הערשלה אמר:אשמח לקבל תשובות ועדיף עם מקורות.
האם אפשר לשמוח שמחה אמיתית ממעשה של עבירה?
תודה מראש.
אמיתית כמו בשמחה של מצווה.יהודה יעקבזון אמר:אך צריך להבין מה כוונתך ל'שמחה אמיתית'.
בא נצייר ציור על יהודי חילוני שחולם על עבירה מסוימת ואחרי הרבה זמן והשקעה הוא הצליח להשיג את מבוקשו.יהודה יעקבזון אמר:לכאורה אתה מתכוון להרגשה של 'סיפוק' / רגש ש'ממלא' אותך גם לאחר מכן, ואתה מרגיש 'שלם' יותר.
אם לזה אתה מתכוון, זה אכן לא שייך.
הרגשה של שמחה 'ארעית/זמנית', זה משהו אחר.
מקווה שהבנתי.יהודה יעקבזון אמר:מקווה שהבנת את הקו שכתבתי.
הנאה ודאי יש, הוא שאל על שמחה.יהודה יעקבזון אמר:אדם יכול ליהנות, ולאחר ההנאה, להרגיש ריקני, ואפי' תחושה הפוכה.
טעיתי!!!נשמתי אמר:חסיד איזביצא אפשר לו לשמוח.. ודו"ק.
נשמתי אמר:חסיד איזביצא אפשר לו לשמוח.. ודו"ק.
מקור?יהודה יעקבזון אמר:הרוקח בפרשת כי תצא -
מחכים אמר:מקור?יהודה יעקבזון אמר:הרוקח בפרשת כי תצא -
לפי מה שאני ראיתי, לא נמצא בפירוש הרוקח עה"ת בפר' כי תצא
אחרי שהביאו כאן ובאחרים מקורות למציאות שמחה ממעשה עבירה, חשבתי שאולי דברי ר' נחמן מברסלב מדברים על שמחה אחרת...ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:מה שאכתוב כאן אין זה ממש תשובה ישירה על השאלה, אך יתכן שיש בתוך הדברים כדי להבין שהתשובה לכאורה שלילית.
לכל הפחות אם עובר העבירה אינו מאוייבי ושונאי ה'.
לדעת רבי נחמן מברסלב, מי שנכשל בעבירה חמורה, דבר ראשון חייב להיות בשמחה, ורק אח"כ לעשות תשובה.
חלילה אין הכוונה שמחה על העבירה... אלא שמחה סתם, כדי שע"י השמחה יוכל לקיים התורה.
וזה משום שהעצבות היא תכלית העבירה, דהיינו עיקר מה שרוצה היצה"ר להפילו זה לעצבות, וע"י זה יפול עוד ועוד עד שיאבד עולמו ח"ו.
והראיה לדבר - שלפני העבירה היצה"ר מצייר את העבירה כקלה, אבל אחר העבירה היצה"ר בא כמוכיח ומראה לאדם את גודל חומרת העבירה וכמה פגם, כדי להפילו לעצבות ולייאשו. ואם השמחה אחר העבירה היתה דבר שלילי - היצה"ר היה מסית דווקא לשמוח... ובמציאות זה להיפך שקשה לשמוח אחרי עבירה וצריך התגברות גדולה באמונת חכמים בשביל זה.
(ואי"ז סתירה כלל על היגון והאנחה שהם מחלקי התשובה, שהרי רבינו עצמו מאריך בגודל הזכות להגיע לדרגא שיש כאב וצער עוונותיו, שזה זוכים כשהקב"ה מל את ערלת הלב.
אלא שכל דבר בעתו. בעת התבודדות ועשיית התשובה - יש להצטער ולבכות. ושאר הזמן להיות בשמחה, וע"י השמחה דווקא זוכים לסייעתא דשמיא להישמר מהחטא להבא.)
וממילא יש תשובה לשאלתכם, שרואים ששמחה אחר עבירה אינה דבר טבעי - להיפך נצרכת התגברות גדולה לזה. וכ"ש שלא תהיה שמחה מהעבירה עצמה.
מלבד זה, מבואר בפירוש בספרי רביז"ל (וכן בעוד הרבה מהספה"ק) שתוצאת החטא המוכרחת - היא עצבות. (היפך מ"פיקודי ה'" שהם "משמחי לב") ואיך אם כן יגרום לשמחה?
פשוט. הם מדבריםהערשלה אמר:אחרי שהביאו כאן ובאחרים מקורות למציאות שמחה ממעשה עבירה, חשבתי שאולי דברי ר' נחמן מברסלב מדברים על שמחה אחרת...ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:מה שאכתוב כאן אין זה ממש תשובה ישירה על השאלה, אך יתכן שיש בתוך הדברים כדי להבין שהתשובה לכאורה שלילית.
לכל הפחות אם עובר העבירה אינו מאוייבי ושונאי ה'.
לדעת רבי נחמן מברסלב, מי שנכשל בעבירה חמורה, דבר ראשון חייב להיות בשמחה, ורק אח"כ לעשות תשובה.
חלילה אין הכוונה שמחה על העבירה... אלא שמחה סתם, כדי שע"י השמחה יוכל לקיים התורה.
וזה משום שהעצבות היא תכלית העבירה, דהיינו עיקר מה שרוצה היצה"ר להפילו זה לעצבות, וע"י זה יפול עוד ועוד עד שיאבד עולמו ח"ו.
והראיה לדבר - שלפני העבירה היצה"ר מצייר את העבירה כקלה, אבל אחר העבירה היצה"ר בא כמוכיח ומראה לאדם את גודל חומרת העבירה וכמה פגם, כדי להפילו לעצבות ולייאשו. ואם השמחה אחר העבירה היתה דבר שלילי - היצה"ר היה מסית דווקא לשמוח... ובמציאות זה להיפך שקשה לשמוח אחרי עבירה וצריך התגברות גדולה באמונת חכמים בשביל זה.
(ואי"ז סתירה כלל על היגון והאנחה שהם מחלקי התשובה, שהרי רבינו עצמו מאריך בגודל הזכות להגיע לדרגא שיש כאב וצער עוונותיו, שזה זוכים כשהקב"ה מל את ערלת הלב.
אלא שכל דבר בעתו. בעת התבודדות ועשיית התשובה - יש להצטער ולבכות. ושאר הזמן להיות בשמחה, וע"י השמחה דווקא זוכים לסייעתא דשמיא להישמר מהחטא להבא.)
וממילא יש תשובה לשאלתכם, שרואים ששמחה אחר עבירה אינה דבר טבעי - להיפך נצרכת התגברות גדולה לזה. וכ"ש שלא תהיה שמחה מהעבירה עצמה.
מלבד זה, מבואר בפירוש בספרי רביז"ל (וכן בעוד הרבה מהספה"ק) שתוצאת החטא המוכרחת - היא עצבות. (היפך מ"פיקודי ה'" שהם "משמחי לב") ואיך אם כן יגרום לשמחה?
ולפי"ז בעצם יש כאן שני סוגים בשמחה, ויש לחקור את העניין יותר.
אשמח לשמוע את דעתך בעניין.
אני מנסה להבין את שלושת אופני השמחה שהבאת.ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:פשוט. הם מדברים א. על שמחת העבירה מהנאת העבירה.הערשלה אמר:אחרי שהביאו כאן ובאחרים מקורות למציאות שמחה ממעשה עבירה, חשבתי שאולי דברי ר' נחמן מברסלב מדברים על שמחה אחרת...ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:מה שאכתוב כאן אין זה ממש תשובה ישירה על השאלה, אך יתכן שיש בתוך הדברים כדי להבין שהתשובה לכאורה שלילית.
לכל הפחות אם עובר העבירה אינו מאוייבי ושונאי ה'.
לדעת רבי נחמן מברסלב, מי שנכשל בעבירה חמורה, דבר ראשון חייב להיות בשמחה, ורק אח"כ לעשות תשובה.
חלילה אין הכוונה שמחה על העבירה... אלא שמחה סתם, כדי שע"י השמחה יוכל לקיים התורה.
וזה משום שהעצבות היא תכלית העבירה, דהיינו עיקר מה שרוצה היצה"ר להפילו זה לעצבות, וע"י זה יפול עוד ועוד עד שיאבד עולמו ח"ו.
והראיה לדבר - שלפני העבירה היצה"ר מצייר את העבירה כקלה, אבל אחר העבירה היצה"ר בא כמוכיח ומראה לאדם את גודל חומרת העבירה וכמה פגם, כדי להפילו לעצבות ולייאשו. ואם השמחה אחר העבירה היתה דבר שלילי - היצה"ר היה מסית דווקא לשמוח... ובמציאות זה להיפך שקשה לשמוח אחרי עבירה וצריך התגברות גדולה באמונת חכמים בשביל זה.
(ואי"ז סתירה כלל על היגון והאנחה שהם מחלקי התשובה, שהרי רבינו עצמו מאריך בגודל הזכות להגיע לדרגא שיש כאב וצער עוונותיו, שזה זוכים כשהקב"ה מל את ערלת הלב.
אלא שכל דבר בעתו. בעת התבודדות ועשיית התשובה - יש להצטער ולבכות. ושאר הזמן להיות בשמחה, וע"י השמחה דווקא זוכים לסייעתא דשמיא להישמר מהחטא להבא.)
וממילא יש תשובה לשאלתכם, שרואים ששמחה אחר עבירה אינה דבר טבעי - להיפך נצרכת התגברות גדולה לזה. וכ"ש שלא תהיה שמחה מהעבירה עצמה.
מלבד זה, מבואר בפירוש בספרי רביז"ל (וכן בעוד הרבה מהספה"ק) שתוצאת החטא המוכרחת - היא עצבות. (היפך מ"פיקודי ה'" שהם "משמחי לב") ואיך אם כן יגרום לשמחה?
ולפי"ז בעצם יש כאן שני סוגים בשמחה, ויש לחקור את העניין יותר.
אשמח לשמוע את דעתך בעניין.
ב. על שמחה כללית אח"כ, מחוסר אכפתיות מהעבירה.
אבל לא על שמחה על עצם זה שעשה עבירה.
א. שמחה שבזמן העבירה מהנאת העבירה - חולפת מיד אחרי העבירה ואח"כ בא עצבות.
ב. שמחה אח"כ מחוסר אכפתיות, זה לא מ"עצם" העבירה, אלא ששמח למרות העבירה.
ולא אמרתי שלא שייך כלל גם שמחה על עצם זה שעשה עבירה, רק שבשביל זה צריך להיות שונא של ה', לא מספיק בעל תאוות ומידות רעות.
הערשלה אמר:אני מנסה להבין את שלושת אופני השמחה שהבאת.ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:פשוט. הם מדברים א. על שמחת העבירה מהנאת העבירה.הערשלה אמר:אחרי שהביאו כאן ובאחרים מקורות למציאות שמחה ממעשה עבירה, חשבתי שאולי דברי ר' נחמן מברסלב מדברים על שמחה אחרת...
ולפי"ז בעצם יש כאן שני סוגים בשמחה, ויש לחקור את העניין יותר.
אשמח לשמוע את דעתך בעניין.
ב. על שמחה כללית אח"כ, מחוסר אכפתיות מהעבירה.
אבל לא על שמחה על עצם זה שעשה עבירה.
א. שמחה שבזמן העבירה מהנאת העבירה - חולפת מיד אחרי העבירה ואח"כ בא עצבות.
ב. שמחה אח"כ מחוסר אכפתיות, זה לא מ"עצם" העבירה, אלא ששמח למרות העבירה.
ולא אמרתי שלא שייך כלל גם שמחה על עצם זה שעשה עבירה, רק שבשביל זה צריך להיות שונא של ה', לא מספיק בעל תאוות ומידות רעות.
1. שמחה מחוסר העניין שבעבירה, זה לא שמחה ממעשה העבירה, אלא שמחה כללית שלא נפגמה ממעשה העבירה.
2. שמחה מהנאת העבירה, הרי שמחה ממעשה העבירה גופא. לגבי ההשלכות אח"כ הם לא כ"כ רלוונטיות לגבי השמחה בשעת מעשה.
3. בהמשך הבאת אופן של שמחה מעצם זה שעשה עבירה ולא ממילוי תאווה, אלא רק מכך שמרד בבוראו.
ובכן איך דברים אלו מסתדרים עם מה שכתבת לעיל (מודגש)?
לכאורה מוכח מכאן שעל אף כל האופני השמחה שהבאת, עדיין אף אחד מהם אינו בגדר השמחה שיש בעשיית מצווה.
אם לזה הכוונה, "שש אנכי על אמרתך" מצות מילה שהיא חבלה ועבירה וציוותה על זה תורה, והיא שמחה גדולה.איפכאניק אמר:טעיתי!!!
וכשכתבתי "עבירה לשמה" התכוונתי פיקוח נפש וכדו'
ואולי נכלל בהגדרה הנ"ל.