....לבאר כל זה אקדים מה שפירשו המפרשים פסוק (תהילים קיט, ה-ו) אחלי יכונו דרכי לשמור חוקיך אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך, והוא על פי מ"ש הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג) שאין ראוי לבקש טעמים על מצות, דאם כן יקיים המצוה עבור הטעם, ובאמת ראוי שעיקר קיום המצות יהיה לעשות רצון ה' וגזירת מלך, נמצא לדבריו ראוי שיהיו כל המצות חוקים בלי לידע טעמיהם וכוונותיהם.
האכן האמת אינו כך כי לא ראה ספר הזהר מבואר שם כי אין נחת רוח לה' רק בידיעת ישראל כוונות המצוה והתפלה וענינם ותיקונם בגבהי מרומים, והסתכלות האדם בשיעור קומה עד שירגיש האיש הישראלי תענוג מופלא במצות ובתורה ובתפלה מעין עולם הבא. וכתוב שם (זוהר ח"ב נ"ז.) כי מצוה הנעשית בלי כוונה דחיין לה לבר, וענין דחייתה לבר מובן לרואי דברי האר"י ז"ל שהוא מענין שילוח טמאים מחוץ למחנה....,
.....וכך ענין המצוה שקונה פרקליט אחד, ר"ל שנברא מלאך מכל מצוה ומעשיית המצוה נעשה גוף המלאך, והכוונה של המצוה היא נשמת המלאך, וכשנעשית המצוה בלי כוונה הרי גוף בלי נשמה, ועל כל פנים יש בו קדושה בגוף ההוא, שהרי נתהוה מעשיית מצוה שהוא דבר קדוש, ולכן מתדבקים במצוה כזו רוח הטומאה, ולא די שאין מצוה זו פועלת פעולתה, אלא אפילו מטמא, ולכן דחיין לה לבד שמשלחין אותה מחוץ למחנה, ותקנת דבר זה היא לרוב ישראל אשר לאו כל מוחא סביל כוונות המצוה והתפלות, התקנה לכלול כל תפלה וכל מצוה בין תפלות ומצות הצדיקים היודעים הכוונות, וארז"ל בפרק גיד הנשה (חולין צ"ב.) שיש מ"ה צדיקים בכל דור ומ"ה הוא בגימטריא אדם והוא קומה שלימה, ויכולים תפלות ומצות כל ישראל להדבק בתפלות ומצות אותן הצדיקים, ואז כוונותיהן נעשו נשמות לכל תפלות ומצות ישראל.
ולכך צריך כל אחד מישראל להשתדל בכל יכולתו להשיג כפי כחו הכוונות והסודות, ואם באנו לחוש לדברי הרמב"ם הנ"ל תקנת דבר זה הוא כשיזהר האדם בחוקים אשר אינו יודע כל הטעמים וכל הכוונות, ואף על פי כן ישתדל בהשתדלות נמרץ כמו שמשתדל במצות שיודע טעמם, אז ניכר שעיקר כוונתו לקיים רצון ה' מבלי הטעם, וזש"ה אחלי יכונו דרכי לשמור חוקיך, ר"ל אני מבקש שתחזק את לבי לקיים אפילו החוקים, אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך, ר"ל כשיהיה לבי חזק בקיום החוקים, אז לא יהיה לי לבושת כשאביט ואבקש טעמים וכוונות של המצות, כי יהיה ניכר שעיקר קיומי למצות הוא רק לרצון ה' אפילו בלי הטעם, כך כתבו המפרשים אלא שהוספתי ביאור.
והנה אמז"ל (אבות ב, ד) עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו, הענין כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קידושין ל"ט:), כי ניתנו המצות היום לעשותן ולמחר לקבל שכרן (עירובין כ"ב.), ויתכן שזהו דוקא מי שעושה מצוה ומקוה לתשלום שכר, לכן אין מגיע לו בעולם הזה כלום, כי מתן שכרן של צדיקים לעתיד, אבל מי שאין מעלה את עצמו במחשבתו כלל, רק משתדל במצות לרצון ה' לבד בכל עוז, אזי כשם שהוא ממלא רצון ה' בלי תקוה לשכר כך ה' ממלא רצונו בדבר שאין מגיע לו ונוחל שני עולמים, וזהו עשה רצונו כו' כמובן. וכבר נתבאר שהמבחן לזה, בהיות האדם משתדל בכל עוז אפילו בחוקים שאינו יודע כלל מה שכר יגיע להם, אזי ודאי אינו רק לרצון ה'.
ואמנם במצות שנודע כונותיהן וטעמיהן והעושה אותם מרגיש תענוג מופלא מענין עולמיך תראה בחייך, כבד הדבר מאד על האדם להפשיט מחשבתו משכר ושיהיה בלתי לה' לבדו, מאחר שרואה בעיניו השכר והתענוג, ולזאת ארז"ל (תורת כהנים כ, קכח) אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר כו', ר"ל שזהו כלל על כל המצות בהיות האדם יודע ומכיר מה טובן ומה יפיין, וצריך להפשיט מחשבתו מזה כדי שלא יהיה עשייתן בלתי לה' לבדו, אזי התקנה היא שירחיק תחלה עשיית המצוה מרצונו ואח"כ יעשנה רק לרצון ה', וזהו אי אפשי כו' ואז כאשר יעשה כך יהיה שכרו גם בעולם הזה כמש"ל, מענין עשה רצונו כרצונך כו'.
היוצא מכל האמור, כי העושה כל המצות בדרך שרוצה הרמב"ם ז"ל שיהיו כולם בתורת חוקות, והעושה המצות בכוונותיהן יש בכל אחד מעלה וחסרון, כי לדרך הרמב"ם יש מעלה שמחמת שלא ירגיש תענוג בקיום המצוות לא יעשנה רק לרצון ה', ואז ראוי לנחול ב' עולמות וינצל מעונש חמור כנ"ל, ונגד זה יש חסרון כי דחיין לאותן מצות מחוץ למחנה, ולא די שאין המצות פועלת אלא אפילו מטמא וכאמור, והעושה המצוה בכוונותיה יש מעלה גדולה שפועלת פעולתה בשלימות, רק יש חסרון כי לגודל התענוג שירגיש בעשיית המצוה ויראה עולמו בחייו לא יוכל להפשיט מחשבתו מתועלתו ושכרו שיהיו לה' לבדו, ואז לא יהיה שכרו רק בעולם הבא, ולא יצילו ג"כ על עונשי העבירות וכאמור.