האם מזונותיו של אדם הקצובים לו מראש השנה מותנה בהשתדלות?

יושב אוהלים

משתמש ותיק
ידוע מה שאמרו חז"ל (ביצה טז) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה...
וגם ידוע שצריך האדם להשתדל ולעבוד [בזיעת אפיך וכו'].
אני מחפש אם מישהו יודע על מקום שכתוב בו במפורש אם מה שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה היינו שהוא יקבל את המזונות האלה רק אם הוא יקיים חובת ההשתדלות, ואם לא יקיים את חובת ההשתדלות הוא לא יקבל את מה שנקצב לו,
או
ששני דברים נפרדים הם לגמרי, יש מזונות שקצוב לו מר"ה, וזה לא מותנה בהשתדלות, ורק שיש גזירה וחובה על האדם שהוא צריך לעבוד ולהשתדל בכדי פרנסתו, אבל לא שקבלת פרנסתו מותנת בקיום חובת ההשדתלות.  
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
ידוע מה שאמרו חז"ל (ביצה טז) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה...
וגם ידוע שצריך האדם להשתדל ולעבוד [בזיעת אפיך וכו'].
אני מחפש אם מישהו יודע על מקום שכתוב בו במפורש אם מה שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה היינו שהוא יקבל את המזונות האלה רק אם הוא יקיים חובת ההשתדלות, ואם לא יקיים את חובת ההשתדלות הוא לא יקבל את מה שנקצב לו,
או
ששני דברים נפרדים הם לגמרי, יש מזונות שקצוב לו מר"ה, וזה לא מותנה בהשתדלות, ורק שיש גזירה וחובה על האדם שהוא צריך לעבוד ולהשתדל בכדי פרנסתו, אבל לא שקבלת פרנסתו מותנת בקיום חובת ההשדתלות.  
פסקי תשובות אורח חיים סימן רמב הערה 75 (שו"ת אבן ישראל ח"ט סי' קס"ו)
ועוד בכלל דברי חז"ל שאף אם על ידי השתדלות בפרנסה ירויח יותר ממה שהוקצב לו, מכל מקום רק הקצוב לו ישאר, והשאר יפסיד לדברים שאין בהם שום תועלת או לרופאים, ורק אם יוציאם לצורך שבת ויו"ט או לצדקה ושאר צרכי מצוה אזי מרויח שנשאר אצלו ולזכותו.

 
 

הערשלה

משתמש ותיק
חשוקי חמד נדה (מג.)
כידוע מעיקרי אמונתנו, שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן נגזר עליו מלמעלה, ואם נגזר על האדם שיזכה באיזה זכיה הכסף יגיע אליו בכל מצב, וכמבואר בביצה (דף טז ע"א) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, אלא שאדם נצטווה גם לעשות קצת השתדלות, ומה שהוא יותר מגדר ההשתדלות הרי זה רק חסרון באמונה, וכבר כתב בחובת הלבבות (שער הבטחון פ"ד) שגם אם יתאספו כל אשר בשמים ובארץ וירצו להוסיף פרוטה לאדם שלא נגזר עליו, אין יכולים בשום פנים ובשום סיבה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשלה אמר:
חשוקי חמד נדה (מג.)
כידוע מעיקרי אמונתנו, שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן נגזר עליו מלמעלה, ואם נגזר על האדם שיזכה באיזה זכיה הכסף יגיע אליו בכל מצב, וכמבואר בביצה (דף טז ע"א) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, אלא שאדם נצטווה גם לעשות קצת השתדלות, ומה שהוא יותר מגדר ההשתדלות הרי זה רק חסרון באמונה, וכבר כתב בחובת הלבבות (שער הבטחון פ"ד) שגם אם יתאספו כל אשר בשמים ובארץ וירצו להוסיף פרוטה לאדם שלא נגזר עליו, אין יכולים בשום פנים ובשום סיבה.
מה שלא מבואר לי הוא במה שכתוב שם "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים - אלא שאדם נצטווה גם לעשות קצת השתדלות"
אם הפירוש במילה "אלא" הוא שהוא רק יקבל את המזונות שנקצבו לו מר"ה אם יקיים מצוות השתדלות,
או ששני דברים נפרדים הם, שמזונותיו קצובות לו, והוא יקבל אותם בכל אופן שיהיה, אבל למרות שיקבל אותם גם אם לא יעשה השתדלות, מ"מ "אדם נצטווה גם לעשות קצת השתדלות" - אבל לא שקבלת המזונות מותנה בהשתדלות.
האם רואה מע"כ בדבריו משמעות לכאן או לכאן?
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשלה אמר:
פסקי תשובות אורח חיים סימן רמב הערה 75 (שו"ת אבן ישראל ח"ט סי' קס"ו)
ועוד בכלל דברי חז"ל שאף אם על ידי השתדלות בפרנסה ירויח יותר ממה שהוקצב לו, מכל מקום רק הקצוב לו ישאר, והשאר יפסיד לדברים שאין בהם שום תועלת או לרופאים, ורק אם יוציאם לצורך שבת ויו"ט או לצדקה ושאר צרכי מצוה אזי מרויח שנשאר אצלו ולזכותו.
לא שאלתי אם בהשתדלות יכול לקבל יותר ממה שקצוב לו מר"ה, שאלתי היתה על הסכום שקצוב לו מר"ה האם זה מותנה בהשתדלות, דהיינו שלא יקבל את זה אא"כ מקיים חובת ההשתדלות, או שאת זה הוא יקבל גם אם אינו משתדל, אבל יש חובה על האדם לעשות מעשה השתדלות, אבל קבלת המזונות אינו מותנה בהשתדלות.
 

הערשלה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
ידוע מה שאמרו חז"ל (ביצה טז) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה...
וגם ידוע שצריך האדם להשתדל ולעבוד [בזיעת אפיך וכו'].
אני מחפש אם מישהו יודע על מקום שכתוב בו במפורש אם מה שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה היינו שהוא יקבל את המזונות האלה רק אם הוא יקיים חובת ההשתדלות, ואם לא יקיים את חובת ההשתדלות הוא לא יקבל את מה שנקצב לו,
או
ששני דברים נפרדים הם לגמרי, יש מזונות שקצוב לו מר"ה, וזה לא מותנה בהשתדלות, ורק שיש גזירה וחובה על האדם שהוא צריך לעבוד ולהשתדל בכדי פרנסתו, אבל לא שקבלת פרנסתו מותנת בקיום חובת ההשדתלות.  
עיין בשו"ת משנה הלכות חלק י סימן סו
ולפ"ז נראה דמה שאמרו ז"ל שאינו רואה בממון זה סימן ברכה כוונתו על ברכה זו כיון שהממון הזה בא ע"י שכר שבת כזה. אלא דאכתי יש להבין דמאי איכפת ליה והלא סוף סוף יש לו הממון וקונה בו חפציו ומשלם בו חובו צ"ל דהתורה התירה להשתדל בשביל פרנסה והקב"ה ממלא ברכתו וכל ההשתדלות הוא רק בכדי שיהי' מקום חלות לברכת ה' היא תעשיר וע"ד שאמר הנביא מה לך בבית שתהא הברכה חלה עליו וכל עיקר ההשתדלות להתפרנס הוא רק לדעת שהקב"ה הוא הזן ומפרנס אבל היכא שרוכש ממון שאינו רואה בו סימן ברכה נראה לו כאילו הוא בעצמו וכוחו ועוצם ידו מפרנס עצמו שהרי אין רואה בו סימן ברכה ונמצא ח"ו כופר בברכת ה' ובהשפעתו ולכן אסור לו לקבלו וזה ענין של אינו רואה סימן ברכה שאמרו ז"ל ומיהו לא רצו חז"ל לאסור הממון בעצמו ליהנות בו כיון דהמלאכה שעשה בהיתר עשה שהרי זה לא חילל שבת אלא עסק במצות תפילה וכיוצא בו ולכן שפיר אמרו דמותר לקבל השכר ורק שאינו רואה סימן ברכה כנלפענ"ד.
 

הערשלה

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
יושב אוהלים אמר:
ידוע מה שאמרו חז"ל (ביצה טז) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה...
וגם ידוע שצריך האדם להשתדל ולעבוד [בזיעת אפיך וכו'].
אני מחפש אם מישהו יודע על מקום שכתוב בו במפורש אם מה שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה היינו שהוא יקבל את המזונות האלה רק אם הוא יקיים חובת ההשתדלות, ואם לא יקיים את חובת ההשתדלות הוא לא יקבל את מה שנקצב לו,
או
ששני דברים נפרדים הם לגמרי, יש מזונות שקצוב לו מר"ה, וזה לא מותנה בהשתדלות, ורק שיש גזירה וחובה על האדם שהוא צריך לעבוד ולהשתדל בכדי פרנסתו, אבל לא שקבלת פרנסתו מותנת בקיום חובת ההשדתלות.  
עיין בשו"ת משנה הלכות חלק י סימן סו
ולפ"ז נראה דמה שאמרו ז"ל שאינו רואה בממון זה סימן ברכה כוונתו על ברכה זו כיון שהממון הזה בא ע"י שכר שבת כזה. אלא דאכתי יש להבין דמאי איכפת ליה והלא סוף סוף יש לו הממון וקונה בו חפציו ומשלם בו חובו צ"ל דהתורה התירה להשתדל בשביל פרנסה והקב"ה ממלא ברכתו וכל ההשתדלות הוא רק בכדי שיהי' מקום חלות לברכת ה' היא תעשיר וע"ד שאמר הנביא מה לך בבית שתהא הברכה חלה עליו וכל עיקר ההשתדלות להתפרנס הוא רק לדעת שהקב"ה הוא הזן ומפרנס אבל היכא שרוכש ממון שאינו רואה בו סימן ברכה נראה לו כאילו הוא בעצמו וכוחו ועוצם ידו מפרנס עצמו שהרי אין רואה בו סימן ברכה ונמצא ח"ו כופר בברכת ה' ובהשפעתו ולכן אסור לו לקבלו וזה ענין של אינו רואה סימן ברכה שאמרו ז"ל ומיהו לא רצו חז"ל לאסור הממון בעצמו ליהנות בו כיון דהמלאכה שעשה בהיתר עשה שהרי זה לא חילל שבת אלא עסק במצות תפילה וכיוצא בו ולכן שפיר אמרו דמותר לקבל השכר ורק שאינו רואה סימן ברכה כנלפענ"ד.
לפי"ד נראה כהצד הא' שכשאין השתדלות אין את את הכלי לחלות הברכה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשלה אמר:
הערשלה אמר:
יושב אוהלים אמר:
ידוע מה שאמרו חז"ל (ביצה טז) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה...
וגם ידוע שצריך האדם להשתדל ולעבוד [בזיעת אפיך וכו'].
אני מחפש אם מישהו יודע על מקום שכתוב בו במפורש אם מה שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה היינו שהוא יקבל את המזונות האלה רק אם הוא יקיים חובת ההשתדלות, ואם לא יקיים את חובת ההשתדלות הוא לא יקבל את מה שנקצב לו,
או
ששני דברים נפרדים הם לגמרי, יש מזונות שקצוב לו מר"ה, וזה לא מותנה בהשתדלות, ורק שיש גזירה וחובה על האדם שהוא צריך לעבוד ולהשתדל בכדי פרנסתו, אבל לא שקבלת פרנסתו מותנת בקיום חובת ההשדתלות.  
עיין בשו"ת משנה הלכות חלק י סימן סו
ולפ"ז נראה דמה שאמרו ז"ל שאינו רואה בממון זה סימן ברכה כוונתו על ברכה זו כיון שהממון הזה בא ע"י שכר שבת כזה. אלא דאכתי יש להבין דמאי איכפת ליה והלא סוף סוף יש לו הממון וקונה בו חפציו ומשלם בו חובו צ"ל דהתורה התירה להשתדל בשביל פרנסה והקב"ה ממלא ברכתו וכל ההשתדלות הוא רק בכדי שיהי' מקום חלות לברכת ה' היא תעשיר וע"ד שאמר הנביא מה לך בבית שתהא הברכה חלה עליו וכל עיקר ההשתדלות להתפרנס הוא רק לדעת שהקב"ה הוא הזן ומפרנס אבל היכא שרוכש ממון שאינו רואה בו סימן ברכה נראה לו כאילו הוא בעצמו וכוחו ועוצם ידו מפרנס עצמו שהרי אין רואה בו סימן ברכה ונמצא ח"ו כופר בברכת ה' ובהשפעתו ולכן אסור לו לקבלו וזה ענין של אינו רואה סימן ברכה שאמרו ז"ל ומיהו לא רצו חז"ל לאסור הממון בעצמו ליהנות בו כיון דהמלאכה שעשה בהיתר עשה שהרי זה לא חילל שבת אלא עסק במצות תפילה וכיוצא בו ולכן שפיר אמרו דמותר לקבל השכר ורק שאינו רואה סימן ברכה כנלפענ"ד.
לפי"ד נראה כהצד הא' שכשאין השתדלות אין את את הכלי לחלות הברכה.

זה לא הצד הא', זה צד שלישי, שיקבל את המזונות שקצוב לו, אבל לא יהיה כלי לחלות בכסף זה ברכה.
 

הערשלה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
הערשלה אמר:
הערשלה אמר:
עיין בשו"ת משנה הלכות חלק י סימן סו
ולפ"ז נראה דמה שאמרו ז"ל שאינו רואה בממון זה סימן ברכה כוונתו על ברכה זו כיון שהממון הזה בא ע"י שכר שבת כזה. אלא דאכתי יש להבין דמאי איכפת ליה והלא סוף סוף יש לו הממון וקונה בו חפציו ומשלם בו חובו צ"ל דהתורה התירה להשתדל בשביל פרנסה והקב"ה ממלא ברכתו וכל ההשתדלות הוא רק בכדי שיהי' מקום חלות לברכת ה' היא תעשיר וע"ד שאמר הנביא מה לך בבית שתהא הברכה חלה עליו וכל עיקר ההשתדלות להתפרנס הוא רק לדעת שהקב"ה הוא הזן ומפרנס אבל היכא שרוכש ממון שאינו רואה בו סימן ברכה נראה לו כאילו הוא בעצמו וכוחו ועוצם ידו מפרנס עצמו שהרי אין רואה בו סימן ברכה ונמצא ח"ו כופר בברכת ה' ובהשפעתו ולכן אסור לו לקבלו וזה ענין של אינו רואה סימן ברכה שאמרו ז"ל ומיהו לא רצו חז"ל לאסור הממון בעצמו ליהנות בו כיון דהמלאכה שעשה בהיתר עשה שהרי זה לא חילל שבת אלא עסק במצות תפילה וכיוצא בו ולכן שפיר אמרו דמותר לקבל השכר ורק שאינו רואה סימן ברכה כנלפענ"ד.
לפי"ד נראה כהצד הא' שכשאין השתדלות אין את את הכלי לחלות הברכה.

זה לא הצד הא', זה צד שלישי, שיקבל את המזונות שקצוב לו, אבל לא יהיה כלי לחלות בכסף זה ברכה.
מה יש לו במזונות ללא הברכה???
בדוגמא מדברי הנביא כשלא היה כלי נפסק השמן.


שמעתי פעם ואיני זוכר מקורו שאדם נידון בר"ה על המזונות לכל השנה ובכל יום נידון איך יקבלם.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשלה אמר:
מה יש לו במזונות ללא הברכה???

כבר כתב הוא בעצמו "סוף סוף יש לו הממון וקונה בו חפציו ומשלם בו חובו"

הערשלה אמר:
שמעתי פעם ואיני זוכר מקורו שאדם נידון בר"ה על המזונות לכל השנה ובכל יום נידון איך יקבלם.
אין מבורר מזה כלל אם היינו עם ההשתדלות, או גם ללא ההשתדלות.
 

הערשלה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
הערשלה אמר:
שמעתי פעם ואיני זוכר מקורו שאדם נידון בר"ה על המזונות לכל השנה ובכל יום נידון איך יקבלם.
אין מבורר מזה כלל אם היינו עם ההשתדלות, או גם ללא ההשתדלות.
כלומר שנידון בכל יום אם רק עם או גם ללא וכן גם בעם כמה יצטרך לזה
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשלה אמר:
כלומר שנידון בכל יום אם רק עם או גם ללא
מכיון שכבר כתבת כהקדמה לדברים האלה, "שמעתי פעם ואיני זוכר מקורו"...
לצערי אין לי אפשרות לדעת אם זה אכן כך כתוב במפורש, או שזה פרשנות של מע"כ בדברים שכתוב שם.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
ידוע מה שאמרו חז"ל (ביצה טז) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה...
וגם ידוע שצריך האדם להשתדל ולעבוד [בזיעת אפיך וכו'].
אני מחפש אם מישהו יודע על מקום שכתוב בו במפורש אם מה שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה היינו שהוא יקבל את המזונות האלה רק אם הוא יקיים חובת ההשתדלות, ואם לא יקיים את חובת ההשתדלות הוא לא יקבל את מה שנקצב לו,
או
ששני דברים נפרדים הם לגמרי, יש מזונות שקצוב לו מר"ה, וזה לא מותנה בהשתדלות, ורק שיש גזירה וחובה על האדם שהוא צריך לעבוד ולהשתדל בכדי פרנסתו, אבל לא שקבלת פרנסתו מותנת בקיום חובת ההשדתלות.  
ספרי פרשת ראה: "וברכך ה' אלהיך. יכול אפילו עומד ובטל? תלמוד לומר בכל אשר תעשה".
ילקוט שמעוני תהלים תרצ: "כי ה' אלהיך ברכך. יכול אפילו אתה יושב ובטל, תלמוד לומר בכל מעשה ידך, אם עושה אדם מתברך ואם לאו אינו מתברך".


נ.ב. לא הבנתי מה בדיוק הספק. כמה אנשים מקבלים את מזונותיהם - שלא מן הצדקה - ללא השתדלות כלל?
 

בית גנזי

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
שמעתי פעם ואיני זוכר מקורו שאדם נידון בר"ה על המזונות לכל השנה ובכל יום נידון איך יקבלם.

עיין בליקוטי תורה פרשת קרח, ובהרחבה בדרך מצוותיך לצ"צ, מצות תגלחת המצורע, ע' קו:
ב) ומענין לענין יש לבאר ג"כ הנהגה לכל אדם בעסקיו מיוסד ע"פ וגלחה את ראשה (דברים כ"א) והיינו ברוחני' ג"כ גילוח השערות הצריכים גילוח כי הם מותרות אשר מהם יונקים החיצונים, והיינו מה שמרבה האדם ומטריד דעתו ולבו בעסקיו במו"מ ומרבה בעסקים שזהו ללא צורך, וביאור הדבר הנה כתיב וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה (דברים ט"ו), ויש להבין למה אמר אשר תעשה למה לו לאדם לעסוק במו"מ ושבזה יברכו ה' ויתן לו טרף נפשו ונפשות ב"ב, מאחר שכבר נכתב ונחתם לו פרנסתו בר"ה ויוהכ"פ כמשרז"ל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה ועד יו"כ (ביצה ט"ז.) ומאחר שהם קצובים א"כ לכאורה גם אם לא יעסוק במו"מ יהי' לו פרנסתו שהרי מה שקצב הש"י ודאי יקיים כי ההוא אמר ולא יעשה ח"ו ובודאי שגם אם יעסוק לא ירבה על הקצבה וא"כ למה לו טרדת העסק. ויובן בהקדים להבין משרז"ל אדם נידון בכל יום (ר"ה ט"ז.) מאחר שמזונותיו קצובין לו מר"ה ויוכ"פ א"כ מהו ענין הדין בכל יום, ועוד צ"ל מה שמבקשים בכל יום בשמ"ע רפאינו ה' כו' ברך עלינו את השנה הזאת, מהו ענין בקשה זו מאחר שכבר נקצב הכל בר"ה ויוכ"פ גם בזהר מצינו שרב המנונא סבא הי' מתפלל בכל יום על מזונא ולא הי' אוכל טרם שיתפלל ואמר עד דאתייהיב מבי מלכא (עי' זח"ב ס"ב) וזה פלאי שהרי כבר קצב לו הש"י בר"ה ויוכ"פ:

 אמנם הענין יובן בביאור ענין החותם בנעילה דיוכ"פ שאומרים וחתמנו ופי' האריז"ל שהוא המשכת ה"ג דעתיק במל', והפי' כך הוא כי מודעת זאת שבר"ה נמשך חיות כללי מא"ס ב"ה להחיות העולמות על שנה זו שכל האור משנה העברה מסתלק לשרשו בער"ה שהחדש מתכסה בו ואח"כ ע"י תקיעת שופר והתפלות נמשך אור חדש להאיר לארץ העליונה היא בחי' מל' מקור דבי"ע ולדרים עליה הם כל העולמות עליונים ותחתונים המקבלים חיותם ממנו דהיינו מן האור א"ס ב"ה וחכמתו המלובשת במדת מל' כמ"ש בחכמה יסד ארץ (משלי ג) וכנודע לי"ח שבר"ה הוא הנסירה ומקבלת מוחי' חדשים כו' עי' אגה"ק (סי' י"ד) המתחיל לעורר את האהבה כו'. והנה המשכה זו הוא בחי' חיות כללי שנמשך אא"ס ב"ה בבחי' מל' וכדי שיתחלק לפרטי פרטיות להיות מאיר הארה ממנו לכל נברא לפי ערכו הן בעליונים והן בתחתונים זהו ענין החותם שמקבלת ה"ג שמטבע הגבורות לפרר כמ"ש אתה פוררת בעזך ים (תלים ע"ד) והם המחלקים להיות הארת אא"ס ב"ה שהוא החיות כללי הנמשך במל' מתחלק לפרטי פרטיות מיני המשכת החיות מחולקים לכל או"א כפי ערכו וכפי עבודתו ומעשיו בשנה העברה וכידוע ג"כ בענין הה"ג שהם המפרידים הבל הלב שיתחלק לכ"ב אותיות שהם מיני המשכת חיות שונות וכמ"ש בלק"א ח"ב (פי"א) ומשינויי צירופי האותיות והתמורות ותמורות דתמורות נמשך שינוי והתחלקות החיות להנבראים כמשנ"ת שם, וזהו הנק' חותם כי מה שמקבלים ה"ח דעתיק זהו עצם החיות כללי והאור חדש הנמשך מא"ס ב"ה שהוא בחי' השפעת החסד להחיות העולמות כמ"ש הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחסד אך להיות חיות כללי לכל העולמות לא ניתן בו התחלקות לפרטי' וההתחלקות לפרטים הוא ע"י ה"ג ואז ניתן קצבה לשיעור החסד הנמשך לכל נברא בפרטות כמה לזה וכמה לזה וכמארז"ל קצובין לו מר"ה ויוכ"פ שלכל א' יש לו קצבה ומדה כמה שנמשך לו, וע"כ נק' חותם שכאשר נחתם בטבעת המלך אין להשיב, משא"כ בהיות עדיין החיות בכללות הי' יכול להשתנות ולהיות נמשך לזה יותר ולזה מעט ולכן תלוי בתשובה עד יוכ"פ שאז מתחלק החיות ע"י ה"ג ואם יתקן מעשיו עד יוכ"פ בעת נעילת שערים יומשך לו חלק גדול מחסד וכן להיפך ח"ו אבל כאשר כבר נתחלק וזהו פי' החתימה שוב אין לשנות. והנה לפ"ז א"כ לכאורה תתוסף הפליאה במה שמבקשים כל הבקשות מדי יום רפאינו כו' מה יועיל זה אחרי אשר נחתם בטבעת המלך והרי אין להשיב. והענין כי הנה בחי' חסד זה שנתחלק ע"י ה"ג ונקצב ממנו חלק לכאו"א, הנה החסד הזה שהוא בבחי' מל' דאצי' הרי הוא מרומם ונשגב מעלה מעלה מהשפעת טובות גשמיים שבעוה"ז כמו בני חיי ומזוני ובכללם כל הטובות גשמיות שהם טובות בעוה"ז כי הרי מהות מדת החסד הוא להטיב ולהשפיע חסדו וטובו אשר בלבו לזולתו. והטוב אשר הוא למעלה באצי' הוא להשפיע גילוי אלהות שהוא מקור החיים ומקור הטוב, ושגבה מדריגת טוב זה מהיות נמשך ממנו ענינים גשמיים שהם נחשבים לטוב בעוה"ז דכלא ממש חשיבי' למעלה, ואין דרך להמשכת טוב וחסד גשמי מן חסד עליון הנ"ל אלא ע"י ריבוי המשכות והתלבשות שיתלבש החסד שבמל' דאצי' בלבושים דכלים דחסד די"ס דבי"ע עד שיהי' מהשפעת חסדו ענינים גשמיים, ויש כמה וכמה היכלות שדרך בם עובר שפע החסד דאצי' עד שמגיע בעשי' להיות ממנו השפעות גשמיים שבעברו מהיכל להיכל מתעבה השפעתו להיות נמשך ממנו כפי מעלת הטוב שבאותו היכל עד שכשמגיע לעוה"ז יומשך ממנו טוב שלפנינו בבני וחיי ומזוני שבהם נכלל כל טובות עוה"ז, וע"ז אמרו רז"ל אדם נידון בכל יום, שבכל יום יש דין האם כדאי וראוי הוא האדם שיומשך אליו מן החסד הנקצב לו ביוהכ"פ טובות גשמיים דהיינו שירד אותו החסד ממדריגה למדריגה עד שיתלבש בעוה"ז ומעיינין במעשיו אם הוא ראוי לזה, ואם לא אז ישאר החסד למעלה ויתוספו לו עבורו טוב רוחני בעולם העליון, וזהו שמבקשים רפאינו ברך עלינו ר"ל שיומשך מן חסד הנ"ל טוב גשמי בעוה"ז מה שהאדם צריך ולא ישאר למעלה לגמרי, כי אם ישאר למעלה לא יהי' לו טוב בעוה"ז כלום, ובזה עלו כהוגן ב' המאמרים משרז"ל קצובים לו מר"ה ויוהכ"פ היינו שנמשך לו חסד קצוב על נפשו אבל החסד הזה יכול להיות ממנו כמה מיני טובות וכדי שיתגשם צריך להיות דין בכל יום אם ראוי האדם שיתגשם היום שפע החסד אליו לטובות העוה"ז וזהו אדם נידון בכל יום ולכן מועיל התפלה והבקשה לעולם:

 ג) ועפ"ז יובן ג"כ טוב טעם למה שנצרך העסק במו"מ לצורך פרנסה והיינו כי אף גם שהוא נידון בכל יום לטוב שיהי' לו פרנסה מ"מ אם לא יעסוק במו"מ לא יהי' לו כלום וכמו שאמר ר' ישמעאל הנהג בהן מנהג דרך ארץ (ברכות ל"ה:) (וגם רשב"י לא נחלק עליו אלא כדי להגיע למצות ידיעת התורה לבד כמ"ש תורה מה תהא עליה אבל לא במי שכבר יודע התורה גם שחובה עליו והגית יומם ולילה כמ"ש הקב"ה ליהושע מ"מ צריך לעסוק בד"א לפרנסתו ואם אי אפשר לו להשיג פרנסתו בריוח אא"כ יעסוק הרבה די בפ"א שחרית ופ"א ערבית כמ"ש רשב"י עצמו במנחות פי"א (דף צ"ט ב')) ופסקו כמותו הרמב"ם וש"ע א"ח סי' קנ"ו וכן אר"י בנדה ע' ע"ב לענינו דהא בלא הא לא סגי כו' והטעם הוא עפ"י מה שנתבאר למעלה שהשפע הנמשכת בעוה"ז צריכה לירד ממדריגה למדריגה עד שתתלבש בלבוש עב להיות ממנו חסד גשמי שבטובות עוה"ז ולזה האדם נידון בכל יום כנ"ל. והנה סיבה זו היא הנותנת ג"כ למה שנצרך לעסוק במו"מ, כי השפע בעוה"ז נמשכת דרך לבוש הטבע פי' שהיא מתלבשת ומתעלמת ומסתתרת עד שנראה כאילו עולם במנהגו נוהג דרך הטבע ובאמת הכל בא מהש"י בכבודו ובעצמו אלא שהוא מסתיר שפע אלהותו כ"כ עד שלא יראה בגילוי דבר ניסיי ויוצא מנהוג העולם כ"א שיראה הכל כאילו הוא דבר טבעי למשל כשנותן פרנסה לאיש הישראלי די סיפוקו אינו נותן לו ע"י נס כמו שיוריד לו מן השמים לחם ובשר כמו לאוכלי המן שזהו דבר בלתי טבעי אלא הוא שולח ברכתו שירויח זה במו"מ בעסק והנה הריוח שע"י מו"מ הוא דבר טבעי ר"ל שיכול האומר לומר כחי ועוצם ידי עשה לי את כל החיל הזה וחכמתי עמדה לי שידעתי בטוב המסחור מה לקנות ואימתי למכור וכה"ג ובאמת לא לחכמים לחם כתיב (קהלת ט) אלא לאשר יצוה ה' ברכתו ויגזור בהשגחתו מוריש ומעשיר משפיל ומרומם אלא שאינו נותן שפעו כ"א ע"י לבוש הטבע הנ"ל ר"ל שיתעלם ויסתתר ולא יתראה בגילוי אלא שאדרבה יוכל האומר לומר כחי ועוצם ידי פעל לי בטבעי' העולם כנ"ל. והמכוון בזה עמוק עמוק מאד כי זהו מדת גבורתו להעלים ולהסתיר חיות אלקות וכמ"ש בלק"א ח"ב (פ"ה) שזהו סוד משרז"ל מתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין והוא בחי' הלבושי' והסתרות הנ"ל אלא שראה שאין העולם מתקיים שתף עמו מדה"ר והוא התגלות אלקות ע"י אותות ומופתי התורה וכן ע"י יחידים ושרידים אשר ה' קורא עליהם כדאשכחן בגמ' ואחריהם צדיקי עליון. וז"ש האריז"ל ע"פ צו את בנ"י שהוא בחי' ש' אל אדנ"י שעולה בגימ' צ"ו וידוע מארז"ל אין צו אלא ע"ז (עי' סנהדרין נ"ב:) והיינו שבחי' ע"ז יונקת מש' אל אדני וזהו הכוונה באמירת פ' התמיד להתיש כחה ע"ש, ולכאורה יפלא מה ענין ע"ז לשם אל אדני, אלא הענין כי שם זה הוא השולט בעשי' שבו ועל ידו נמשך חיות מא"ס ב"ה בעולם העשיה וההשפעה הנמשכת בעשיה צריכה להסתתר בלבוש גס ועב עד שיתראה כאילו עולם כמנהגו נוהג וזהו ענין ע"ז שהוא בחי' היש וכפירה באלקות לומר אני ואפסי עוד וכחי ועוצם ידי כו' כנ"ל רק דקרו לי' אלקא דאלקייא כמ"ש בלק"א ולכן אמרז"ל אין צו אלא ע"ז ששפע אל אד' נמשכת דרך לבוש הטבע שהוא בחי' ע"ז ובחי' יש כנ"ל, ולכן גם שהאדם בקש רחמים שישלח לו ה' פרנסתו ושיתגשם שפע חסד עליון שנמשך על נפשו ביוכ"פ לבא לעוה"ז מ"מ לא סגי אא"כ יעסוק ג"כ במו"מ והוא שיכין לבוש שבו ועל ידו יומשך השפע מלמעלה בעשיה והיינו כשיהי' לו עסק נכון שלפי טבע העולם יכולים להרויח סך הנצרך לו בעסק זה הרי זה לבוש טוב שבו יעלים ה' ברכתו ויתננה דרך לבוש זה ר"ל שישלח לו ריוח זה מחסדו העליון ית' שירד להיות ממנה שפע זה ע"י אמצעות לבוש זה המסתיר על חסד זה שהרי יכולי' לומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה מאחר שטבעי' העולם להרויח כך ומכיון שיכולים לומר כך הרי זה לבוש נכון לחסד זה ובו ועל ידו ישלח חסדו וברכתו כי כך היא המדה. וזהו ב' הכוונות טובות שיכוין האדם במו"מ א' לבקש רחמים מה' שישלח חסדו העליון ב"ה להתגשם בזה העולם להיות ממנו פרנסה, ב' בעסקו במו"מ יכוין שמאמין שהשפע ברכת ה' היא כשארי הניסים הגלוים כמו שהוריד המן וכיוצא אלא שהוא עושה לבוש לו ית' להעלים ברכתו ע"י עסק זה כי כך הוא רצון העליון ב"ה להנהיג עולמו כך עד עת קץ הימין שתוציא ארץ גלוסקאות וכו' (שבת ל"ב) וז"ש רבי יהושע בנדה שם (דף ע: ע"ש) ירבה בעסק ויבקש רחמים דהא בלא הא לא סגי (אמנם מ"ש ירבה בעסק היינו למי שרוצה להעשיר ור"ל שרוצה שרוב החסד שנמשך על נפשו למעלה יתלבש בעשירות ע"כ ירבה בעסק להכין לבושים גדולים וגם יבקש רחמים שיתלבש חסדו בעשירות ולכל אדם שאינו אץ להעשיר אלא להשלים טרף נפשו ונפשות בני ביתו אינו צריך להרבות בעסק כ"כ וכמשי"ת בע"ה אלא לפי ערך ואף גם מי שהוא אץ להעשיר מ"מ אין ריבוי העסק מועיל לו כלום אא"כ מבקש רחמים מה' שישלח וישפיע רובו של החסד העליון שנקצב לנפשו בעשירות וכשיודע לבקש רחמים משא"כ כשנוהגים רוב העולם שאינו מפקיר נפשו לבקש שיומשך רוב החסד השייך לו בעושר ואף אם מפקיר אינו מבקש רחמים ע"ז וכשאינו מבקש הרי אין הש"י שולח לו אלא מה שצריך לפרנסתו לשעה וא"כ די לזה עסק מועט וריבוי העסק אינו מועיל כלום מאחר שלא נקצב לו יותר וכמשי"ת בע"ה. ובזה יובן המעשה מהבעש"ט שבא אליו אדם חשוך בנים לבקש שיתפלל לה' שיהי' לו בנים והיה האדם עשיר ואמר לו שאם ירצה שיהי' עני יהי' לו בנים וקבל על עצמו והי' לו בנים ונעשה עני, והענין שהבעש"ט ראה חלק החסד שנקצב על נפשו שכשימשיכו לעוה"ז לא יספיק על בנים ועושר יחד אלא על אחד מהם וזאת פעל שהחליף שיהי' מחסד זה בנים ולא עושר):

 והנה אחר כל הדברים האלה כל אדם החרד על נפשו ואינו רוצה לתת מגרעות בבחי' החסד עליון שנקצב על נפשו בר"ה ויוכ"פ להמשיכו כולו בממון וכה"ג ואינו אץ להעשיר אלא למלאות נפשו כי ירעב ונפשות בני ביתו ומלבושים ודירה המצטרך לפרנסתו כדי לעבוד את ה', זאת ישים אל לבו ויחשוב ערך סך מעות הנצרך לו להוצאות אלו ויבקש רחמים מה' שישלח חסדו הטוב שיהי' ממנו שפע זו ואח"כ יכין לו לבוש לפי ערך לבד כגון אם הצטרכותו חמשה מאות רובל למשל ימצא לו עסק שעל ידו יכולים להרויח סך כזה במדה ממוצעת כגון שיהי' העסק מסך אלף או ט"ו מאות וכה"ג לפי ערך הנהוג להרויח כמה למאה ממו"מ זה ובהכינו לבוש זה ישלח לו ה' ברכתו וז"ש וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה (דברים ט"ו) דוקא כי אם לא יעשה הלבוש לא יומשך החסד למטה ויהי' לו ממנו טובות רוחניו' בעוה"ב לבד ויהי' מחוסר מזון וענוש יענש עבור זה בהיותו גוזל נפשו, אבל לא ירבה בעסק לעסוק במו"מ רב ללא צורך כי למה לו לעשות לבוש גדול יותר מערך האור המצטרך להתלבש בו כי גם אם ירבה במו"מ מה יהי' וייגע לריק מאחר שקצבה הנצרכת לו יכולה להתלבש בלבוש קטן מזה א"כ זה הלבוש הוא ללא צורך מאחר שבאמת לא המו"מ גורם הריוח כ"א ברכת ה' היא והנה הברכה היתה יכולה להתמשך בלבוש פחות מזה א"כ המרבה בלבושים לא העדיף מאומה ואדרבה מקלקל יותר הא למה זה דומה לאדם שתופר לו בגד שצריך לתופרו כמדת גופו ואם הוא ב' אמות ועושה לו לבוש מג' או ד' אמות ה"ז מקלקל וגורם שיכשל בו ויפול לגמרי וד"ל:
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
מבקש אמת אמר:
נ.ב. לא הבנתי מה בדיוק הספק. כמה אנשים מקבלים את מזונותיהם - שלא מן הצדקה - ללא השתדלות כלל?
קושייתך היא תשובתך כמה אנשים בכלל אינם עושים השתדלות כלל? וא"כ אין להוכיח מזה כלום.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
בית גנזי אמר:
ומאחר שהם קצובים א"כ לכאורה גם אם לא יעסוק במו"מ יהי' לו פרנסתו שהרי מה שקצב הש"י ודאי יקיים כי ההוא אמר ולא יעשה ח"ו ובודאי שגם אם יעסוק לא ירבה על הקצבה וא"כ למה לו טרדת העסק.
האם זה אכן מסקנתו הסופית שגם אם לא יעסוק במו"מ יהי' לו פרנסתו?
(לא קראתי את כל הקטע).
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
יושב אוהלים אמר:
(לא קראתי את כל הקטע).
כדאי לקרוא (או, לכה"פ, לעיין במה שציינתי לעיל).
אולי אקרא אח"כ - כעת מה שמעסיק אותי היא נקודה זו אם לפי מסקנתו גם אם לא יעסוק במו"מ יהי' לו פרנסתו או לא.
 
 

חימקו

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
ידוע מה שאמרו חז"ל (ביצה טז) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה...
וגם ידוע שצריך האדם להשתדל ולעבוד [בזיעת אפיך וכו'].
אני מחפש אם מישהו יודע על מקום שכתוב בו במפורש אם מה שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה היינו שהוא יקבל את המזונות האלה רק אם הוא יקיים חובת ההשתדלות, ואם לא יקיים את חובת ההשתדלות הוא לא יקבל את מה שנקצב לו,
או
ששני דברים נפרדים הם לגמרי, יש מזונות שקצוב לו מר"ה, וזה לא מותנה בהשתדלות, ורק שיש גזירה וחובה על האדם שהוא צריך לעבוד ולהשתדל בכדי פרנסתו, אבל לא שקבלת פרנסתו מותנת בקיום חובת ההשדתלות.  

פסחים קיג.- 'אמר רב פפא אי לא דרמאי שכרא לא איעתרי'. שואל תוס' (ד"ה אמר ר"פ) הרי במקום אחר אומר רב פפא 'אי לאו דנסיבי כהנתא לא איעתרי' וי"ל דהא והא גרמא ליה' ע"כ
רואים מכאן שגם אם נגזר על רב פפא עשירות, עם לא היה עוסק בשיכר לא היה מתעשר.
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
אם השתדלות לא תועיל להוסיף על מה שנגזר עליו, בע"כ מזה שההשתדלות היא להשיג את מה שנגזר עליו
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
חימקו אמר:
יושב אוהלים אמר:
ידוע מה שאמרו חז"ל (ביצה טז) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה...
וגם ידוע שצריך האדם להשתדל ולעבוד [בזיעת אפיך וכו'].
אני מחפש אם מישהו יודע על מקום שכתוב בו במפורש אם מה שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה היינו שהוא יקבל את המזונות האלה רק אם הוא יקיים חובת ההשתדלות, ואם לא יקיים את חובת ההשתדלות הוא לא יקבל את מה שנקצב לו,
או
ששני דברים נפרדים הם לגמרי, יש מזונות שקצוב לו מר"ה, וזה לא מותנה בהשתדלות, ורק שיש גזירה וחובה על האדם שהוא צריך לעבוד ולהשתדל בכדי פרנסתו, אבל לא שקבלת פרנסתו מותנת בקיום חובת ההשדתלות.  

פסחים קיג.- 'אמר רב פפא אי לא דרמאי שכרא לא איעתרי'. שואל תוס' (ד"ה אמר ר"פ) הרי במקום אחר אומר רב פפא 'אי לאו דנסיבי כהנתא לא איעתרי' וי"ל דהא והא גרמא ליה' ע"כ
רואים מכאן שגם אם נגזר על רב פפא עשירות, עם לא היה עוסק בשיכר לא היה מתעשר.
ייש"כ.
ואולי זה רק לזכות בעשירות, אבל לא בכל מזונות הקצובים לאדם מר"ה.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אם לפי מסקנתו גם אם לא יעסוק במו"מ יהי' לו פרנסתו או לא.
בית גנזי אמר:
והיינו כי אף גם שהוא נידון בכל יום לטוב שיהי' לו פרנסה מ"מ אם לא יעסוק במו"מ לא יהי' לו כלום . . ולכן גם שהאדם בקש רחמים שישלח לו ה' פרנסתו ושיתגשם שפע חסד עליון שנמשך על נפשו ביוכ"פ לבא לעוה"ז מ"מ לא סגי אא"כ יעסוק ג"כ במו"מ והוא שיכין לבוש שבו ועל ידו יומשך השפע מלמעלה בעשיה והיינו כשיהי' לו עסק נכון שלפי טבע העולם יכולים להרויח סך הנצרך לו בעסק זה הרי זה לבוש טוב . . והנה אחר כל הדברים האלה כל אדם החרד על נפשו ואינו רוצה לתת מגרעות בבחי' החסד עליון שנקצב על נפשו בר"ה ויוכ"פ להמשיכו כולו בממון וכה"ג ואינו אץ להעשיר אלא למלאות נפשו כי ירעב ונפשות בני ביתו ומלבושים ודירה המצטרך לפרנסתו כדי לעבוד את ה', זאת ישים אל לבו ויחשוב ערך סך מעות הנצרך לו להוצאות אלו ויבקש רחמים מה' שישלח חסדו הטוב שיהי' ממנו שפע זו ואח"כ יכין לו לבוש לפי ערך לבד כגון אם הצטרכותו חמשה מאות רובל למשל ימצא לו עסק שעל ידו יכולים להרויח סך כזה במדה ממוצעת כגון שיהי' העסק מסך אלף או ט"ו מאות וכה"ג לפי ערך הנהוג להרויח כמה למאה ממו"מ זה ובהכינו לבוש זה ישלח לו ה' ברכתו וז"ש וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה (דברים ט"ו) דוקא כי אם לא יעשה הלבוש לא יומשך החסד למטה ויהי' לו ממנו טובות רוחניו' בעוה"ב לבד ויהי' מחוסר מזון וענוש יענש עבור זה בהיותו גוזל נפשו, אבל לא ירבה בעסק לעסוק במו"מ רב ללא צורך כי למה לו לעשות לבוש גדול יותר מערך האור המצטרך להתלבש בו כי גם אם ירבה במו"מ מה יהי' וייגע לריק מאחר שקצבה הנצרכת לו יכולה להתלבש בלבוש קטן מזה א"כ זה הלבוש הוא ללא צורך מאחר שבאמת לא המו"מ גורם הריוח כ"א ברכת ה' היא והנה הברכה היתה יכולה להתמשך בלבוש פחות מזה א"כ המרבה בלבושים לא העדיף מאומה ואדרבה מקלקל יותר הא למה זה דומה לאדם שתופר לו בגד שצריך לתופרו כמדת גופו ואם הוא ב' אמות ועושה לו לבוש מג' או ד' אמות ה"ז מקלקל וגורם שיכשל בו ויפול לגמרי וד"ל:
 

חימקו

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
חימקו אמר:
יושב אוהלים אמר:
ידוע מה שאמרו חז"ל (ביצה טז) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה...
וגם ידוע שצריך האדם להשתדל ולעבוד [בזיעת אפיך וכו'].
אני מחפש אם מישהו יודע על מקום שכתוב בו במפורש אם מה שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה היינו שהוא יקבל את המזונות האלה רק אם הוא יקיים חובת ההשתדלות, ואם לא יקיים את חובת ההשתדלות הוא לא יקבל את מה שנקצב לו,
או
ששני דברים נפרדים הם לגמרי, יש מזונות שקצוב לו מר"ה, וזה לא מותנה בהשתדלות, ורק שיש גזירה וחובה על האדם שהוא צריך לעבוד ולהשתדל בכדי פרנסתו, אבל לא שקבלת פרנסתו מותנת בקיום חובת ההשדתלות.  

פסחים קיג.- 'אמר רב פפא אי לא דרמאי שכרא לא איעתרי'. שואל תוס' (ד"ה אמר ר"פ) הרי במקום אחר אומר רב פפא 'אי לאו דנסיבי כהנתא לא איעתרי' וי"ל דהא והא גרמא ליה' ע"כ
רואים מכאן שגם אם נגזר על רב פפא עשירות, עם לא היה עוסק בשיכר לא היה מתעשר.
ייש"כ.
ואולי זה רק לזכות בעשירות, אבל לא בכל מזונות הקצובים לאדם מר"ה.
אין הבדל, בר"ה נגזר באיזה אופן  תגיע הפרנסה ואם לא ישתדל בה לא יגיע השפע שנגזר.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
חימקו אמר:
אין הבדל, בר"ה נגזר באיזה אופן  תגיע הפרנסה ואם לא ישתדל בה לא יגיע השפע שנגזר.
זה בדיוק מה ששאלתי, האם יש לך מקור לדברים אלו?
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
מבקש אמת אמר:
נ.ב. לא הבנתי מה בדיוק הספק. כמה אנשים מקבלים את מזונותיהם - שלא מן הצדקה - ללא השתדלות כלל?
קושייתך היא תשובתך כמה אנשים בכלל אינם עושים השתדלות כלל? וא"כ אין להוכיח מזה כלום.
שאלתי היא, האם מישהו כאן מכיר אנשים שאינם עושים השתדלות כלל וניזונים שלא מן הצדקה?
אם לא, בעל כרחך שהפרנסה מותנית בהשתדלות...

אבל אם חיפשת מקור, לעיל ציינתי דברי חז"ל מפורשים בענין זה שאינם מותירים מקום לספק.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
מבקש אמת אמר:
שאלתי היא, האם מישהו כאן מכיר אנשים שאינם עושים השתדלות כלל וניזונים שלא מן הצדקה?
ושאלתי היא, האם מישהו כאן מכיר אנשים שאינם עושים השתדלות כלל, (ובגלל זה אין להם פרנסה)? מכיון שהתשובה גם לשאלתי וגם לשאלתך שניהם הם "כמעט ולא" אז לא יתכן להוכיח מזה לא לכאן ולא לכאן.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
מבקש אמת אמר:
שאלתי היא, האם מישהו כאן מכיר אנשים שאינם עושים השתדלות כלל וניזונים שלא מן הצדקה?
ושאלתי היא, האם מישהו כאן מכיר אנשים שאינם עושים השתדלות כלל, (ובגלל זה אין להם פרנסה)? מכיון שהתשובה גם לשאלתי וגם לשאלתך שניהם הם "כמעט ולא" אז לא יתכן להוכיח מזה לא לכאן ולא לכאן.
דווקא כן. יש הרבה אנשים (וזה נפוץ בעיקר בציבור שלנו) שעושים מעט מאד השתדלות, או שעושים סוג השתדלות כזו שאינה מספקת בדרך הטבע את צרכיהם, והם אכן נזקקים לחסדי הבריות. פוק חזי כמה משפחות במצוקה יש ברשימות של קופות הצדקה. לא תמצא את זה בחברה בה משקיעים יותר בהשתדלות רצינית.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
מבקש אמת אמר:
דווקא כן. יש הרבה אנשים (וזה נפוץ בעיקר בציבור שלנו) שעושים מעט מאד השתדלות, או שעושים סוג השתדלות כזו שאינה מספקת בדרך הטבע את צרכיהם, והם אכן נזקקים לחסדי הבריות.
פוק חזי כמה משפחות במצוקה יש ברשימות של קופות הצדקה

מרן שה"ת הגרח"ק שליט"א אמר לי שלפעמים מזונותיו של אדם הקצובים לו מר"ה מגיעים לו בדרך צדקה.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
מבקש אמת אמר:
דווקא כן. יש הרבה אנשים (וזה נפוץ בעיקר בציבור שלנו) שעושים מעט מאד השתדלות, או שעושים סוג השתדלות כזו שאינה מספקת בדרך הטבע את צרכיהם, והם אכן נזקקים לחסדי הבריות.
פוק חזי כמה משפחות במצוקה יש ברשימות של קופות הצדקה
מרן שה"ת הגרח"ק שליט"א אמר לי שלפעמים מזונותיו של אדם הקצובים לו מר"ה מגיעים לו בדרך צדקה.
בהחלט הגיוני, אבל כידוע לנו זו לא בדיוק דרך אידיאלית שרצוי לבחור בה. אם ננסה להבין למה בחברה מסויימת יש הרבה שמזונותיהם מגיעים בדרך צדקה ובחברה אחרת אין הרבה כאלו, הרי ההסבר הפשוט הוא משום שבחברה הראשונה ממעטים בהשתדלות מועילה ובחברה השניה מרבים בה. מאחר ואכן זו המציאות, עולה שההשתדלות אכן משפיעה על קציבת המזונות, ובהכרח שהכוונה שמי שלא עשה את מירב ההשתדלות הנצרכת לא יקבל את מה שנקצב לו, וכמפורש בספרי.

(כמו כן, גם אחרי קצבת המזונות, רואים בחוש שבחברה בה מרבים בהשתדלות מועילה יש קצבה יותר גדולה. וכי במקרה ה' בחר לקצוב יותר לאותם המשתדלים יותר?)
 
 
חלק עליון תַחתִית