האם מותר ליהנות מהחיים? מקורות בבקשה!

משיב דבר

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
אני מעיקרא מודה לכל מי שיענה.
אבל אני ממש מבקש להביא מקורות לכל דבר.
"קדש עצמך במותר לך"!! גם הנאות מותרות יש מצוה לפרוש מהם.
ברשות הרב @אור החכמה אוסיף קצת משלי: האם על כל הנאה של היתר "מנקים" מתענוגות העוה"ב (כך שמעתי מילדותי בשם גדולי התורה)?
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פותח הנושא
משיב דבר אמר:
"קדש עצמך במותר לך"!! גם הנאות מותרות יש מצוה לפרוש מהם.
האם יש אפשרות לפרש "מותר" מלש' מותרות? כלומר קדש את עצמך במה שאינו חיוני לך אלא מיותר
 

משיב דבר

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
משיב דבר אמר:
"קדש עצמך במותר לך"!! גם הנאות מותרות יש מצוה לפרוש מהם.
האם יש אפשרות לפרש "מותר" מלש' מותרות? כלומר קדש את עצמך במה שאינו חיוני לך אלא מיותר
ראה יבמות כ' ע"א ברש"י שם שהכונה לדברים המותרים. אלא ששם מבואר שהעניין אינו מצד מיעוט תענוג אלא שיפרוש מהיתר שמא יפגע באיסור, ולפי"ז מתאים רק במה ששיך בו חששא זו וכמו דמיירי שם בשניות.
אבל הרמב"ן עה"ת מסביר שהכונה לדברים המותרים שלא ישגה בתאותם ובהנאתם, יעו"ש.
 
 

הרב מרודוש

משתמש ותיק
כמדומה לי שכ"פ הרוקח את הגמ' קדש עצמך במותר לך
אבל אם זה יגרום לו להמנע מאיסור גם כן יש לו שכר כלשון השו"ע בסי' ר"מ
 

חוזר ומגיד

משתמש ותיק
רבנו בחיי
ויצו יקוק אלקים, המצוה על לא תאכל ממנו או על שניהם, כי מצוה היא להחיות האדם את עצמו במותר לו, לפיכך אמר אכל תאכל, כי בבא המקור על הפעל הוא לחזק הדבר, כמו שמוע תשמע (דברים י"א) שמור תשמרון (שם):
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
רמב"ן ויקרא (פרשת קדושים) פרק יט פסוק ב
ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב,
אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד, שבעליה נקראים פרושים:
והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין,
א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו,
וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה:

לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות.
ימעט במשגל, כענין שאמרו (ברכות כב א) שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין,
ולא ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצוה ממנו.
ויקדש עצמו מן היין במיעוטו, כמו שקרא הכתוב (במדבר ו ה) הנזיר קדוש,
ויזכור הרעות הנזכרות ממנו בתורה בנח ובלוט.
וכן יפריש עצמו מן הטומאה, אף על פי שלא הוזהרנו ממנה בתורה,
כענין שהזכירו (חגיגה יח ב) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, וכמו שנקרא הנזיר קדוש (במדבר ו ח) בשמרו מטומאת המת גם כן.

וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס,
כענין שהזכיר הכתוב (ישעיה ט טז) וכל פה דובר נבלה,
ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות,
כמה שאמרו על רבי חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו:

באלו ובכיוצא בהן באה המצוה הזאת הכללית, אחרי שפרט כל העבירות שהן אסורות לגמרי,
עד שיכנס בכלל זאת הצוואה הנקיות בידיו וגופו,
כמו שאמרו (ברכות נג ב) והתקדשתם אלו מים ראשונים,
והייתם קדושים אלו מים אחרונים, כי קדוש זה שמן ערב.
כי אף על פי שאלו מצות מדבריהם, עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר,
שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים:

וזה דרך התורה לפרוט ולכלול בכיוצא בזה, כי אחרי אזהרת פרטי הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם,
לא תגנוב ולא תגזול ולא תונו ושאר האזהרות, אמר בכלל ועשית הישר והטוב (דברים ו יח),
שיכניס בעשה היושר וההשויה וכל לפנים משורת הדין לרצון חבריו,
כאשר אפרש (שם) בהגיעי למקומו ברצון הקדוש ברוך הוא.
וכן בענין השבת, אסר המלאכות בלאו והטרחים בעשה כללי שנאמר תשבות, ועוד אפרש זה (להלן כג כד) בע"ה:
וטעם הכתוב שאמר כי קדוש אני ה' אלהיכם - לומר שאנחנו נזכה לדבקה בו בהיותנו קדושים.
והנה זה כענין הדבור הראשון בעשרת הדברות (שמות כ ב)
 

נדיב לב

משתמש ותיק
משיב דבר אמר:
האם על כל הנאה של היתר "מנקים" מתענוגות העוה"ב (כך שמעתי מילדותי בשם גדולי התורה)?
 

אם כן צריך ליישב כמה מקורות. העתקתי ממק"א. יש לי ישוב' דחוק' לשמועה הזו, אבל ראשית ארצה לשמוע דעתך. כמו"כ ממי שמע מר.

ירושלמי קידושין מח: בשם רב: "עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל ר' לעזר חשש להדא שמו' ומצמיח ליה פריטין ואכיל בהון מכל מילה חדא בשתא".

וכבר כתב רבינו הרמב"ם [בהלכות דעות פרק ג'] וז"ל: שמא יאמר אדם הואיל.. והתאוה.. וכיוצא בהם דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ישא אשה ולא ישב בדירה נאה ולא ילבש מלבוש נאה אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן כגון כהני העובדי כוכבים גם זה דרך רעה היא ואסור לילך בה המהלך בדרך זו נקרא חוטא שהרי הוא אומר בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש אמרו חכמים ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה לפיכך צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד ולא יהא אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים כך אמרו חכמים לא דייך מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים ובכלל הזה אלו שמתענין תמיד אינן בדרך טובה ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן צוה שלמה ואמר אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם:
ומאידך בהלכה ב-ג סייג שם: צריך האדם שיכוון כל מעשיו, כולם, כדי לידע את השם ברוך הוא, בלבד; ויהיה שבתו וקומו ודיבורו, הכול לעומת זה הדבר וכו' וכן כשיאכל וישתה ויבעול, לא ישים על ליבו לעשות דברים הללו, כדי ליהנות בלבד, עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא המתוק לחיך ויבעול כדי ליהנות; אלא ישים על ליבו שיאכל וישתה, כדי להברות גופו ואבריו בלבד וכו' מצא המהלך בדרך זו כל ימיו כולן, עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן, ואפילו בשעה שבועל - מפני שמחשבתו בכול, כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה' ע"כ.
 

אברהם לוי

משתמש ותיק
עירובין נד, א:
אמר ליה שמואל לרב יהודה, שיננא חטוף ואכול [רש"י: חטוף אכול אם יש לך ממון להנות עצמך אל תמתין עד למחר שמא תמות ושוב אין לך הנאה] חטוף ואישתי, דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמי. אמר ליה רב לרב המנונא, בני אם יש לך [ממון - רש"י] היטיב לך, שאין בשאול תענוג ואין למות התמהמה.
 

well

משתמש ותיק
משיב דבר אמר:
אור החכמה אמר:
אני מעיקרא מודה לכל מי שיענה.
אבל אני ממש מבקש להביא מקורות לכל דבר.
"קדש עצמך במותר לך"!! גם הנאות מותרות יש מצוה לפרוש מהם.
ברשות הרב @אור החכמה אוסיף קצת משלי: האם על כל הנאה של היתר "מנקים" מתענוגות העוה"ב (כך שמעתי מילדותי בשם גדולי התורה)?



כך מובא במכתב מאליהו ש"העולם הזה הוא מלון יקר מאוד", אין לי כרגע את ההפנייה המדוייקת.
 

אברהם משה

משתמש ותיק
אור החיים (ויקרא כה לז)
ואמר את כספך וגו'. כאן פירש מה הוא הנשך והתרבית אשר מחשיכים אורו, 'את כספך' הם הדברים שהאדם כוסף בעולם הזה לדברים הנדמים, 'לא תתן לו בנשך' כי כשאדם משלים תאות נפשו הבהמית ומטעים רוחו מכסופיו הוא נשוך בזה ומטיל בו ארס החטא, ואמר 'ובמרבית לא תתן אכלך' פירוש אפילו אכלך שהוא דבר שהורשית לאכול לא תרבה בו, כי כשאדם הולך אחר גרונו ויטה גבול התאוה שבו למותרות בזה יחשיך אור הנפש כי כשזה קם זה נופל כשמתרבה תאבון המורגש מתמעט תאבון הרוחני, והוא מאמר הכתוב (משלי י"ג כ"ה) צדיק אוכל לשובע נפשו, לא להנאת ההרגש.

ועי' ביסוד העבודה (ח"ב פ"ט, כד) שמפרש את מה שנאמר בענין שעיר החטאת אשר דרש משה והנה שורף, שהשיב לו אהרן: ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה', וישמע משה וייטב בעיניו. שאהרן לא שאל האם עשיתי ע"פ דין, או כתורה עשיתי, אלא הייטב בעיני ה', כי היה רגיל להעביר כל דבר שעושה תחת שבט ביקורת הייטב בעיני ה' אם לאו, שהיכן שמסתיים חשבון הדין שם מתחיל חשבון זה, אחרי שמעיינים בשולחן ערוך אם זה מותר או אסור אז מתחיל החשבון הייטב בעיני ה'. והדבר הזה הוטב בעיני משה, ששמע כאן דרך חדשה בעבודת ה', ששוקל וחושב בכל דבר האם זה רצון ה', וכלשון היסוה"ע, "וישמע משה וייטב בעיניו תשובה היקרה הזאת של אהרן, אשר מזה נראה שכל עבודתו לנחת רוח הוא לפני ה'".
 
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
מסילת ישרים פכ"ו "ותראה עתה ההפרש שבין הטהור לקדוש: הטהור מעשיו החומרים אינם אלא הכרחים, והוא עצמו אינו מתכוין בהם אלא על צד ההכרח, ונמצא שעי"ז יוצאים מסוג הרע שבחומריות ונשארים טהורים, אך לכלל קדושה לא באו, כי אילו היה אפשר בלתם כבר היה יותר טוב. אך הקדוש הדבק תמיד לאלוקיו ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעוה"ז, והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן כמקדש וכמזבח, וכו', ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה ע"ג האשים, כי ודאי הוא שיהי' נחשב לעילוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים ע"ג המזבח כיון שהיו נקרבים לפני השכינה וכו'"
 

לומד מכל אדם

משתמש ותיק
בגמרא קידושין ל ע"ב - ת"ר (דברים יא, יח) ושמתם סם תם נמשלה תורה כסם חיים משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו בני כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי כך הקב"ה אמר להם לישראל בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר (בראשית ד, ז) הלא אם תטיב שאת ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו שנא' לפתח חטאת רובץ.
ובמהרש"א על המקום כתב ז"ל - והמשל אכול מה שהנאתך כו' יש לפרש בנמשל דכל זמן שאתה עוסק בתורה שהיא הרטייה ע"ג מכתך שהוא יצה"ר אכול מה שהנאתך כו' ר"ל שתוכל ליהנות מתענוגי עוה"ז ואי אתה בא לידי עבירה כי התורה מגינה לו כרטייה זו שמגינה על המכה שלא תעלה נומי אבל כשאין אתם עוסקים בתורה שהוא העברת הרטייה מן המכה א"א שלא יבא לידי עבירה כענין ולא ע"ה חסיד שאינו יודע במה יכשל.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
חוזר ומגיד אמר:
רבי חזקיה, ר' כהן בשם רב: עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל ר' לעזר חשש להדא שמועתא ומצמיח ליה פריטין ואכיל בהון מכל מילה חדא בשתא (ירושלמי סוף קידושין)
ומאידך איתא דעד שאתה מתפלל שיכנסו דברי תורה לתוך מעיך תתפלל שלא יכנסו מעדנות לתוך מעיך (כך זכורני). והכל לפי הענין.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
להרב נח וינברג ז"ל הי' משנה סדורה על 'הנאה'.
המאמרים נמצאים באתר של אש התורה,
האתר חסום אצלי.
יהי לתועלת אם מישהו יואיל בטובו להעתיק משם.
https://www.aish.co.il/sp/f/458743623.html

5 רמות של הנאה
19/11/2017 | מאת הרב נח וינברג 5 רמות של הנאה
ישנם הנאות וישנם הנאות. הרב נח ויינברג עושה סדר בדברים

ממה רוצה כל הורה שילדיו ייהנו? מאוכל טוב, מחופשות מהנות, מכדורסל, ממוזיקה... נפלא!

אבל אם הילד מגיע לגיל 25, ועדיין מעדיף לשכב על חוף הים ולנפוש כל היום במקום לעבוד, אנחנו מתחילים לחשוב: "נו, לא הגיע הזמן שיתחיל לחיות?" נחמד ליהנות ממשחק ומנופש מפעם לפעם, אבל החיים הם הרבה יותר מ'כיף' סתמי. היינו רוצים שלילדינו יהיה מקצוע משמעותי, שיינשאו, שיהיו להם ילדים.

ומה אם הם מגיעים לגיל 35 ועדיין משחקים כדורסל בשכונה יומם וליל? אז כבר צועקים: "הצילו"!

על פי ההשקפה היהודית, א-לוהים הוא כמו אבא שלנו ואנחנו ילדיו. ובדיוק כמו כל הורה, גם א-לוהים רוצה שילדיו ייהנו מכל השפע שיש לחיים להציע; גם בורא עולם רוצה שנהיה מאושרים.

וכל אחת מהן מהווה 'מחלקה' בפני עצמה:– הנאות העולם מתחלקות לחמש רמות שונות

הנאות מהמחלקה החמישית

הנאות מהמחלקה החמישית הן הבסיסיות ביותר והן אלו שהכי קל להשיג. מדובר בהנאות חומריות וגשמיות. אוכל טוב, בגדים נאים, בתים נוחים, מוזיקה נעימה, נוף מדהים. המחלקה הזאת כוללת כולל כל דבר שחמשת החושים מעורבים בו.

א-לוהים ברא את העולם החומרי כדי שניהנה ממנו. התלמוד אומר שמי שהיה יכול לטעום פרי מסוים, שלא טעם מעודו ולא עשה זאת, יצטרך למסור על כך דין וחשבון בעולם הבא. מדוע?

א-לוהים יכול היה לברוא דייסה סתמית עם כל הויטמינים והמינרלים הנחוצים לקיומנו. אבל פירות הם הלפתן שבורא עולם הכין במיוחד בשבילנו. זהו ביטוי של אהבה. ניתן לדמיין שאתם מכינים סעודה מעולה עבור מישהו שאתם אוהבים, והוא מסרב לטעום אותה?!

המפתח הוא מודעות. כך התיאבון והתאווה לא משתלטים עלינו
עם זאת, קיים שוני בין טעימת פירות לבין זלילת פירות. הזלילה היא הנאה מדומה מהמחלקה החמישית – כשיש יותר מדי ממשהו טוב. וכשאנו 'בולעים' הנאה מהמחלקה החמישית מבלי להתענג עליה, אז אנו עלולים למצוא את עצמנו בסוף ללא יכולת ליהנות ממנה. יין הוא דבר נפלא, במידה; בליעה גרגרנית של בקבוק שלם תגרום לנו להקיא. אם נמלא את כרסינו באוכל עד שיצא לנו מהאף, נרגיש מוחלשים ולא מחוזקים מהחוויה.

המפתח הוא מודעות. כשאנו מודעים, אנו לא מאבדים שליטה ולא מאפשרים לתאווה או לתיאבון להשתלט עלינו.

xx xx xxxx xxxxxx xxxx xxxxxx xxxxxxxx xxxxxxx xxx xxx xx xxxxxx xxxxxxxx xxx xxxxx xxx xxxxxx xxxx xxxx xxxxx xx xxxxx xxxxxxx xxxx xxxxxx xxxxxxx xxxxx xxxxx xxxxxx xxxxxx xxx xxxxxxxx xxxxxx xxxx xxxxxxxxxxxxxxxxxxx xxxxxxx xxxxx xxxxxx xxx xxxxx xxxx xxxxx xxxxxx xxxxx xxxxxx xxxx xxxxxx xx xxxxxx xxxxxx xxxxxxxx
תתענגו על הצדדים הגשמיים של העולם הזה. זוהי המחלקה החמישית של האושר שא-לוהים, אבינו, ברא למען ילדיו - כדי שניהנה.

הנאות מהמחלקה הרביעית

כפי שאמרנו קודם, אין שער חליפין להנאות. שום כמות של הנאות מהמחלקה החמישית לא תוכל לקנות לנו אפילו שמץ של הנאה מהמחלקה הרביעית.

מה שווה יותר מכל הכסף בעולם?

אהבה.

והנה הוכחה:

תארו לעצמכם את מר שוורץ, יועץ השקעות בחברה פיננסית בבורסה. הוא מבלה את רוב ימיו בניסיון להגיע למטרת החיים שלו – להרוויח 10 מיליון דולר. יש לו אישה ושלושה ילדים.

יום אחד, פילנתרופ עשיר בשם כהן, מחליט להציע לשוורץ הצעה נדיבה במיוחד. כהן אומר, "אתה מבזבז את כל החיים שלך בניסיון להרוויח 10 מיליון דולר. אז אני אתן לך את קיצור הדרך הגדול ביותר לקריירה הפיננסית שלך. קח 10 מיליון דולר, כאן ועכשיו, ובעד זה תעביר אלי לאימוץ את אחד הילדים שלך. הילד שלך יקבל אצלי את הטוב ביותר. התנאי היחיד הוא שאתה תצטרך לנתק אתו כל קשר – לא תוכל לראות אותו או לשמוע ממנו שוב."

מה אומר שוורץ? חלומו הכלכלי בהישג יד? ממש לא. בלתי אפשרי. לתת ילד? "שום דבר. תסתלק מיד מהמשרד שלי!"

10 מליון דולר. מנה מסחררת של הנאה מהמחלקה החמישית לא תגרום לך למכור את הילד. לא שווה להמיר אהבה תמורת כל סכום של כסף.

אבל כמה זמן מבלה מר שוורץ עם הילדים שלו? אם הם יקרי ערך, למה הוא פוסח על האושר הזה של אהבת ילדיו?

לאחר הפגישה עם כהן, מתעורר בשוורץ הבזק של הארה: אני צריך לבלות יותר זמן עם האוצרות שלי!" הוא מצלצל למזכירה שלו ומודיע שהוא יוצא לחופשה בת שבועיים, כדי להיות עם הילדים.

שוורץ ממהר הביתה. לאחר שהוא נאבק חצי שעה לפתוח את העגלה, הוא סוף-סוף מגיע לפארק. הוא מבלה נהדר עם הילדים, וגם הם נהנים מאוד. אבל אז מגיע הזמן לארוחת ערב ולסיפור לפני השינה. לאחר מאבקי אוכל, שיטפונות באמבטיה וקריאה ארוכה של המפוזר מכפר אז"ר, שוורץ קורס על הספה, פונה לאשתו ואומר, "אולי אחזור קצת מוקדם יותר לעבודה..."

ללמוד לאהוב

שוורץ יודע שהילדים שלו שווים יותר מ-10 מיליון דולר. אבל הוא לא יודע כיצד ליהנות מהם.

הצעד הראשון להנאה מאהבה, הוא לדעת מה הגדרתה של "אהבה".

התלמוד מגדיר אהבה בתור הנאה רגשית שאנו חשים כשאנחנו מתמקדים במעלותיו של הזולת. אם אנחנו עושים את זה, אז אפילו אם הילדים זורקים אחד על השני קציצות שנמרחות בכל פינה במטבח, אנחנו עדיין יכולים לאהוב אותם (ויחד עם זה לחנך אותם).

אם לא תהיה לנו הבנה ברורה מהי אהבה, כל מה שנצליח להתמקד בו הוא המאמץ והצער הכרוכים בגידול הילדים, ומהר מאוד נגיע למסקנה שזה קשה מידי.

מהו גורם האושר הגדול ביותר בחייהם של הורים? הילדים שלהם.

מהו גורם הצער והקושי הגדול ביותר בחייהם של הורים? הילדים.

אין זה מקרי שהאושר הגדול ביותר שלנו, הוא גם מקור הצער הגדול ביותר. משום שככל שההנאה רבה יותר, כך נדרש להשקיע בה מאמץ רב יותר.

לכן, אם אנחנו רוצים להצליח בחיים ולהיות מאושרים, העיקרון אינו להימנע לחלוטין מצער או סבל – זה דבר בלתי אפשרי. אלא, להתמקד בהנאה ובאושר שנקבל תמורת כל המאמצים שלנו.

אהבה או תאווה?

הלך רוח של 'אהבה מזויפת' או מדומיינת, היא שאהבה אינה דורשת שום השקעה – זה משהו שפשוט קורה ופתאום מתאהבים, שאהבה היא מהלך חסר הגיון או סיבה של הגורל, שאי אפשר לעבוד על האהבה, או שזה קורה לך או שלא – לכן בדיוק באותה קלות כמו ש"נופלים ברשת האהבה" אפשר גם "ליפול מרשת האהבה".

דינה ודני לבד בפארק, פוסעים יחד תחת ירח מלא. קופידון מעופף מעליהם ויורה בהם חץ. והופ– דינה ודני ממש מאוהבים!

הם מתחתנים. מביאים ילדים לעולם, קונים בית, משלמים משכנתא גבוהה. דני עובד קשה ומשלם חובות, ונשאר שעות נוספות במשרד. באחד הלילות בהם הוא עובד עד מאוחר עם המזכירה שלו, קופידון מתגנב ויורה חץ נוסף. הופ! עכשיו דני מאוהב באיילה.

דני חוזר הביתה אל דינה ומודיע: "התאהבתי במזכירה. מה אני יכול לעשות מותק, זה פשוט קרה מעצמו!"

היי שלום דינה, ברוכה הבאה איילה.

xxxxx xxxx xxx xx xxxxx xxxxxx xxxxxxx xx xxxxx xxx xxxxx xx xxxx xxxxx xxxxx xxxxx xx xxxx xxxxx xx xxx xxxx xxxxxx xx xxxxxxxx xxxxx xxxxx xx xxxxxx xxxxxxx xxxxxxxxxx xxxx xxxx xxxxxxxxxxxxxxx xx xxxx xxxx xxxxxx xx xxxx xxxx xxxxx xxxxxxx xxxxx xxx xxxxx xxxxxx xxxxx xxxxx
העולם המערבי מאמין שהאהבה אינה משהו שאנחנו בוחרים, אלא שאנחנו בסך הכל "קרבנות" של האהבה. אז אם נרצה להישאר נשואים, כל שנוכל לעשות הוא לקוות מאוד שקופידון לא יפגע בנו שוב! מפתיע מישהו שכל כך הרבה זוגות מתגרשים?

אהבה עיוורת אינה אהבה, זוהי תאווה, משיכה פיזית, זיוף. האהבה האמיתית נצחית.

איך אפשר לדעת אם אנחנו אוהבים או מתאווים? תקשיבו למה שאתם אומרים, אם "הוא מושלם", או "היא מושלמת!" כנראה שזאת לא המציאות. זה בהחלט סימן לאהבה עיוורת.

אהבה אמתית דורשת השקעה. ואנחנו מוכרחים לרצות להשקיע.

הנאות מהמחלקה השלישית

מה בעולם יכול לגרום לאנשים לוותר על מה שהם הכי אוהבים?

מטרה. השאיפה להותיר חותם חיובי בעולם. ההשתוקקות למשמעות רבה יותר בחיים. הצורך לעשות את הנכון והראוי.

תארו לעצמכם שמחבלים חוטפים מטוס והם פונים אל אחד מבני הערובה: "תהרוג את כל יתר הנוסעים, או שנהרוג אותך ואת הילדים שלך."

הוא היה עושה את זה? אתם הייתם עושים את זה? אנחנו לא מסוגלים להרוג אנשים חפים מפשע, אפילו אם משמעות הדברים היא להציל את המשפחה שלנו. היינו מעדיפים למות!

היהדות אומרת:אם אינך יודע על מה אתה מוכן למסור את נפשך, אז עדיין לא התחלת לחיות. אחרת, אנחנו בסך הכל משתתפים בהצגה. אם אין משמעות בחיינו, אז כל ההנאות הגשמיות, החופשות המקסימות ואפילו בן הזוג הנפלא והילדים המקסימים, יכולים לגרום לנו להרגיש שמשהו חסר.

לשאוף להיות אדם טוב

דרוש מאמץ רב כדי להפוך לאדם טובבאמת. אבל רוב האנשים אף פעם לא מגיעים אל המטרה הזאת. הם מסתפקים בלהיות "לא רעים" – כלומר, הם לא רוצחים, גונבים או נואפים. אבל 'להיות טוב' זה הרבה יותר מאשר סתם 'לא להיות רע'.

אז למה אנחנו לא מתאמצים? בגלל שהאחריות שקשורה בזה, נראית בעינינו כמו עול במקום שתראה בעינינו כמו הנאה.

הצטרפת לשיט לאורך הירקון. הסירה מתקדמת אט אט, ואתה יושב רגוע ומתבונן בצמחיה הצפופה על הגדה. לפתע אחד האנשים נופל מהסירה. הוא לא יודע לשחות... הוא מתחיל לטבוע. אתה קופץ אל תוך הירקון – הירוק, המזוהם והמטונף – אבל לא אכפת לך, אתה מנסה להציל חיים. אתה תופש אותו, הוא נאבק... אתה צולל בתוך מי המדמנה... סוף סוף הוא מפסיק להשתולל, אבל עכשיו הוא כבד כמו עופרת... אתה נושא אותו בכל כוחותיך... אתה מתנשם ומתנשף, המים מסריחים.

לבסוף, לאחר מה שנראה בעיניך כנצח, אתה מצליח לסחוב אותו אל החוף. האנשים כבר מחכים לך שם כדי להושיט יד. אמבולנס מגיע ואוסף את הטובע לבית החולים. הוא משתעל, ויורק מים מלוכלכים, אבל הוא חי – הוא יהיה בסדר. אתה חוזר הביתה ומתקלח עשרים פעם כדי להיפטר מריח. ואז אתה מבטיח לעצמך: "למקום הזה אני לא חוזר בחיים!"

30 שנה ו-100 חופשות לאחר מכן - מהי החוויה שאותה אתה זוכר בצורה הטובה ביותר? איזה מקרה תעלה בזיכרונך בהנאה מרובה ביותר? על איזו חוויה תספר הכי הרבה פעמים? אותה פעם שבה קפצת מהסירה והצלת חיים של אדם!

כמה נעים להיזכר בנוסטלגיה במעשה טוב שלנו. אבל למה לא לחפש באופן פעיל אחר הזדמנות לעשות טוב? ואפילו יותר מזה – להתמקד באני הטוב שלנו כאשר אנחנו עושים את זה! האם זאת לא תהייה הנאה ברמה גבוהה?

להיראות טוב מול להיות טוב

לפעמים אנשים עושים 'מעשי גבורה' מטופשים באמת. ילדים משחקים "רולטת כביש" או "מי מעז ל..." ונהרגים. הם מתבלבלים ומאמינים שהם עושים מעשים הרואיים. זה אחד הזיופים של הנאה מהמחלקה השלישית.

לחברה המערבית יש סוג נוסף של חיקוי מזויף להנאה מהמחלקה השלישית: הצלחה כלכלית. אתה יכול להיות בעל טוב, חבר טוב, אדם מכובד, איש רוח ואינטלקטואל – אבלאם לא הצלחת לעשות המון כסף, אתה כישלון.

לפני מספר שנים, בארה"ב, מכונית כסף של ברינקס איבדה כמה שקים של כסף. הדלת האחורית נפתחה ומיליוני דולרים נפלו לרחוב, כשהכסף חג ומתעופף לו ברוח. כל אחד תפש ככל יכולתו. אבל אדם אחד נכנס אחר כך לבנק והחזיר 50,000$.

עיתונאי אחד ראיין את אבא שלו, שאמר: "הבן שלי פראייר!". הם ראיינו גם אחד מחבריו לעבודה שאמר, "הטמבל קיבל מתנה משמיים, והחזיר אותה."

הזיוף של "להיות טוב" הוא "להיראות טוב". טוב לב אמיתי בא מתוך עשיית הדברים הנכונים.

מה גרם לאלפרד נובל, איש העסקים השבדי העשיר, לייסד את פרס נובל?

נובל המציא את הדינמיט והיה אחד מהיצרנים הגדולים ביותר בעולם של חומרי נפץ. כשאחיו נפטר, העיתון המקומי טעה ודיווח על מותו של אלפרד, במקום של אחיו. כשאלפרד נובל קרא את המאמר וראה שחייו מסתכמים בכל כך הרבה הרס והרג, הוא התכווץ. "אלה החיים שלי?" הוא חשב, "אני מוכרח לעשות משהו טוב." ואז הוא החליט לייסד את פרס נובל לאנשים שתורמים לעולם במעשיהם החיוביים.

הנאות מהמחלקה השנייה

הכי קל להגדיר את ההנאות מהמחלקה השנייה, דווקא על ידי הזיוף שלהן. לאיזו מטרה אנשים מוכנים להקריב את חייהם של חפים מפשע? כדי להשיג כוח.

סטאלין, אידי אמין,היטלר– רשימה ארוכה של עריצים ששמחו להרוג מיליונים כדי לרכוש עוצמה. כדי ליצור מדינה קומוניסטית. כדי ליצור עולם שנשלט על ידי הגזע הארי. אבל סוג זה של כוח אינו אמיתי. הכוח הזה רק הורס.

הנאה מהמחלקה השנייה היא כוח היצירה. לדוגמא, האומן שולט בעיניו, ידיו והצבע, כדי לתרגם את רעיונותיו למציאות. הוא לוקח רעיון אינרטי והופך אותו למשהו פורה, שימושי, יפה.

אבל לפעמים אנשים טועים ומחפשים אחר שליטה כפויה. הדיקטטור מעצב את המציאות בצורה מניפולטיבית, אבל במהלך ה'יצירתי' הזה הורס ומחריב חיי אדם וציבור. זו רק אשליה של יצירה.

הדרך לדעת אם אנחנו יוצרים או שולטים היא על פי מבחן התוצאה: יצירתיות גורמת הנאה לאחרים. שליטה מובילה להרס.

מה הייתם מעדיפים להיות: שכיר או בוס? למרות שחברות אינן יכולות לתפקד בלי פועלים, יש סיפוק רב יותר בלהיות בוס. במקום להיות סתם אחד שממלא הוראות, אנחנו יכולים ליהנות מהאפשרות ליצור, להנחות, לתכנן, לשכנע. אנחנו נוגעים במקור של כוח היצירה – חוכמה והבנה.

בדומה, אחת הצורות הנהדרות של הנאה מהסוג השני היא הקמת משפחה: ללדת ילדים, להחדיר בהם ערכים, לעצב מהם אנשים בריאים, מועילים ואכפתיים.

מדוע יצירה גורמת לנו כזו הנאה? משום שהיא משיקה למהות הא-לוהית. ביטוייה האולטימטיבי של היצירתיות הוא הבריאה הא-לוהית של העולם. הוא ברא משהו מכלום מוחלט. רק ישות אינסופית יכולה לעשות זאת. ביטוי היצירתיות האישית שלנו הוא טעימה עדינה מאותה עוצמה.

הנאה מהמחלקה הראשונה

תארו לעצמכם מישהו שהשיג מיומנות בארבע דרגות ההנאה הקודמות. הוא נהנה מעושר רב ומנחת. יש לו משפחה חמה ואוהבת, משמעות בחיים, כוח שמשמש ליצור טוב בעולם. ובכל זאת עדיין חסר לו משהו...

מפגש עם א-לוהים.

אף אדם אינו מרוצה לגמרי אלא אם הוא קשור למימד הטרנסנדנטאלי. אחרי הכל, מה שכל אחד מאיתנו שואף אליו הוא להתעלות מעבר לעולם המוגבל הזה ולהתחבר אל האינסוף. להתאחד עם הא-ל.

מה אם הייתי אומר לכם, "יש לי חדר שבו אתם יכולים לשבת ולשוחח עם א-לוהים בכבודו ובעצמו במשך שעה." לא הייתם קופצים על המציאה? זאת לא הייתההחוויההאולטימטיבית בחייכם?

זה היה יכול להיות נפלא.

לכולנו היו רגעים בהם נשימתנו נעתקה מרובהתפעמותמהוד החיים – לידת תינוק, שמיים זרועי כוכבים, סופת ברקים...

התפעמות או יראה, שתיהן תוצאה של מיזוג האני הקטן וחסר המשמעות יחסית, במשהו הרבה יותר עצום ועוצמתי. שבירה של המגבלות האישיות והתחברות והתאחדות עם א-לוהים.

אי אפשר להשוות הנאה מהמחלקה הראשונה לשום התנסות אחרת. אין דבר סופי, אין דבר שקשור לעולם הזה, שאפשר להשוות לא-לוהים האינסופי.

גישה של הכרת הטוב

כדי לזכות בהנאה הגדולה ביותר, אנחנו צריכים לשלם את המחיר הגבוה ביותר - הכרת תודה.

עלינו לוותר על האשליה שרק אנחנו לבדנו אחראים על הישגינו.
על מנת להתחבר לא-לוהים, אנחנו צריכים ללמוד להעריך את כל הטוב שהוא עשה למעננו. זאת אומרת, לוותר על האשליה שרק אנחנו לבדנו אחראים על הישגינו. הכל מתנה מא-לוהים. בדיוק כפי שכל משיכת מכחול של פיקאסו נושאת את חותמו, כל דבר בעולם הזה נושא את חותם הא-ל. ואנחנו צריכים ללמוד להעריך את זה.

אם נתאמץ להעריך את המתנות שא-לוהים הרעיף עלינו, תתפתח בנו מודעות ברורה כל-כך לנוכחות הא-לוהים, שכל דבר שאנחנו עושים מלווה באהבתו ובמעורבותו הצמודה. אנחנו נעשים מלאים וגדושים מעל ומעבר לכל הנאה אפשרית אחרת.

למעשה, זו המטרה העילאית שלמענה נברא האדם. הונחנו על הארץ, כדי להתגבר על האשליות ולהשתמש בבחירה החופשית שלנו, כדי לבנות קשר עם א-לוהים. הוא היה יכול לברוא רובוטים, אבל לא זה מה שבורא עולם רוצה. הוא רוצה קשר אמיתי – ומשמעותו של קשר כזה היא שאנחנו צריכים לבחור בו.

מדוע הכרת תודה היא מודעות שכל כך קשה להשיג? משום שהאגו האנושי חותר תמיד להכרה ולעצמאות. הרעיון שאנחנו חייבים משהו למישהו אחר דוחה אותנו. הרבה יותר נוח לנו להאמין שעשינו את זה לבד!

חיקוי נוסף לאושר מהמחלקה הראשונה הוא מחשבה שמישהו או משהו אחר מספקים לנו את צרכינו. אם אנחנו מאמינים שהקריירה שלנו או האהוב/ה שלנו הם אלה שבסופו של דבר יוכלו למלא את צרכינו, אז אנחנו טועים. משום שכל הדברים האלה יכולים להיעלם. רק לא-לוהים יש כוח מוחלט ואינסופי ורק הא-ל הוא נצחי!

אל הכוכבים

דמיינו שיגור של ספינת חלל אל הירח. בשלב הטיסה החמישי החללית ממריאה. בשלב הרביעי הטיל חותך את האוויר במהירות עצומה. בשלב השלישי החללית נכנסת להילוך לווייני. השלב השני מכוון את החללית לכיוון מוגדר. ולבסוף, השלב הראשון מנחית אותה על הירח.

כך גם עם חמש מחלקות ההנאה. השלב החמישי, נותן לנו אנרגיה להמריא. אבל אם אנחנו לא מגיעים לשלב הרביעי – נישואין, ילדים, אהבה – פלופ. מה שבאמת מכניס אותנו למסלול לווייני הוא הערכה עצמית, משמעות, ועשיית טוב בעולם הזה. וכשאנחנו כבר בחלל, אנחנו עדיין זקוקים לאנרגיה של השלב השני – כוח שידחוף ויכוון אותנו לעבר היעד. ולבסוף, השלב הראשון הוא לחיות עם א-לוהים.

דעו לשם מה אתם חיים. א-לוהים ברא אותנו כדי ליהנות. צריכים לעבוד קשה כדי להיות אלוף-ריצה, וצריכים לעבוד אפילו קשה יותר כדי להיות אלוף-אדם. אבל לא נולדנו כדי לנוח. נולדנו כדי ליהנות. אז הגיע הזמן להחליט - לטוס במחלקה הראשונה.




כעת מצאתי אותו מאמר באתר אחר עם פחות צנזורה, ואולי שם לא גברה יד מסננתו:)
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
יש"כ,
כעת אני רואה שזה כתוב לקורא החילוני.
יש מאמרים שכתובים באופן שונה.
בספר 'מחשבה למעשה' של תלמידו הרב בוטרמן הם מופיעים עם מקורות.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
יש"כ,
כעת אני רואה שזה כתוב לקורא החילוני.
יש מאמרים שכתובים באופן שונה.
בספר 'מחשבה למעשה' של תלמידו הרב בוטרמן הם מופיעים עם מקורות.

סמכתי על מר, בכו"א מה דעתך למחוק או להשאיר בפורום?
בקישור השני שצטטתי, המאמר עבר קצת עריכה.
https://www.hidabroot.org/article/1131295
בכו"א כאן תמצא שיעורים של הרב בוטרמן מתוך ספרו מחשבה למעשה.
https://www.hidabroot.org/vod?program=5349
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
יש"כ,
כעת אני רואה שזה כתוב לקורא החילוני.
יש מאמרים שכתובים באופן שונה.
בספר 'מחשבה למעשה' של תלמידו הרב בוטרמן הם מופיעים עם מקורות.

סמכתי על מר, בכו"א מה דעתך למחוק או להשאיר בפורום?
בקישור השני שצטטתי, המאמר עבר קצת עריכה.
https://www.hidabroot.org/article/1131295
בכו"א כאן תמצא שיעורים של הרב בוטרמן מתוך ספרו מחשבה למעשה.
https://www.hidabroot.org/vod?program=5349

אפשר להשאיר,
אני חושב שיש בהם יותר תועלת מאשר נזק.
[לפעמים סגנון ישיר עדיף מציטוטים גבוהים..]
 
חלק עליון תַחתִית