צריך לשאוף להרגיש טעם בעבודת ה', או להתבטל ורק לעשות?

יואל הרשקוביץ

משתמש רגיל
וגם בהשגה טעם המצוה צריך להתעמק בחסידות ופנמיות, או זה שאני עושה רצון ה' זה מספיק, ואם צריכין למה אין מספיק זה שיש לי זכות להשתמש המלך מלכי המלכים וצריך לעשות מה שהוא מצווה או אפילו משום שאני בן של הקב''ה אני עושה מה שהוא רוצה......
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
יואל הרשקוביץ אמר:
צריך לשאוף להרגיש טעם בעבודת ה',
התוכחה באה "תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה ובטוב לבב"

יואל הרשקוביץ אמר:
וגם בהשגה טעם המצוה צריך להתעמק בחסידות ופנמיות, או זה שאני עושה רצון ה' זה מספיק,
יש לחלק בין ידיעת טעמי המצוות מלעשות המצוות בגלל הטעם.
בענין ידיעת הטעמים - גם טעמי המצוות הם חלק מהתורה, ומי שיאמר אינני מעוניין לדעת את הטעמים הוא כאומר אינני מעוניין בחלק מחלקי התורה, וזה לא קשור ל"חסידות ופנימיות" יש טעמים נגלים למצוות ג"כ.
אבל לענין מה שעומד מאחורי עשיית מצוותיו, על זה כתוב בגמ' "למה תוקעין - רחמנא אמר תקעו" - דהיינו למרות שאנו יודעים הרבה טעמים במצוות תקיעת שופר בר"ה מ"מ הסיבה שאנו אמורים לעשות את המצוה הוא משום שכך ציוה הקב"ה בתורתו.
וכן פירש בבית הלוי למה בפרשת ויקהל-פקודי על כל דבר ודבר של עשיית המשכן כתוב "כאשר ציוה ה' את משה" - והוא משום שאמרו בנמ' ברכות (נה.) אמר רב יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ, דהיינו שבצלאל כשבנה את המשכן ידע את כל הסודות וכל הפנימיות וכל תקוני העולם שהוא עושה בבניית המשכן, ומ" מ בעשייתו לא כיוון לכל אלה אלה "כאשר ציוה ה' את משה" - לקיים את ציווי הקב"ה למשה.
 

מישהוא

משתמש רגיל
לא באנו לעולם רק לעשות מצוות אלא להתחבר לקב"ה וזה ע"י המצוות (עיין מס"י פרק א')
אדם שעושה מצוות בלי טעם מפספס את המטרה
אך יש להוסיף שהטעם שיש בידיעה שאני עושה את רצון ה' הוא לבד טעם מתוק מאין כמוהו, אם אתה מבין ויודע את א-לוקיך.
כמובן שאם אתה מבין ומקבל טעם בפנימיות החיבור לקב"ה הוא עולה ועולה
 

לחשוב חשבונות

משתמש ותיק
מישהוא אמר:
לא באנו לעולם רק לעשות מצוות אלא להתחבר לקב"ה וזה ע"י המצוות (עיין מס"י פרק א')
אדם שעושה מצוות בלי טעם מפספס את המטרה
אך יש להוסיף שהטעם שיש בידיעה שאני עושה את רצון ה' הוא לבד טעם מתוק מאין כמוהו, אם אתה מבין ויודע את א-לוקיך.
אתה יכול אולי להביא מקור מספרי חסידות
המס"י כותב מפורש שמקום הדביקות הוא בעוה"ב, ומי שמקיים מצוות גם בלי שום טעם זוכה לדביקות בעוה"ב, ולא מפספס שום מטרה.
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
יואל הרשקוביץ אמר:
וגם בהשגה טעם המצוה צריך להתעמק בחסידות ופנמיות, או זה שאני עושה רצון ה' זה מספיק, ואם צריכין למה אין מספיק זה שיש לי זכות להשתמש המלך מלכי המלכים וצריך לעשות מה שהוא מצווה או אפילו משום שאני בן של הקב''ה אני עושה מה שהוא רוצה......
לא הבנתי איזה טעם יש יותר מעשיית רצונו של המלך??
 

מרדכי מהצפון

משתמש ותיק
יואל הרשקוביץ אמר:
וגם בהשגה טעם המצוה צריך להתעמק בחסידות ופנמיות, או זה שאני עושה רצון ה' זה מספיק, ואם צריכין למה אין מספיק זה שיש לי זכות להשתמש המלך מלכי המלכים וצריך לעשות מה שהוא מצווה או אפילו משום שאני בן של הקב''ה אני עושה מה שהוא רוצה......

בנפש החיים סוף שער א' כתב שיש לדעת את טעמי המצוות כדי שעי"ז נבין עד היכן הדברים מגיעים, ונתחזק לקיים בכל פרטיהם ודקדוקיהם.

וכן כתוב להדיא בשערי עבודה לרבינו יונה אות מ"ג או מ"ה !!
 

שואל כעניין

משתמש ותיק
כידוע יש ימי שנאה וימי אהבה,

לכן אי אפשר להגיד אני עובד את השם רק כשאני מרגיש טעם... כי ירצון ה' הוא שכעת תעבוד אותו גם בלי חשק ושמחה

אך בוודאי יגיעו גם ימי אהבה, שבו תרגיש התרוממות בעשיית מצוות ובתפילה ובתורה.
 

פתח הבית

משתמש ותיק
יואל הרשקוביץ אמר:
וגם בהשגה טעם המצוה צריך להתעמק בחסידות ופנמיות, או זה שאני עושה רצון ה' זה מספיק, ואם צריכין למה אין מספיק זה שיש לי זכות להשתמש המלך מלכי המלכים וצריך לעשות מה שהוא מצווה או אפילו משום שאני בן של הקב''ה אני עושה מה שהוא רוצה......
ידיעה נכבדה מאור יחזקאל ח''ז עמוד רנ''ח
אי.jpg
 

לב חכם

משתמש רשום
בספר יסוד העבודה (סלאנים) מכתב קודש ז: עוד אמר (הרה"ק מקאברין) שנפש ישראלי היא מעולם התענוג וכו', שאם לא יטעימנה מתענוגה הרוחני והוא שמחת העבודה, אם כן בע"כ תפול ותרד לתענוג הגופני ח"ו
 

צבי הירש

משתמש ותיק
"טוב טעם ודעת למדני" - "כי במצוותיך האמנתי"
לאמר:
שלב א' הוא "במצותיך האמנתי" - קיום מצוות מתוך התבטלות ורצון לעשות רצון ה' כעבדא קמי מאריה
שלב ב' הוא "טוב טעם ודעת למדני" - בקשה לקבל טעם וחיות בעבודת ה'
 

יואל הרשקוביץ

משתמש רגיל
פותח הנושא
וגם אם אתה לומד את פנימיות ענין ,אתה מתחבר למה שאתה עושה..... זה שאדם יודע מה שהוא עושה מזה הוא מקבל יותר חשק כו'  
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
מספר 'ערבי נחל' פרשת חקת
....לבאר כל זה אקדים מה שפירשו המפרשים פסוק (תהילים קיט, ה-ו) אחלי יכונו דרכי לשמור חוקיך אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך, והוא על פי מ"ש הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג) שאין ראוי לבקש טעמים על מצות, דאם כן יקיים המצוה עבור הטעם, ובאמת ראוי שעיקר קיום המצות יהיה לעשות רצון ה' וגזירת מלך, נמצא לדבריו ראוי שיהיו כל המצות חוקים בלי לידע טעמיהם וכוונותיהם.
ה
אכן האמת אינו כך כי לא ראה ספר הזהר מבואר שם כי אין נחת רוח לה' רק בידיעת ישראל כוונות המצוה והתפלה וענינם ותיקונם בגבהי מרומים, והסתכלות האדם בשיעור קומה עד שירגיש האיש הישראלי תענוג מופלא במצות ובתורה ובתפלה מעין עולם הבא. וכתוב שם (זוהר ח"ב נ"ז.) כי מצוה הנעשית בלי כוונה דחיין לה לבר, וענין דחייתה לבר מובן לרואי דברי האר"י ז"ל שהוא מענין שילוח טמאים מחוץ למחנה....,
.....וכך ענין המצוה שקונה פרקליט אחד, ר"ל שנברא מלאך מכל מצוה ומעשיית המצוה נעשה גוף המלאך, והכוונה של המצוה היא נשמת המלאך, וכשנעשית המצוה בלי כוונה הרי גוף בלי נשמה, ועל כל פנים יש בו קדושה בגוף ההוא, שהרי נתהוה מעשיית מצוה שהוא דבר קדוש, ולכן מתדבקים במצוה כזו רוח הטומאה, ולא די שאין מצוה זו פועלת פעולתה, אלא אפילו מטמא, ולכן דחיין לה לבד שמשלחין אותה מחוץ למחנה, ותקנת דבר זה היא לרוב ישראל אשר לאו כל מוחא סביל כוונות המצוה והתפלות, התקנה לכלול כל תפלה וכל מצוה בין תפלות ומצות הצדיקים היודעים הכוונות, וארז"ל בפרק גיד הנשה (חולין צ"ב.) שיש מ"ה צדיקים בכל דור ומ"ה הוא בגימטריא אדם והוא קומה שלימה, ויכולים תפלות ומצות כל ישראל להדבק בתפלות ומצות אותן הצדיקים, ואז כוונותיהן נעשו נשמות לכל תפלות ומצות ישראל.

ולכך צריך כל אחד מישראל להשתדל בכל יכולתו להשיג כפי כחו הכוונות והסודות, ואם באנו לחוש לדברי הרמב"ם הנ"ל תקנת דבר זה הוא כשיזהר האדם בחוקים אשר אינו יודע כל הטעמים וכל הכוונות, ואף על פי כן ישתדל בהשתדלות נמרץ כמו שמשתדל במצות שיודע טעמם, אז ניכר שעיקר כוונתו לקיים רצון ה' מבלי הטעם, וזש"ה אחלי יכונו דרכי לשמור חוקיך, ר"ל אני מבקש שתחזק את לבי לקיים אפילו החוקים, אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך, ר"ל כשיהיה לבי חזק בקיום החוקים, אז לא יהיה לי לבושת כשאביט ואבקש טעמים וכוונות של המצות, כי יהיה ניכר שעיקר קיומי למצות הוא רק לרצון ה' אפילו בלי הטעם, כך כתבו המפרשים אלא שהוספתי ביאור.

והנה אמז"ל (אבות ב, ד) עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו, הענין כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קידושין ל"ט:), כי ניתנו המצות היום לעשותן ולמחר לקבל שכרן (עירובין כ"ב.), ויתכן שזהו דוקא מי שעושה מצוה ומקוה לתשלום שכר, לכן אין מגיע לו בעולם הזה כלום, כי מתן שכרן של צדיקים לעתיד, אבל מי שאין מעלה את עצמו במחשבתו כלל, רק משתדל במצות לרצון ה' לבד בכל עוז, אזי כשם שהוא ממלא רצון ה' בלי תקוה לשכר כך ה' ממלא רצונו בדבר שאין מגיע לו ונוחל שני עולמים, וזהו עשה רצונו כו' כמובן. וכבר נתבאר שהמבחן לזה, בהיות האדם משתדל בכל עוז אפילו בחוקים שאינו יודע כלל מה שכר יגיע להם, אזי ודאי אינו רק לרצון ה'.

ואמנם במצות שנודע כונותיהן וטעמיהן והעושה אותם מרגיש תענוג מופלא מענין עולמיך תראה בחייך, כבד הדבר מאד על האדם להפשיט מחשבתו משכר ושיהיה בלתי לה' לבדו, מאחר שרואה בעיניו השכר והתענוג, ולזאת ארז"ל (תורת כהנים כ, קכח) אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר כו', ר"ל שזהו כלל על כל המצות בהיות האדם יודע ומכיר מה טובן ומה יפיין, וצריך להפשיט מחשבתו מזה כדי שלא יהיה עשייתן בלתי לה' לבדו, אזי התקנה היא שירחיק תחלה עשיית המצוה מרצונו ואח"כ יעשנה רק לרצון ה', וזהו אי אפשי כו' ואז כאשר יעשה כך יהיה שכרו גם בעולם הזה כמש"ל, מענין עשה רצונו כרצונך כו'.
היוצא מכל האמור, כי העושה כל המצות בדרך שרוצה הרמב"ם ז"ל שיהיו כולם בתורת חוקות, והעושה המצות בכוונותיהן יש בכל אחד מעלה וחסרון, כי לדרך הרמב"ם יש מעלה שמחמת שלא ירגיש תענוג בקיום המצוות לא יעשנה רק לרצון ה', ואז ראוי לנחול ב' עולמות וינצל מעונש חמור כנ"ל, ונגד זה יש חסרון כי דחיין לאותן מצות מחוץ למחנה, ולא די שאין המצות פועלת אלא אפילו מטמא וכאמור, והעושה המצוה בכוונותיה יש מעלה גדולה שפועלת פעולתה בשלימות, רק יש חסרון כי לגודל התענוג שירגיש בעשיית המצוה ויראה עולמו בחייו לא יוכל להפשיט מחשבתו מתועלתו ושכרו שיהיו לה' לבדו, ואז לא יהיה שכרו רק בעולם הבא, ולא יצילו ג"כ על עונשי העבירות וכאמור.
נמצא בדבריו שיש עניין בשתי הדרכים ומעלה גדולה יש לשלב ביניהם דהיינו מצד אחד למצוא טעם ומתיקות במצוות ומצד שני לעשותם לשם השי''ת בלבד
 

לבי במערב

משתמש ותיק
"ט֚וֹב אֲשֶׁ֣ר תֶּאֱחֹ֣ז בָּזֶ֔ה וְגַם־מִזֶּ֖ה אַל־תַּנַּ֣ח אֶת־יָדֶ֑ךָ כִּֽי־יְרֵ֥א אֱ-לֹקִ֖ים יֵצֵ֥א אֶת־כֻּלָּֽם",
ובכללות - כל אדם נצרך לשניהם, כי לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכׇל־חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם.
 

המצפה לישועת ה'

משתמש ותיק
חפר אמר:
תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה
יושב אוהלים אמר:
יואל הרשקוביץ אמר:
צריך לשאוף להרגיש טעם בעבודת ה',
התוכחה באה "תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה ובטוב לבב"
חלילה וחס להעלות על הדעת, שעל דבר כזה בלבד באה כל התוכחה הקשה.
הרוצה לידע פשטן של דברים יעיין היטב במקרא שם, בפסוק זה ובפסוק שלאחריו, וימצא נחת.
 
 

ישר א-ל

משתמש ותיק
(4) רמב"ם יד החזקה הלכות לולב פרק ח
וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר (דברים כ"ח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטו
 

יואל הרשקוביץ

משתמש רגיל
פותח הנושא
מבשן אשיב אמר:
היוצא מכל האמור, כי העושה כל המצות בדרך שרוצה הרמב"ם ז"ל שיהיו כולם בתורת חוקות, והעושה המצות בכוונותיהן יש בכל אחד מעלה וחסרון,
התקשרות והתבטלות
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
המצפה לישועת ה' אמר:
הרוצה לידע פשטן של דברים יעיין היטב במקרא שם, בפסוק זה ובפסוק שלאחריו, וימצא נחת.
רבינו בחיי על אתר
תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה. יאשימנו הכתוב בעבדו השי"ת ולא היתה העבודה בשמחה, לפי שחייב האדם על השמחה בהתעסקו במצות, והשמחה במעשה המצוה מצוה בפני עצמו, מלבד השכר שיש לו על המצוה יש לו שכר על השמחה, ועל כן יעניש בכאן למי שעובד עבודת המצוה כשלא עשאה בשמחה
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
יואל הרשקוביץ אמר:
השאלה בעצם הוא גם למה אין תענוג מזה שאני משמש את המלך מלכי המלכים, הלה זה התענוג הגדול ביותר!!
קדושת לוי פרשת ויצא
ויחלום והנה סולם כו' (בראשית כח, יב). דהאדם בתחילת עבודתו מתלהב לבו בקרבו בחושבו שעל ידו מתנהגים כל העולמות העליונים ובזה לבו הולך וחזק בעבודתו, ואחר כך כשכבר חזק בעבודתו אז אין חושב כלל רק להשם יתברך והשם יתברך יתענג בו שהוא יהא מרכבה לשכינה. זהו ויחלום, לשון חוזק כמו ותחלימני ותחייני (ישעיה לח, טז) דהיינו שיתחזק עבודת ה' בלבו שהוא חזק בעבודתו, דהיינו בעת התחלתו בעבודתו שצריך חיזוק החיזוק הוא על ידי זה. והנה סולם מוצב ארצה, שהוא מוצב ארצה אדם בעולם הזה. וראשו מגיע השמימה, בעבודתו מגיע למעלה. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, שמלאכי מעלה מתעלים על ידו זהו בו, על ידי האדם. ולהיפך חס ושלום גורם ירידה כמאמר חכמינו ז"ל משחרב בית המקדש נתמעטה פמליא של מעלה כביכול. אמנם אחר כך שכבר חזק בעבודתו אז חושב והנה ה' נצב עליו, הוא על ידי עבודתו שיהא מרכבה לשכינה והבן:
 

צבי הירש

משתמש ותיק
יואל הרשקוביץ אמר:
השאלה בעצם הוא גם למה אין תענוג מזה שאני משמש את המלך מלכי המלכים, הלה זה התענוג הגדול ביותר!!
אם אתה עושה כן - אשריך וטוב לך וכו'
 
 

המצפה לישועת ה'

משתמש ותיק
מבשן אשיב אמר:
המצפה לישועת ה' אמר:
הרוצה לידע פשטן של דברים יעיין היטב במקרא שם, בפסוק זה ובפסוק שלאחריו, וימצא נחת.
רבינו בחיי על אתר
תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה. יאשימנו הכתוב בעבדו השי"ת ולא היתה העבודה בשמחה, לפי שחייב האדם על השמחה בהתעסקו במצות, והשמחה במעשה המצוה מצוה בפני עצמו, מלבד השכר שיש לו על המצוה יש לו שכר על השמחה, ועל כן יעניש בכאן למי שעובד עבודת המצוה כשלא עשאה בשמחה

למה הרחקת לכת עד רבינו בחיי, מה רע ברמב"ם הידוע בהל' סוכה ולולב (ח' ט"ו) "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא. וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו, שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב".

ובכל זאת, כמובן שאין זה פשטן של דברים, ואחזור ואשנה שוב, "הרוצה לידע פשטן של דברים יעיין היטב במקרא שם, בפסוק זה ובפסוק שלאחריו, וימצא נחת."
 
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
המצפה לישועת ה' אמר:
וימצא נחת
לאו אדעתאי המשך לשון הרמב''ם
אך מ''מ יש כאן מקור בהבנת הראשונים את רמז הכתוב שהמצוות וכו' עיקרם שיהיו בשמחה
ויש בזה משום תשובה לפותח האשכול בשאלתו האם ''צריך לשאוף להרגיש טעם בעבודת ה',''
 

המצפה לישועת ה'

משתמש ותיק
המצפה לישועת ה' אמר:
ובכל זאת, כמובן שאין זה פשטן של דברים, ואחזור ואשנה שוב, "הרוצה לידע פשטן של דברים יעיין היטב במקרא שם, בפסוק זה ובפסוק שלאחריו, וימצא נחת."
אפרש יותר.

בפשטיה דקרא, הכל הוא תיאור של העונש והקללה בעצמם, לא פירוט של הסיבה לעונש, אלא תיאור של העונש בעצמו.

וזה לשון הכתוב שם "תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר לֹא־עָבַ֙דְתָּ֙ אֶת־ה' אֱ-לֹהֶ֔יךָ בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְט֣וּב לֵבָ֑ב מֵרֹ֖ב כֹּֽל׃ וְעָבַדְתָּ֣ אֶת־אֹיְבֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר יְשַׁלְּחֶ֤נּוּ ה' בָּ֔ךְ בְּרָעָ֧ב וּבְצָמָ֛א וּבְעֵירֹ֖ם וּבְחֹ֣סֶר כֹּ֑ל".

כלומר, תחת שתעבוד את ה' אלוקיך, שזו היא עבודה קלה וטובה, אשר אין בה עול וקושי, ואדרבה, שכרה בצדה: "שמחה וטוב לבב מרוב כל", ובמקום שתעבוד בעבודה קלה וטובה זו, תעבוד עתה את אויבך, ועבודה זו תהיה מענה ומייסרת, קשה ומדאיבה.

והכתוב בא להתאונן כאן כך : הנה לא עבדתם את ה' מחמת עצלות ומחמת רצון למנוחה ולחוסר מעש, והיתה לכם עבודת ה' לעול ולמשא, הנה עתה תהיה לכם תחת זה ג"כ עבודה, והיא תהיה לכם רעה ומרה שבעתיים, "בְּרָעָ֧ב וּבְצָמָ֛א וּבְעֵירֹ֖ם וּבְחֹ֣סֶר כֹּ֑ל".

ומסיימין בטוב, "וַיַּהֲפֹךְ֩ ה' אֱ-לֹהֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת־הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה".
 

אהרן פישר

משתמש ותיק
יואל הרשקוביץ אמר:
וגם בהשגה טעם המצוה צריך להתעמק בחסידות ופנמיות, או זה שאני עושה רצון ה' זה מספיק, ואם צריכין למה אין מספיק זה שיש לי זכות להשתמש המלך מלכי המלכים וצריך לעשות מה שהוא מצווה או אפילו משום שאני בן של הקב''ה אני עושה מה שהוא רוצה......

מה תעשה עם כל מדותיך? אתם תאכל סטייקים? אם אין מקום בחיים שלך יותר ממה שתיארת, לחיי. אבל מחויבים לעבוד השי"ת עם הכל, כך יוצא מן השכל מן המקרא ומן הקבלה
 
חלק עליון תַחתִית