יסודות המחלוקות בתורה הוא נובע מטעות או שמא זהו מכוון?

דוד 123

משתמש רגיל
האם יסוד כל המחלוקות בש"ס עצם יסודם הוא נובע רק מכח שכחה ושיבושים של מהלך הדורות, כך שבעצם זהו סוג של "פשלה" כביכול, ואם כן יוצא שהרבה מן העמל שנובע משום מחלוקות איננו חלק ממטרת עסק התורה, או שמא זהו בדווקא הצורה שיחלקו בדבר ועלינו יוטל המלאכה לעמול ולטרוח להעמיד או לסתור את אחת השיטות וזהו חלק מהמכונה "עמל התורה"?
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
יש מחלוקות במציאות, וזה נובע מטעויות של תלמידים שלא שמשו כל צרכן.
אבל יש מחלוקות מצד השגת החכמה אצל החכמים, כמו דעות הסנהדרין שחלוקות, ע"פ מה שנתנה הרשות לדרוש בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן.
ואף שמכריעים ע"פ רוב, הדעה האחרת אינה בטלה מצד החכמה.
 

לומד ומלמד

משתמש ותיק
חלילה וחלילה! אין שום דבר שנקבע בש"ס לדורות שיש בו איזו שהוא שמץ של טעות! ועליהם נאמר 'אלו ואלו דברי אלו' חיים. ואף על רבותינו הראשונים אף שלא נאמר עליהם כן להדיא, מ"מ אמר הגר"ה זאקס שמקובלנו מרבותינו שאין לנו שום אפשרות לומר שהם טעו ולכך אנו נדחקים להעמיד בריהם את בדוחק גדול ולא שמענו שיאמר אי מי מרבותינו האחרונים על הראשונים 'טעה טעות' אף במקום שהוא רחוק מדעתנו.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
תרי תנאי אליבא דרבי יהודה - לא מתפרש שרבי יהודה אמר כך ושוב חזר בו, ולכן כ"אר שמע משהו אחר. אלא טעה תלמיד בדברי רבי יהודה. ואעפ"כ הסברא היא סברא.
 

לומד ומלמד

משתמש ותיק
תרי תנאי אליבא דר"י זה החלק הכי קל בסיפור. כ"א דן את דעת רבו בענין זה אמר כנ"ל בדעת רבי וכן רעהו וכ"א יכול לפרש בדעת רבו כפי שהעלה בעיונו. יש מקומות אחרים שבהם צריך תלמוד גדול בענין זה. ואפנה לתלמודי כעת.
 

ברוךווייס

משתמש ותיק
עד הזוגות לא היה מחלוקת כדמבואר בחז"ל במשנה בחגיגה על סמיכה ביו"ט וזה עקב ירידת הדורות והשכחה

ירושלמי, חגיגה פרק ב דף עז
בראשונה לא הייתה מחלוקת בישראל אלא על הסמיכה בלבד, ועמדו שמאי והלל ועשו אותן ארבע. משרבו תלמידי בית שמאי ותלמידי בית הלל, ולא שימשו את רביהן כל צורכן, ורבו המחלוקות בישראל, ונחלקו לשתי כתות - אלו מטמאין ואלו מטהרין. ועוד אינה עתידה לחזור למקומה, עד שיבוא בן דוד.

ובסנהדרין פח: משרבו תלמידי הלל ושמאי שלא שימשו כל צרכן וכו'

כמו כל דבר אבל, זו בהשגחה מלאה וכל שאלה שתלמיד ותיק עתיד לשאול נאמרה למשה בסיני
 

הרב מרודוש

משתמש ותיק
לנוהגים לומר את איגרת ר' שמשון מאוסטרופולי בע"פ שם מבואר דכל המח' בין ר' יוסי הגלילי ור"ע ור"א בן עזריה כמה לקו במצריים ועל הים הכל לפי שרש נשמתם
 

נחמן הקטן

משתמש ותיק
הקדמת הרמב"ם למשנה

נמצא לפי הכללים שהקדמנו שכל הדינים הקבועים בתורה נחלקים לחמשה חלקים.

החלק הראשון, הפירושים המקובלים ממשה שיש להם רמז בכתוב או שאפשר ללמדם באחת המדות, וזה אין בו מחלוקת כלל, אלא כל זמן שיאמר אדם קבלתי כך וכך מסתלק כל וכוח.

החלק השני, הם הדינים שבהם אמרו שהם הלכה למשה מסיני, ואין עליהם ראיה כמו שאמרנו, וגם זה ממה שאין בו מחלוקת.

החלק השלישי, הם הדינים שנלמדו באחת המדות, ובהם נופלת מחלוקת כמו שאמרנו, ונפסק בהם הדין כדעת הרוב לפי הכללים שהקדמנו, במה דברים אמורים כשהדבר שקול, ולכן אומרים אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה. ולא תפול מחלוקת ומשא ומתן אלא בכל מה שלא שמענו בו קבלה, ותמצאם בכל התלמוד חוקרים על דרכי הדין שבגללם נפלה מחלוקת בין החלוקים ואומרים במאי קא מיפלגי, או מאי טעמא דר' פלוני, או מאי ביניהו, כי יש שהם הולכים בדרך זו בענין זה במקצת מקומות ומבארים סבת המחלוקת ואומרים שפלוני סומך על דבר פלוני ופלוני סומך על דבר פלוני וכיוצא בזה.

אבל סברת מי שחשב שגם הדינים שיש בהם מחלוקת קבלה ממשה, ונפלה בהם מחלוקת מחמת טעות בקבלה או שכחה, ושהאחד צודק בקבלתו והשני טעה בקבלתו, או ששכח, או שלא שמע מרבו כל מה שצריך לשמוע, ומביא ראיה לכך מה שאמרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות, הנה זה חי ה' דבר מגונה ומוזר מאד, והוא דבר בלתי נכון ולא מתאים לכללים, וחושד באנשים שמהם קבלנו את התורה, וכל זה בטל. והביא אותם לידי השקפה נפסדת זו מיעוט ידיעת דברי חכמים הנמצאים בתלמוד, לפי שמצאו שהפירוש מקובל ממשה וזה נכון לפי הכללים שהקדמנו, אבל הם לא הבדילו בין הכללים המקובלים והחדושים שנלמדו [בדרכי העיון].

אבל אתה אם תסתפק במשהו ודאי לא תסתפק במחלוקת בית שמאי ובית הלל באמרם מכבדין את הבית ואח"כ נוטלין לידים או נוטלין לידים ואח"כ מכבדין את הבית, שאין אחת משתי הסברות מקובלת ממשה ולא שמעה מסיני, וסבת מחלוקתם כמו שאמרו שאחד מהם אוסר להשתמש בעם הארץ והשני מתיר, וכן כל הדומה למחלוקות אלו שהם סעיפי סעיפי סעיפים.

אבל אמרם משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל, ענין דבר זה ברור מאד, כי שני אנשים שהם שווים בהבנה ובעיון ובידיעת הכללים שלמדים מהם לא תהיה ביניהם מחלוקת במה שלומדים באחת המדות בשום פנים, ואם תהיה תהיה מועטת, כמו שלא מצאנו מחלוקת בין שמאי והלל אלא בהלכות אחדות, לפי שדרכי למודם בכל מה שהיו לומדים אותו באחת המדות היו קרובים זה לזה, וגם הכללים הנכונים שהיו אצל זה היו אצל השני. וכאשר נתמעט למוד תלמידיהם ונחלשו אצלם דרכי הדין בהשואה לשמאי והלל רבותיהם נפלה מחלוקת ביניהם בשעת המשא ומתן בהרבה ענינים, לפי שכל אחד מהם דן לפי כח שכלו ולפי הכללים הידועים לו. ואין להאשימם בכך, כי לא נוכל אנחנו להכריח שני בני אדם המתוכחים שיתוכחו לפי [רמת] שכלם של יהושע ופינחס, וגם אין אנחנו רשאים לפקפק במה שנחלקו בו מפני שאינם כשמאי והלל או למעלה מהם, כי לא חייב אותנו בכך ה' יתעלה. אלא חייב אותנו לשמוע מן החכמים חכמי איזה דור שיהיה, כמו שאמר או אל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת. ועל אופן זה נפלה מחלוקת, לא שטעו בקבלתם וקבלת האחד אמת והשני בטלה. וכמה ברורים דברים אלה למי שמתבונן בהם, וכמה גדול היסוד הזה בתורה. 
 

ברוךווייס

משתמש ותיק
הרב מרודוש אמר:
לנוהגים לומר את איגרת ר' שמשון מאוסטרופולי בע"פ שם מבואר דכל המח' בין ר' יוסי הגלילי ור"ע ור"א בן עזריה כמה לקו במצריים ועל הים הכל לפי שרש נשמתם

לא נראה לי מדובר פה על מחלוקת באגדה שלפי המקובל מהמהר"ל כולם נכונים וכל אחד פן שונה ואין שום בעיה ליישב את כל השיטות ביחד כמבואר שוב ושוב בספר מכתב מאליהו
 

לקט יושר

משתמש רגיל
נחמן הקטן אמר:
הקדמת הרמב"ם למשנה

נמצא לפי הכללים שהקדמנו שכל הדינים הקבועים בתורה נחלקים לחמשה חלקים.

החלק הראשון, הפירושים המקובלים ממשה שיש להם רמז בכתוב או שאפשר ללמדם באחת המדות, וזה אין בו מחלוקת כלל, אלא כל זמן שיאמר אדם קבלתי כך וכך מסתלק כל וכוח.

החלק השני, הם הדינים שבהם אמרו שהם הלכה למשה מסיני, ואין עליהם ראיה כמו שאמרנו, וגם זה ממה שאין בו מחלוקת.

החלק השלישי, הם הדינים שנלמדו באחת המדות, ובהם נופלת מחלוקת כמו שאמרנו, ונפסק בהם הדין כדעת הרוב לפי הכללים שהקדמנו, במה דברים אמורים כשהדבר שקול, ולכן אומרים אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה. ולא תפול מחלוקת ומשא ומתן אלא בכל מה שלא שמענו בו קבלה, ותמצאם בכל התלמוד חוקרים על דרכי הדין שבגללם נפלה מחלוקת בין החלוקים ואומרים במאי קא מיפלגי, או מאי טעמא דר' פלוני, או מאי ביניהו, כי יש שהם הולכים בדרך זו בענין זה במקצת מקומות ומבארים סבת המחלוקת ואומרים שפלוני סומך על דבר פלוני ופלוני סומך על דבר פלוני וכיוצא בזה.

אבל סברת מי שחשב שגם הדינים שיש בהם מחלוקת קבלה ממשה, ונפלה בהם מחלוקת מחמת טעות בקבלה או שכחה, ושהאחד צודק בקבלתו והשני טעה בקבלתו, או ששכח, או שלא שמע מרבו כל מה שצריך לשמוע, ומביא ראיה לכך מה שאמרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות, הנה זה חי ה' דבר מגונה ומוזר מאד, והוא דבר בלתי נכון ולא מתאים לכללים, וחושד באנשים שמהם קבלנו את התורה, וכל זה בטל. והביא אותם לידי השקפה נפסדת זו מיעוט ידיעת דברי חכמים הנמצאים בתלמוד, לפי שמצאו שהפירוש מקובל ממשה וזה נכון לפי הכללים שהקדמנו, אבל הם לא הבדילו בין הכללים המקובלים והחדושים שנלמדו [בדרכי העיון].

אבל אתה אם תסתפק במשהו ודאי לא תסתפק במחלוקת בית שמאי ובית הלל באמרם מכבדין את הבית ואח"כ נוטלין לידים או נוטלין לידים ואח"כ מכבדין את הבית, שאין אחת משתי הסברות מקובלת ממשה ולא שמעה מסיני, וסבת מחלוקתם כמו שאמרו שאחד מהם אוסר להשתמש בעם הארץ והשני מתיר, וכן כל הדומה למחלוקות אלו שהם סעיפי סעיפי סעיפים.

אבל אמרם משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל, ענין דבר זה ברור מאד, כי שני אנשים שהם שווים בהבנה ובעיון ובידיעת הכללים שלמדים מהם לא תהיה ביניהם מחלוקת במה שלומדים באחת המדות בשום פנים, ואם תהיה תהיה מועטת, כמו שלא מצאנו מחלוקת בין שמאי והלל אלא בהלכות אחדות, לפי שדרכי למודם בכל מה שהיו לומדים אותו באחת המדות היו קרובים זה לזה, וגם הכללים הנכונים שהיו אצל זה היו אצל השני. וכאשר נתמעט למוד תלמידיהם ונחלשו אצלם דרכי הדין בהשואה לשמאי והלל רבותיהם נפלה מחלוקת ביניהם בשעת המשא ומתן בהרבה ענינים, לפי שכל אחד מהם דן לפי כח שכלו ולפי הכללים הידועים לו. ואין להאשימם בכך, כי לא נוכל אנחנו להכריח שני בני אדם המתוכחים שיתוכחו לפי [רמת] שכלם של יהושע ופינחס, וגם אין אנחנו רשאים לפקפק במה שנחלקו בו מפני שאינם כשמאי והלל או למעלה מהם, כי לא חייב אותנו בכך ה' יתעלה. אלא חייב אותנו לשמוע מן החכמים חכמי איזה דור שיהיה, כמו שאמר או אל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת. ועל אופן זה נפלה מחלוקת, לא שטעו בקבלתם וקבלת האחד אמת והשני בטלה. וכמה ברורים דברים אלה למי שמתבונן בהם, וכמה גדול היסוד הזה בתורה. 
הרמב''ם מדבר רק על מחלוקת בענין הקבלה והמסורת של התורה,
אבל בשאר דברים שייך שטעו,
 
 

לומד ומלמד

משתמש ותיק
ואיך תפרנס את 'אלו ואלו דברי אלו' חיים' ? הלא ענין זה מדבר על המחלוקות בדרבנן - ועל כולם ?
ובר מן דין כנראה לא עיינת היטב בקטע האחרון ששם הוא מדבר להדיא על מחלוקת בסברא וכדו'
 

לקט יושר

משתמש רגיל
לומד ומלמד אמר:
כנראה לא עיינת היטב בקטע האחרון ששם הוא מדבר להדיא על מחלוקת בסברא וכדו'

לכא' אתה לא עיינת היטב,
הוא אומר שא''א להאשים אותם...
 

לומד ומלמד

משתמש ותיק
א"א להאשימם במיעוט שכלם - יען הוא מאת הקב"ה. אבל אמיתות דבריהם היא לפי מיטב הבנתם והם הם דברי תורה אמתיים לחלוטין - וכפי שיושב הקב"ה ושונה אביתר בני מה הוא אומר וכו'
 

לקט יושר

משתמש רגיל
לומד ומלמד אמר:
ואיך תפרנס את 'אלו ואלו דברי אלו' חיים' ?

שאלה יפה,
תחשוב שני' אטו רק המחלוקות ש''נקבעו'' בגמ' נאמר עליהם החידוש דין של אלו ואלו, וכל המחלוקות אח''כ לא ?
הפשטות הוא שלא מחייב שכל מחלוקות שני הצדדים צודקים במאה אחוז, אלא שאין אנו צריכים ואין לנו היכולת לדון ולהכריע ולשלול צד אחד, ולנו התורה נאמרת כאילו שני הדיעות הם אמת, וכך אנו לומדים את התורה, וזה אמור גם במחלוקת אחרי הגמ',
אלא שיכול להיות באמת שכל מחלוקת המובאת בגמ' אמת הוא מצד אחר, ודוק,
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
לומד ומלמד אמר:
חלילה וחלילה! אין שום דבר שנקבע בש"ס לדורות שיש בו איזו שהוא שמץ של טעות! ועליהם נאמר 'אלו ואלו דברי אלו' חיים. ואף על רבותינו הראשונים אף שלא נאמר עליהם כן להדיא, מ"מ אמר הגר"ה זאקס שמקובלנו מרבותינו שאין לנו שום אפשרות לומר שהם טעו ולכך אנו נדחקים להעמיד בריהם את בדוחק גדול ולא שמענו שיאמר אי מי מרבותינו האחרונים על הראשונים 'טעה טעות' אף במקום שהוא רחוק מדעתנו.

לגבי רבותינו הראשונים הרי הגרא ואחריו רוב חכמי הדורות שאחריו קבעו שר"ת ורוב ככל הראשונים שהלכו בעקבותיו לעניין צאת הכוכבים טעו והמציאות אינה כדבריהם והכיצד ניתן לומר "לא שמענו ..." אלא אולי הכוונה לנושאים בסברא ולא לנושאים מציאותיים שנגזרים מהתפישה המדעית בתקופתם .

ועוד אלו ואלו הכוונה שסברותיהם הם דברי אלוקים חיים ונכונים בעולם החכמה והבינה אבל לא בהכרח בעולם המעשה.
 

ברוךווייס

משתמש ותיק
לומד ומלמד אמר:
מאין הרגליים לחלק בין מח' באגדה למח' בהלכה בענין זה [ובכלל?]

מהרל באר הגולה באר הששי (עמ' קלה)

אבל דבר שאינו הלכה למעשה כמו דברי אגדה דבר זה אף שאינו לגמרי כך רק בצד מה בלבד.  והנה התורה יש לה כמה פנים, מכל מקום דבר שהוא בלכה למעשה אינו רק פנים אחד לכך אמר שאין מקשים ושואלים בדברי אגדה ואין למדים הלכה מדברי אגדה וזהו פי' אמיתי ואין ספק בו

הרב דסלר מביא יסוד זה כמה וכמה פעמים בספרו
 

בן אבנר

משתמש ותיק
לומד ומלמד אמר:
ואיך תפרנס את 'אלו ואלו דברי אלו' חיים' ? הלא ענין זה מדבר על המחלוקות בדרבנן - ועל כולם ?
ובר מן דין כנראה לא עיינת היטב בקטע האחרון ששם הוא מדבר להדיא על מחלוקת בסברא וכדו'


בגמ' לא מבואר שזה על כל המחלוקות, וכמדו' אף לא נמצא כן בראשונים, [ואם נמצא זה על מחלו' פרטית שאמרו שכאן אלו ואלו דברי אלקים חיים].

ושמעתי פעם לומר שהרי נחלקו רש"י והריטב"א אי אלו ואלו וכו' היינו ששניהם אמת [ריטב"א], או שסברתו נכונה בעיקרון, אך זה לא אומר שכאן זה האמת [רש"י], ומשום אלו ואלו וכו' יוכרח הריטב"א להודות לרש"י שיתכן שאחד מהם טעה ורק סברתו נכונה בעיקרון.
 
 

ברוךווייס

משתמש ותיק
לומד ומלמד אמר:
הכין ראית חילוק בין המחלוקות?
אשמח למ"מ מדוייק למח' רש"י והריטב"א?

הריטב"א בעירובין נדמה לי דף יג

רש"י נדמה לי בכתובות דף נז

אםאני לא טועה מבואר בתוס בכתובות שיש הבדל בין מחלוקת מסברא ומחלוקת מה הרב אמר
 

לומד ומלמד

משתמש ותיק
יישר כח גדול

רש"י דיבר על 'הכי אמר מר' - כלומר עדיף לנו להעמיד במחלוקת עצמאית ולא בהכי אמר מר שהוא אינו אמת [אמנם אף על זו מצינו שבועה ד'הכי אמר מר', וגם זו צריכה תלמוד] אבל אין בדבריו על עצם אמירתם וסברתם.
על הראשונה לא השבתני ומצפה לתשובתך.
 

ברוךווייס

משתמש ותיק
לומד ומלמד אמר:
יישר כח גדול

רש"י דיבר על 'הכי אמר מר' - כלומר עדיף לנו להעמיד במחלוקת עצמאית ולא בהכי אמר מר שהוא אינו אמת [אמנם אף על זו מצינו שבועה ד'הכי אמר מר', וגם זו צריכה תלמוד] אבל אין בדבריו על עצם אמירתם וסברתם.
על הראשונה לא השבתני ומצפה לתשובתך.

ציטטתי לעיל דברי המהרל בעניין
 

דוד 123

משתמש רגיל
פותח הנושא
בגמ' שבת קלח כתוב שרשב"י אמר כי לא תשכח מפי זרעו אלא שלא תמצא הלכה ברורה שאין בה מחלוקת, נשמע שזה רק מחלוקות שמערפלות את הנושאים, אך לא שכך הוא דרך תורה שבעל פה שיהיה בנוי על מחלוקות.
 

יהודה24

משתמש חדש
לומד ומלמד אמר:
חלילה וחלילה! אין שום דבר שנקבע בש"ס לדורות שיש בו איזו שהוא שמץ של טעות! ועליהם נאמר 'אלו ואלו דברי אלו' חיים. ואף על רבותינו הראשונים אף שלא נאמר עליהם כן להדיא, מ"מ אמר הגר"ה זאקס שמקובלנו מרבותינו שאין לנו שום אפשרות לומר שהם טעו ולכך אנו נדחקים להעמיד בריהם את בדוחק גדול ולא שמענו שיאמר אי מי מרבותינו האחרונים על הראשונים 'טעה טעות' אף במקום שהוא רחוק מדעתנו.

אבל הראשונים כן אמרו זאת על ראשונים אחרים (מספיק לקרוא כמה מהשגות הראב"ד), רק שאנחנו לא יכולים לבחור בין ראשון לראשון.
ועיין בגיטין ו: שאמר הקב"ה יונתן בני כך הוא אומר, אביתר בני כך הוא אומר וכו'... אלו לאלו דברי אלוקים חיים, אפשר זבוב מצא ולא הקפיד, נימא מצא והקפיד.
ומבואר דרק בגלל שאפשר ששניהם צודקים אמרינן שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, וזה לא שייך במחלוקות הש"ס והראשונים.
 

יהודה24

משתמש חדש
לקט יושר אמר:
נחמן הקטן אמר:
הקדמת הרמב"ם למשנה

נמצא לפי הכללים שהקדמנו שכל הדינים הקבועים בתורה נחלקים לחמשה חלקים.

החלק הראשון, הפירושים המקובלים ממשה שיש להם רמז בכתוב או שאפשר ללמדם באחת המדות, וזה אין בו מחלוקת כלל, אלא כל זמן שיאמר אדם קבלתי כך וכך מסתלק כל וכוח.

החלק השני, הם הדינים שבהם אמרו שהם הלכה למשה מסיני, ואין עליהם ראיה כמו שאמרנו, וגם זה ממה שאין בו מחלוקת.

החלק השלישי, הם הדינים שנלמדו באחת המדות, ובהם נופלת מחלוקת כמו שאמרנו, ונפסק בהם הדין כדעת הרוב לפי הכללים שהקדמנו, במה דברים אמורים כשהדבר שקול, ולכן אומרים אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה. ולא תפול מחלוקת ומשא ומתן אלא בכל מה שלא שמענו בו קבלה, ותמצאם בכל התלמוד חוקרים על דרכי הדין שבגללם נפלה מחלוקת בין החלוקים ואומרים במאי קא מיפלגי, או מאי טעמא דר' פלוני, או מאי ביניהו, כי יש שהם הולכים בדרך זו בענין זה במקצת מקומות ומבארים סבת המחלוקת ואומרים שפלוני סומך על דבר פלוני ופלוני סומך על דבר פלוני וכיוצא בזה.

אבל סברת מי שחשב שגם הדינים שיש בהם מחלוקת קבלה ממשה, ונפלה בהם מחלוקת מחמת טעות בקבלה או שכחה, ושהאחד צודק בקבלתו והשני טעה בקבלתו, או ששכח, או שלא שמע מרבו כל מה שצריך לשמוע, ומביא ראיה לכך מה שאמרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות, הנה זה חי ה' דבר מגונה ומוזר מאד, והוא דבר בלתי נכון ולא מתאים לכללים, וחושד באנשים שמהם קבלנו את התורה, וכל זה בטל. והביא אותם לידי השקפה נפסדת זו מיעוט ידיעת דברי חכמים הנמצאים בתלמוד, לפי שמצאו שהפירוש מקובל ממשה וזה נכון לפי הכללים שהקדמנו, אבל הם לא הבדילו בין הכללים המקובלים והחדושים שנלמדו [בדרכי העיון].

אבל אתה אם תסתפק במשהו ודאי לא תסתפק במחלוקת בית שמאי ובית הלל באמרם מכבדין את הבית ואח"כ נוטלין לידים או נוטלין לידים ואח"כ מכבדין את הבית, שאין אחת משתי הסברות מקובלת ממשה ולא שמעה מסיני, וסבת מחלוקתם כמו שאמרו שאחד מהם אוסר להשתמש בעם הארץ והשני מתיר, וכן כל הדומה למחלוקות אלו שהם סעיפי סעיפי סעיפים.

אבל אמרם משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל, ענין דבר זה ברור מאד, כי שני אנשים שהם שווים בהבנה ובעיון ובידיעת הכללים שלמדים מהם לא תהיה ביניהם מחלוקת במה שלומדים באחת המדות בשום פנים, ואם תהיה תהיה מועטת, כמו שלא מצאנו מחלוקת בין שמאי והלל אלא בהלכות אחדות, לפי שדרכי למודם בכל מה שהיו לומדים אותו באחת המדות היו קרובים זה לזה, וגם הכללים הנכונים שהיו אצל זה היו אצל השני. וכאשר נתמעט למוד תלמידיהם ונחלשו אצלם דרכי הדין בהשואה לשמאי והלל רבותיהם נפלה מחלוקת ביניהם בשעת המשא ומתן בהרבה ענינים, לפי שכל אחד מהם דן לפי כח שכלו ולפי הכללים הידועים לו. ואין להאשימם בכך, כי לא נוכל אנחנו להכריח שני בני אדם המתוכחים שיתוכחו לפי [רמת] שכלם של יהושע ופינחס, וגם אין אנחנו רשאים לפקפק במה שנחלקו בו מפני שאינם כשמאי והלל או למעלה מהם, כי לא חייב אותנו בכך ה' יתעלה. אלא חייב אותנו לשמוע מן החכמים חכמי איזה דור שיהיה, כמו שאמר או אל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת. ועל אופן זה נפלה מחלוקת, לא שטעו בקבלתם וקבלת האחד אמת והשני בטלה. וכמה ברורים דברים אלה למי שמתבונן בהם, וכמה גדול היסוד הזה בתורה. 
הרמב''ם מדבר רק על מחלוקת בענין הקבלה והמסורת של התורה,
אבל בשאר דברים שייך שטעו,
הרמב"ם לא אמר שלא טעו.
הוא רק אמר שלא טעו בקבלה שלהם או מחמת שלא שימשו כל צרכן, אלא מחמת השכל שלהם שלא היה שווה לרבותיהם.
"שכל אחד מהם דן לפי כח שכלו ולפי הכללים הידועים לו. ואין להאשימם בכך, כי לא נוכל אנחנו להכריח שני בני אדם המתוכחים שיתוכחו לפי [רמת] שכלם של יהושע ופינחס, וגם אין אנחנו רשאים לפקפק במה שנחלקו בו מפני שאינם כשמאי והלל או למעלה מהם, כי לא חייב אותנו בכך ה' יתעלה. אלא חייב אותנו לשמוע מן החכמים חכמי איזה דור שיהיה, כמו שאמר או אל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת"
 
 

אמונה

משתמש ותיק
רש"י מסכת כתובות דף נז עמוד א
הא קמ"ל - דהיכא דאשכחן אמוראי דפליגי אהדדי כל חד אליבא דנפשיה ותרי אמוראי אחריני דפליגי בפלוגתא דהנך אמוראי ואית לן לפרושי מילתא בתרי לישני חדא מינייהו מיפלגי תרי אמוראי אליבא דנפשייהו שכל אחד אומר סברא שלו כגון רבי יוחנן ורבי יהושע ואינך תרי אמוראי [אליבא דחד] לא מיפלגי אלא אמרי חדא מלתא וחדא מן לישנא מיפלגי תרי אמוראי אליבא דחד כגון רב דימי ורבין ומשויא מלתא דתרי אמוראי קמאי חדא מלתא שבקינן ההיא לישנא דמיפלגי תרי אמוראי אליבא דחד ונקטינן ההיא דמיפלגי תרי אמוראי אליבא דנפשייהו דכי פליגי תרי אליבא דחד מר אמר הכי אמר פלוני ומר אמר הכי אמר פלוני חד מינייהו משקר אבל כי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר כל חד אמר הכי מיסתבר טעמא אין כאן שקר כל חד וחד סברא דידיה קאמר מר יהיב טעמא להיתירא ומר יהיב טעמא לאיסורא מר מדמי מילתא למילתא הכי ומר מדמי ליה בעניינא אחרינא ואיכא למימר אלו ואלו דברי אלהים חיים הם זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט. 
 

לומד ומלמד

משתמש ותיק
יהודה24 אמר:
לומד ומלמד אמר:
חלילה וחלילה! אין שום דבר שנקבע בש"ס לדורות שיש בו איזו שהוא שמץ של טעות! ועליהם נאמר 'אלו ואלו דברי אלו' חיים. ואף על רבותינו הראשונים אף שלא נאמר עליהם כן להדיא, מ"מ אמר הגר"ה זאקס שמקובלנו מרבותינו שאין לנו שום אפשרות לומר שהם טעו ולכך אנו נדחקים להעמיד דבריהם את בדוחק גדול ולא שמענו שיאמר אי מי מרבותינו האחרונים על הראשונים 'טעה טעות' אף במקום שהוא רחוק מדעתנו.

אבל הראשונים כן אמרו זאת על ראשונים אחרים (מספיק לקרוא כמה מהשגות הראב"ד), רק שאנחנו לא יכולים לבחור בין ראשון לראשון.
ועיין בגיטין ו: שאמר הקב"ה יונתן בני כך הוא אומר, אביתר בני כך הוא אומר וכו'... אלו לאלו דברי אלוקים חיים, אפשר זבוב מצא ולא הקפיד, נימא מצא והקפיד.
ומבואר דרק בגלל שאפשר ששניהם צודקים אמרינן שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, וזה לא שייך במחלוקות הש"ס והראשונים.
אכן. ראשונים על ראשונים יכלו לומר זאת. אנחנו לא ועיין בדברי הגר"ה זאקס שהבאתי לעיל.
מה שהבאת מהגמ' בגיטין זה דוגמא אחת לאופן לתרץ את דברי שניהם. ומהיכן לקחת את ה'ראיה' ש'רק' שם אמרינן 'אלו ואלו'? 
ובראשונים אכפול את דברי שבמציאות שייך, אבל לא לנו לומר כן.




 
 

דיין

משתמש ותיק
שאלה לנוקטים בדגל ה"אלו ואלו דברי אלקים חיים"

דיין אמר:
לפעמים פוגשים בתיובתא שחביריו או תלמידיו של האמורא שואלים אותו בעצמו, והאמורא עצמו חוזר בו, לדוגמא ברכות לו: רבא אמר מימרא ואביי הקשה לו ממשנה ורבא חזר בו, למה הוא חזר בו? הוא היה צריך להישאר בדעתו בגלל שלכל סברא יש מקום, ומה אכפת לו שהתנא לא סבר כמוהו?
 

שניאור

משתמש ותיק
דיין אמר:
שאלה לנוקטים בדגל ה"אלו ואלו דברי אלקים חיים"
דיין אמר:
לפעמים פוגשים בתיובתא שחביריו או תלמידיו של האמורא שואלים אותו בעצמו, והאמורא עצמו חוזר בו, לדוגמא ברכות לו: רבא אמר מימרא ואביי הקשה לו ממשנה ורבא חזר בו, למה הוא חזר בו? הוא היה צריך להישאר בדעתו בגלל שלכל סברא יש מקום, ומה אכפת לו שהתנא לא סבר כמוהו?
בכלל לא מבין את השאלה, הרי רבא לא אמר את דבריו כסברא בעלמא, אלא כהלכה שכך צריך לעשות, ואם יש ראיה ממשנה שלא זו ההלכה, אז להלכה אין מקום לנהוג כן.
 
 
חלק עליון תַחתִית