יש מספר אנשים שהטבתי עמהם (ועדיין מטיב עימם) אבל הם גרמו לי (ועדיין גורמים) חלישות הדעת עד כדי עגמת נפש (חבל שאני לא יכול לפרט מע"ג במה זו)
מנין נובע חוסר הכרת הטוב?
מהפן היהודי המוסרי? מהפן הפסיכולוגי?
כיצד אפשר להתגבר על כפיות טובה ועל פגיעה כזו?
חובה לציין
מהסיבה השמורה עמי איני יכול וגם איני רוצה לשתף את הפוגעים במה שהם גורמים כך שפתרון זה לכאורה אינו בר קיימא
אני מניח שיש להם טענות נגד התנהלות מסוימת על אף שבשורה תחתונה הם מרויחים ממני, אבל זו לא סיבה לכפור בטובה אפילו אם לא במתכוון ממש?
ומדובר באנשים בעלי מידות טובות בד"כ..
יש נקודות חסרות בהצעת הדברים ואולי תוכ"ד תגובות הרבנים אוסיף פרטים
נ.ב במקום להשיב לכל תגובה, אשתדל להגיב על מקבץ הודעות
מנין נובע חוסר הכרת הטוב?
מהפן היהודי המוסרי? מהפן הפסיכולוגי?
כיצד אפשר להתגבר על כפיות טובה ועל פגיעה כזו?
חובה לציין
מהסיבה השמורה עמי איני יכול וגם איני רוצה לשתף את הפוגעים במה שהם גורמים כך שפתרון זה לכאורה אינו בר קיימא
אני מניח שיש להם טענות נגד התנהלות מסוימת על אף שבשורה תחתונה הם מרויחים ממני, אבל זו לא סיבה לכפור בטובה אפילו אם לא במתכוון ממש?
ומדובר באנשים בעלי מידות טובות בד"כ..
יש נקודות חסרות בהצעת הדברים ואולי תוכ"ד תגובות הרבנים אוסיף פרטים
נ.ב במקום להשיב לכל תגובה, אשתדל להגיב על מקבץ הודעות