נשפך הדם תמות המשתלחת

אהרן פישר

משתמש ותיק
נגעים יד-ה נשפך הדם תמות המשתלחת
ופירשו המפרשים דימתין עד שתמות ברעב וכן משמע קצת בר"מ ביד סוף פרק י"א

ולא הבנתי למה אסור להמיתה מיד, הרי אינה קדושה בכלל  (- ויש לציין מחלוקת רש"י ותוס' ע"ז יג.)

אשמח לעזרה, ייש"כ
 

בן עזאי

משתמש ותיק
תוספות מסכת קידושין דף נז עמוד א

ויש לומר דמעיקרא צריך למילף ציפורים מעגלה ערופה דמה עגלה ערופה אסורה לכל הפחות משעת עריפה אף ציפור דמשולחת אסורה לכל הפחות איסור דשייך בה והיינו על כרחך מחיים קודם שנשתלחה
 

אהרן פישר

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן עזאי אמר:
תוספות מסכת קידושין דף נז עמוד א

ויש לומר דמעיקרא צריך למילף ציפורים מעגלה ערופה דמה עגלה ערופה אסורה לכל הפחות משעת עריפה אף ציפור דמשולחת אסורה לכל הפחות איסור דשייך בה והיינו על כרחך מחיים קודם שנשתלחה

אה"נ שאסורה, אבל למה לא יכול להמיתה בידים?
 

בן עזאי

משתמש ותיק
שו"ת עונג יום טוב סימן ו

ויותר קשה לי דהא תנן בנגעים (פ' י"ד) נשפך הדם תמות המשולחת ואם נימא דהמשולחת אין בה שום איסור קודם שילוח א"כ אמאי תמות המשולחת מותרת וקיימא היא. ולא ידעתי אמאי לא הקשו התוס' והרשב"א ז"ל מהך מתניתין. אבל לפי מ"ש אפשר לומר דכוונת רש"י ז"ל דעצם האיסור אין במשולחת כמו בשחוטה רק מטעם הזמנה אסורה כמ"ש הרשב"א ז"ל שעומדת למצותה. (ונ"מ דאם מת המצורע קודם שילוח דאם הי' איסור בעצם במשולחת כבר איתסרא לה. אבל אם אין אסורה אלא מטעם הזמנה מותרת המשולחת. ואפילו מדרבנן שרי כמו נמצא ההורג כיון דאין כאן מצוה כלל וכמו שכתבנו למעלה) ולהכי תנן נשפך הדם תמות המשולחת דנאסרה מטעם הוקצה למצותה ואף דנשפך הדם ואינו ראוי' זו לשילוח מ"מ מדרבנן אסור כיון שחובת המצוה עדיין קיים רק שהיא נפסלה דמי לאתרוג שנפסל דאסור מדרבנן:

אולי הוי זה גם טעם להנ"ל.
 

אהרן פישר

משתמש ותיק
פותח הנושא
ייש"כ על המראה מקומות! אך עדיין לא הבנתי אמאי צריך להמתין שתמות מאילי'
 

דוד ה.

משתמש ותיק
אולי אפשר לומר שמאחר ומזומנת כעת למצוה שהרי זה טעם האיסור אסור לשחוט אותה ולהפקיעה ממצוותה, דנהי שהמצוה לא יכולה להתקיים אבל כל עוד היא עומדת למצוה אסור להפקיע אותה בידים.

בדרך אפשר (וכנראה לא נכון) יש מקום לומר שכדי להתיר להרוג צריך סיבה, אם אין אף סיבה להרוג יתכן שיש בזה צער בעלי חיים (אא"כ כנו"ב שזה רק כשהם בחיים ומצערם) ואולי יש בזה עוד חששות (אין בראשי כעת).
כאן אין לו סיבה להרוג, אין תועלת בעור או בבשר ואין דין להרוג, על כן הדרך הנכונה היא פשוט להשאיר אותם עד שימותו.
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
יש להוסיף ע"ז דבפשטות יש לה קדושה למצוותה, שהרי היא איסור הנאה, וגדר האיסור נלמד מעגלה ערופה, ושם ביאר החזו"א שהוא קדושה של הוקצה למצוותו, ה"נ כאן הקדושה היא בגדר הוקצה למצוותו.
 

דוד ה.

משתמש ותיק
דוד ה. אמר:
בדרך אפשר (וכנראה לא נכון) יש מקום לומר שכדי להתיר להרוג צריך סיבה, אם אין אף סיבה להרוג יתכן שיש בזה צער בעלי חיים (אא"כ כנו"ב שזה רק כשהם בחיים ומצערם) ואולי יש בזה עוד חששות (אין בראשי כעת).
כאן אין לו סיבה להרוג, אין תועלת בעור או בבשר ואין דין להרוג, על כן הדרך הנכונה היא פשוט להשאיר אותם עד שימותו.
כעת נזדמן לי תוס' בסנהדרין פ שכותב במפורש שצער בעלי חיים הוא בכיפה ולא בהריגה (הוא המקור לשי' הנו"ב) כך שדבריי אלו נסתרים להדיא.
ועוד דלא ליתי לאיחלופי באדם דבאדם כולי עלמא לא פליגי דפטירי תדע דלרבי יהודה אמאי כונסין אותן לכיפה ועביד צער בעלי חיים ומקלקל חצירו וכיפתו אדרבה ליערפינהו בקופיץ וליקברינהו אלא ודאי אתי לאיחלופי באדם ועביד היכירא
 
חלק עליון תַחתִית