה כלום, ונשאר באיסור דאורייתא.לביא אמר:ובמקרה של העברת ד״ת אני מעביר בכמה שינויים וסומך על שבות דשבות במקום מצווה, כי גם על הצד שרה״ר בימינו דאורייתא, העירוב הופך אותו לודאי דרבנן.
ראה ביאור הלכה סי' שסד:
הנה מבואר בסעיף זה דבר"ה בעי דלתות לכו"ע ולדעה קמייתא צריך לנעול ואי לא"ה אסור לטלטל מדאורייתא ולדעה בתרייתא די בראויות לנעול וא"כ קשה על מנהג העולם שמסתפקין בצוה"פ בר"ה שהוא רחב י"ו אמה ומפולש משער לשער, ולסמוך על שיטה דלדידן לית לן ר"ה ג"כ קשה מאוד, דבאמת רוב ראשונים סוברין דגם בדידן איכא ר"ה, עיין במשכנ"י שהאריך בזה, וא"כ קשה לסמוך ע"ז באיסור סקילה, והנכון דסומכין על שיטת הרמב"ם דפסק כר"א דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא ולדידיה בודאי מן התורה סגי בצוה"פ ולא נשאר לנו כ"א איסור דרבנן דיש גם לר"א בלא דלתות וכדמוכח מהרמב"ם, ובזה אפשר דיש לסמוך אדעה דאין ר"ה אלא בששים ריבוא ולא הוי אלא כרמלית ולהכי סגי בצורת הפתח, ומ"מ לאו דרך כבושה היא דרוב הפוסקים העתיקו כר' יוחנן דבלא דלתות נעולות יש חיוב חטאת, וגם קולא זו דאין ר"ה בלא ששים ריבוא הרבה ראשונים פליגי עלה, וע"כ אף דאין למחות ביד העולם שנהגו להקל, אבל בעל נפש יחמיר לעצמו כי יש בזה גררא דחיוב חטאת, וכ"כ בספר בית מאיר עי"ש:
אין היום אוסרים למיטב ידיעתי.ימר אמר:הבנתי.
כתבתי, כשיש עירוב מותר לטלטל, וכנ"ל.
מי שאוסר בגלל חששות, יבהיר למה.
ימר אמר:הבנתי.
כתבתי, כשיש עירוב מותר לטלטל, וכנ"ל.
מי שאוסר בגלל חששות, יבהיר למה.
כמדו' שלא יותר משש עשרה סימנים סה"כ (שמט - שסה).יהודי אמר:שישנם עשרות סימנים בשו"ע המבארים היטב כיצד אמור להיות עירוב באופן בו מותר לטלטל לכתחילה
מה עם עירובי חצירותניקושלה אמר:כמדו' שלא יותר משש עשרה סימנים סה"כ (שמט - שסה).יהודי אמר:שישנם עשרות סימנים בשו"ע המבארים היטב כיצד אמור להיות עירוב באופן בו מותר לטלטל לכתחילה
יהודי אמר:מה עם עירובי חצירותניקושלה אמר:כמדו' שלא יותר משש עשרה סימנים סה"כ (שמט - שסה).יהודי אמר:שישנם עשרות סימנים בשו"ע המבארים היטב כיצד אמור להיות עירוב באופן בו מותר לטלטל לכתחילה
יהודי אמר:אני מאמין ומקוה שכבודו הבין מה שכתב.ימר אמר:יהודי אמר:לא הבנתי למה הם צריכים להסביר מדוע אינם סומכים, ולא כבודו צריך להסביר מדוע הוא כן סומך.
כי מי שאינו מודה בעירוב הרי הוא צדוקי, ולכן מי שלא מטלטל צריך להסביר את עצמו, [שיש שאלות וכו']
בבקשה עיין כאן.יעקב שלם אמר:יהודי אמר:ימר אמר:
לכתוב לא בכל מצב
זה אומר גם על חשבון האשה הילדים ההורים האורחים
אין התר שבות דשבות במקום מצווה אלא באמירה לנכרילביא אמר:ובמקרה של העברת ד״ת אני מעביר בכמה שינויים וסומך על שבות דשבות במקום מצווה, כי גם על הצד שרה״ר בימינו דאורייתא, העירוב הופך אותו לודאי דרבנן.
איש ווילנא אמר:אין התר שבות דשבות במקום מצווה אלא באמירה לנכרילביא אמר:ובמקרה של העברת ד״ת אני מעביר בכמה שינויים וסומך על שבות דשבות במקום מצווה, כי גם על הצד שרה״ר בימינו דאורייתא, העירוב הופך אותו לודאי דרבנן.
כדאיתא בגמ' בעירובין דף סח א
הָהוּא יָנוֹקָא דְּאִשְׁתְּפִיךְ חַמִּימֵיהּ. אֲמַר לְהוּ רַבָּה: נַיְיתוֹ לֵיהּ חַמִּימֵי מִגּוֹ בֵּיתַאי. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְהָא לָא עָרְבִינַן. יזאֲמַר לֵיהּ: נִסְמוֹךְ אַשִּׁיתּוּף. אֲמַר לֵיהּ: הָא לָא שַׁתְּפִינַן. נֵימְרוּ לֵיהּ לְגוֹי לַיְתֵי לֵיהּ. יחאָמַר אַבָּיֵי: בְּעַי לְאוֹתֹבֵיהּ לְמָר, וְלָא שַׁבְקַן רַב יוֹסֵף, דְּאָמַר רַב [יוֹסֵף אָמַר רַב] כָּהֲנָא: כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב יְהוּדָה, הֲוָה אֲמַר לַן: בִּדְאוֹרָיְיתָא — מוֹתְבִינַן תְּיוּבְתָּא וַהֲדַר עָבְדִינַן מַעֲשֶׂה, בִּדְרַבָּנַן — עָבְדִינַן מַעֲשֶׂה וַהֲדַר מוֹתְבִינַן תְּיוּבְתָּא. יטלְבָתַר הָכִי אֲמַר לֵיהּ: מַאי בָּעֵית לְאוֹתֹבֵיהּ לְמָר? אֲמַר [לֵיהּ: דְּתַנְיָא]: הַזָּאָה שְׁבוּת, וַאֲמִירָה לְגוֹי שְׁבוּת. מָה הַזָּאָה שְׁבוּת, וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. אַף אֲמִירָה לְגוֹי שְׁבוּת, וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. באֲמַר לֵיהּ: וְלָא שָׁנֵי לָךְ בֵּין שְׁבוּת דְּאִית בֵּיהּ מַעֲשֶׂה לִשְׁבוּת דְּלֵית בֵּיהּ מַעֲשֶׂה? דְּהָא מָר לָא אֲמַר לְגוֹי: זִיל אַחֵים.