הגדרת תלמיד חכם והגדרת השקפה נכונה.

רבות התחבטתי בעניין הגדרת ת"ח, וכ"ש "גדול הדור" כיצד ניתן לדעת על אדם אם ראוי הוא לכך, ומה זה בכלל?

הדבר מצוי כאשר שומעים אי-מי מדבר על רב כלשהו בלשון זלזול. וכאשר מזכירים לו המשנה באבות ב' י', אומר "הוא לא רב". אם ההגדרה ניתנת לשיפוט ע"י כל אדם מה תוחלת יש בה ובהזהרות שגוררת?
ואל תאמר שאדם שלא עובר עבירות הוא ת"ח שהרי נאמר "אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה שמא סלקא דעתך אלא ודאי עשה תשובה" (ברכות יט.)
ואם אין לנו להרהר אחרי ת"ח, אז לאחר שהוחזק אדם כת"ח תו אי אפשר להורידו מתואר זה. אף אם אנו רואים שרשע הוא. כי כל מעשה הוא מעשה ח"פ...
ונמצא העולם הפקר...

וכן בעניין השקפה. ישנה השקפה עקומה, וישנה השקפה נכונה. וישנה השקפה שאינה השקפתי, אך אסור לי לפתוח פי עליה, כי גם היא השקפה...
ומה היא ההגדרה?

בקצרה:
1)מה הגדרת ת"ח?
2)כיצד ניתן לדעת מי עומד בהגדרות אלה?
3)וכיצד מסתדר אותו תנא דבי רבי ישמעאל? יוצא שת"ח חוטא עדיין ת"ח הוא ומועמד בחזקת צדיק...
4)מה ההגדרה של השקפה ישרה?
5)האם בחירת השקפה שלא כברירת מחדל-יש בה משום כפירה בהשקפות אחרות?

ולסיכום: מה יעשה ההדיוט המנסה לקיים דברי המשנה באבות "עשה לך רב?"
 
אני כמעט בטוח שזו שאלה שלא היה לה מקום עד למאה השנים האחרונות.
חוץ ממי שייסד את המושג 'מפורסמים של שקר', לפיהם יכול להיות אדם גדול בתורה והוא של שקר, ורק מפורסם של אמת יודע להבחין בין מפורסם של אמת למפורסם של שקר,
חוץ מהם,
הגדלות בתורה של רוב הרבנים היתה קונצנזוס.
והמיעוט שלא הלכו בתלם, היו מספיק רבנים בקונצנזוס שידעו לנטר את השפעתם.
מה נעשה שכיום זה פוסל לולבו של זה, וזה פוסל אתרוגו של זה, ונמצאת האמת נעדרת.
אף עלפי כן,
רבים מגדולי ישראל מקובלים על כולם, וזה לא בגלל סחף חברתי, אלא בשיטת העץ, אתה מכיר אברך מוכשר בשכונה ודי סומך עליו, הוא עוד כמה מכירים אברך מאוד רציני בשכונה ומתייחסים אליו כאל רבם,
הוא מכיר את רבו המובהק שאת רוב שאלותיו הוא שואל אותו, וכו' וכו' למעלה בקודש.
וזה נכון, הן בהלכה והן בהשקפה.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
קל וחומר של שטות אמר:
רבות התחבטתי בעניין הגדרת ת"ח, וכ"ש "גדול הדור" כיצד ניתן לדעת על אדם אם ראוי הוא לכך, ומה זה בכלל?

הדבר מצוי כאשר שומעים אי-מי מדבר על רב כלשהו בלשון זלזול. וכאשר מזכירים לו המשנה באבות ב' י', אומר "הוא לא רב". אם ההגדרה ניתנת לשיפוט ע"י כל אדם מה תוחלת יש בה ובהזהרות שגוררת?
ואל תאמר שאדם שלא עובר עבירות הוא ת"ח שהרי נאמר "אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה שמא סלקא דעתך אלא ודאי עשה תשובה" (ברכות יט.)
ואם אין לנו להרהר אחרי ת"ח, אז לאחר שהוחזק אדם כת"ח תו אי אפשר להורידו מתואר זה. אף אם אנו רואים שרשע הוא. כי כל מעשה הוא מעשה ח"פ...
ונמצא העולם הפקר...

וכן בעניין השקפה. ישנה השקפה עקומה, וישנה השקפה נכונה. וישנה השקפה שאינה השקפתי, אך אסור לי לפתוח פי עליה, כי גם היא השקפה...
ומה היא ההגדרה?

בקצרה:
1)מה הגדרת ת"ח?
2)כיצד ניתן לדעת מי עומד בהגדרות אלה?
3)וכיצד מסתדרת אותו תנא דבי רבי ישמעאל? יוצא שת"ח חוטא עדיין ת"ח הוא ומועמד בחזרת צדיק...
4)מה ההגדרה של השקפה ישרה?
5)האם בחירת השקפה שלא כברירת מחדל-יש בה משום כפירה בהשקפות אחרות?

ולסיכום: מה יעשה ההדיוט המנסה לקיים דברי המשנה באבות "עשה לך רב?"


מספר התשובות לשאלה זו הוא כנראה כמספר העונים עליה...

הערה קטנה אעיר, שיש חילוק גדול בין אדם שבאופן כללי מתנהג כראוי לתלמיד חכם ופעם אחת נכשל במשהו, מאשר מי שהתנהלותו הכללית אינה תואמת את ההתנהלות הראויה לת"ח.
 
 

קל וחומר של שטות

משתמש ותיק
פותח הנושא
מבקש אמת אמר:
מספר התשובות לשאלה זו הוא כנראה כמספר העונים עליה...
סיבת שאלת השאלה היא גופא עקב תשובתך. היא היא הבעיה. ראה שכתבתי:
קל וחומר של שטות אמר:
אם ההגדרה ניתנת לשיפוט ע"י כל אדם מה תוחלת יש בה ובהזהרות שגוררת?
...
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
אני כמעט בטוח שזו שאלה שלא היה לה מקום עד למאה השנים האחרונות.
חוץ ממי שייסד את המושג 'מפורסמים של שקר', לפיהם יכול להיות אדם גדול בתורה והוא של שקר, ורק מפורסם של אמת יודע להבחין בין מפורסם של אמת למפורסם של שקר,
חוץ מהם,
הגדלות בתורה של רוב הרבנים היתה קונצנזוס.
והמיעוט שלא הלכו בתלם, היו מספיק רבנים בקונצנזוס שידעו לנטר את השפעתם.
מה נעשה שכיום זה פוסל לולבו של זה, וזה פוסל אתרוגו של זה, ונמצאת האמת נעדרת.
אף עלפי כן,
רבים מגדולי ישראל מקובלים על כולם, וזה לא בגלל סחף חברתי, אלא בשיטת העץ, אתה מכיר אברך מוכשר בשכונה ודי סומך עליו, הוא עוד כמה מכירים אברך מאוד רציני בשכונה ומתייחסים אליו כאל רבם,
הוא מכיר את רבו המובהק שאת רוב שאלותיו הוא שואל אותו, וכו' וכו' למעלה בקודש.
וזה נכון, הן בהלכה והן בהשקפה.


זה נכון, אבל כמדומני שעיקר הבעיה המוצגת בשאלה היא העובדה שיש פערים גדולים בגישה בין ת"ח שונים, באופן שלדעת גישה אחת הגישה האחרת היא הרסנית ומזיקה, והרבה פעמים נגזר מכך שהת"ח האוחזים בה הם חסרי דעת ישרה או לקויים במידות מסויימות (ומה לעשות שאכן יש ת"ח כאלו, וזה תמיד היה כך - לא משהו שהתחדש במאה שנים האחרונות). 

עם הזמן בדרך כלל המחלוקות מתעמעמות וגם הגדולים והת"ח שהיה נגדם ביקורת קשה נעשים מקובלים בציבור, אבל בדרך כלל זה בגלל מרחק השנים ולא בגלל שינוי השקפתי. אין לי ספק שיש ראשונים ואחרונים שאילו היו בימינו היו סופגים הרבה ביקורת מחלקים נרחבים בציבור, אלא שממרחק השנים הם כבר לא נתפסים כאיום או כברי פלוגתא.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
קל וחומר של שטות אמר:
מבקש אמת אמר:
מספר התשובות לשאלה זו הוא כנראה כמספר העונים עליה...
סיבת שאלת השאלה היא גופא עקב תשובתך. היא היא הבעיה. ראה שכתבתי:
קל וחומר של שטות אמר:
אם ההגדרה ניתנת לשיפוט ע"י כל אדם מה תוחלת יש בה ובהזהרות שגוררת?
...
יעויין ברבינו יונה באבות על המשנה 'והוי דן את כל האדם לכף זכות' שמבאר שהיחס לת"ח צריך להיות זהיר יותר עם מחשבה מעמיקה יותר לדונו לכף זכות ולתלות את מעשיו בצד הטוב, ואפי' במעשה שנראה כחובה, משום שיש לילך אחר כלל האישיות, וכן להיפך באדם רשע, ובאדם בינוני שיש ספק - מידת חסידות לדונו לכף זכות (אמנם הח"ח נקט שהמידת חסידות היא רק באדם בלתי ידוע, אך בבינוני מצוה מה"ת לדונו לכף זכות, אם המעשה ספק).
 

קל וחומר של שטות

משתמש ותיק
פותח הנושא
מבקש אמת אמר:
קל וחומר של שטות אמר:
מבקש אמת אמר:
מספר התשובות לשאלה זו הוא כנראה כמספר העונים עליה...
סיבת שאלת השאלה היא גופא עקב תשובתך. היא היא הבעיה. ראה שכתבתי:
קל וחומר של שטות אמר:
אם ההגדרה ניתנת לשיפוט ע"י כל אדם מה תוחלת יש בה ובהזהרות שגוררת?
...
יעויין ברבינו יונה באבות על המשנה 'והוי דן את כל האדם לכף זכות' שמבאר שהיחס לת"ח צריך להיות זהיר יותר עם מחשבה מעמיקה יותר לדונו לכף זכות ולתלות את מעשיו בצד הטוב, ואפי' במעשה שנראה כחובה, משום שיש לילך אחר כלל האישיות, וכן להיפך באדם רשע, ובאדם בינוני שיש ספק - מידת חסידות לדונו לכף זכות (אמנם הח"ח נקט שהמידת חסידות היא רק באדם בלתי ידוע, אך בבינוני מצוה מה"ת לדונו לכף זכות, אם המעשה ספק).

אמור לי אם הבנתיך נכונה. מנסה הינך לתרץ שאלתי לגבי חטאו של תלמיד חכם. שהדרך צריכה להיות של לדון לכף זכות. ככל האפשר, אך כמובן שיש מקרים שבהם רואים שרשע...
ולא מובן לי.
 לשון המימרא היא שעשה חטא. משמע שהיה זה חטא ולא מיחזי כחטא. והראיה שהסיבה היא "שמא עשה תשובה" ולא "שמא לא היה זה חטא"...
 
 
מבקש אמת אמר:
העובדה שיש פערים גדולים בגישה בין ת"ח שונים
היות וה' זיכני להכנס ולצאת בין ת"ח מפורסמים, ואכן יש פה ושם שיטות שונות בהלכה עד כדי שזה אוסר נשותיו של זה, בכל זאת, עדיין קיימת הערכה בין שכבת הת"ח הגבוהה יותר, והם מעריכים זה סברותיו של זה, וזה דעותיו של זה, ואף שהם חולקים זה עם זה כדרכה של תורה, מכל מקום אין ויכוח בינהם שפלוני ת"ח יותר מהממוצע בסביבתו, ואם כן לא נוצר מצב (כמעט!) שתהיה קהילה מסויימת שיאחזו מרב מסוים, וכנגדו יהיה רב של קהילה אחרת שיאחז שאותו רב הוא עם הארץ גמור לא קרא ולא שנה, וידיעותיו בהלכה הם כשל בחור ביש"ק. כך שתכלס' השאלה של פותח האשכול היא לא נכונה.

הוא יכול לשאול, איך אדע לאיזה בית מדרש להשתייך. והתשובה, לאיזה שהוא רוצה.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
קל וחומר של שטות אמר:
מבקש אמת אמר:
קל וחומר של שטות אמר:
סיבת שאלת השאלה היא גופא עקב תשובתך. היא היא הבעיה. ראה שכתבתי:

...
יעויין ברבינו יונה באבות על המשנה 'והוי דן את כל האדם לכף זכות' שמבאר שהיחס לת"ח צריך להיות זהיר יותר עם מחשבה מעמיקה יותר לדונו לכף זכות ולתלות את מעשיו בצד הטוב, ואפי' במעשה שנראה כחובה, משום שיש לילך אחר כלל האישיות, וכן להיפך באדם רשע, ובאדם בינוני שיש ספק - מידת חסידות לדונו לכף זכות (אמנם הח"ח נקט שהמידת חסידות היא רק באדם בלתי ידוע, אך בבינוני מצוה מה"ת לדונו לכף זכות, אם המעשה ספק).

אמור לי אם הבנתיך נכונה. מנסה הינך לתרץ שאלתי לגבי חטאו של תלמיד חכם. שהדרך צריכה להיות של לדון לכף זכות. ככל האפשר, אך כמובן שיש מקרים שבהם רואים שרשע...
ולא מובן לי.
 לשון המימרא היא שעשה חטא. משמע שהיה זה חטא ולא מיחזי כחטא. והראיה שהסיבה היא "שמא עשה תשובה" ולא "שמא לא היה זה חטא"...
כאן נכנס החילוק שכתבתי קודם, שיש להבדיל בין מקרה של מעידה חד פעמית לבין צורת התנהלות קבועה.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
מבקש אמת אמר:
העובדה שיש פערים גדולים בגישה בין ת"ח שונים
היות וה' זיכני להכנס ולצאת בין ת"ח מפורסמים, ואכן יש פה ושם שיטות שונות בהלכה עד כדי שזה אוסר נשותיו של זה, בכל זאת, עדיין קיימת הערכה בין שכבת הת"ח הגבוהה יותר, והם מעריכים זה סברותיו של זה, וזה דעותיו של זה, ואף שהם חולקים זה עם זה כדרכה של תורה, מכל מקום אין ויכוח בינהם שפלוני ת"ח יותר מהממוצע בסביבתו, ואם כן לא נוצר מצב (כמעט!) שתהיה קהילה מסויימת שיאחזו מרב מסוים, וכנגדו יהיה רב של קהילה אחרת שיאחז שאותו רב הוא עם הארץ גמור לא קרא ולא שנה, וידיעותיו בהלכה הם כשל בחור ביש"ק. כך שתכלס' השאלה של פותח האשכול היא לא נכונה.

הוא יכול לשאול, איך אדע לאיזה בית מדרש להשתייך. והתשובה, לאיזה שהוא רוצה.
אני לא התכוונתי לחילוק ברמת ידע תורני אלא בפערים השקפתיים, הן בנוגע לדרך הלימוד והן בנוגע להשקפת החיים. לכן אפשר לשמוע ת"ח מחוגים מסויימים שעיקר הערכתם מופנית ללמדנות, מזלזלים בת"ח מחוגים אחרים שמצטיינים בידע נרחב, וכן להיפך. יש גם סוג סברות שבחוג אחד נחשבים לסברות מגוחכות ואצל חוג אחר כסברות הראויות לפסוק הלכה על פיהן, וכיוצא בזה.

בנוגע לגישה הכללית בחיים אין צורך להכביר במילים, אבל די אם אומר שלפי צורות חשיבה מסויימות נמצא שישנם תלמידי חכמים מופלגים שהם ממש חסרי דעה בכל הנוגע לצורת הסתכלות והתנהלות בחיים, בגלל שיש להם צורת חשיבה הפוכה לחלוטין. יש מקרים בהם לא שייך לומר 'אלו ואלו', אלא הצד שהאמת אתו אכן צודק שהצד השני הוא ממש חסר דעה. ואכמ"ל.
 
 

לביא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
אני לא התכוונתי לחילוק ברמת ידע תורני אלא בפערים השקפתיים, הן בנוגע לדרך הלימוד והן בנוגע להשקפת החיים. לכן אפשר לשמוע ת"ח מחוגים מסויימים שעיקר הערכתם מופנית ללמדנות, מזלזלים בת"ח מחוגים אחרים שמצטיינים בידע נרחב, וכן להיפך. יש גם סוג סברות שבחוג אחד נחשבים לסברות מגוחכות ואצל חוג אחר כסברות הראויות לפסוק הלכה על פיהן, וכיוצא בזה.

בנוגע לגישה הכללית בחיים אין צורך להכביר במילים, אבל די אם אומר שלפי צורות חשיבה מסויימות נמצא שישנם תלמידי חכמים מופלגים שהם ממש חסרי דעה בכל הנוגע לצורת הסתכלות והתנהלות בחיים, בגלל שיש להם צורת חשיבה הפוכה לחלוטין. יש מקרים בהם לא שייך לומר 'אלו ואלו', אלא הצד שהאמת אתו אכן צודק שהצד השני הוא ממש חסר דעה. ואכמ"ל.
מהסיבה הזאת לענ״ד לא מסווגים ת״ח על פי השקפותיהם, כי ברגע שאתה מסתכל על ההשקפה שלהם אתה מתחיל להסתכל עליו אחרת, אבל אם תקרא את התשובות שלו ואת הספרים שלו אתה תראה שהוא לא פחות גדול מת״חים מהחוג המקובל עליך.
כל עוד כמובן זה לא מגיע לכפירה.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לביא אמר:
מבקש אמת אמר:
אני לא התכוונתי לחילוק ברמת ידע תורני אלא בפערים השקפתיים, הן בנוגע לדרך הלימוד והן בנוגע להשקפת החיים. לכן אפשר לשמוע ת"ח מחוגים מסויימים שעיקר הערכתם מופנית ללמדנות, מזלזלים בת"ח מחוגים אחרים שמצטיינים בידע נרחב, וכן להיפך. יש גם סוג סברות שבחוג אחד נחשבים לסברות מגוחכות ואצל חוג אחר כסברות הראויות לפסוק הלכה על פיהן, וכיוצא בזה.

בנוגע לגישה הכללית בחיים אין צורך להכביר במילים, אבל די אם אומר שלפי צורות חשיבה מסויימות נמצא שישנם תלמידי חכמים מופלגים שהם ממש חסרי דעה בכל הנוגע לצורת הסתכלות והתנהלות בחיים, בגלל שיש להם צורת חשיבה הפוכה לחלוטין. יש מקרים בהם לא שייך לומר 'אלו ואלו', אלא הצד שהאמת אתו אכן צודק שהצד השני הוא ממש חסר דעה. ואכמ"ל.
מהסיבה הזאת לענ״ד לא מסווגים ת״ח על פי השקפותיהם, כי ברגע שאתה מסתכל על ההשקפה שלהם אתה מתחיל להסתכל עליו אחרת, אבל אם תקרא את התשובות שלו ואת הספרים שלו אתה תראה שהוא לא פחות גדול מת״חים מהחוג המקובל עליך.
כל עוד כמובן זה לא מגיע לכפירה.
מאותה סיבה שהינך מסכים שהשקפות הנוגעות לכפירה יוצאות מכלל הדיון, הוא הדין גם לגבי צורת חשיבה. כשם שאם רואים אדם בעל תפיסת עולם פסולה מבחינה אמונית מיד מבטלים את כל ערכו, וכל תשובותיו, ספריו וידיעותיו לא יועילו לתת לו אלא תואר של 'תלמיד חכם שסרח', הוא הדין אם רואים אדם בעל תפיסת עולם פסולה מבחינה אנושית/הגיונית, הרי שערכו מתבטל מכל וכל, וכל חכמתו לא תועיל אלא להכתירו בתואר הלא מחמיא 'תלמיד חכם שאין בו דעה'.

ההגדרה של 'תלמיד חכם' כפי שאני מבין אותה, היא לא 'בעל ידע תורני רב'. לתוכנת אוצר החכמה יש יותר ידע ממנו... 'תלמיד חכם' משמעו אדם שהתורה רוממה את התנהגותו ואת חשיבתו לדרגה גבוהה, קרובה יותר למקור האמת והחכמה מאדם סטנדרטי. מי שאינו נכנס תחת ההגדרה הנ"ל, מאיזה טעם שלא יהיה, אינו יכול להתכבד בתואר הנערץ הזה. 'לא כל הרוצה ליטול את השם יטול'.
 
 

לביא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
מאותה סיבה שהינך מסכים שהשקפות הנוגעות לכפירה יוצאות מכלל הדיון, הוא הדין גם לגבי צורת חשיבה. כשם שאם רואים אדם בעל תפיסת עולם פסולה מבחינה אמונית מיד מבטלים את כל ערכו, וכל תשובותיו, ספריו וידיעותיו לא יועילו לתת לו אלא תואר של 'תלמיד חכם שסרח', הוא הדין אם רואים אדם בעל תפיסת עולם פסולה מבחינה אנושית/הגיונית, הרי שערכו מתבטל מכל וכל, וכל חכמתו לא תועיל אלא להכתירו בתואר הלא מחמיא 'תלמיד חכם שאין בו דעה'.

ההגדרה של 'תלמיד חכם' כפי שאני מבין אותה, היא לא 'בעל ידע תורני רב'. לתוכנת אוצר החכמה יש יותר ידע ממנו... 'תלמיד חכם' משמעו אדם שהתורה רוממה את התנהגותו ואת חשיבתו לדרגה גבוהה, קרובה יותר למקור האמת והחכמה מאדם סטנדרטי. מי שאינו נכנס תחת ההגדרה הנ"ל, מאיזה טעם שלא יהיה, אינו יכול להתכבד בתואר הנערץ הזה. 'לא כל הרוצה ליטול את השם יטול'.
חבל לי שכשאנשים באים להשוות ידע תורני הם משווים את זה ל ״אוצר החכמה״ .... אנשים שעומלים שעות על גבי שעות ללמוד מתוך ספרים ואתה משווה אותו לאוצר החכמה?

וצריך לדעת כל השקפה לגופה.
 

שניאור

משתמש ותיק
לביא אמר:
מבקש אמת אמר:
מאותה סיבה שהינך מסכים שהשקפות הנוגעות לכפירה יוצאות מכלל הדיון, הוא הדין גם לגבי צורת חשיבה. כשם שאם רואים אדם בעל תפיסת עולם פסולה מבחינה אמונית מיד מבטלים את כל ערכו, וכל תשובותיו, ספריו וידיעותיו לא יועילו לתת לו אלא תואר של 'תלמיד חכם שסרח', הוא הדין אם רואים אדם בעל תפיסת עולם פסולה מבחינה אנושית/הגיונית, הרי שערכו מתבטל מכל וכל, וכל חכמתו לא תועיל אלא להכתירו בתואר הלא מחמיא 'תלמיד חכם שאין בו דעה'.

ההגדרה של 'תלמיד חכם' כפי שאני מבין אותה, היא לא 'בעל ידע תורני רב'. לתוכנת אוצר החכמה יש יותר ידע ממנו... 'תלמיד חכם' משמעו אדם שהתורה רוממה את התנהגותו ואת חשיבתו לדרגה גבוהה, קרובה יותר למקור האמת והחכמה מאדם סטנדרטי. מי שאינו נכנס תחת ההגדרה הנ"ל, מאיזה טעם שלא יהיה, אינו יכול להתכבד בתואר הנערץ הזה. 'לא כל הרוצה ליטול את השם יטול'.
חבל לי שכשאנשים באים להשוות ידע תורני הם משווים את זה ל ״אוצר החכמה״ .... אנשים שעומלים שעות על גבי שעות ללמוד מתוך ספרים ואתה משווה אותו לאוצר החכמה?

וצריך לדעת כל השקפה לגופה.
שמעתי פעם מאיזה דרשן על הא דאמרו ז"ל דרחים רבנן הו"ל בנין רבנן דמוקיר רבנן הו"ל חתנין רבנן דדחיל מרבנן איהו גופיה צורבא מרבנן, ושאל [בשם איזה ספר] דהשנים הראשונים הם מידה כנגד מידה, שהרי הדבר שאדם אוהב ביותר הוא הבנים שלו, ואם הוא אוהב רבנן נותנים לו שכר שיהיו לו בנים כאלו, וע"ז הדרך דמוקיר רבנן, שידוע שהרגילות היא שאנשים מכבדים מאוד את החתנים שלהם, ומי שמוקיר רבנן נותנים לו שכר שיהיו לו חתנים כאלו, אבל מה קשר דדחיל מרבנן שיהא צורבא מרבנן?
ואמר ע"ד צחות, שזה לא שכר אלא מציאות, כי מי שהוא לא ת"ח בעצמו אין לו את כלי המידה להבין כמה צריך לפחד מאדם שהשקיע את תמצית דמיו בתורה, והרבה פעמים אפשר לשמוע מאנשים 'אז מה שהוא למד, אם הייתי לומד כמוהו הייתי ת"ח יותר ממנו', רק מי שבעצמו ישב והתייגע בתורה הוא יכול להבין כמה זה קשה, וכמה צריך לפחד ממי שעשה את זה, ודפח"ח.
 
 

אחד הלויים

משתמש ותיק
הגדרת ת"ח היא
שהוא מתמיד והיינו שלא מבטל מזמנו אלא מנצל כל זמנו ללמוד
שהוא יודע לישא וליתן בכל חלקי תורה.
להיות מורה הוראה צריך גם שידע להכריע ולשמש בהוראה וכבר כתב הרמ"א שנהגו ליתן סמיכות למי שראוי להוראה ועפי"ז מסורים לנו מורי הוראה.
לדעת השקפה נכונה זה בדיוק כמו הלכה נכונה ומי שראוי להורות בהלכה הוא המורה בהשקפה אני חלא מכיר מקור בתורה להשקפה שהיא חלק נפרד ממסירת התורה
ואדרבא כבר כתב החזו"א באמונה וביטחון על אלה שפוסקים ע"פ ההרגשים שלהם בלי לדעת הלכה שהם יכולים לפסוק הפוך מהשו"ע (שם כתב ביחס לסוג של בעלי מוסר וכ"ש לבעלי השקפה...)
במקרים חריגים שת"ח שראוי היה להורות נתקלקל הרי הדבר בד"כ יתברר ע"י גדולי התורה אך אין הדבר מצוי ואין הדבר מסור לכל צרוע וזב...
 

לביא

משתמש ותיק
שניאור אמר:
ואמר ע"ד צחות, שזה לא שכר אלא מציאות, כי מי שהוא לא ת"ח בעצמו אין לו את כלי המידה להבין כמה צריך לפחד מאדם שהשקיע את תמצית דמיו בתורה, והרבה פעמים אפשר לשמוע מאנשים 'אז מה שהוא למד, אם הייתי לומד כמוהו הייתי ת"ח יותר ממנו', רק מי שבעצמו ישב והתייגע בתורה הוא יכול להבין כמה זה קשה, וכמה צריך לפחד ממי שעשה את זה, ודפח"ח.
דברים כדורבנות.
חבל שיש כאן אנשים שחושבים שהיום שיש אוצה״ח לא צריך להתייגע...
אחד הלויים אמר:
שהוא מתמיד והיינו שלא מבטל מזמנו אלא מנצל כל זמנו ללמוד
אני מעט חולק על זה, דאם ת״ח עוסק בצרכי ציבור, מלמד וכד׳, זה לא הופך אותו לפחות ת״ח.
אחד הלויים אמר:
לדעת השקפה נכונה זה בדיוק כמו הלכה נכונה ומי שראוי להורות בהלכה הוא המורה בהשקפה אני חלא מכיר מקור בתורה להשקפה שהיא חלק נפרד ממסירת התורה
אמת לאמיתה, רק שצריך לדעת שיש לפעמים השקפות סותרות, וזה לא עושה אותן פחות טובות, אלא שכל עוד שההשקפה היא ברוח הנכונה של התורה, אין לערער עליה.
כך לענ״ד.

ובאמת שת״ח בדורנו זה הוא לא כמו ת״ח בדורות ראשונים, בהם להיות ת״ח זה לא רק לדעת התורה שבע״פ, דכולם היו יודעים אותה, ולכן נחלקו בגמרא אי סיני או עוקר הרים עדיף. אבל היום אם אדם יודע היטב את התורה כדבעי, גם אם לא חריף ופלפלן, מאן דכר שמיה לפוסלו מתורת ת״ח.
 

אחד הלויים

משתמש ותיק
לביא אמר:
שהוא מתמיד והיינו שלא מבטל מזמנו אלא מנצל כל זמנו ללמוד
אני מעט חולק על זה, דאם ת״ח עוסק בצרכי ציבור, מלמד וכד׳, זה לא הופך אותו לפחות ת״ח.
אין מחלוקת כלל
מבטל מזמנו היינו זמן פנוי שיש לו
 

נחמן הלוי

משתמש ותיק
בס"ד

בדיוק כמו שבכל ניסיון, יש לנו אפשרות לטעון כך ולטעון כך, שהרי ליצר הרע יש גם תירוצים, ובדרך כלל מי שעובר עבירה מתרץ לעצמו כל מיני תירוצים, כך גם כאן.
כי הרי ברור שאם יש מנהיג שאינו הגון אסור לשמוע לו, ומשום מה יש יצר הרע לשמוע לו, כי מחמת זה שאנו שרויים בחומר ולא מספיק מאמינים בקב"ה, קשה לנו לדבוק בצדיק אמיתי ויש נסיון לדבוק במפורסם של שקר, וכך גם אנו לא מחויבים וגם אנו משקיטים את מצפונינו, ומקבלים את אותו מזון רוחני שחסר לנו, בדרך מקולקלת.

ולכן לדעתי התשובה לכל השאלות הללו, היא שכמו שאדם שעובר עבירה יודע בתוך תוכו שעובר עבירה גם כאן, ה' נתן לנו בתוך תוכנו ראייה שעל פיה נוכל לדעת מי כשר ומי טמא.

וכיום יש בירור גדול שה' עושה בתוך העם (הבירור קורה אצל כאלה פשוטים, כי דווקא הם צריכים יותר הדרכה מרב.)
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
קל וחומר של שטות אמר:
רבות התחבטתי בעניין הגדרת ת"ח, וכ"ש "גדול הדור" כיצד ניתן לדעת על אדם אם ראוי הוא לכך, ומה זה בכלל?

הדבר מצוי כאשר שומעים אי-מי מדבר על רב כלשהו בלשון זלזול. וכאשר מזכירים לו המשנה באבות ב' י', אומר "הוא לא רב". אם ההגדרה ניתנת לשיפוט ע"י כל אדם מה תוחלת יש בה ובהזהרות שגוררת?
ואל תאמר שאדם שלא עובר עבירות הוא ת"ח שהרי נאמר "אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה שמא סלקא דעתך אלא ודאי עשה תשובה" (ברכות יט.)
ואם אין לנו להרהר אחרי ת"ח, אז לאחר שהוחזק אדם כת"ח תו אי אפשר להורידו מתואר זה. אף אם אנו רואים שרשע הוא. כי כל מעשה הוא מעשה ח"פ...
ונמצא העולם הפקר...

ו
תוחלת לכל מי שאינו משקר עצמו.
 
 

קל וחומר של שטות

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
קל וחומר של שטות אמר:
רבות התחבטתי בעניין הגדרת ת"ח, וכ"ש "גדול הדור" כיצד ניתן לדעת על אדם אם ראוי הוא לכך, ומה זה בכלל?

הדבר מצוי כאשר שומעים אי-מי מדבר על רב כלשהו בלשון זלזול. וכאשר מזכירים לו המשנה באבות ב' י', אומר "הוא לא רב". אם ההגדרה ניתנת לשיפוט ע"י כל אדם מה תוחלת יש בה ובהזהרות שגוררת?
ואל תאמר שאדם שלא עובר עבירות הוא ת"ח שהרי נאמר "אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה שמא סלקא דעתך אלא ודאי עשה תשובה" (ברכות יט.)
ואם אין לנו להרהר אחרי ת"ח, אז לאחר שהוחזק אדם כת"ח תו אי אפשר להורידו מתואר זה. אף אם אנו רואים שרשע הוא. כי כל מעשה הוא מעשה ח"פ...
ונמצא העולם הפקר...

ו
תוחלת לכל מי שאינו משקר עצמו.
לא זכיתי להבין...
 
 

מרדכי מהצפון

משתמש ותיק
קל וחומר של שטות אמר:
רבות התחבטתי בעניין הגדרת ת"ח, וכ"ש "גדול הדור" כיצד ניתן לדעת על אדם אם ראוי הוא לכך, ומה זה בכלל?

הגר"ש ברעוודה זצ"ל אמר שאם אתה צריך להסביר לי למה הרב פלוני הוא גדול הדור,
אז אני כבר בטוח שהוא לא גדול הדור,
כי גדול הדור זה משהו שהציבור מרגיש ואין צורך בהסכמות ובהוכחות.
 
פינחס רוזנצוויג אמר:
אני כמעט בטוח שזו שאלה שלא היה לה מקום עד למאה השנים האחרונות.

בחו"ל עד היום השאלה הזאת אין לה מקום כמעט,

וכמדומני עיקר השאלה והבלבול נובע ממה שכאן בארה"ק היה צורך לייסד 'הציבור החרדי',
שתעמוד מול המבול של הציבור הציוני והחילוני, וממילא כקבוצה יש יותר צורך לכללים אחידים,
ומכאן מתחיל הבלבול שאם גדול פלוני אוחז ככה אז חייב להיות שזה דרכו של הציבור כולו,
ואם גדול פלוני חולק עליו יש לנו כאן בעיה עמוקה איך הציבור יתנהג,

דוגמה לכך,
לא איכפת לציבור הליטאי שהציבור הספרדי יצביע ש"ס,
אבל אם בתוך הציבור הליטאי מישהו יעיז להצביע 'אחרת ממרן' .....

כלומר, התפסיה שלנו היא שאנחנו כציבור אחיד חייבים להתנהג בקו אחיד,
וציבור אחר גם אם הוא חרדי כמונו, כל זמן שהוא לא מזדהה אם הציבור שלנו כציבור אחיד, ממילא לא כפוף לזה.

בחו"ל בכמה מקומות אין כזו שאלה בכלל, כל א' מתנהג כפי הוראת רבו,
וכולם אהובים ומקובלים על כולם, ליטאים חסידים ספרדים.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
קל וחומר של שטות אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
קל וחומר של שטות אמר:
רבות התחבטתי בעניין הגדרת ת"ח, וכ"ש "גדול הדור" כיצד ניתן לדעת על אדם אם ראוי הוא לכך, ומה זה בכלל?

הדבר מצוי כאשר שומעים אי-מי מדבר על רב כלשהו בלשון זלזול. וכאשר מזכירים לו המשנה באבות ב' י', אומר "הוא לא רב". אם ההגדרה ניתנת לשיפוט ע"י כל אדם מה תוחלת יש בה ובהזהרות שגוררת?
ואל תאמר שאדם שלא עובר עבירות הוא ת"ח שהרי נאמר "אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה שמא סלקא דעתך אלא ודאי עשה תשובה" (ברכות יט.)
ואם אין לנו להרהר אחרי ת"ח, אז לאחר שהוחזק אדם כת"ח תו אי אפשר להורידו מתואר זה. אף אם אנו רואים שרשע הוא. כי כל מעשה הוא מעשה ח"פ...
ונמצא העולם הפקר...

ו
תוחלת לכל מי שאינו משקר עצמו.
לא זכיתי להבין...
ודאי שלא כל אחד נחשב לת''ח, אבל יש אנשים שאין ספק שהם ת''ח, ומי שלא משקר את עצמו יפחד לדבר עליהם כי הם ת''ח והוא יפחד להיכוות בגחלתן, ולו הועילו האזהרות, ואתה הבאת סגנון אנשים שמשקרים את עצמם ואומרים הוא לא רב וכו', ואולי להם זה לא יועיל אבל לרוב העולם שאינו משקר עצמו ודאי יועיל.
 
 

קל וחומר של שטות

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
קל וחומר של שטות אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
תוחלת לכל מי שאינו משקר עצמו.
לא זכיתי להבין...
ודאי שלא כל אחד נחשב לת''ח, אבל יש אנשים שאין ספק שהם ת''ח, ומי שלא משקר את עצמו יפחד לדבר עליהם כי הם ת''ח והוא יפחד להיכוות בגחלתן, ולו הועילו האזהרות, ואתה הבאת סגנון אנשים שמשקרים את עצמם ואומרים הוא לא רב וכו', ואולי להם זה לא יועיל אבל לרוב העולם שאינו משקר עצמו ודאי יועיל.

המשפט המודגש לא מדבר דווקא על הדוגמא שעליה בא, אלא הדוגמא באה לסייע למשפט המודגש.
בעיית ההגדרה אינה נבחנת רק בדברי לשה"ר אלא בעצם עניין ההגדרה...
ואם ההגדרה ניתנת לשיפוט, אין בה תוחלת!
וממילא זה גם לא שיקור עצמי. אם נתת דבריך לשיעורין-ובכוחי להחליט השיעור, אז בכוחי להחליט השיעור...
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
קל וחומר של שטות אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
קל וחומר של שטות אמר:
לא זכיתי להבין...
ודאי שלא כל אחד נחשב לת''ח, אבל יש אנשים שאין ספק שהם ת''ח, ומי שלא משקר את עצמו יפחד לדבר עליהם כי הם ת''ח והוא יפחד להיכוות בגחלתן, ולו הועילו האזהרות, ואתה הבאת סגנון אנשים שמשקרים את עצמם ואומרים הוא לא רב וכו', ואולי להם זה לא יועיל אבל לרוב העולם שאינו משקר עצמו ודאי יועיל.

המשפט המודגש לא מדבר דווקא על הדוגמא שעליה בא, אלא הדוגמא באה לסייע למשפט המודגש.
בעיית ההגדרה אינה נבחנת רק בדברי לשה"ר אלא בעצם עניין ההגדרה...
ואם ההגדרה ניתנת לשיפוט, אין בה תוחלת!
וממילא זה גם לא שיקור עצמי. אם נתת דבריך לשיעורין-ובכוחי להחליט השיעור, אז בכוחי להחליט השיעור...
קח לדוגמא את החזו''א, אין מי שיאמר שאינו ת''ח, וכן כל הראשונים והאחרונים וכו', ועל כן הועילו האזהרות שנפחד לדבר עליהם ולזלזל בהם, ועל כן לא שייך לשאול מה תוחלת באזהרות כי תוחלת ודאי יש.
אלא יש לשאול סתם כך מה הההגדרה של ת''ח לגבי זה, והתשובה היא שת''ח הוא אדם שיודע תורה וככל שיותר יודע תורה ויותר צדיק כך הסכנה לזלזל בו יותר גדולה.
 
 

לביא

משתמש ותיק
אחד הלויים אמר:
אין מחלוקת כלל
מבטל מזמנו היינו זמן פנוי שיש לו
אז אם הוא שותה קפה ומדבר עם אשתו הוא כבר לא ת״ח?
אתה צריך להיות ברור יותר, אתה מדבר על ת״ח שמנצלים את זמנם ללימוד התורה הק׳, לא מלאכים.
 

לביא

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
אלא יש לשאול סתם כך מה הההגדרה של ת''ח לגבי זה, והתשובה היא שת''ח הוא אדם שיודע תורה וככל שיותר יודע תורה ויותר צדיק כך הסכנה לזלזל בו יותר גדולה.
לענ״ד כל אברך שיושב ועוסק בתורה בלי לעסוק באיזה עסק בצד, מי שמגנה אותו הוא בכלל ביזוי ת״ח.
אולי אין לו את ה״גדר״ של ת״ח, אבל הוא חשוב באותה מידה.

ובעניין גדר ״אברך״ (אף שיש פה ע״ז נושא שלם באקטואליה),
בדיוק היום שמעתי מראש כולל מוכר שמבחינתו אברך שיוצא לעשן באמצע הסדר סיגריה הוא לא אברך.
 
חלק עליון תַחתִית