כותר
משתמש ותיק
ראיתי בספר הליכות אבן ישראל שבת ח"ב,
שיצא לאחרונה,
מהרב ישראל יעקב פישר זצ"ל ובניו עברו על כל הספר.
מובא שם שהוא התנגד לעירוב שכונתי, ויש מגדולי הפוסקים שתמכו בעירוב השכונתי.
וצ"ב מה יענו על טענותיו.
העתקתי את תמצית דבריו שם.
מובא שם מה שכתב באריכות שו"ת אבן ישראל חלק ח' סימן לז.
"עירוב שכונתי אינו מועיל רק בשכונה שכל תושבי השכונה,
הם ונשיהם וכל בני הבית אינם מטלטלים מחוץ לגבול העירוב השכונתי.
ולכן כיון שעל פי רוב אף אלו שרוצים להדר לעצמם לא לסמוך על עירוב העיר,
מ"מ נשותיהם כו מטלטלים בכל העיר.. והרי הם מכשילים את נשיהם באיסור טלטול בשבת,
ותקנתם קלקלתם".
ועוד "אם יש תושבים בשכונה ואפילו רק אחד שאינו רוצה להדר לסמוך רק על העירוב הפנימי
וסומך על העירוב הכללי, אין לעירוב הפנימי שם עירוב".
"יסוד עירוב חצירות הוא מפני שאנו רואים כל המשתתפים כאילו הם דרים באותו מקום ואין כאן
אלא דירה אחת לכולם.
ולכן בעינן שהעירוב יהיה מונח במקום שהרוצים להשתתף בהעירוב להיות מותרים ע"י העירוב
יהיה להם היתר טלטול מן המקום שמונח בו העירוב אל בתי דירתם".
[ והביא מקורות לכך מעירובין עה. מתניתין:
"שתי חצירות זו לפנים מזו וכו' נתנו עירובן במקום אחד ושכח אחד בין מן הפנימית בין מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות".
ובגמ':
"מאי מקום אחד ? אמר רב יהודה אמר רב, חיצונה". דלא מצי פנימית למיחד דשא ולאיסתלוקי מחיצונה,
דהא ליתא לערובי גבה באותו עירוב המתירן בחצרן היינו הפנימית הוליכוהו בחיצונה, עיי"ש.
וכן שם בע"ב ברש"י לאפוקי בית שבחצר אחרת, וכן הביא ראיה מע"ו. ]
וכיון שהבעל משתתף בעירוב השכונתי, והאשה זוכה בעירוב הכללי של העיר הוה בגדר חולק עירובו (דף מט.)
ובהערה שם הוסיפו,
שאפילו אם יזכו לכל תושבי העיר, אין בזה שום זיכוי ותועלת למי שאינו מאנשי השכונה.
ובודאי למי שבשכונה ואינו רוצה להדר אין בזה זכות, שמגבילו לטלטל רק בשכונה.
שיצא לאחרונה,
מהרב ישראל יעקב פישר זצ"ל ובניו עברו על כל הספר.
מובא שם שהוא התנגד לעירוב שכונתי, ויש מגדולי הפוסקים שתמכו בעירוב השכונתי.
וצ"ב מה יענו על טענותיו.
העתקתי את תמצית דבריו שם.
מובא שם מה שכתב באריכות שו"ת אבן ישראל חלק ח' סימן לז.
"עירוב שכונתי אינו מועיל רק בשכונה שכל תושבי השכונה,
הם ונשיהם וכל בני הבית אינם מטלטלים מחוץ לגבול העירוב השכונתי.
ולכן כיון שעל פי רוב אף אלו שרוצים להדר לעצמם לא לסמוך על עירוב העיר,
מ"מ נשותיהם כו מטלטלים בכל העיר.. והרי הם מכשילים את נשיהם באיסור טלטול בשבת,
ותקנתם קלקלתם".
ועוד "אם יש תושבים בשכונה ואפילו רק אחד שאינו רוצה להדר לסמוך רק על העירוב הפנימי
וסומך על העירוב הכללי, אין לעירוב הפנימי שם עירוב".
"יסוד עירוב חצירות הוא מפני שאנו רואים כל המשתתפים כאילו הם דרים באותו מקום ואין כאן
אלא דירה אחת לכולם.
ולכן בעינן שהעירוב יהיה מונח במקום שהרוצים להשתתף בהעירוב להיות מותרים ע"י העירוב
יהיה להם היתר טלטול מן המקום שמונח בו העירוב אל בתי דירתם".
[ והביא מקורות לכך מעירובין עה. מתניתין:
"שתי חצירות זו לפנים מזו וכו' נתנו עירובן במקום אחד ושכח אחד בין מן הפנימית בין מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות".
ובגמ':
"מאי מקום אחד ? אמר רב יהודה אמר רב, חיצונה". דלא מצי פנימית למיחד דשא ולאיסתלוקי מחיצונה,
דהא ליתא לערובי גבה באותו עירוב המתירן בחצרן היינו הפנימית הוליכוהו בחיצונה, עיי"ש.
וכן שם בע"ב ברש"י לאפוקי בית שבחצר אחרת, וכן הביא ראיה מע"ו. ]
וכיון שהבעל משתתף בעירוב השכונתי, והאשה זוכה בעירוב הכללי של העיר הוה בגדר חולק עירובו (דף מט.)
ובהערה שם הוסיפו,
שאפילו אם יזכו לכל תושבי העיר, אין בזה שום זיכוי ותועלת למי שאינו מאנשי השכונה.
ובודאי למי שבשכונה ואינו רוצה להדר אין בזה זכות, שמגבילו לטלטל רק בשכונה.