מדוע לומר "משמנה עשרה לסאה" שהרי לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה !

במבי

משתמש ותיק
לקחתי פרק משניות לעילוי נשמת קדושי מירון ועלתה לי שאלה פשוטה

כַּיּוֹצֵא בוֹ אָמְרוּ, הָאוֹכֵל בְּבַיִת הַמְנֻגָּע פְּרָס, מִשָּׁלשׁ לְקָב. אָמְרוּ לוֹ, אֱמֹר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִסְאָה. אָמַר לָהֶם, כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם. אָמַר בֶּן עַזַּאי, אֲנִי אֲפָרֵשׁ. אִם אוֹמֵר אַתָּה מִשָּׁלשׁ לְקָב, אֵין בּוֹ חַלָּה. וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר, מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִסְאָה, מִעֲטַתּוּ חַלָּתוֹ: (פרה א-א)

ומדוע לומר שמונה עשרה לסאה ???

שהרי לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה ויותר קל לומר "שלש לקב" !

 
 

HaimL

משתמש ותיק
קודם כל, מדוע קדושי מירון, וכי נהרגו על קדושת השם? נראה שלא נהגו לומר קדושים - אלא על המומתים על קדושת שמו.

דבר שני, נראה שמאחר וקב דבר מועט הוא, שאין בו חלה, אין דרך בנ"א ללוש קב, ולכן נוח להם לשער בסאה, והוי מעלייתא טפי מלשון קצרה דשלוש לקב.
 

אחד היה

משתמש רגיל
מפשטות לשון הרב נִמְצָא שֶׁכָּל כִּכָּר הוּא פָחוֹת מַה שֶּׁמִעֲטַתּוּ חַלָּתוֹ, שֶׁהַלָּשׁ סְאָה צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה: (ר"ע מברטנורה)
נראה שהתשובה פשוטה כיון שהשיעור הנכון הוא ללא הפרשת החלה ואם היה אומר משמונה עשרה לסאה היה ניתן לטעות שהכוונה לאחר הפחתת החלה
 

HaimL

משתמש ותיק
1 היה אברהם אמר:
מפשטות לשון הרב נִמְצָא שֶׁכָּל כִּכָּר הוּא פָחוֹת מַה שֶּׁמִעֲטַתּוּ חַלָּתוֹ, שֶׁהַלָּשׁ סְאָה צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה: (ר"ע מברטנורה)
נראה שהתשובה פשוטה כיון שהשיעור הנכון הוא ללא הפרשת החלה ואם היה אומר משמונה עשרה לסאה היה ניתן לטעות שהכוונה לאחר הפחתת החלה
השאלה הייתה הפוכה. מדוע הקשו חכמים שצריך לומר 18 לסאה, הרי 3 לקב היא דרך קצרה.
 

אחד היה

משתמש רגיל
HaimL אמר:
1 היה אברהם אמר:
מפשטות לשון הרב נִמְצָא שֶׁכָּל כִּכָּר הוּא פָחוֹת מַה שֶּׁמִעֲטַתּוּ חַלָּתוֹ, שֶׁהַלָּשׁ סְאָה צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה: (ר"ע מברטנורה)
נראה שהתשובה פשוטה כיון שהשיעור הנכון הוא ללא הפרשת החלה ואם היה אומר משמונה עשרה לסאה היה ניתן לטעות שהכוונה לאחר הפחתת החלה
השאלה הייתה הפוכה. מדוע הקשו חכמים שצריך לומר 18 לסאה, הרי 3 לקב היא דרך קצרה.

צודק, לא שמתי לב
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
חשבתי לומר שאין הכוונה כמו שכתוב "שמונה עשר לקב" אלא "ח"י לקב" ומימלא "ח"י לקב" יותר קצר מ"שלושה לסאה".
 

אחד היה

משתמש רגיל
במבי אמר:
לקחתי פרק משניות לעילוי נשמת קדושי מירון ועלתה לי שאלה פשוטה

כַּיּוֹצֵא בוֹ אָמְרוּ, הָאוֹכֵל בְּבַיִת הַמְנֻגָּע פְּרָס, מִשָּׁלשׁ לְקָב. אָמְרוּ לוֹ, אֱמֹר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִסְאָה. אָמַר לָהֶם, כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם. אָמַר בֶּן עַזַּאי, אֲנִי אֲפָרֵשׁ. אִם אוֹמֵר אַתָּה מִשָּׁלשׁ לְקָב, אֵין בּוֹ חַלָּה. וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר, מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִסְאָה, מִעֲטַתּוּ חַלָּתוֹ: (פרה א-א)

ומדוע לומר שמונה עשרה לסאה ???

שהרי לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה ויותר קל לומר "שלש לקב" !
עיין במשנה אחרונה שמקשה זאת ומיישב שסאה זה לשון תורה משא"כ קב מוזכר רק פעם אחת בתורה. וכן מיישב התפא"י. וע"ע בתו"ח.
 
 
במבי אמר:
חשבתי לומר שאין הכוונה כמו שכתוב "שמונה עשר לקב" אלא "ח"י לקב" ומימלא "ח"י לקב" יותר קצר מ"שלושה לסאה".
אם כן היה צריך לומר ג' לקב​
(היה צריך לומר:​
חשבתי לומר שאין הכוונה כמו שכתוב "שמונה עשר לסאה" אלא "ח"י לסאה" ומימלא "ח"י לסאה" יותר קצר מ"שלושה לקב".)
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
בשאוצנ אמר:
במבי אמר:
חשבתי לומר שאין הכוונה כמו שכתוב "שמונה עשר לקב" אלא "ח"י לקב" ומימלא "ח"י לקב" יותר קצר מ"שלושה לסאה".
אם כן היה צריך לומר ג' לקב​
(היה צריך לומר:​
חשבתי לומר שאין הכוונה כמו שכתוב "שמונה עשר לסאה" אלא "ח"י לסאה" ומימלא "ח"י לסאה" יותר קצר מ"שלושה לקב".)

אבל צריך להזהר מטעויות ואם תאמר האוכל בבית המנוגע מג׳ לקב בסוף יגרסו מג׳ לקב 
 
במבי אמר:
בשאוצנ אמר:
במבי אמר:
חשבתי לומר שאין הכוונה כמו שכתוב "שמונה עשר לקב" אלא "ח"י לקב" ומימלא "ח"י לקב" יותר קצר מ"שלושה לסאה".
אם כן היה צריך לומר ג' לקב​
(היה צריך לומר:​
חשבתי לומר שאין הכוונה כמו שכתוב "שמונה עשר לסאה" אלא "ח"י לסאה" ומימלא "ח"י לסאה" יותר קצר מ"שלושה לקב".)

אבל צריך להזהר מטעויות ואם תאמר האוכל בבית המנוגע מג׳ לקב בסוף יגרסו מג׳ לקב 
????​
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
בשאוצנ אמר:
במבי אמר:
בשאוצנ אמר:
 
אם כן היה צריך לומר ג' לקב​
(היה צריך לומר:​
חשבתי לומר שאין הכוונה כמו שכתוב "שמונה עשר לסאה" אלא "ח"י לסאה" ומימלא "ח"י לסאה" יותר קצר מ"שלושה לקב".)

אבל צריך להזהר מטעויות ואם תאמר האוכל בבית המנוגע מג׳ לקב בסוף יגרסו מג׳ לקב 
????​

מג׳ לקב היינו 43 לקב
 
 
חלק עליון תַחתִית