עולם של צער או עולם של הנאה ?

נחמן הקטן

משתמש ותיק
אותה שאלה מזוויות שונות :

האם במבט אובייקטיבי על העולם, האנשים סובלים או שהם נהנים ?

האם הדיכאון הוא אמיתי, והשמחה היא שקרית או להיפך ?

האם המאמר "טוב לו לאדם שלא נברא" אמור גם בגשמיות ?

האם הש"י ברא את העולם בצורה שבשורה התחתונה אדם נהנה או שהוא סובל ?


אשמח לשמוע את דעותיהם של החברים כאן !
 

דרבמדיקר

משתמש ותיק
שמעתי פעם מרב מקובל שיש סוג של צדיק שהוא מנוחה ויש צדיק של עמל ותנועה ואולי תלוי הדבר בשאלתו של מר
 

לעצמו נברא

משתמש ותיק
רמח"ל (מס"י פ"א)
"ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה, או מי הוא ששמח ושליו ממש בעולם הזה. ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון, (תהלים צ), בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת, המות. אחד מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית. וגם הוא, אילו יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן העולם"


מורה הנבוכים ח"ג פרק יב
רבות עלה בדמיון ההמון כי הרעות בעולם יותר מן הטובות, עד שבהרבה מהטפות כל העמים ובשיריהם כוללים עניין זה, ואומרים כי פלא הוא שימצא בעולם טוב. אבל רעותיו רבים ותדירים, ואין הטעות הזו אצל ההמון בלבד, אלא גם אצל מי שחושב שהוא יודע משהו.

יש ל"אלראזי" ספר מפורסם וקראו "אלאלאהיאת", כלל בו מהזיותיו וסכלויותיו גדולות , ומכללן עניין אשר בדה אותו , והוא שהרע במציאות יותר על הטוב, ושכאשר תשווה בין נחת האדם ותענוגותיו במשך זמן שלותו כנגד מה שיארע לו מן הצער והייסורים הקשים והמחלות והמומין והדאגות והיגונות והכישלונות, אז תמצא כי מציאותו- כלומר: האדם -נקמה, ורעה רבה מנת חלקו, והמשיך לאמת השקפה זו בסקירת הפגעים הללו כדי להתנגד לכל מה שחושבים אנשי הצדק על חסדי ה' וטובו הגלויים, ושהוא יתעלה הטוב המוחלט, וכל מה שיבוא מאתו טוב מוחלט בלי ספק.

וסיבת כל הטעות הזו, מפני שהסכל הזה ודומיו מן ההמון אינם בוחנים את המציאות כי אם באישי האדם לא יותר, ומדמה כל סכל כי כל המציאות למען אישיותו, וכאילו אין שם מציאות כי אם הוא בלבד, ואם אירע לו דבר הפך מה שרצה החליט ופסק כי כל המציאות רע.

ואלו התבונן האדם במציאות והשכיל אותה וידע אפסות ישותו בה , כי אז היה מתברר לו האמת, ומתגלה כי ההזיות הגדולות הללו שהוזים בני אדם על ריבוי רעות העולם, אינם אומרים כי זה ביחס למלאכים, ולא ביחס לגלגלים ולכוכבים, ולא ביחס ליסודות ומה שהורכב מהן מן הדומם והצומח, ואף לא ביחס למיני בעלי החיים , אלא כל מחשבתם רואה מקצת אישי המין האנושי, ומתפלאים על אותו אשר אכל המאכלים הרעים עד שאחזו ראתן היאך בא עליו ההיזק הגדול הזה, והיאך נמצא הרע הזה.
וכן מתפלאים על מי שהרבה בתשמיש עד שלקה בסימאון , ויגדל בעיניהם פגעו של זה בסימאון, וכן כל כיוצא בזה.
 

הערשלה

משתמש ותיק
נחמן הקטן אמר:
אותה שאלה מזוויות שונות :

האם במבט אובייקטיבי על העולם, האנשים סובלים או שהם נהנים ?

האם הדיכאון הוא אמיתי, והשמחה היא שקרית או להיפך ?

האם המאמר "טוב לו לאדם שלא נברא" אמור גם בגשמיות ?

האם הש"י ברא את העולם בצורה שבשורה התחתונה אדם נהנה או שהוא סובל ?


אשמח לשמוע את דעותיהם של החברים כאן !
השאלה למה הינך קורא עולם, לעולם הזה בלבד או גם לעולם הבא?
ובעומק השאלה, האם עולם מתייחס לחיים החומריים בלבד, או גם לתכליתם הנעלית של הרוחניות שבהם?
או בנוסח אחר, האם עולם מתייחס רק לצורה החיצונית שלו, או גם לצורה הפנימית שלו?


עיקרון זה עונה על כל השאלות.
הדיכאון אמיתי והשמחה אמיתית כשרואים בגשמיות כלי לרוחניות.
טוב לו לאדם שנברא נאמר גם על גשמיות כשהיא כלי לרחניות.
ואדם נהנה בעולם הזה כהוא כלי בשבילו לרוחניות שבו.
 

נחמן הקטן

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשלה אמר:
נחמן הקטן אמר:
אותה שאלה מזוויות שונות :

האם במבט אובייקטיבי על העולם, האנשים סובלים או שהם נהנים ?

האם הדיכאון הוא אמיתי, והשמחה היא שקרית או להיפך ?

האם המאמר "טוב לו לאדם שלא נברא" אמור גם בגשמיות ?

האם הש"י ברא את העולם בצורה שבשורה התחתונה אדם נהנה או שהוא סובל ?


אשמח לשמוע את דעותיהם של החברים כאן !
השאלה למה הינך קורא עולם, לעולם הזה בלבד או גם לעולם הבא?
ובעומק השאלה, האם עולם מתייחס לחיים החומריים בלבד, או גם לתכליתם הנעלית של הרוחניות שבהם?
או בנוסח אחר, האם עולם מתייחס רק לצורה החיצונית שלו, או גם לצורה הפנימית שלו?


עיקרון זה עונה על כל השאלות.
הדיכאון אמיתי והשמחה אמיתית כשרואים בגשמיות כלי לרוחניות.
טוב לו לאדם שנברא נאמר גם על גשמיות כשהיא כלי לרחניות.
ואדם נהנה בעולם הזה כהוא כלי בשבילו לרוחניות שבו.

אם מכניסים את הרוחניות לעולם, ברור שהוא נהיה פרוזדור לטרקלין, ומה יכול להיות יותר נפלא מצעידה בדרך לטרקלין.

כמובן שכל שאלתי היא בהסתכלות גשמית בלבד ללא ההבנה שלכל סבל וצער יש מטרה מדוקדקת, וללא ההבנה שאנחנו חוזים בחציו של מיצג.
 

הערשלה

משתמש ותיק
נחמן הקטן אמר:
הערשלה אמר:
נחמן הקטן אמר:
אותה שאלה מזוויות שונות :

האם במבט אובייקטיבי על העולם, האנשים סובלים או שהם נהנים ?

האם הדיכאון הוא אמיתי, והשמחה היא שקרית או להיפך ?

האם המאמר "טוב לו לאדם שלא נברא" אמור גם בגשמיות ?

האם הש"י ברא את העולם בצורה שבשורה התחתונה אדם נהנה או שהוא סובל ?


אשמח לשמוע את דעותיהם של החברים כאן !
השאלה למה הינך קורא עולם, לעולם הזה בלבד או גם לעולם הבא?
ובעומק השאלה, האם עולם מתייחס לחיים החומריים בלבד, או גם לתכליתם הנעלית של הרוחניות שבהם?
או בנוסח אחר, האם עולם מתייחס רק לצורה החיצונית שלו, או גם לצורה הפנימית שלו?


עיקרון זה עונה על כל השאלות.
הדיכאון אמיתי והשמחה אמיתית כשרואים בגשמיות כלי לרוחניות.
טוב לו לאדם שנברא נאמר גם על גשמיות כשהיא כלי לרחניות.
ואדם נהנה בעולם הזה כהוא כלי בשבילו לרוחניות שבו.

אם מכניסים את הרוחניות לעולם, ברור שהוא נהיה פרוזדור לטרקלין, ומה יכול להיות יותר נפלא מצעידה בדרך לטרקלין.

כמובן שכל שאלתי היא בהסתכלות גשמית בלבד ללא ההבנה שלכל סבל וצער יש מטרה מדוקדקת, וללא ההבנה שאנחנו חוזים בחציו של מיצג.
אם זה היה חציו של מיצג, מילא.
העניין שזה אפילו לא חציו, הרבה פחות מכך.

הדוגמא הטובה לכך היא ההשוואה בין גוף לנשמה.
הגוף ללא הנשמה שבו כעבור כמה שעות מתחיל להסריח, אין לו שום זכות קיום, אפילו לא חלקית ללא הנשמה.
לעומת זאת הנשמה אולי אין לה אפשרות להיות בעולם ללא הגוף, אבל היא קיימת גם בלעדיו.
כלומר אין ביניהם שוויון, אלא עדיפות וקדימה משמעותיים לנשמה שהיא התוכן הפנימי של הגוף.

כך היא בדיוק גם ההשוואה בין החיים הגשמיים לחיים הרוחניים.
 

נחמן הקטן

משתמש ותיק
פותח הנושא
לעצמו נברא אמר:
מורה הנבוכים ח"ג פרק יב
רבות עלה בדמיון ההמון כי הרעות בעולם יותר מן הטובות, עד שבהרבה מהטפות כל העמים ובשיריהם כוללים עניין זה, ואומרים כי פלא הוא שימצא בעולם טוב. אבל רעותיו רבים ותדירים, ואין הטעות הזו אצל ההמון בלבד, אלא גם אצל מי שחושב שהוא יודע משהו.

יש ל"אלראזי" ספר מפורסם וקראו "אלאלאהיאת", כלל בו מהזיותיו וסכלויותיו גדולות , ומכללן עניין אשר בדה אותו , והוא שהרע במציאות יותר על הטוב, ושכאשר תשווה בין נחת האדם ותענוגותיו במשך זמן שלותו כנגד מה שיארע לו מן הצער והייסורים הקשים והמחלות והמומין והדאגות והיגונות והכישלונות, אז תמצא כי מציאותו- כלומר: האדם -נקמה, ורעה רבה מנת חלקו, והמשיך לאמת השקפה זו בסקירת הפגעים הללו כדי להתנגד לכל מה שחושבים אנשי הצדק על חסדי ה' וטובו הגלויים, ושהוא יתעלה הטוב המוחלט, וכל מה שיבוא מאתו טוב מוחלט בלי ספק.

וסיבת כל הטעות הזו, מפני שהסכל הזה ודומיו מן ההמון אינם בוחנים את המציאות כי אם באישי האדם לא יותר, ומדמה כל סכל כי כל המציאות למען אישיותו, וכאילו אין שם מציאות כי אם הוא בלבד, ואם אירע לו דבר הפך מה שרצה החליט ופסק כי כל המציאות רע.

ואלו התבונן האדם במציאות והשכיל אותה וידע אפסות ישותו בה , כי אז היה מתברר לו האמת, ומתגלה כי ההזיות הגדולות הללו שהוזים בני אדם על ריבוי רעות העולם, אינם אומרים כי זה ביחס למלאכים, ולא ביחס לגלגלים ולכוכבים, ולא ביחס ליסודות ומה שהורכב מהן מן הדומם והצומח, ואף לא ביחס למיני בעלי החיים , אלא כל מחשבתם רואה מקצת אישי המין האנושי, ומתפלאים על אותו אשר אכל המאכלים הרעים עד שאחזו ראתן היאך בא עליו ההיזק הגדול הזה, והיאך נמצא הרע הזה.
וכן מתפלאים על מי שהרבה בתשמיש עד שלקה בסימאון , ויגדל בעיניהם פגעו של זה בסימאון, וכן כל כיוצא בזה.

אם אני מסכם בקצרה את האמור :

התשובה לשאלה אם העולם הוא צער או הנאה, היא תשובה יחסית.
השאלה למה אתה מייחס את המין האנושי.

אם אתה מייחס אותו למציאות מושלמת והנאתית מאוד [כדמיונות האדם ותאוותיו], ברור שהוא רע.
ואם אתה מייחס אותו למציאות ההעדר, ברור שהוא טוב.

האם הבנתי נכון ?

אך עדיין קשה, למעשה, האם טוב לו לאדם שנברא מבחינה "גשמית" או לא ?
 
 
חלק עליון תַחתִית