כשעושים השתדלות - אסור להתפלל!?

לעיתים רחוקות

משתמש ותיק
יעקב אבינו אחר שהוא מביא לבניו מנחה ליוסף נכאות צרי וכו' הוא אומר לבניו וקל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. ואומר על כך רש"י מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפלה, הריני מתפלל עליכם.

ומדוקדק ברש"י שדוקא יעקב יתפלל אך השבטים עצמם לא יתפללו על כך. והלא דבר הוא.

והנראה לאמר הוא שאכן אדם שיכול לעשות השתדלות טבעית וממילא הוא חייב לעשות אותה, באותו זמן אין לו להסיח דעתו ממנה ואסור לו אף להתפלל ע"כ, כדי שכל מגמתו ודעתו יהיו רק על מעשיו שלו הוא, וכשאדם מתפלל הוא שם יהבו על ה' וזה הפך מה שהוא מצוה לו כעת והוא ההשתדלות בדרכים הטבעים.

וחידוש גדול מאד הוא.

רציתי לשמוע את דעת הלומדים האם יש להם ראיות על גישה זו לכאן או לכאן.

האמת שרציתי לכתוב את זה באשכול של @במבי בכללים בנפש האדם, אך לפני שאני מנחית כזה פצצה רציתי לדעת שהיא מוצדקת.
 

אמונה

משתמש ותיק
https://beta.otzar.org/#/book/607720/p/273/t/29964932220615312341234/fs/7udUxN9uE11AqThZ3fLawKKZVSp2oNs5XsIjtEAIbSEU/start/490/end/515/c

כדבריך ייתכן שיש לדייק (אינו מוכרח) מלש' רבינו בחיי שכתב בפתיחה לפר' שלח:
סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה ולה' הַתְּשׁוּעָה. (משלי כא, לא)

שלמה המלך ע"ה יזהיר כל אדם בכתוב הזה שיעשה כל דבר שיצטרך לעשות ובדרך הטבע כל מה שבכוחו, ושימסור השאר בידי שמים, כי הנס אינו חל אלא בחסרון הטבע, ועיקר יצירת האדם בנוי על מדת הטבע, ועל כן יצטרך שיעשה האדם פעולות וענינים שיהיו הכנות להשיג בהן חפצו ולעמוד על משאלות לבו, כמי שרוצה ללכת למלחמה על אויביו שראוי לו שיכין כלי זיין וסוסים ומרכבות ליום מלחמה, שאם אינו מכין ויסמוך על הנס ימסר ביד אויביו, או כמי שיש לו חולה שהוא ראוי לתקן לו מסעדים וסמים למאכלו, ומאכילו המאכלים המועילים ולמנוע ממנו המאכלים המזיקים, ואחר שעשה לו כל יכלתו והשתדל בכל כחו ועשה בדרך הטבע כל הכנותיו אין ראוי לו לבטוח שיגיע אל רצונו רק בשם יתעלה לא בהכנות האלה, כי יש אדם שיאבד במלחמה עם כל ההכנות, ויש שינצל מבלעדיהן, ויש חולה שימות עם המאכלים המועילים ויש שתגיע לו רפואה עם המאכלים הרעים המזיקים, וא"כ אין עיקר התשועה בענין המלחמה ולא בענין הרפואה להכנותיהם רק בשם יתעלה שכן כתיב: (תהילים קמז, ג) "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם", וכתיב: (תהלים קמז, י) "לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה", וכתיב: (תהלים לג, יז) "שקר הסוס לתשועה", זאת כוונת התורה ורוב הפסוקים מוכיחין כן, ולכך תצוה התורה לישראל להשתדל בהכנות האלה שיצאו חלוצים בעלותם למלחמה על אויביהם, ושישימו אורב ושישלחו מרגלים בערי האויבים, כי כל הענינים האלה הם הכנות לעשות מה שבכח האדם לעשות בדרך המנהג והטבע, ואחר כן יפעול הנס על כל מעשה הטבע, ואף על פי שישראל לא היו צריכין לזאת לפי שלא היה נצחונן בדרך המנהג והטבע כי אם על פי הזכות והעונש, ואם היו זכאין מעט מהם ינצחו עמים רבים, ואם היו חייבים מעט מן האויבים ינצחו רבים מהם, מכל מקום באה מצות התורה לישראל לעשות כל השתדלותם בהכנות האלה ואחר כך למסור הענין למי שהתשועה לו, כי התורה לא תסמוך על הנס לעולם. ומטעם זה צוה הקדוש ברוך הוא לנח מעשה התיבה כי בידוע שהיה ביכלתו יתעלה שיעביר נח ובניו ברגליהם על מי המבול, ולא יצטרך נח להתנהג בזה בדרך הטבע שיעשה תיבה מעץ ידוע וממדה ידועה באורך וברוחב, אבל התורה תצוה לנו בכך שנשתדל בהכנות בכל הענינים, ועם כל השתדלותנו שתהיה אמונתנו שאין עקר התשועה בהם רק בשם יתעלה, וזהו שאמר שלמה בכאן: "סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה" וכן מצינו בדוד ע"ה כששאל באורים ותומים השיבו הקדוש ברוך הוא: (שמואל - ב ה, כג) "הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים", צוה להשתדל בדרך המנהג והטבע, כמנהג שאר האומות הנוצחין בטבע, וכן מצינו במלחמת העי שאמר הש"י ליהושע: (יהושע ח, ב) "שים לך אורב לעיר מאחריה". והוא הטעם בעצמו במרגלים ששלח משה רבינו ע"ה במדבר פארן שהקב"ה צוה בכך. 



ועי' ספורנו (בראשית ל, כב) שכתב על רחל:
וישמע אליה אלהים. שהתפללה אחר שעשתה שני מיני השתדלות.


וכן אמרו בברכות (ג, ב) "יועצין באחיתופל ונמלכין בסנהדרין", וברש"י: "יועצים באחיתופל - איזה הדרך ילכו, והיאך יציבו מצב ומשחית, וטכסיסי מארב מלחמה. ונמלכין בסנהדרין - נוטלין מהם רשות, כדי שיתפללו עליהם" (ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' מ"ח). 

לאיד"ג זכורני מהספרים דיוק מלש' חז"ל (ירושלמי; הובא בתוס' שבת לא, א) "מאמין בחי העולמים וזורע" דמעלת היהודי שיכול לעשות שניהם כאחד - השתדלות ואמונה.
 

בשלמא

משתמש ותיק
אפשר אולי להעמיס זאת בדברי הפמ"ג שהחשמונאים לא התפללו על צרתם (אלא נלחמו), ולכן הנצחון בא להם במדת הרחמים - ואתה ברחמיך הרבים.
 

לעיתים רחוקות

משתמש ותיק
פותח הנושא
אמונה אמר:
מידות ושיעורי תורה אמר:
לעיתים רחוקות אמר:
ומדוקדק ברש"י שדוקא יעקב יתפלל אך השבטים עצמם לא יתפללו על כך. והלא דבר הוא.
איפה רואים זה ברש''י?

א.png

מכאן אני רואה שגם הוא דייק כך שרק יעקב התפלל.
 

אמונה

משתמש ותיק
מקור הדברים בספה"ק אור המאיר (פר' מקץ):
וכלפי דברים הנאמרים באמת, תבין ותשכיל דברי רש"י, מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפלה, והכוונה כי אנו בני ישראל שואלים ומתפללים תמיד בכל יום, המלך יעננו ביום קראנו (תהלים כ, י), ולכאורה יש לתמוה מה זה דייקא לענות ביום הקריאה, הלא יש לך אדם שעיקר שאלתו ובקשתו לעזר אלוקים ביום מחר, ולפעמים הרבה ימים לעת הצריך לו, והנכון עיקר הכוונה בהשפיך שיחינו לפניו יתברך, שיתן לנו שכל והכרה חזקה, לדעת איך להוציא דבור לפניו יתברך תיבות שלימות וצירופים קדושים, שהם דברים העומדים ברומו של עולם, ובאמת ישועה כזה, צריך תיכף ומיד בעומדו להתפלל, כיון שנפשו יודעת מאוד, איך הוא חסור עיקר התפלה מה יאמר ומה ישאל לפניו יתברך, בתיקון עולמות עליונים, לזה צריך עזר אלוה לשלוח לו דבורים קדושים, להוציא דבור בשלימות לצורך גבוה, ולא לצורך עצמו. וזהו שאנו מתפללין לפניו יתברך, המלך יעננו ביום קראנו, דייקא תיכף בעת הקריאה, כי כל אחד ואחד מישראל הלב יודע מרת נפשו, איך הוא איש בער ולא ידע הבין עניני התפלה, ועיקר הבקשה בפתיחת התפלה, שהענין תהיה בעצמיות התפלה ביום הקריאה, למלאות חסרונו לידע הבין עבודה שבלב היא התפלה, וכזה נרמז בדברי רש"י, ומעתה כלומר אם כן מחשבותיכם, כמבואר אשר הורה להם ענין התפלה, אינכם חסרים כלום אלא תפלה, ואותה דייקא אתם צריכים לבקש מאתו יתברך, לדעת איך להתפלל לפניו, שבזה תולה עיקר בנין קומת השכינה ותיקון עולמות, כידוע מכוונות לאנשים משכילים. כל זאת הורה יעקב אבינו בפסוק זה, קחו מזמרת הארץ בכליכם, וכמבואר אותן הזמירות שארץ עליונה מזמרת ומשבחת תמיד, ולזה פירש"י מזמרת הארץ מדמשבח בארעא, לשון שבח והודאה, תקחו כזה בכליכם, היינו אותיותיכם הנקרא כלים, שהכל משבחים ומזמרים עליו כשהוא בא לעולם, ירצה לרמז התעוררת ישראל בהתלהבות בהתבוננם גודל טובו, איך שיצמצם אורות בהירים ורוחנים הנעלם מרעיון לבות בני אדם, ומשמעות מלת הוא מורה על עולם המחשבה עולם העליון, ולכן כתיב לשון נסתר, כשהוא, היינו אורות נעלמים ונסתרים באים לבחינת התגלות, בהתלבשות מדריגות גשמיים הנמוכים בעולם הזה, וזה הגורמת לעורר לבבם בהתלהבות גדול לזמר ולשבח לפניו יתברך, ומה מאוד עמקו דברי רש"י, שהכל מזמרים ומשבחים עליו כשהוא, הוא דייקא עולם המחשבה, בא לעולם כמדובר.
 

לעיתים רחוקות

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
מה?! כוונת הרה"ק מזיטאמיר היא שיעקב אבינו התפלל כי תפלת השבטים תהא כראוי.
כמדומה שלא הביאו ר' '@אמונה' אלא כראי' לסתור.

אכן זה מה שהוא אמר.
אך קודם לכן אנו רואים שגם הוא דייק מרש"י שרק יעקב אבינו התפלל, ובכדי ליישב מדוע השבטים לא התפללו אמר מה שאמר. 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
לעיתים רחוקות אמר:
אך קודם לכן אנו רואים שגם הוא דייק מרש"י שרק יעקב אבינו התפלל, ובכדי ליישב מדוע השבטים לא התפללו אמר מה שאמר.
שוב, שיחת מר לא אדע.
 

לעיתים רחוקות

משתמש ותיק
פותח הנושא
אמונה אמר:
https://beta.otzar.org/#/book/607720/p/273/t/29964932220615312341234/fs/7udUxN9uE11AqThZ3fLawKKZVSp2oNs5XsIjtEAIbSEU/start/490/end/515/c

כדבריך ייתכן שיש לדייק (אינו מוכרח) מלש' רבינו בחיי שכתב בפתיחה לפר' שלח:
סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה ולה' הַתְּשׁוּעָה. (משלי כא, לא)

שלמה המלך ע"ה יזהיר כל אדם בכתוב הזה שיעשה כל דבר שיצטרך לעשות ובדרך הטבע כל מה שבכוחו, ושימסור השאר בידי שמים, כי הנס אינו חל אלא בחסרון הטבע, ועיקר יצירת האדם בנוי על מדת הטבע, ועל כן יצטרך שיעשה האדם פעולות וענינים שיהיו הכנות להשיג בהן חפצו ולעמוד על משאלות לבו, כמי שרוצה ללכת למלחמה על אויביו שראוי לו שיכין כלי זיין וסוסים ומרכבות ליום מלחמה, שאם אינו מכין ויסמוך על הנס ימסר ביד אויביו, או כמי שיש לו חולה שהוא ראוי לתקן לו מסעדים וסמים למאכלו, ומאכילו המאכלים המועילים ולמנוע ממנו המאכלים המזיקים, ואחר שעשה לו כל יכלתו והשתדל בכל כחו ועשה בדרך הטבע כל הכנותיו אין ראוי לו לבטוח שיגיע אל רצונו רק בשם יתעלה לא בהכנות האלה, כי יש אדם שיאבד במלחמה עם כל ההכנות, ויש שינצל מבלעדיהן, ויש חולה שימות עם המאכלים המועילים ויש שתגיע לו רפואה עם המאכלים הרעים המזיקים, וא"כ אין עיקר התשועה בענין המלחמה ולא בענין הרפואה להכנותיהם רק בשם יתעלה שכן כתיב: (תהילים קמז, ג) "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם", וכתיב: (תהלים קמז, י) "לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה", וכתיב: (תהלים לג, יז) "שקר הסוס לתשועה", זאת כוונת התורה ורוב הפסוקים מוכיחין כן, ולכך תצוה התורה לישראל להשתדל בהכנות האלה שיצאו חלוצים בעלותם למלחמה על אויביהם, ושישימו אורב ושישלחו מרגלים בערי האויבים, כי כל הענינים האלה הם הכנות לעשות מה שבכח האדם לעשות בדרך המנהג והטבע, ואחר כן יפעול הנס על כל מעשה הטבע, ואף על פי שישראל לא היו צריכין לזאת לפי שלא היה נצחונן בדרך המנהג והטבע כי אם על פי הזכות והעונש, ואם היו זכאין מעט מהם ינצחו עמים רבים, ואם היו חייבים מעט מן האויבים ינצחו רבים מהם, מכל מקום באה מצות התורה לישראל לעשות כל השתדלותם בהכנות האלה ואחר כך למסור הענין למי שהתשועה לו, כי התורה לא תסמוך על הנס לעולם. ומטעם זה צוה הקדוש ברוך הוא לנח מעשה התיבה כי בידוע שהיה ביכלתו יתעלה שיעביר נח ובניו ברגליהם על מי המבול, ולא יצטרך נח להתנהג בזה בדרך הטבע שיעשה תיבה מעץ ידוע וממדה ידועה באורך וברוחב, אבל התורה תצוה לנו בכך שנשתדל בהכנות בכל הענינים, ועם כל השתדלותנו שתהיה אמונתנו שאין עקר התשועה בהם רק בשם יתעלה, וזהו שאמר שלמה בכאן: "סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה" וכן מצינו בדוד ע"ה כששאל באורים ותומים השיבו הקדוש ברוך הוא: (שמואל - ב ה, כג) "הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים", צוה להשתדל בדרך המנהג והטבע, כמנהג שאר האומות הנוצחין בטבע, וכן מצינו במלחמת העי שאמר הש"י ליהושע: (יהושע ח, ב) "שים לך אורב לעיר מאחריה". והוא הטעם בעצמו במרגלים ששלח משה רבינו ע"ה במדבר פארן שהקב"ה צוה בכך. 



ועי' ספורנו (בראשית ל, כב) שכתב על רחל:
וישמע אליה אלהים. שהתפללה אחר שעשתה שני מיני השתדלות.


וכן אמרו בברכות (ג, ב) "יועצין באחיתופל ונמלכין בסנהדרין", וברש"י: "יועצים באחיתופל - איזה הדרך ילכו, והיאך יציבו מצב ומשחית, וטכסיסי מארב מלחמה. ונמלכין בסנהדרין - נוטלין מהם רשות, כדי שיתפללו עליהם" (ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' מ"ח). 

לאיד"ג זכורני מהספרים דיוק מלש' חז"ל (ירושלמי; הובא בתוס' שבת לא, א) "מאמין בחי העולמים וזורע" דמעלת היהודי שיכול לעשות שניהם כאחד - השתדלות ואמונה.
ראיות נפלאות.

ולגבי הדיוק מהירושלמי לכאו' אינו סותר, דהאופן הנכון הוא לעשות את ההשתדלות לא כי היא תועיל במשהו אלא כיון שכך גזר הבורא, ממש כמו הזורע שיודע שמה שגדל זה בגלל שזרע אלא בגלל רצון הבורא שהזרע יתרקב וממנו יצמח - דהיינו ממש כנ"ל שהאדם עצמו באמת לא עושה כלום.
 
 

אשרי העם

משתמש ותיק
הנה לכאורה דברי רש"י לק"מ, דברור שצריכים להתפלל, והכוונה שגם הוא עצמו יתפלל עליהם. ורש"י רק בא לומר שזה כוונת הפסוק 'וקל שד-י יתן לכם רחמים' – שזה היה התפילה שיעקב התפלל.

ויעויין בבראשית רבה (סו"פ צא) שזה מקור רש"י, שמבואר שם שיעקב אמר לבניו: 'הרי הכסף והרי דורון והרי אחיכם, צריכים אתם מילתא אחריתא?'. 'אמרי ליה צלותך אנן בעיין, וע"ז אמר להם  יעקב וקל שד-י יתן לכם רחמים'.


ויעו"ש בפי' מהרז"ו שכתב דבא יעקב לנסותם בזה שאמר להם הרי הכסף והדורון והאח, דרצה לראות אם סומכים על ההשתדלות שלהם או על רחמי ה'. וע"ז השיבו דסומכים על תפילתו, ונראה מדברי המהרז"ו שהתפללו יחד איתו כדי שיהא תפילת רבים.



ובפירוש 'עץ יוסף' שם כתב דמה שאמר להם על התפילה בסוף ולא בתחילה, ללמדם שאין לאדם לסמוך על נס ע"י תפילה לבד, אלא רק בצירוף ההשתדלות האנושי, ואח"כ ישען על ה' אלוקיו בכח התפילה.
 
חלק עליון תַחתִית