והייתם נקיים או בולם עצמו בשעת מריבה

אריק

משתמש ותיק
מה לעשות במקרה שמישהו מאשים אותי ונוזף בי:
האם לומר לו תירוצים משום "והייתם נקיים" או להיות בולם עצמו בשעת מריבה וכמו שאמרו "המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו" ?
לדוגמא גוערים בך - למה לא באת בזמן לתפילה, ללימוד.
האם לשתוק ולהיות מעביר על מידותיו או שמא לומר תירוץ הייתי אנוס כי עשיתי מצווה אחרת וכדומה.
צועקים עליך איך אתה לא מתבייש לאכול לפני התפילה
האם לשתוק ולהיות מעביר על מידותיו או שמא לומר תירוץ הרופא ציווה עלי וכדומה.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
שאלה גדולה וחשובה!

ללא מקור לדבריי - אציע שיטה הכוללת שני שלבים.

א. מדוע הזולת נוזף? האם הוא באמת רוצה תשובה? או שהוא רק רוצה לקנטר.
ב. מדוע אני רוצה לענות (אם בכלל)? האם כדי למנוע חשד (והייתם נקיים), או כדי להגן על כבודי?

ואז נראה לענ"ד, שאם הנוזף בא לקנטר - אז אם הסיבה שלי לענות היא באמת מפני החשד - אז לענות. ואם להגן על כבודי - עדיף לשתוק וזו מידה יקרה.
ואם הנוזף באמת מחפש תשובה, אז אם מפני החשד - ודאי לענות. ואם מפני הכבוד, יש לחשב מה התועלת שהוא יקבל תשובה (בעברית - מה זה עניינו). אם זו תועלת (כגון שהוא אבא, משגיח, חבר טוב שבאמת דואג לך וכד') - אז לענות. אם הוא סתם דוחף את אפו - כדאי לשתוק וזו מידה גדולה.

כמובן במצב שבו ההלכה מחייבת למנוע חשד, צריך למנוע, וזה כלול בדבריי ברוב המקרים.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
כמו שכבר כתבו הכל לפי הענין, אם הוא באמת לא מתכוין לקנטר צריך לענות משום חילול ה', ואף כשמקנטר במקום שיש חשש חילול ה' יש לענות.
אגב אומרים שיש ב' דרגות של בולם עצמו, אחד הנעלבים ואינם עולבים דהיינו שאינם עולבים אבל מתרצים עצמם וכדו', ויש שומעים חרפתם ואין משיבים דהיינו שאין משיבים כלל. (ב' הדרגות הוזכרו בש''ס בגיטין, אלא שהיה אפשר לפרש שזו דרגה אחת), ומ''מ היינו דוקא כשאין חילול ה'.
 

אריק

משתמש ותיק
פותח הנושא
שינובה אמר:
עיין סוף איסור לא תונו [אונאת דברים ] בספר החינוך פ' בהר, אך יש בזה גם ח"ח
וז"ל החינוך שם
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות, ואפילו בקטנים ראוי להזהר שלא להכאיבן בדברים יותר מדי, זולתי כמה שצריכין הרבה כדי שיקחו מוסר, שאפילו בבניו ובנותיו ובני ביתו של אדם, והמיקל בהם שלא לצערן בענינים אלה, ימצא חיים ברכה וכבוד.ועובר על זה והכאיב את חבירו בדברים, באותן שפירשו חכמים זכרונם לברכה כבעל תשובה ובחולה ובכיוצא בהן, עבר על לאו זה, אבל אין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה וכמה מלקיות מבלי רצועה של עגל ביד האדון הַמְּצַוֶּה על זה, יתברך ויתעלה.

ואולם לפי הדומה, אין במשמע שאם בא ישראל אחר והתחיל והרשיע לצער חבירו בדברים הרעים שלא יענהו השומע, שאי אפשר להיות האדם כאבן שאין לה הופכים, ועוד שיהיה בשתיקתו כמודה על החירופין, ובאמת לא תצוה התורה להיות האדם כאבן שותק למחרפיו כמו למברכיו, אבל תצוה אותנו שנתרחק מן המדה הזאת, ושלא נתחיל להתקוטט ולחרף בני אדם, ובכן ינצל אדם מכל זה, כי מי שאינו בעל קטטה לא יחרפוהו בני אדם, זולתי השוטים הגמורים, ואין לתת לב על השוטים.

ואם אולי יכריחנו מחרף מבני אדם להשיב על דבריו ,ראוי לחכם שישיב לו דרך סלסול ונעימות ולא יכעס הרבה, כי כעס בחיק כסילים ינוח (קהלת ז ט), וינצל עצמו אל השומעים מחירופיו וישליך המשא על המחרף, זהו דרך הטובים שבבני אדם.

ויש לנו ללמוד דבר זה, שמותר לנו לענות כסיל, לפי הדומה, מאשר התירה התורה הבא במחתרת להקדים ולהורגו, שאין ספק שלא נתחייב האדם לסבול הנזקין מיד חבירו, כי יש לו רשות להנצל מידו, וכמו כן מדברי פיהו אשר מלא מרמות ותוך, בכל דבר שהוא יכול להנצל ממנו.

ואולם יש כת מבני אדם שעולה חסידותם כל כך שלא ירצו להכניס עצמם בהוראה זו להשיב חורפיהם דבר, פן יגבר עליהם הכעס ויתפשט בענין יותר מדי, ועליהם אמרו זכרונם לברכה (שבת פח ב) הנעלבין ואינם עולבין, שומעין חרפתם ואינם משיבין, עליהם הכתוב אומר (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אריק אמר:
מה לעשות במקרה שמישהו מאשים אותי ונוזף בי:
האם לומר לו תירוצים משום "והייתם נקיים" או להיות בולם עצמו בשעת מריבה וכמו שאמרו "המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו" ?
לדוגמא גוערים בך - למה לא באת בזמן לתפילה, ללימוד.
האם לשתוק ולהיות מעביר על מידותיו או שמא לומר תירוץ הייתי אנוס כי עשיתי מצווה אחרת וכדומה.
צועקים עליך איך אתה לא מתבייש לאכול לפני התפילה
האם לשתוק ולהיות מעביר על מידותיו או שמא לומר תירוץ הרופא ציווה עלי וכדומה.

אפשרות שלישית - קבל האמת ממי שאמרה!
וכ"ז בהתייחס למה שכתב מר 'לומר תירוץ', שאם אכן זה "תירוץ" שבא לחפות על עצלות וכיו"ב, אפשר לשתוק להכיל, ולהפנים. ויהי חלקי עמך.

אבל, והיה 'והתירוץ' הוא אמת לאמיתה, הרי מלבד העניין של 'והייתם נקיים' שמוזכר בחז"ל - לא ראוי ולא נכון בשביל נפש האדם לשאת באשמה על לא מאומה כל שלא גורם במענה לשונו למריבה אלא אדרבה בהבהרתו לשואל נגדו, מסיר כל מיני עיני בישא.. וחכם יעשה כחכמתו וכהבנת הנפשות הפועלות מכל הצדדים.
 

אריק

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
כמו שכבר כתבו הכל לפי הענין, אם הוא באמת לא מתכוין לקנטר צריך לענות משום חילול ה', ואף כשמקנטר במקום שיש חשש חילול ה' יש לענות.
אגב אומרים שיש ב' דרגות של בולם עצמו, אחד הנעלבים ואינם עולבים דהיינו שאינם עולבים אבל מתרצים עצמם וכדו', ויש שומעים חרפתם ואין משיבים דהיינו שאין משיבים כלל. (ב' הדרגות הוזכרו בש''ס בגיטין, אלא שהיה אפשר לפרש שזו דרגה אחת), ומ''מ היינו דוקא כשאין חילול ה'.
3 דרגות:
1. הנעלבין ואינן עולבים,
2. שומעין חרפתן ואין משיבין,
3. עושין מאהבה ושמחין ביסורין,
עליהן הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
אריק אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
כמו שכבר כתבו הכל לפי הענין, אם הוא באמת לא מתכוין לקנטר צריך לענות משום חילול ה', ואף כשמקנטר במקום שיש חשש חילול ה' יש לענות.
אגב אומרים שיש ב' דרגות של בולם עצמו, אחד הנעלבים ואינם עולבים דהיינו שאינם עולבים אבל מתרצים עצמם וכדו', ויש שומעים חרפתם ואין משיבים דהיינו שאין משיבים כלל. (ב' הדרגות הוזכרו בש''ס בגיטין, אלא שהיה אפשר לפרש שזו דרגה אחת), ומ''מ היינו דוקא כשאין חילול ה'.
3 דרגות:
1. הנעלבין ואינן עולבים,
2. שומעין חרפתן ואין משיבין,
3. עושין מאהבה ושמחין ביסורין,
עליהן הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו
אני סברתי שדרגה ג' אינה ענין לבולם עצמו, אבל אפשר דהיינו ששמח ביסורים אע''ג שעולבים אותו.
 
 

שי מלכים

משתמש רגיל
במשנה בשקלים מובא 'והייתם נקיים מה' ומישראל' 'ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם'
ושני ענינים יש כאן, והייתם נקיים הוא מחובת האדם שלא לעמוד כחוטא בעיני הבריות, וזאת משום הזילותא בכבוד המקום והתורה, ושלא יבואו ללמוד מדרכיו, ומעוד טעמים, וזו חובה גמורה המוטל על האדם.
ענין נוסף הוא ונמצא חן ושכל טוב, שזוהי מעלה גדולה שהנהגת האדם מוצאת חן בעיני הבריות ומחבבים את דרכיו, מה שמביא עליהם חביבות ההליכה בדרך ה', וזירוז ללכת בדרך הישר, אבל זו אינה חובה, ומידת חסידות שנו כאן. [ולכן הביאו סמך מדברי קבלה, אחר שהביאו מקרא מלא מן התורה, ודו"ק]
ומעתה יש להבחין, שאם המדובר מחובת והייתם נקיים, יש להשתדל לקיימה ככל החובות המוטלות על האדם, ואילו כשהמדובר בקיום המעלה הנזכרת, או אז יש לשקול בתבונה לפי המקום והזמן.
כמובן שכ"ז, באופן שדבריו יתיישבו על לב השומע, ולא יוסיפו חמה על חמתו וכו' וכו' דבר המצוי אצל כת המוכיחים, וכבר נודע מאמרם ז"ל בערכין תמיה אני וכו'.
 

ועוד לקרא

משתמש ותיק
אריק אמר:
מה לעשות במקרה שמישהו מאשים אותי ונוזף בי:
האם לומר לו תירוצים משום "והייתם נקיים" או להיות בולם עצמו בשעת מריבה וכמו שאמרו "המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו" ?
לדוגמא גוערים בך - למה לא באת בזמן לתפילה, ללימוד.
האם לשתוק ולהיות מעביר על מידותיו או שמא לומר תירוץ הייתי אנוס כי עשיתי מצווה אחרת וכדומה.
צועקים עליך איך אתה לא מתבייש לאכול לפני התפילה
האם לשתוק ולהיות מעביר על מידותיו או שמא לומר תירוץ הרופא ציווה עלי וכדומה.
אם זה מגיע לכדי "שעת מריבה" כדי שפשוט תחכה כמה דקות ואז תסביר את עצמך
 
 
חלק עליון תַחתִית