אבות פרק ה משנה יח

מ

מ אלישע

משתמש ותיק

• 16/7/21

• #1

אבות פרק ה משנה יח מחלוקת לשם שמים סופה להתקיים זו מחלוקת הלל ושמאי.
בפי' רבינו יונה מקשה שב"ש במקום בית הלל אינה משנה. (וא"כ מהו סופה להתקיים)
ומתרץ סיעתא דשמיא היא שלא נחלקו לגודל מעלתן, אלא להוציא דבר לאמיתו, ולהעמיד הדברים על בוריין, 
שנמצאו שניהם מתכוונים לדבר אחד לעבודתו של מקום.

אם הקושיה שהקשה היא כמו שכתבתי (בסוגריים) כיצד זה מתרץ?
 

 

מ

מ אלישע

משתמש ותיק

פותח הנושא

• 16/7/21

• #2

עכשיו פתחתי אוצר החכמה וראיתי בספר מי דעת מהרב ארזי
שבספר אצלי היתה טעות וצ"ל לא נחלקו לגדל מעלתן.
והתירוץ הוא (כמ"ש כאן הרע"ב) שנמצאו שניהן מכוונין לדבר אחד - לעבודתו של מקום.
ומבואר כאן במשנה שמי שמכוון לעבודת ה' יזכה לעבוד את ה', ומי שמכוון לגדל את עצמו (קורח) לא יזכה.

ומה שתירץ סייעתא דשמיא
אינה על המחלוקת עצמה אלא על ההלכה. הכרעת הלכה למעשה צריך סיעתא דשמיא וזכיות.
אבל המחלוקת עצמה היתה להעמדת תורה. ובזה זכו שניהם להעמיד תורה.
 

 

H

HaimL

משתמש ותיק

• 16/7/21

• #3

מה הפשט, סופה להתקיים. הלא בהכרח רק צד אחד הוא נכון, להלכה. אלא הכוונה היא, שאע"פ שהאחד נוצח את השני בהלכה, מ"מ דעתו של השני לא בטלה, רק פוסקים כאחד.

אבל אם ב"ש במקום ב"ה אינה משנה, הרי שבטלה דעתם לחלוטין, וכמאן דליתא מעיקרא, ומדוע בכלל שנו את דבריהם.

וע"ז מתרץ, שמאחר ונחלקו לא בשביל להגדיל את שמם, אלא רק לשם שמיים, ממילא היא הנותנת, שה"ל סיעתא דשמיא, ששנו את דבריהם, ולמדו מהם, ומדבריהם הקדושים נתבררה ההלכה על בוריה.

 

מ

מ אלישע

משתמש ותיק

פותח הנושא

• 16/7/21

• #4

ביאור בדרך אפשר
בזמן שמאי והלל היו כתות של צדוקים למיניהם,
והיה גם "גזירת" הורדוס כמ"ש בבבא בתרא דף ד'.
ומ"מ בדורות שלאחר מכן התקיימו בית שמאי ובית הלל,
וכעת רואים ש"החיצוניים" לא התקיימו.
הרי שמחלוקת בית שמאי ובית הלל היא עמידת עם ישראל.

וזה לענין מחלוקת לשם שמים.
אומנם מה שנפסקה הלכה כב"ה וב"ש אינה משנה, זה דרכי הכרעת ההלכה שתלויים בסיעתא דשמיא,
ולא נוגע לענין המחלוקת.
כי טבע המחלוקת לבטל את קיום הענין, וגם מסיבה זו נכשלו הכתות החיצוניות,
ומחדשת המשנה שמחלוקת לשם שמים גורמת לקיום.
(הקטע השני נוסף לאחר דברי "רבינא")

 

ר

רבינא

משתמש ותיק

• 16/7/21

• #5

מ אלישע אמר:

ביאור בדרך אפשר
בזמן שמאי והלל היו כתות של צדוקים למיניהם,
והיה גם "גזירת" הורדוס כמ"ש בבבא בתרא דף ד'.
ומ"מ בדורות שלאחר מכן התקיימו בית שמאי ובית הלל,
וכעת רואים ש"החיצוניים" לא התקיימו.
הרי שמחלוקת בית שמאי ובית הלל היא עמידת עם ישראל.

(ענין ר"ת משה - מחלוקת שמאי והלל, שכתוב בלקוטי מוהר"ן לא זכרתי בשעת הכתיבה)

לחץ כדי להרחיב...

ביאור יפה אבל לא נכנס ברבינו יונה

 

מ

משה נפתלי

משתמש ותיק

• 16/7/21

• #6

מ אלישע אמר:

אם הקושיה שהקשה היא כמו שכתבתי, כיצד זה מתרץ?

לחץ כדי להרחיב...

התשובה היא: סיעתא דשמיא היא.​

ושוב פונה הרב לבאר את היות מחלוקתם מחלוקת לשם שמים.