עבודה דרך הצדיק

יואלב

משתמש ותיק
יש חסידויות שכל עקר העבודה של עבודת ה' היא דרך הצדיק. ושאר העם שייכים ע"י שהם כלים לצדיק.
כמובן שלא כל החצרות שווים, ולא איכפת לי גם מה כל אחד חושב. אשמח אם יש מקורות.

וכמובן, ליטאים חושבים שהקב"ה דורש ממנו את המקסימום שלו, לפי עבודת ה' שלו, ולהתקרב לצדיק [שימושם] הוא הדרך לזה ולא התכלית. [ולא כותב מקור]
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
הרה"ק ר' שלמה מקרלין טבע את הווארט "וצדיק באמונתו יחי' - אל תקראי יחי' (יו"ד בחיריק, חי"ת בשבא) אלא יחי' (יו"ד בשבא, חי"ת בפתח)". דהיינו שעיקר עבודת החסיד היא להיות מקושר להצדיק, והצדיק מחי' את החסיד וכאילו מיוציאו ידי חובתו בעניינים מסויימים (אין הכוונה להיעדר חובת שמירת השו"ע ח"ו, ולכן אין מקום לומר שהמתנגדים שונים בזה. מדובר על דברים שהמתנגדים בכלל לא שמו עליהם דגש אם בכלל התייחסו לזה).

אדמה"ז חלק על זה לחלוטין ודרש מהחסידים את מלוא עבודת ה' הנדרשת ע"פ החסידות, כאשר הצדיק הוא רק מלמד ומורה דרך או גם שמשפיע המשכות שלבני האדם הפשוטים אין שום השגה בזה, אבל בדברים שאדם יכול להבין - הוא חייב לפעול בעצמו.
וזה יסוד גדול בחסידות חב"ד, שלא מקבלים את גישתו הק' של הרה"ק מקרלין אלא הולכים לשיטת אדמה"ז ורבותינו נשיאינו תמיד דרשו דברים קשים מאוד מהחסידים ביגיעת נפש ויגיעת בשר עד כדי מסירת הרצון באופן מוחלט, ולא ע"י הרגשים חולפים אלא ע"י התבוננות מעמיקה והבנה מלאה, בדווקא.
 

אריה כלביא

משתמש חדש
חייל של הרבי אמר:
הרה"ק ר' שמלה מקרלין טבע את הווארט "וצדיק באמונתו יחי' - אל תקראי יחי' (יו"ד בחיריק, חי"ת בשבא) אלא יחי' (יו"ד בשבא, חי"ת בפתח)". דהיינו שעיקר עבודת החסיד היא להיות מקושר להצדיק, והצדיק מחי' את החסיד וכאילו מיוציאו ידי חובתו בעניינים מסויימים (אין הכוונה להיעדר חובת שמירת השו"ע ח"ו, ולכן אין מקום לומר שהמתנגדים שונים בזה. מדובר על דברים שהמתנגדים בכלל לא שמו עליהם דגש אם בכלל התייחסו לזה).

אדמה"ז חלק על זה לחלוטין ודרש מהחסידים את מלוא עבודת ה' הנדרשת ע"פ החסידות, כאשר הצדיק הוא רק מלמד ומורה דרך או גם שמשפיע המשכות שלבני האדם הפשוטים אין שום השגה בזה, אבל בדברים שאדם יכול להבין - הוא חייב לפעול בעצמו.
וזה יסוד גדול בחסידות חב"ד, שלא מקבלים את גישתו הק' של הרה"ק מקרלין אלא הולכים לשיטת אדמה"ז ורבותינו נשיאינו תמיד דרשו דברים קשים מאוד מהחסידים ביגיעת נפש ויגיעת בשר עד כדי מסירת הרצון באופן מוחלט, ולא ע"י הרגשים חולפים אלא ע"י התבוננות מעמיקה והבנה מלאה, בדווקא.
קשה לכתוב זאת בהחלטיות כזאת בזמן שחסידות חב"ד מושתתת בדור האחרון על ביטול מוחלט לרבי. ואכמ"ל בשינויים שיש בהנהגת חב"ד בענין זה. 
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
אריה כלביא אמר:
חייל של הרבי אמר:
קשה לכתוב זאת בהחלטיות כזאת בזמן שחסידות חב"ד מושתתת בדור האחרון על ביטול מוחלט לרבי. ואכמ"ל בשינויים שיש בהנהגת חב"ד בענין זה. 

אתה רק מחזק את מה שכתבתי.
ביטול לרבי אין פירושו שעושים כמה מעשים וטקסים של התקשרות אליו, ומאמינים בצדקתו באמונה תמימה - ואז כבר יצאנו ידי חובתנו כחסידים.

אלא להיפך ממש, צריך להתייגע ללמוד את תורתו את ואת כל תורת החסידות בעמקות גדולה, ולהתבונן בזה, ולזכך מידותיו, עד שמוסר את כל רצונו ותאוותיו ביד רצון ה' (שאינו מתבטא רק במצוות התורה הידועות, אלא גם בהוראות הצדיק, לשיטה החסידית כמובן).

ואם יש שינוי בחב"ד בעניין זה הוא אך ורק לחומרא, שהרבי האחרון דרש הכי הרבה, דרישות כמעט בלתי הגיוניות (צריך הרבה אמונה כדי להאמין שאפשרי לקיים את הוראותיו במלואן) - בלימוד התורה (הן בנגלה והן בחסידות), קיום המצוות בהידור, עבודת התפלה בדרך החסידית, פעולות לקירוב אחב"י לקרבם לתומ"צ, הפצת מעיינות החסידות, לטכס עצה כיצד להביא את המשיח ולא לנוח עד ביאתו ולא להסכים שיעבור אפילו עוד יום אחד בלי ביאתו ולדרוש כך מהקב"ה בצעקה אמיתית מפנימיות הלב, להגיע לדרגת צדיק של התניא, קיום ההוראות והתקנות - והכל מתוך ביטול מוחלט ולא ע"מ לבוא לידי איזשהו סיפוק רוחני או גשמי (כידוע אילו חידושים מופלאים גילה הרבי במאמריו בעניין ביטול בעבודת ה') ואדרבה אם מרגיש איזה סיפוק ממעשיו כנראה לא עושה מספיק,
ואיכשהו את כל הנ"ל לעשות מתוך שמחה אמיתית.

אז איפה ראית שיש פחות דרישות או חיים קלים יותר?
 
 

מאור עינים

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
אריה כלביא אמר:
חייל של הרבי אמר:
קשה לכתוב זאת בהחלטיות כזאת בזמן שחסידות חב"ד מושתתת בדור האחרון על ביטול מוחלט לרבי. ואכמ"ל בשינויים שיש בהנהגת חב"ד בענין זה. 

אתה רק מחזק את מה שכתבתי.
ביטול לרבי אין פירושו שעושים כמה מעשים וטקסים של התקשרות אליו, ומאמינים בצדקתו באמונה תמימה - ואז כבר יצאנו ידי חובתנו כחסידים.

אלא להיפך ממש, צריך להתייגע ללמוד את תורתו את ואת כל תורת החסידות בעמקות גדולה, ולהתבונן בזה, ולזכך מידותיו, עד שמוסר את כל רצונו ותאוותיו ביד רצון ה' (שאינו מתבטא רק במצוות התורה הידועות, אלא גם בהוראות הצדיק, לשיטה החסידית כמובן).

ואם יש שינוי בחב"ד בעניין זה הוא אך ורק לחומרא, שהרבי האחרון דרש הכי הרבה, דרישות כמעט בלתי הגיוניות (צריך הרבה אמונה כדי להאמין שאפשרי לקיים את הוראותיו במלואן) - בלימוד התורה (הן בנגלה והן בחסידות), קיום המצוות בהידור, עבודת התפלה בדרך החסידית, פעולות לקירוב אחב"י לקרבם לתומ"צ, הפצת מעיינות החסידות, לטכס עצה כיצד להביא את המשיח ולא לנוח עד ביאתו ולא להסכים שיעבור אפילו עוד יום אחד בלי ביאתו ולדרוש כך מהקב"ה בצעקה אמיתית מפנימיות הלב, להגיע לדרגת צדיק של התניא, קיום ההוראות והתקנות - והכל מתוך ביטול מוחלט ולא ע"מ לבוא לידי איזשהו סיפוק רוחני או גשמי (כידוע אילו חידושים מופלאים גילה הרבי במאמריו בעניין ביטול בעבודת ה') ואדרבה אם מרגיש איזה סיפוק ממעשיו כנראה לא עושה מספיק,
ואיכשהו את כל הנ"ל לעשות מתוך שמחה אמיתית.

אז איפה ראית שיש פחות דרישות או חיים קלים יותר?
 
אני לא ראיתי שהוא טען יש שינוי בענין זה שיש "הקלות", אלא על צורת העבודה דרך הצדיק, וביטול העצמיות כלפי הרבי,
ושם הניק שלך אולי מספר לנו משהו?
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
מאור עינים אמר:
חייל של הרבי אמר:
אני לא ראיתי שהוא טען יש שינוי בענין זה שיש "הקלות", אלא על צורת העבודה דרך הצדיק, וביטול העצמיות כלפי הרבי,
ושם הניק שלך אולי מספר לנו משהו?
ביטול לרבי, ועבודה דרך הצדיק - הם שני דברים הפוכים, וכפי שהסברתי.

עבודה דרך הצדיק - אני יכול להישאר יהודי פשוט, עם הארץ בתורת החסידות, לא להיות גאון בתורת הצדיק - ועדיין עבודתי היא שלימה, ואזכה לכל טוב בגו"ר, כי אני כותב לרבי פדיונות ואני מתברך מהרבי בתקופת החגים וכיוצ"ב.

ביטול לרבי - איני יכול להיות יהודי פשוט, אני חייב להיות משכיל בחסידות, להיות גאון בתורת הצדיק - ובכלל לא מעניין האם עבודתי היא שלימה - מה אכפת לי מעצמי בכלל, העיקר שהעניין ייפעל. שרצון ה' יתקיים. שמה שהרבי ביקש - שייעשה ע"י מישהו. אם צריך על ידי, אז על ידי. ולגבי 'כל טוב בגו"ר' - לא מעסיק אותי כלל, אלא - אם צריך את זה לצורך העבודה - שיהי'. הרבי אומר שזה נצרך, אז שיהי'.

שני דברים הפוכים לגמרי!
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
מאור עינים אמר:
חייל של הרבי אמר:
ושם הניק שלך אולי מספר לנו משהו?
בוא תספר לי האם החייל במלחמה יכול רק לכבד ולאהוב ולהיות קשור להמפקד, והמפקד נלחם לבד,
או שמא החייל חייב להילחם בעצמו ואף להיהרג במידת הצורך.
 
 

מאור עינים

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
מאור עינים אמר:
ושם הניק שלך אולי מספר לנו משהו?
בוא תספר לי האם החייל במלחמה יכול רק לכבד ולאהוב ולהיות קשור להמפקד, והמפקד נלחם לבד,
או שמא החייל חייב להילחם בעצמו ואף להיהרג במידת הצורך.
 

ואנוכי לא ידעתי שחייל מגדיר את עצמו "חייל של המפקד",
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
מאור עינים אמר:
חייל של הרבי אמר:
מאור עינים אמר:
ושם הניק שלך אולי מספר לנו משהו?
בוא תספר לי האם החייל במלחמה יכול רק לכבד ולאהוב ולהיות קשור להמפקד, והמפקד נלחם לבד,
או שמא החייל חייב להילחם בעצמו ואף להיהרג במידת הצורך.

ואנוכי לא ידעתי שחייל מגדיר את עצמו "חייל של המפקד",
לא הבנתי מהי קושייתך.

חייל, מחוייב להוראות המפקד בצורה מוחלטת, וחייב לבצע כל מה שאומרים לו, בין אם זה נוח לו או לא. הנמשל כאן הוא שחסיד צריך לבצע את הוראות רבו (ופשיטא שאת הוראות התורה בכללותה) ללא שום פשרות ובלי לעשות לעצמו הנחות.

אם תרצה, בנמשל - האדמו"ר הוא מפקד, והשי"ת הוא כמו המלך, או הלאום עצמו וכיוצ"ב - כלומר המטרה הנעלית שבגללה נלחמים. והמפקד הוא שיטה וממוצע להעביר את הפקודות מהדרג העליון (המלך) להחייל.
 
 

א אידיש קינד

משתמש ותיק
מאור עינים אמר:
חייל של הרבי אמר:
מאור עינים אמר:
ושם הניק שלך אולי מספר לנו משהו?
בוא תספר לי האם החייל במלחמה יכול רק לכבד ולאהוב ולהיות קשור להמפקד, והמפקד נלחם לבד,
או שמא החייל חייב להילחם בעצמו ואף להיהרג במידת הצורך.

ואנוכי לא ידעתי שחייל מגדיר את עצמו "חייל של המפקד",
תלוי מי המפקד ולמה הוא החייל
אם הוא מחויב עפ חוק לשמש כחייל ומתוך חוסר ברירות הוא נהיה המפקד ואין ברירה הוא חייב לשמוע בקולו כי אחרת יושלך לצינוק וכדו' במקרה כזה זה אכן צדקת
החסיד לקח את רבו כמפקד (במקרה דנן...) כי הוא אוהב את הרבי, הוא מאמין בצדק דרכו ומכיר בגדלותו עד שמתבטל אליו לגמרי
 
 

יואלב

משתמש ותיק
פותח הנושא
אין חייל של המפקד. במלחמה כולם חיילים של המלך.
וזה הגאווה, שחייל שמתמסר וגובר על גדלות המפקד נהיה מפקד בעצמו ואין שום פיקפוק ב'אמונת המפקד'.
משא"כ בחצר החסידות...

ואצל ליטאים... אע"פ שיש אמונת חכמים וכו' אם יבא א' ששימש ת"ח, ופעם אחרי פעם יוכיח גדלותו יותר מרבו, יהפך רבו לתלמידו... ומסתמא אנשים כאן יודעים להביא מקורות לכך.
 

יעקב לב

משתמש ותיק
יואלב אמר:
אין חייל של המפקד. במלחמה כולם חיילים של המלך.
וזה הגאווה, שחייל שמתמסר וגובר על גדלות המפקד נהיה מפקד בעצמו ואין שום פיקפוק ב'אמונת המפקד'.
משא"כ בחצר החסידות...
בפעם הג':
כבודו היה בבידוד השבת ולא שמע קריה"ת?
אע"פ שהמלחמה היא לה' בעמלק, אומר משה רבנו בחר לנו אנשים.
בשעה שיכול היה בכלל לומר רק בחר אנשים, או בחר לך כמו המשך הפסוק שמדבר בל' יחיד וצא הלחם.
 

מתון מתון

משתמש ותיק
הקדמת שב שמעתתא.PNG

עיקר ענין ההתקשרות להצדיק אינו חדש מתורת החסידות ועי' במצו"ב, אשר מבואר בדברי הש"ש כי הת"ח הוא הלב של כל יהודי אשר כל ישראל קומה שלימה [ועד"ז מבו' בתניא כי ראשי הדור הם בחי' ראש כו'] וכמובן כל האברים נצרכים ללב, ופעולת כל האברים תלויה במדת התחברותם ללב.
 

אריה כלביא

משתמש חדש
חייל של הרבי אמר:
אריה כלביא אמר:
חייל של הרבי אמר:
קשה לכתוב זאת בהחלטיות כזאת בזמן שחסידות חב"ד מושתתת בדור האחרון על ביטול מוחלט לרבי. ואכמ"ל בשינויים שיש בהנהגת חב"ד בענין זה. 

אתה רק מחזק את מה שכתבתי.
ביטול לרבי אין פירושו שעושים כמה מעשים וטקסים של התקשרות אליו, ומאמינים בצדקתו באמונה תמימה - ואז כבר יצאנו ידי חובתנו כחסידים.

אלא להיפך ממש, צריך להתייגע ללמוד את תורתו את ואת כל תורת החסידות בעמקות גדולה, ולהתבונן בזה, ולזכך מידותיו, עד שמוסר את כל רצונו ותאוותיו ביד רצון ה' (שאינו מתבטא רק במצוות התורה הידועות, אלא גם בהוראות הצדיק, לשיטה החסידית כמובן).

ואם יש שינוי בחב"ד בעניין זה הוא אך ורק לחומרא, שהרבי האחרון דרש הכי הרבה, דרישות כמעט בלתי הגיוניות (צריך הרבה אמונה כדי להאמין שאפשרי לקיים את הוראותיו במלואן) - בלימוד התורה (הן בנגלה והן בחסידות), קיום המצוות בהידור, עבודת התפלה בדרך החסידית, פעולות לקירוב אחב"י לקרבם לתומ"צ, הפצת מעיינות החסידות, לטכס עצה כיצד להביא את המשיח ולא לנוח עד ביאתו ולא להסכים שיעבור אפילו עוד יום אחד בלי ביאתו ולדרוש כך מהקב"ה בצעקה אמיתית מפנימיות הלב, להגיע לדרגת צדיק של התניא, קיום ההוראות והתקנות - והכל מתוך ביטול מוחלט ולא ע"מ לבוא לידי איזשהו סיפוק רוחני או גשמי (כידוע אילו חידושים מופלאים גילה הרבי במאמריו בעניין ביטול בעבודת ה') ואדרבה אם מרגיש איזה סיפוק ממעשיו כנראה לא עושה מספיק,
ואיכשהו את כל הנ"ל לעשות מתוך שמחה אמיתית.

אז איפה ראית שיש פחות דרישות או חיים קלים יותר?

סליחה ומחילה. אבל דבריך מביאים לידי גיחוך.

הגישה המוזרה לחסידויות אחרות כביכול שם אין דרישות בעבודת השי"ת אלא רק לתת פדיון ולהגיע לחגים מקורה בבורות אמיתית כפי שכתבת בהודעות האחרות [ואולי נסלחת לחסיד חב"ד שאינו מכיר חיים אחרים מחוץ לחב"ד], וכי בקרלין [נקטתי בשם זה כי ציטטת את הרה"ק רבי שלמה מקרלין זי"ע] אין דרישות בעבודת השי"ת מהחסידים? מי שמכיר את קרלין הן דהיום והן מהדורות הקודמים יודע שצדיקי קרלין "השילו את העור" של החסידים בדרישותיהם מעבודתם. והדרישות העצומות בלימוד התורה ועבודת התפילה ובאהבת חברים הם בלתי נתפסות!

אכן יש [וי"א היה,כי למרות כל מה שכתבת המציאות היא שבחב"ד בדור האחרון העצימו והאדירו את המושג שהרבי הוא הכל ויודע הכל ועושה הכל והכל מכוחו וכו' בצורה שאינה נופלת כלל וכלל מאשר בחסידויות אחרות ואף יותר, ואציין רק דוגמא אחת: הרה"ק בעל התניא זי"ע - בהתאם לשיטתו - שלל מכל וכל את בקשת העצה מהרבי בעניני גשמיות וכו', וכידוע שבדור האחרון המנהג בחב"ד הוא ההיפך הגמור, אמנם ידוע שיש ביאורים על כך אולם זה רק מבטא את השינוי שבין הגישה בחב"ד בבדורות שעברו לדור של היום] חילוק עצום בין חב"ד לחסידיויות אחרות בגישה למושג צדיק, אך אין לזה כל קשר לעבודה העצמית של כל אחד ואחד. 

  
 
 

ישר א-ל

משתמש ותיק
יואלב אמר:
שכל עקר העבודה של עבודת ה' היא דרך הצדיק. ושאר העם שייכים ע"י שהם כלים לצדיק.
הן הן עומק דברי הרמב"ם בהקדמתו, עיי"ש דבריו באריכות

וזה תו"ד
רמב"ם פירוש המשניות - הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות (המשך) 
 והנה חכמים ע"ה כבר ביארו זה. ואמר רבי שמעון בן יוחאי על אנשי דורו, ואע"פ שהיו נכבדים רובם (סוכה דף מה ע"ב), ראיתי בני עליה והם מועטים, אם שנים הם אני ובני הם. ועל כן נבראו ההמון לעשות חברה לחכמים, שלא ישארו שוממים. 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אריה כלביא אמר:
ואציין רק דוגמא אחת
המוכחשת מגופהּ [רק אנסה להבין: הנכם באמת סבורים כי שינוי קיצוני שכזה הי' עובר ב'קלות' שכזו!? זו אמורה להיות טענה 'רצינית' מכיוון כלשהו?!].

עצם נדון מחלוקת חב"ד וקארלין עמוק וארוך (ואכ"מ). רק אעיר בדבר א', מפני שראיתי כי יש השוגים בו: אין שום קשר לענין השאלות בדברים גשמיים.
 

אריה כלביא

משתמש חדש
לבי במערב אמר:
אריה כלביא אמר:
ואציין רק דוגמא אחת
המוכחשת מגופהּ [רק אנסה להבין: הנכם באמת סבורים כי שינוי קיצוני שכזה הי' עובר ב'קלות' שכזו!? זו אמורה להיות טענה 'רצינית' מכיוון כלשהו?!].

עצם נדון מחלוקת חב"ד וקארלין עמוק וארוך (ואכ"מ). רק אעיר בדבר א', מפני שראיתי כי יש השוגים בו: אין שום קשר לענין השאלות בדברים גשמיים.

ממש אינני סבור כך, וכדבברין שמחלוקת חב"ד וקרלין הוא עמוק וארוך, אבל אם יש כאן מי שכותב דברים הזויים ומזלזל בקדושי עליון מאז ועד היום, כי כך "הוא" הבין את הויכוח שבין הרה"ק בעל התניא זי"ע והרה"ק רבי שלמה מקרלין זי"ע, בהכרח עליו להתמודד גם עם הטיעון הזה. [ולגופו של ענין: מעניין שהמקורות החבדיי"ם ליישב את ההנהגה בפועל בניגוד לדברי הרה"ק בעל התניא זי"ע הם מועטים מאד, והתירוץ היחיד המתקבל על הדעת הוא שבפועל לא נהגו כך ודו"ק].    
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
יישר כחו על שחיוה דעתו ה'חשובה' מהו תירוץ ה'מתקבל' ומה אינו בגדר זה.
באופן כללי: כשיברר מר את כמותם היחסית של דברי נשיאי חב"ד וחסידיהם שהועלו על הכתב [ובזה גופא: כמה מתוכם (ובאיזה סגנון) הובאו בדפוס] - מן הסתם 'יוקל' מעל שכמו נטל ה'קושיא', אם רק מבקש אמת הוא.

יש לי רק בירור 'קטן': בקשות לזכות בזחו"ק ו'פטור' מהצבא - נכללות לדעתך ב'שאלות על ענינים גשמיים'?
כי עדויות על כך קיימות למאות, בלא גוזמא, החל מהדור הראשון לנשיאי חב"ד - הלא הוא כ"ק אדה"ז נ"ע בעצמו.


ר' '@חייל של הרבי' אולי שגה בניסוח, אך בהתגוללותך עליו טעית שבעתים.
בדבריו בא סיכום המחלוקת - בצורה מתומצתת ובלתי־מספקת - מצידו האחד של הדיון, אך בדבריך באו 'טענות' חסרות שחר ופשר.
 
דומני שפותח האשכול התכוון למושג 'צדיק' באופן שהצדיק הוא שונה מכלל העם באזה ענין, וכמו שציטט משהו כאילו מהרמב"ם
ישר א-ל אמר:
וזה תו"ד
רמב"ם פירוש המשניות - הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות (המשך) 
 והנה חכמים ע"ה כבר ביארו זה. ואמר רבי שמעון בן יוחאי על אנשי דורו, ואע"פ שהיו נכבדים רובם (סוכה דף מה ע"ב), ראיתי בני עליה והם מועטים, אם שנים הם אני ובני הם. ועל כן נבראו ההמון לעשות חברה לחכמים, שלא ישארו שוממים.
וזו גישה חסידית, או בדרך שדי בעבודת הצדיק ואין צורך בעבודת החסיד, או אפכא שהצדיק מטיל על התלמידים שלו עבודות קשות, אלו ואלו מודים שהצדיק שונה מכלל החסידים במהות, וכעין מלכה של דבורים שהיא שונה במהות מהעמלות.
אבל הגישה בציבור הלא חסידי היא שהצדיק אינו שונה במהות ובאיכות, אלא רק בכמות, וממילא בקל יכול התלמיד לגבור על רבו בכמות.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
@אריה כלביא
לכתוב בשמי כאילו אמרתי שאין אצלם דרישות מהחסידים בעבודת השי"ת, זו סתם דמגוגיא. וכי יש זרם בהיהדות האורתודוכסית שלא נדרש מהיהודים שבו שלל דברים בעבודת השי"ת?
אני דיברתי (דהיינו, בהודעתי הראשונה שדנה על עצם החילוק והיכן הוא מתבטא בפועל) על חילוק מאוד מסויים בעניין ההתבוננות בעמקות בתורת החסידות המביאה להבנה מלאה בדבר אחדות ה' וכו' (ובהודעתי שבה הגבתי לך על ההבדל בין ביטול לבין עבודה דרך הצדיק, הי' זה על מנת להסביר כמה שזה שני הפכים ואין קשר ביניהם. וגם שם לא התכוונתי שמותר לחסידים מסויימים להימנע מעבודת השי"ת, אלא אדרבה הם חייבים להיות יר"ש, שומרי מצוות לחלוטין, ועוד - הם חייבים להיות מקושרים לרבם וצייתנים אליו. אלא שבזה עבודתם היא שלימה, מפני שלא נדרש מהם להבין תורת החסידות בהתבוננות הגורמת להשפעה פנימית [ולא בבחינת מקיף]). אם רצונך לומר שאין חילוק בין חב"ד לבין שאר החסידויות בזה (בעניין הדרישה בפועל לעסוק בזה, הכלים לעסוק בזה, והתוכחה למי שלא עוסק בזה) - אשמח שתמצא לי איזה מ"מ בעניין זה (שדורשים מחסידי קרלין למשל, שזה לא מספיק כלל לגשת לתפילה מתוך התלהבות הרגש, אלא חובה לעסוק בהתבוננות, ומהי התבוננות וכו' ואילו דרגות יש בהתבוננות).
 

מנוחה ושמחה

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
הרה"ק ר' שלמה מקרלין טבע את הווארט "וצדיק באמונתו יחי' - אל תקראי יחי' (יו"ד בחיריק, חי"ת בשבא) אלא יחי' (יו"ד בשבא, חי"ת בפתח)". דהיינו שעיקר עבודת החסיד היא להיות מקושר להצדיק, והצדיק מחי' את החסיד וכאילו מיוציאו ידי חובתו בעניינים מסויימים (אין הכוונה להיעדר חובת שמירת השו"ע ח"ו, ולכן אין מקום לומר שהמתנגדים שונים בזה. מדובר על דברים שהמתנגדים בכלל לא שמו עליהם דגש אם בכלל התייחסו לזה).הבס
היכן המקור של ווארט זה 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
מנוחה ושמחה אמר:
חייל של הרבי אמר:
הרה"ק ר' שלמה מקרלין טבע את הווארט "וצדיק באמונתו יחי' - אל תקראי יחי' (יו"ד בחיריק, חי"ת בשבא) אלא יחי' (יו"ד בשבא, חי"ת בפתח)". דהיינו שעיקר עבודת החסיד היא להיות מקושר להצדיק, והצדיק מחי' את החסיד וכאילו מיוציאו ידי חובתו בעניינים מסויימים (אין הכוונה להיעדר חובת שמירת השו"ע ח"ו, ולכן אין מקום לומר שהמתנגדים שונים בזה. מדובר על דברים שהמתנגדים בכלל לא שמו עליהם דגש אם בכלל התייחסו לזה).הבס
היכן המקור של ווארט זה 
אצל אדמו"רי חב"ד זה מופיע רבות, אלא שנשמע שכבודו מחפש מקור מקרלין. זה איני יודע
 
 

צבי הירש

משתמש ותיק
בדברי אהרן שהודפס ע"י חסידי קרלין מובא גם כן ענין זה
ששני הצדיקים רצו להשתתף יחד, ולא השתוו בענין זה, שהקדוש מקרלין [-נהרג על קידוש השם] היה אומר שהחסידים הולכים אחרי רבם כצאן אחרי הרועה, ובעל התניא לא חפץ בדרך זו
 

מאור עינים

משתמש ותיק
ישר א-ל אמר:
יואלב אמר:
שכל עקר העבודה של עבודת ה' היא דרך הצדיק. ושאר העם שייכים ע"י שהם כלים לצדיק.
הן הן עומק דברי הרמב"ם בהקדמתו, עיי"ש דבריו באריכות

וזה תו"ד
רמב"ם פירוש המשניות - הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות (המשך) 
 והנה חכמים ע"ה כבר ביארו זה. ואמר רבי שמעון בן יוחאי על אנשי דורו, ואע"פ שהיו נכבדים רובם (סוכה דף מה ע"ב), ראיתי בני עליה והם מועטים, אם שנים הם אני ובני הם. ועל כן נבראו ההמון לעשות חברה לחכמים, שלא ישארו שוממים. 
נכנעתי
פשוט רמב"ם מפורש,
 

יואלב

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעקב לב אמר:
יואלב אמר:
אין חייל של המפקד. במלחמה כולם חיילים של המלך.
וזה הגאווה, שחייל שמתמסר וגובר על גדלות המפקד נהיה מפקד בעצמו ואין שום פיקפוק ב'אמונת המפקד'.
משא"כ בחצר החסידות...
בפעם הג':
כבודו היה בבידוד השבת ולא שמע קריה"ת?
אע"פ שהמלחמה היא לה' בעמלק, אומר משה רבנו בחר לנו אנשים.
בשעה שיכול היה בכלל לומר רק בחר אנשים, או בחר לך כמו המשך הפסוק שמדבר בל' יחיד וצא הלחם.
על דרך הפשט, בחר לכלל ישראל. וכ"ת שזו מיותר, אה"נ לכן דרשו חז"ל מה שמובא ברש"י...
 
 

יואלב

משתמש ותיק
פותח הנושא
ישר א-ל אמר:
יואלב אמר:
שכל עקר העבודה של עבודת ה' היא דרך הצדיק. ושאר העם שייכים ע"י שהם כלים לצדיק.
הן הן עומק דברי הרמב"ם בהקדמתו, עיי"ש דבריו באריכות

וזה תו"ד
רמב"ם פירוש המשניות - הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות (המשך) 
 והנה חכמים ע"ה כבר ביארו זה. ואמר רבי שמעון בן יוחאי על אנשי דורו, ואע"פ שהיו נכבדים רובם (סוכה דף מה ע"ב), ראיתי בני עליה והם מועטים, אם שנים הם אני ובני הם. ועל כן נבראו ההמון לעשות חברה לחכמים, שלא ישארו שוממים. 

זה חשבונות שמים: לא פחות ממה שעכו"ם משרתים לכלל ישראל בגדר "נעשה ע"י אחרים" אבל זה לא "פוטר" את היהודי לא להיות חלק מבני העליה
 

יואלב

משתמש ותיק
פותח הנושא
פינחס רוזנצוויג אמר:
דומני שפותח האשכול התכוון למושג 'צדיק' באופן שהצדיק הוא שונה מכלל העם באזה ענין, וכמו שציטט משהו כאילו 
וזו גישה חסידית, או בדרך שדי בעבודת הצדיק ואין צורך בעבודת החסיד, או אפכא שהצדיק מטיל על התלמידים שלו עבודות קשות, אלו ואלו מודים שהצדיק שונה מכלל החסידים במהות, וכעין מלכה של דבורים שהיא שונה במהות מהעמלות.
אבל הגישה בציבור הלא חסידי היא שהצדיק אינו שונה במהות ובאיכות, אלא רק בכמות, וממילא בקל יכול התלמיד לגבור על רבו בכמות.

גם אצל ליטאים יש "נשמות גבוהות". בנפש החיים נראה שלפי הכשרון אפשר להבחין את זה.
אבל הם רק כלים לעבוד את ה', ולא נמדד צדקותו לפי הכשרון, אלא לפי רוב המעשה. ולכן אין פטור להיות עם הארץ וכ"כ לא להסתפק במועט [לכן אין כשרוני שיש הוכחה על צדקותו כי מי אומר שניצל את כחותיו]
 

לבי במערב

משתמש ותיק
צבי הירש אמר:
ששני הצדיקים רצו להשתתף יחד, ולא השתוו בענין זה
הוא ענין אחר; הרה"ק מקארלין חפץ להתיישב בתחום שנקבע עבור כ"ק אדה"ז נ"ע, וכ"ק אדה"ז התנה זאת בג' דברים - שאת השלישי לא חפץ לקבל.
וכאמור, הענין ארוך ועמוק מלהתפרש במסגרת זו.
 
חלק עליון תַחתִית