האם האפשרות לחזור בתשובה היא מחסדי השי"ת?

אור החכמה

משתמש ותיק
ידוע מה דאיתא בספרי המוסר והחסידות, שמה שהקב"ה מקבל את השבים אליו ומוחל להם על חטאיהם, זהו מעל לדרך הטבע וזהו מחסדי השי"ת, שהרי לא תמצא מלך בשר ודם שיבזהו אחד מנתיניו וימחול לו ע"י בקשת מחילה אלא תיכף ומיד יתלהו ויהרגהו.
אמנם לכאורה מה חסד בזה, והרי הטעם שהמלך בשר ודם אינו מקבל התשובה אין זה מחמת שאינו מתרצה בחרטת האדם, אלא שאין בשר ודם יכול לדעת מה שבלב חבירו, ואינו יכול לדעת אם אכן הוא מתחרט או לא ולכן משפטי בנ"א אינו מתייחס לדברים שבלב אלא למעשים חיצונים הנגלים, משא"כ השי"ת היודע מה שבלב האדם לפיכך הוא מקבל המחילה והסליחה.
נמצא לכאו' שאי"ז מחסד ה' אלא זה נגזר ממה שהוא יודע מחשבות האדם וחרטתו. וכי מה שהשי"ת יודע ומתייחס אל מחשבות האדם - לצדקה וחסד ייחשב? אתמהה.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
תחילה יש להביא מקורות ברורים יותר כדי שנוכל לדון. יש לי כמה כיוונים לענות, אבל צריך לדעת קודם היטב את השאלה ועל מה היא נסובה
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
חייל של הרבי אמר:
תחילה יש להביא מקורות ברורים יותר כדי שנוכל לדון. יש לי כמה כיוונים לענות, אבל צריך לדעת קודם היטב את השאלה ועל מה היא נסובה
דוגמא אחת מני רבים:
של"ה מסכת ראש השנה פרק תורה אור
ואף שהשב עושה תשובה גמורה, מכל מקום חסד אל שמקבלו בתשובה. וכי אדם החוטא נגד מלך בשר ודם, יוכל להציל עצמו מידו בעשיית תשובה. על כן כשחטא האדם, ועשה תשובה גמורה המיוחדת לכל עבירה, עדיין צריך בקשת רחמים שיקבלנו השם יתברך עם תשובתו. 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
בית אלוקים למבי"ט שער התשובה פרק א
ומלת להשם מורה על כי האל יתב', בחסד וברחמים הוא מקבל תשובת השבים בשמו הגדול שהוא מדת רחמים, כי במדת הדין לא היה מקבל לשבים, כי השכל ישפוט כי מי שיעבור על צווי האל ית', לא יועיל לו התשובה אלא שימות על חטאו, קל וחומר ממלך בשר ודם שכתוב בו כל אשר ימרה את פיך וגו' יומת, הרצון בו כל אשר ימרה את פיך מתחלת צאת הדיבור מפיך הוא ממרה עליו ואינו רוצה לעשותו, כמו זקן הממרה ע"פ ב"ד מתחלת הוראתם, ואמר לכל אשר תצונו, לומר כי גם מי שיעבור על מה שצוהו המלך חייב, כי מקודם הודה בצווי ואח"כ עבר על דבריו, אפ"ה כיון שעבר על דברי המלך יומת, כ"ש מי שיעבור על דברי הקדוש ברוך הוא שהוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שחייב מיתה כפי מה שגוזר השכל, אלא שהאל יתברך בשמו הגדול והנורא יעד לקבל השבים בתשובה לפניו, כדכתיב ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו וגו' כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך וגו', מצד רחמנותו לא ירפה אותך ולא ישחיתך כפי מה שהיה גוזר השכל, כי האזהרות רבות בתורה, ואי איפשר לאדם מבלי חטא, כדכתיב (קהלת ז') אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואם היה החוטא נענש מיתה אין מי שימלט ממנה, והנה בני נח כי אזהרותיהם מועטות שהם ז' מצות בני נח, נענשו על הקלה שבהם עונש מיתה, וכאמרם ז"ל בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה, מפני שיכולין להמלט שלא לעבור על אזהרות מועטות, אבל ישראל שיש להם שס"ה מצות לא תעשה והנמשך מהם. לא יוכלו להיות נשמרים מבלי שיעברו על קצתם, ולכן הקדים להם האל יתברך רפואה למכתם והיא התשובה, ומזה הצד תשובת ישראל היא קרובה להתקבל, ומכמה פנים כמו שיתבאר בפרקים הבאים בעז"ה. 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
תחילה יש להביא מקורות ברורים יותר כדי שנוכל לדון. יש לי כמה כיוונים לענות, אבל צריך לדעת קודם היטב את השאלה ועל מה היא נסובה
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מכות פרק ב הלכה ו
אמר רבי פינחס [תהילים כה ח] טוב וישר למה הוא טוב שהוא ישר ולמה הוא ישר שהוא טוב על כן יורה חטאים בדרך שמורה דרך תשובה. שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרו להם [משלי יג כא] חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמרה להן [יחזקאל יח ד] הנפש החוטאת היא תמות שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו אמר להן יעשו תשובה ויתכפר לו. היינו דכתיב על כן יורה חטאים בדרך יורה לחטאים דרך לעשות תשובה. 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
הצעיר שבחבורה אמר:
חייל של הרבי אמר:
תחילה יש להביא מקורות ברורים יותר כדי שנוכל לדון. יש לי כמה כיוונים לענות, אבל צריך לדעת קודם היטב את השאלה ועל מה היא נסובה
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מכות פרק ב הלכה ו
אמר רבי פינחס [תהילים כה ח] טוב וישר למה הוא טוב שהוא ישר ולמה הוא ישר שהוא טוב על כן יורה חטאים בדרך שמורה דרך תשובה. שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרו להם [משלי יג כא] חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמרה להן [יחזקאל יח ד] הנפש החוטאת היא תמות שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו אמר להן יעשו תשובה ויתכפר לו. היינו דכתיב על כן יורה חטאים בדרך יורה לחטאים דרך לעשות תשובה. 
אכן גם על זה קשה, למה מצד החכמה והנבואה א"א לעשות תשובה, וכמש"כ לעיל.
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
חייל של הרבי אמר:
תחילה יש להביא מקורות ברורים יותר כדי שנוכל לדון. יש לי כמה כיוונים לענות, אבל צריך לדעת קודם היטב את השאלה ועל מה היא נסובה
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מכות פרק ב הלכה ו
אמר רבי פינחס [תהילים כה ח] טוב וישר למה הוא טוב שהוא ישר ולמה הוא ישר שהוא טוב על כן יורה חטאים בדרך שמורה דרך תשובה. שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרו להם [משלי יג כא] חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמרה להן [יחזקאל יח ד] הנפש החוטאת היא תמות שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו אמר להן יעשו תשובה ויתכפר לו. היינו דכתיב על כן יורה חטאים בדרך יורה לחטאים דרך לעשות תשובה. 
אכן גם על זה קשה, למה מצד החכמה והנבואה א"א לעשות תשובה, וכמש"כ לעיל.
מה שלמדו אותי תמיד, שהחטא הוא מציאות (חטאים תרדף רעה), ומציאות שנוצרה אי אפשר לחזור לאחור...
או חסרון שנחסר בנפש (הנפש החוטאת היא תמות), ומי ישלים את החסרון הזה?....
 

ובכן

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
...והרי הטעם שהמלך בשר ודם אינו מקבל התשובה אין זה מחמת שאינו מתרצה בחרטת האדם, אלא שאין בשר ודם יכול לדעת מה שבלב חבירו, ואינו יכול לדעת אם אכן הוא מתחרט או לא ולכן משפטי בנ"א אינו מתייחס לדברים שבלב אלא למעשים חיצונים הנגלים...
מהיכא תיתי שזה הטעם?
 

שלו'

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
מה שלמדו אותי תמיד, שהחטא הוא מציאות (חטאים תרדף רעה), ומציאות שנוצרה אי אפשר לחזור לאחור...
או חסרון שנחסר בנפש (הנפש החוטאת היא תמות), ומי ישלים את החסרון הזה?....
וכמבואר במסילת ישרים סוף פ"ד, יעו"ש:
וזה, כי לפי שורת הדין ממש, היה ראוי שהחוטא יענש מיד תיכף לחטאו בלי המתנה כלל, וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף, כראוי למי שממרה פי הבורא יתברך שמו, ושלא יהיה תיקון לחטא כלל, כי הנה באמת, איך יתקן האדם את אשר עיות והחטא כבר נעשה? הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות...
וכדברי הרב 'הצעיר שבחבורה' זה נכון בכל חטא, שיוצר מציאות רוחנית, והמס"י נקט דוגמאות שמוחשיות גם לנו.


ומ"מ יש לציין מה שהאירני השי"ת בלשון השערי תשובה בראש הספר, שכתב:
מן הטובות אשר היטיב הש"י עם ברואיו כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם. ולנוס מפח פשעיהם. לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו. ולמדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו לרוב טובו וישרו כי הוא ידע יצרם...


מבואר שזה גם מצד היושר, כיון שהוא ידע יצרנו. [אך לא מחמת שיודע את מחשבתנו שבאמת רוצים לשוב וכו'].
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
שלו' אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
מה שלמדו אותי תמיד, שהחטא הוא מציאות (חטאים תרדף רעה), ומציאות שנוצרה אי אפשר לחזור לאחור...
או חסרון שנחסר בנפש (הנפש החוטאת היא תמות), ומי ישלים את החסרון הזה?....
וכמבואר במסילת ישרים סוף פ"ד, יעו"ש:
וזה, כי לפי שורת הדין ממש, היה ראוי שהחוטא יענש מיד תיכף לחטאו בלי המתנה כלל, וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף, כראוי למי שממרה פי הבורא יתברך שמו, ושלא יהיה תיקון לחטא כלל, כי הנה באמת, איך יתקן האדם את אשר עיות והחטא כבר נעשה? הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות...
וכדברי הרב 'הצעיר שבחבורה' זה נכון בכל חטא, שיוצר מציאות רוחנית, והמס"י נקט דוגמאות שמוחשיות גם לנו.


ומ"מ יש לציין מה שהאירני השי"ת בלשון השערי תשובה בראש הספר, שכתב:
מן הטובות אשר היטיב הש"י עם ברואיו כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם. ולנוס מפח פשעיהם. לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו. ולמדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו לרוב טובו וישרו כי הוא ידע יצרם...


מבואר שזה גם מצד היושר, כיון שהוא ידע יצרנו. [אך לא מחמת שיודע את מחשבתנו שבאמת רוצים לשוב וכו'].
עיין בירושלמי המובא לעיל
 
 

ישר א-ל

משתמש ותיק
בחטא ישנו ב' חלקים - כמ"ש כבר הספרים הק' - יש את החלק של עצם המרידה שלא שמע בקול אדונו, ויש את חלק הקלקול שנוצר בבריאה בעקבות חטאו.
על החלק השני אין עוררין שאין זה מדרך ב"ו לסלוח ללא תיקון הנזק.
וגם על החלק הראשון, א. ברור לכל שיש גבול לסליחת ב"ו כלפי דברים כאלו, ואילו אצל הקב"ה אין גבול לרוב טובו.
ב. וגם בדברים שנראים כקטני הערך, אבל כלפי עיקרא ושרשא דכל עלמין הם כעזות נוראה.
ג. וביותר ויותר שאצל ב"ו ההגדרה הנכונה היא איננה 'סליחה', אלא 'הכלה', וברוב טובו מעביר על פשע לנקה ולהתם חטאותינו לגמרי.
 

יצחק ב

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
ידוע מה דאיתא בספרי המוסר והחסידות, שמה שהקב"ה מקבל את השבים אליו ומוחל להם על חטאיהם, זהו מעל לדרך הטבע וזהו מחסדי השי"ת, שהרי לא תמצא מלך בשר ודם שיבזהו אחד מנתיניו וימחול לו ע"י בקשת מחילה אלא תיכף ומיד יתלהו ויהרגהו.
אמנם לכאורה מה חסד בזה, והרי הטעם שהמלך בשר ודם אינו מקבל התשובה אין זה מחמת שאינו מתרצה בחרטת האדם, אלא שאין בשר ודם יכול לדעת מה שבלב חבירו, ואינו יכול לדעת אם אכן הוא מתחרט או לא ולכן משפטי בנ"א אינו מתייחס לדברים שבלב אלא למעשים חיצונים הנגלים, משא"כ השי"ת היודע מה שבלב האדם לפיכך הוא מקבל המחילה והסליחה.
נמצא לכאו' שאי"ז מחסד ה' אלא זה נגזר ממה שהוא יודע מחשבות האדם וחרטתו. וכי מה שהשי"ת יודע ומתייחס אל מחשבות האדם - לצדקה וחסד ייחשב? אתמהה.


ספר "מדרגת האדם" מדבר על זה והוא אכן טוען כמוך
עיי"ש 
 
 

משיב נפש

משתמש ותיק
עיין חובת הלבבות שער עבודת האלוקים פ"ה "אך הדברים אשר יגיע בהם האדם לעניין ההערה השכלית, שיתברר אצלו מה שנטע הבורא בשכל המדברים, כשבח האמת וגנות הכזב, ובחור בצדק וסור מעול, וגמול בעלי הטובה בטוב והודותם וגמול אנשי הרעה ברע וגנותם, ולהשלים עם בני האדם ולהטיב עליהם, ולשקול הטובות בשבח, והצדקות בגמול, והרעות בעונש, ויתרון גמול על גמול ועונש על עונש, והמחילה לפושעים בשובם באמת.
 

0548415779

משתמש ותיק
יצחק ב אמר:
אור החכמה אמר:
ידוע מה דאיתא בספרי המוסר והחסידות, שמה שהקב"ה מקבל את השבים אליו ומוחל להם על חטאיהם, זהו מעל לדרך הטבע וזהו מחסדי השי"ת, שהרי לא תמצא מלך בשר ודם שיבזהו אחד מנתיניו וימחול לו ע"י בקשת מחילה אלא תיכף ומיד יתלהו ויהרגהו.
אמנם לכאורה מה חסד בזה, והרי הטעם שהמלך בשר ודם אינו מקבל התשובה אין זה מחמת שאינו מתרצה בחרטת האדם, אלא שאין בשר ודם יכול לדעת מה שבלב חבירו, ואינו יכול לדעת אם אכן הוא מתחרט או לא ולכן משפטי בנ"א אינו מתייחס לדברים שבלב אלא למעשים חיצונים הנגלים, משא"כ השי"ת היודע מה שבלב האדם לפיכך הוא מקבל המחילה והסליחה.
נמצא לכאו' שאי"ז מחסד ה' אלא זה נגזר ממה שהוא יודע מחשבות האדם וחרטתו. וכי מה שהשי"ת יודע ומתייחס אל מחשבות האדם - לצדקה וחסד ייחשב? אתמהה.


ספר "מדרגת האדם" מדבר על זה והוא אכן טוען כמוך
עיי"ש 
לכאורה קבלת חרטה אינה חסד אלא הנהגה טבעית וזאת משתי סיבות.
א. גם צדיק המתחרט על הראשונות, הכל נמחק לו. ב. יש תשובה גם לגוי וכמו שמצאנו בננוה.
 
 

שינובה

משתמש ותיק
ראשית כל לימדונו אבותינו ורבותינו שהכול חסדים !


לגבי תשובה היה הכרח בבריאת העולם דראה הקב"ה שאין העולם מתקיים במידת הדין ושתפו למידת הרחמים !! וגדולה תשובה שקדמה לבריאת העולם !
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
ספר העיקרים מאמר ד פרק כה
וזה כאלו אמר שהדבר לגודל ערכו היה ראוי לך להשתדל ולטרוח בעדו כל טורח שבעולם, אפילו לעלות לשמים אם אפשר או לעבור הים כדי להשיגו שהוא דבר יקר הערך מאד, לפי שאין ההקש גוזר שיהיה לחוטא כפרה בשום פנים, כמאמר הנביא במה אקדם ה' וגו', הירצה ה' וגו', אמר כי כל כך היה ראוי לתת שכר גדול להנצל מן העונש על העברות שאיננו יודע כמה יתן ומה יספיק לזה, אם אלפי אילים או רבבות נחלי שמן או היתן בכורו שכר פשעו או פרי בטנו בחטאת נפשו, וכל זה ממה שיורה שהשכל גוזר שלא היה ראוי שיספיק כופר אל החוטא בעד חטאו, וכל שכן שאין ראוי שיקובל החוטא בתשובה בדברים, כמו שהנביא אומר קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אם לא על צד החסד האלהי, ולזה הזהיר עליה מאד ואמר ראה נתתי לפניך היום וגו', ובחרת בחיים למען תחיה וגו'.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
הצעיר שבחבורה אמר:
מה שלמדו אותי תמיד, שהחטא הוא מציאות (חטאים תרדף רעה), ומציאות שנוצרה אי אפשר לחזור לאחור...
או חסרון שנחסר בנפש (הנפש החוטאת היא תמות), ומי ישלים את החסרון הזה?....
שלו' אמר:
וכמבואר במסילת ישרים סוף פ"ד, יעו"ש:
וזה, כי לפי שורת הדין ממש, היה ראוי שהחוטא יענש מיד תיכף לחטאו בלי המתנה כלל, וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף, כראוי למי שממרה פי הבורא יתברך שמו, ושלא יהיה תיקון לחטא כלל, כי הנה באמת, איך יתקן האדם את אשר עיות והחטא כבר נעשה? הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות...
וכדברי הרב 'הצעיר שבחבורה' זה נכון בכל חטא, שיוצר מציאות רוחנית, והמס"י נקט דוגמאות שמוחשיות גם לנו.

ספר העיקרים מאמר ד פרק כז
יקרה בענין התשובה ספק גדול לפי מה שהונח מענינה והוא זה, שאחר שנעשית העבירה בפעל מה תועיל התשובה בחרטה ובודוי, וכי ההורג את הנפש או המחלל את השבת וחזר בתשובה בפיו ובלבבו כמו שאמרנו, התשוב נפש הנרצח אליו בודוי וחרטה, או השבת המחולל אם ישוב נשמר בזה, והרי זה דומה למי שסתר הבית בפעל וחוזר ובונה אותה בפיו, כי לא תבנה עוד ברוב דברים בשב ואל תעשה, ואם כן היאך אפשר שתספיק תשובה כזו למרק וללבן החטא שנעשה בפעל, וזה דבר צריך באור מאיזה צד אפשר שתועיל התשובה לבעל התשובה.
ונאמר שהפעולות האנושיות שעליהן ישובח האדם או יגונה הנה הן הפעולות הרצוניות הנעשות בבחירה, וזה כשיהיה העושה אותן יודע בעת עשייתן שהוא עושה הפעולה ההיא ורוצה בעשייתה ובוחר בה על זולתה, ולזה יתנצלו השכורים על הפעולות שעושין בעת השכרות לומר שעשאום בלא ידיעה, ואף על פי שיעשום ברצון ובבחירה, וכן לא נאמר שיגונה האדם על הפעולות הנעשות שלא ברצונו אף אם נעשו מדעתו ובבחירתו, כלומר שהוא יודע בעת עשותו הפעולה ההיא ובוחר בעשייתה יותר מסבול העונש שמענישין אותו אם לא יעשנה, ואולם אחר שאין נעשית ברצונו אלא מהכרח האונס לא יגונה עליה, אם כן הפעולה שישובח האדם עליה אם היא טובה או יגונה אם היא רעה היא הפעולה שיודע האדם בעת עשייתה שעושה אותה ובוחר בה על זולתה ורוצה בעשייתה, והפעולות שלא יפול עליהן שם השבח או הגנות כלל הם פעולות האונס הגמור, והן הפעולות שאין הפועל אותן יודע ולא רוצה בפעל ההוא ולא בוחר אותו על זולתו, כאדם המשליך אבן והוציא חברו ראשו וקבלה ומת, שזה הפועל לא ידע הפעל בעשייתו ולא הוא בוחר אותו על זולתו ולא רוצה בו, וזהו האונס הגמור שלא יפול עליו השבח והגנות, ולזה לא חייבה תורה גלות להורג באונס על דרך זה אלא להורג בשגגה שיש בו צד מעורב מן האונס והרצון.
והפעולות המעורבות מן האונס והרצון שהן האמצעיות בין שני אלו המינים שזכרנו הוא דבר קשה לידע אם ראוי שייוחסו אל האונס או אל הרצון, או אם יש מהם שראוי שייוחסו אל האונס ומהן שראוי שייוחסו אל הרצון, שהאדם העושה דבר מגונה מיראת אנשים בעלי זרוע פן יפגעו בו, הנה יראה שזה מסוג האונס ושהדבר ההוא נעשה בהכרח, אלא שאם היה בכאן דבר ראוי לסבול עליו כל צער וטורח טרם שישלח האדם ידו לעשותו, הנה ראוי שיכנסו אלו הפעולות כשיעשו על זה הדרך בסוג הרצון, ואם היו כל הפעולות ממה שאין ראוי לסבול בעדם טורח גדול וצער חזק, הנה יכנסו אלו בסוג האונס.
אבל כשיעויין היטב יראה שהוא ראוי שיהיו בכאן פעולות ראוי לסבול בעדם כל צער שבעולם טרם שיעשה אותם, ואלו יותר ראוי שתיוחס עשייתן אל הרצון משתיוחס אל האונס, לפי שהדבר שיעשהו האדם ובעת שיעשהו יבחרהו על זולתו יותר ראוי שתיוחס עשייתו אל הרצון משתיוחס אל האונס, ולזה יגונה האדם כשלא יסבול טורח גדול או צער מופלג טרם שישא ידו לגעת באביו או למרוד במלכו ובאלהיו, ויש פעולות שאין ראוי לאדם לסבול בעדם צער גדול וטורח מופלג.
ועל כן נראה שהגבלת הפעולות הרצוניות הוא על זה הדרך, שהדבר שיעשהו האדם ובעת שיעשהו יבחרהו על זולתו ורוצה בו ואחר שנעשה הוא רוצה בקיומו, כלומר שהוא חפץ ורוצה שיהיה עשוי, הנה זה ראוי שייוחס אל הרצון, אף על פי שיש בתחלתו קצת אונס, כמו מה שיקרה ליורדי הים שהם משליכים סחורתם בים בעת בא רוח סערה מרוממת גליו, כי אף על פי שאין שום אדם שישליך סחורתו בים ברצון ודומה לאונס, הנה מצד שיבחרו זה על צער וסכנת עצמם ראוי שייוחס אל הרצון, לפי שאף אחרי שיצאו אל היבשה הם רוצים בפעל ההוא וחפצים שיהיה עשוי כן בעבור שזה היה סבה להצלת עצמם, ועל כן ראוי שיהיו אלו הפעולות מסוג הרצון ולא מסוג האונס, ואולם אם אחר שיצאו אל היבשה לא היו רוצין בזה אבל היו בוחרים וחפצים בהפכו, ראוי שייוחס אל האונס אחר שאינן רוצין בקיום הפעל ההוא, אבל נראה שמאחר שאין אדם שלא יבחר לעולם להשליך סחורתו בים כדי להציל נפשו ממות, ראוי שניחס זה אל הרצון בשלוח אחר שהוא רוצה בקיומו לעולם, ומזה יתחייב שכל דבר שנעשה ברצון בעת עשייתו ואחר שנעשה הפעל ההוא אינו רוצה בקיומו והוא חפץ שלא יהיה עשוי, אף אם בתחלתו נעשה ברצון או היה בו רצון מה אין ראוי שייוחס אל הרצון אלא לאונס וטעות, ואולם אם אחר שנעשה הפעל ההוא הוא רוצה ובוחר בפעל ההוא וחפץ בו שיהיה עשוי כן, אף על פי שהיה בתחלתו קצת אונס ראוי שייוחס אל הרצון.
ויראה שזה כן ממה שאמרו רבותינו ז"ל במסכת נדרים והלכתא פותחין בחרטה, ופירשו שם בגמרא היאך דאמר ליה לבך עלך או כדו תהית, וזה ממה שיורה שהכל הולך אחר קיום הרצון, שאם הרצון קיים השבועה קיימת ואם אין הרצון קיים הרי השבועה כאלו היא בטעות, ומתירין אותה אף על פי שנעשית תחלה ברצון, ולפי זה הבעל תשובה כשמתחרט וגומר בלבו שהוא רוצה שהעבירה הנעשית על ידו לא היתה נעשית, ושאם תבא לידו פעם אחרת לא יעשה אותה, זה יורה שהפעל הראשון נעשה בטעות ובלי ידיעה והשכל, כמו שאמר ארסטו בספר המדות שפעולות השכל לא יקבלו החרטה.
וזה שאמרו רבותינו ז"ל היכי דמי בעל תשובה, כגון שבא לידו דבר ערוה פעם ראשונה ושניה ונצול הימנה, מחוי רב יהודה באותו פרק באותה אשה באותו מקום, כי כשיבא הפעל ההוא לידו בכל אותם התנאים ויכבוש יצרו לאהבת השם יתברך ולא ישוב לעשותו, זה יורה שנתחרט חרטה גמורה וגמר בלבו שהפעל שעשה בראשונה היה בטעות ובלי דעת והשכל אחר שהוא מתחרט עליו, ואין ראוי שיענש האדם על עבירה כזו כמו שאין ראוי שיגונה על הפעל שנעשה בטעות ובלי ידיעה, וכן הפעל הטוב לא ישובח האדם עליו אלא אם כן נעשה ברצון בתחלתו ושאחר שנעשה ירצה בקיומו, כלומר ירצה שיהיה עשוי ולא יתחרט עליו, שאם יתחרט עליו הפסיד שכרו ולא תחשב לו לצדקה.
וזה דבר בארוהו רבותינו ז"ל במסכת קדושין על מה שנאמר ביחזקאל ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול במעלו אשר מעל ימות, והקשו שם ולהוי כמחצה זכאי וכמחצה חייב, ומתרץ אמר רב בתוהא על הראשונות, הנה נראה שאפילו הפעל הטוב אין ראוי שישובח עליו או יקובל עליו שכר אלא אם כן רוצה בקיומו ואינו מתחרט עליו, אבל אם יתחרט עליו הרי הוא כאלו לא נעשה ואין ראוי לקבל עליו שכר. ונתבאר לפי זה שהעבירה שמתחרט עליה כראוי ואינו רוצה בקיומה הנה זה יורה שלא נעשה הפעל ההוא ברצון גמור, ושאם הונח לרצונו הפשוט לא היה עושהו לפי מה שהרצון גוזר עתה, והראיה שבא דבר עבירה זו לידו פעם אחרת ונצול הימנה מדעתו וברצונו ובבחירתו, להיותו משער שהדבר ההוא רע בעיני ה' ושאין ראוי לאדם לעשות מה שהוא רע בעיני השם יתברך, וזו היא התשובה הגמורה, ומזה הצד הוא שתועיל התשובה לבעל העבירה, שהיא תשים העבירה כאלו לא נעשית בפעל וכאלו הוא דבר שנעשה בטעות ובבלי דעת, ובזה ישיג מרוק העונות, ועל צד החסד תחשב לו לצדקה ויאהבהו השם יתברך נדבה כמו שכתבנו למעלה:
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
ובכן אמר:
אור החכמה אמר:
...והרי הטעם שהמלך בשר ודם אינו מקבל התשובה אין זה מחמת שאינו מתרצה בחרטת האדם, אלא שאין בשר ודם יכול לדעת מה שבלב חבירו, ואינו יכול לדעת אם אכן הוא מתחרט או לא ולכן משפטי בנ"א אינו מתייחס לדברים שבלב אלא למעשים חיצונים הנגלים...
מהיכא תיתי שזה הטעם?

אלא מאי?
 

ובכן

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
ובכן אמר:
אור החכמה אמר:
...והרי הטעם שהמלך בשר ודם אינו מקבל התשובה אין זה מחמת שאינו מתרצה בחרטת האדם, אלא שאין בשר ודם יכול לדעת מה שבלב חבירו, ואינו יכול לדעת אם אכן הוא מתחרט או לא ולכן משפטי בנ"א אינו מתייחס לדברים שבלב אלא למעשים חיצונים הנגלים...
מהיכא תיתי שזה הטעם?
אלא מאי?
כפשוטו. לאדם בשר ודם - קשה מאד למחול. כמובן שהכל תלוי ברמת החטא, אבל מי שגרם לך הפסד כביר, פעם אחר פעם, במרד ובמעל, יכול להיות שלא תוכל לסלוח לו.
ובכל אופן, גם מי שסולח - לא עושה זאת כשורת הדין, אלא בפירוש מתוך חסד ורחמים המתגברים עליו.
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
ובכן אמר:
אור החכמה אמר:
...והרי הטעם שהמלך בשר ודם אינו מקבל התשובה אין זה מחמת שאינו מתרצה בחרטת האדם, אלא שאין בשר ודם יכול לדעת מה שבלב חבירו, ואינו יכול לדעת אם אכן הוא מתחרט או לא ולכן משפטי בנ"א אינו מתייחס לדברים שבלב אלא למעשים חיצונים הנגלים...
מהיכא תיתי שזה הטעם?

אלא מאי?
 
הצעיר שבחבורה אמר:
בית אלוקים למבי"ט שער התשובה פרק א
ומלת להשם מורה על כי האל יתב', בחסד וברחמים הוא מקבל תשובת השבים בשמו הגדול שהוא מדת רחמים, כי במדת הדין לא היה מקבל לשבים, כי השכל ישפוט כי מי שיעבור על צווי האל ית', לא יועיל לו התשובה אלא שימות על חטאו, קל וחומר ממלך בשר ודם שכתוב בו כל אשר ימרה את פיך וגו' יומת, הרצון בו כל אשר ימרה את פיך מתחלת צאת הדיבור מפיך הוא ממרה עליו ואינו רוצה לעשותו, כמו זקן הממרה ע"פ ב"ד מתחלת הוראתם, ואמר לכל אשר תצונו, לומר כי גם מי שיעבור על מה שצוהו המלך חייב, כי מקודם הודה בצווי ואח"כ עבר על דבריו, אפ"ה כיון שעבר על דברי המלך יומת, כ"ש מי שיעבור על דברי הקדוש ברוך הוא שהוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שחייב מיתה כפי מה שגוזר השכל.... 
 

תורני

משתמש רגיל
חידוד נוסף על מה שהובא לעיל.
כשם שאם הרג את חברו, לא יועיל כל מה שמתחרט, לעולם לא יוכל להחזיר אותו לחיים, כך עבירה שבוצעה היא מציאות רוחנית שלילית שבוצעה ומהיכי תיתי שחרטה תועיל "להחזיר את הגלגל אחורה". וזה חסד ה’ נפלא, שמרוב הרגל במושג של תשובה, איננו שמים לב אליו.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בתחילת ספר שערי תשובה לרבנו יונה כתב:
מן הטובות אשר היטיב הש"י עם ברואיו -
ואז ממשיך רבנו יונה ומבאר מהו הטובה הגדולה שהקב"ה עשה עם ברואיו בענין התשובה -  [האותיות הם לא בספר , אלא תוספת שלי להראות את כל הנקודות בהם מסביר רבנו יונה את מה שכתב בתחילת דבריו "מן הטובות אשר היטיב הש"י עם ברואיו"]...
א. כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם. ולנוס מפח פשעיהם. לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו.
ב. ולמדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו לרוב טובו וישרו כי הוא ידע יצרם שנאמר - (תהילים כ״ה:ח׳) טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך.
ג
. ואם הרבו לפשוע ולמרוד ובגד בוגדים בגדו לא סגר בעדם דלתי תשובה שנאמר (ישעיהו ל״א:ו׳) שובו לאשר העמיקו סרה. ונאמר (ירמיהו ג׳:כ״ב) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם.
והוזהרנו על התשובה בכמה מקומות בתורה.
ד. והתבאר כי התשובה מקובלת גם כי ישוב החוטא מרוב צרותיו. כל שכן אם ישוב מיראת השם ואהבתו שנאמר (דברים ד׳:ל׳) בצר לך מצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו.
ה. והתבאר בתורה כי יעזור השם לשבים כאשר אין יד טבעם משגת. ויחדש בקרבם רוח טהור להשיג מעלות אהבתו שנאמר - (שם ל':ב') ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ואומר בגוף הענין (שם שם:ו') ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך להשיג אהבתו.
עכ"ל רבנו יונה שם.
הרי שבסתם אדם לא כל מי שמישהו חטא כנגדו, גם אם אחרי שיתחרט ויבקש ממנו מחילה בלב שלם, ימחול לו, מ"מ את כל הנקודות הנ"ל אין אצל סתם אדם.
א. ולא יכין לזה שחטא כנגדו דרך לחזור בתשובה, אלא אולי אם חזר מעצמו יקבל תשובתו.
ב. ולא ילמדנו איך לעשות תשובה, ולא יעודדנו לזה כמה וכמה פעמים, אלא שאם רואה שאינו רוצה ואינו מתחרט יעזבנו ויפרד ממנו..
ג. אם חטא כנגדו שוב ושוב, כבר לא יקבל חזרתו וחרטתו.
ד. ואם הוא יודע שרק מתתחרט בגלל שהוא הסתבך על ידי מה שעשה, אבל לולא זה לא היה מתחרט, לא יקבל תשובתו.
ה. לא יעזור לו
 

אבקשה טוב

משתמש ותיק
בשערי תשובה לרבינו יונה מבואר, דלחטאי שוגג אין זה חסד, אלא יושר לתת לאדם אפשרות לתקן, ד"הוא ידע יצרם". וטבע הבן אדם לטעות. אבל בחטאי המזיד והמרד-אין זהו יושר, אלא חסד.
ובחובת הלבבות שער התשובה משמע דבכל אופן זהו מצד היושר, מכיון שטבע האדם הוא לחטא.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
הצעיר שבחבורה אמר:
אור החכמה אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מכות פרק ב הלכה ו
אכן גם על זה קשה, למה מצד החכמה והנבואה א"א לעשות תשובה, וכמש"כ לעיל.
מה שלמדו אותי תמיד, שהחטא הוא מציאות (חטאים תרדף רעה), ומציאות שנוצרה אי אפשר לחזור לאחור...
או חסרון שנחסר בנפש (הנפש החוטאת היא תמות), ומי ישלים את החסרון הזה?....
ואותי לימדו תמיד - על אותו משקל - שתשובה אף היא מציאות...
כלומר, מה שהחטא הוא מציאות אין הכוונה למציאות גשמית, אלא הכוונה היא לומר שיש לחטא השפעה עמוקה בנפש האדם, ואינה רק שגיאה זמנית שעוברת מן העולם תיכף אחר עשייתו, ועל אותו משקל גם התשובה כך [על דרך הפתגם הידוע "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן"].
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
ידוע מה דאיתא בספרי המוסר והחסידות, שמה שהקב"ה מקבל את השבים אליו ומוחל להם על חטאיהם, זהו מעל לדרך הטבע וזהו מחסדי השי"ת, שהרי לא תמצא מלך בשר ודם שיבזהו אחד מנתיניו וימחול לו ע"י בקשת מחילה אלא תיכף ומיד יתלהו ויהרגהו.
אמנם לכאורה מה חסד בזה, והרי הטעם שהמלך בשר ודם אינו מקבל התשובה אין זה מחמת שאינו מתרצה בחרטת האדם, אלא שאין בשר ודם יכול לדעת מה שבלב חבירו, ואינו יכול לדעת אם אכן הוא מתחרט או לא ולכן משפטי בנ"א אינו מתייחס לדברים שבלב אלא למעשים חיצונים הנגלים, משא"כ השי"ת היודע מה שבלב האדם לפיכך הוא מקבל המחילה והסליחה.
נמצא לכאו' שאי"ז מחסד ה' אלא זה נגזר ממה שהוא יודע מחשבות האדם וחרטתו. וכי מה שהשי"ת יודע ומתייחס אל מחשבות האדם - לצדקה וחסד ייחשב? אתמהה.

מסתמא נפלה טעות בניסוח. ומר מתכוין לשאול להיפך.
במילים פשוטות, הניחא בשר ודם, שמקבל את סליחתנו יען ואינו מודע לחרשי ליבנו, ועד כמה אנו באמת [או לא באמת..] מיצרים ומתחרטים על הפגיעה והנזק שנגרם לו בגללנו, אבל הקב"ה חופש כל חדרי בטן, ומכיר מעללי איש, ועד כמה באמת פעולת 'התשובה' באה מעמקי הלב של בשר ודם, שהיום מתוודה ומאחר אץ לדרך חתחתים, אם כן איפוא ומיהכי תיתי שימחל ויקבל את מעשה התשובה שלנו?
תשובה: עולם חסד יבנה. וחונתי את אשר אחון. אבא מוחל לילדיו לפנים משורת הדין.
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
אור החכמה אמר:
אכן גם על זה קשה, למה מצד החכמה והנבואה א"א לעשות תשובה, וכמש"כ לעיל.
מה שלמדו אותי תמיד, שהחטא הוא מציאות (חטאים תרדף רעה), ומציאות שנוצרה אי אפשר לחזור לאחור...
או חסרון שנחסר בנפש (הנפש החוטאת היא תמות), ומי ישלים את החסרון הזה?....
ואותי לימדו תמיד - על אותו משקל - שתשובה אף היא מציאות...
כלומר, מה שהחטא הוא מציאות אין הכוונה למציאות גשמית, אלא הכוונה היא לומר שיש לחטא השפעה עמוקה בנפש האדם, ואינה רק שגיאה זמנית שעוברת מן העולם תיכף אחר עשייתו, ועל אותו משקל גם התשובה כך [על דרך הפתגם הידוע "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן"].
ברור שתשובה אף היא מציאות...
אך היא מציאות שאינה קיימת מצד החכמה והנבואה, אלא מציאות שרק הבורא ברוב רחמיו יכול ליצור..
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
הצעיר שבחבורה אמר:
אור החכמה אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
מה שלמדו אותי תמיד, שהחטא הוא מציאות (חטאים תרדף רעה), ומציאות שנוצרה אי אפשר לחזור לאחור...
או חסרון שנחסר בנפש (הנפש החוטאת היא תמות), ומי ישלים את החסרון הזה?....
ואותי לימדו תמיד - על אותו משקל - שתשובה אף היא מציאות...
כלומר, מה שהחטא הוא מציאות אין הכוונה למציאות גשמית, אלא הכוונה היא לומר שיש לחטא השפעה עמוקה בנפש האדם, ואינה רק שגיאה זמנית שעוברת מן העולם תיכף אחר עשייתו, ועל אותו משקל גם התשובה כך [על דרך הפתגם הידוע "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן"].
ברור שתשובה אף היא מציאות...
אך היא מציאות שאינה קיימת מצד החכמה והנבואה, אלא מציאות שרק הבורא ברוב רחמיו יכול ליצור..

לא זכיתי להבין.
מה ההבדל בין החטא שפשוט לך שהוא מציאות כשלעצמו - לבין התשובה שהיא מציאות ש"הבורא ברוב רחמיו יכול ליצור"?
זאת הרי היתה שאלתי מעיקרא.
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
אור החכמה אמר:
ואותי לימדו תמיד - על אותו משקל - שתשובה אף היא מציאות...
כלומר, מה שהחטא הוא מציאות אין הכוונה למציאות גשמית, אלא הכוונה היא לומר שיש לחטא השפעה עמוקה בנפש האדם, ואינה רק שגיאה זמנית שעוברת מן העולם תיכף אחר עשייתו, ועל אותו משקל גם התשובה כך [על דרך הפתגם הידוע "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן"].
ברור שתשובה אף היא מציאות...
אך היא מציאות שאינה קיימת מצד החכמה והנבואה, אלא מציאות שרק הבורא ברוב רחמיו יכול ליצור..

לא זכיתי להבין.
מה ההבדל בין החטא שפשוט לך שהוא מציאות כשלעצמו - לבין התשובה שהיא מציאות ש"הבורא ברוב רחמיו יכול ליצור"?
זאת הרי היתה שאלתי מעיקרא.
שבור את הזכוכית, ואחר כך נסה לתקנה...
 
חלק עליון תַחתִית