מתאהב על ידך
משתמש ותיק
תופעה נפוצה שיש כאלו שמסרבים לקבל מחמאה ודוחים אותה בתירוצים שונים.
כמובן שלפעמים זה מביא תסכול רב וייאוש למי שבסה"כ ניסה לפרגן ולעודד... ופעמים שהוא גם קצת כועס על השני שדוחה את המתנה שלו.
אך באמת במבט שני, הרי לכל אדם יש דעה מאוד מגובשת על עצמו, ותמיד תמיד התגבשה דעתו הנ"ל רק לאחר טחינה עצמית עד דק במשך זמן זמנים טובא (כי אין דבר בעולם שמעסיק אותך קורא חביב יותר מהשאלה שלך על עצמך - מי אני ומה שמי ומהי חשיבותי וערכי וטבעי ותפקידי וכוחי וכשרונותי/כשלונותי והצלחותי ופעולותי ומחדלי וכו')
אז למה שברגע אחד הוא יעשה 'סוויטש בראש' וישנה את דעתו על עצמו? ועוד בעקבותיך אתה? הרי אתה בכלל אינך מכירו כמו שהוא מכיר את עצמו! (כך הוא חושב)
לכן צריך קצת להתאזר בסבלנות ולנסות מכל הכיוונים עד שמצליחים לשכנע בנאדם בערכו שלו - בניגוד לדעתו על עצמו.
ב. פעמים שהמחמאה באה ממישהו שמאוד מפחדים לקבלה ממנו.
ולא, לא דוקא בגלל שהמחמיא הלז הוא מפחיד באמת, אלא בגלל שיש/היתה/עלולה להיות לו דעה בקורתית כלשהי על מקבל המחמאה (גם אם זה ביקורת בענין אחר לגמרי)
וכעת זה עוד יותר מובן שהוא מתנגד לקבל את המחמאה כי היא מסבכת אותו בהרגשה שכביכול הוא צריך להזדהות עם הגברא ה'ביקורתי' ועם דעותיו.
שהרי אין ערך למילה טובה של המחמיא הנ"ל אא"כ מאמינים שמילה שלו היא אכן מילה, וסברא שלו היא סברא, ודעה שלו היא דעה, והערכה שלו היא הערכה.
נפק"מ לפרגן למי שצריך ולא להיבהל מההתנגדות שלו אלא לומר בוודאות את מעלותיו, ולהשתדל להוכיח אותם בראיות, ואחר כל זה לחכות לשעת הכושר שבה הוא יפתח מאליו את ליבו לקבל את מה שאמרו לו.
כמובן שלפעמים זה מביא תסכול רב וייאוש למי שבסה"כ ניסה לפרגן ולעודד... ופעמים שהוא גם קצת כועס על השני שדוחה את המתנה שלו.
אך באמת במבט שני, הרי לכל אדם יש דעה מאוד מגובשת על עצמו, ותמיד תמיד התגבשה דעתו הנ"ל רק לאחר טחינה עצמית עד דק במשך זמן זמנים טובא (כי אין דבר בעולם שמעסיק אותך קורא חביב יותר מהשאלה שלך על עצמך - מי אני ומה שמי ומהי חשיבותי וערכי וטבעי ותפקידי וכוחי וכשרונותי/כשלונותי והצלחותי ופעולותי ומחדלי וכו')
אז למה שברגע אחד הוא יעשה 'סוויטש בראש' וישנה את דעתו על עצמו? ועוד בעקבותיך אתה? הרי אתה בכלל אינך מכירו כמו שהוא מכיר את עצמו! (כך הוא חושב)
לכן צריך קצת להתאזר בסבלנות ולנסות מכל הכיוונים עד שמצליחים לשכנע בנאדם בערכו שלו - בניגוד לדעתו על עצמו.
ב. פעמים שהמחמאה באה ממישהו שמאוד מפחדים לקבלה ממנו.
ולא, לא דוקא בגלל שהמחמיא הלז הוא מפחיד באמת, אלא בגלל שיש/היתה/עלולה להיות לו דעה בקורתית כלשהי על מקבל המחמאה (גם אם זה ביקורת בענין אחר לגמרי)
וכעת זה עוד יותר מובן שהוא מתנגד לקבל את המחמאה כי היא מסבכת אותו בהרגשה שכביכול הוא צריך להזדהות עם הגברא ה'ביקורתי' ועם דעותיו.
שהרי אין ערך למילה טובה של המחמיא הנ"ל אא"כ מאמינים שמילה שלו היא אכן מילה, וסברא שלו היא סברא, ודעה שלו היא דעה, והערכה שלו היא הערכה.
נפק"מ לפרגן למי שצריך ולא להיבהל מההתנגדות שלו אלא לומר בוודאות את מעלותיו, ולהשתדל להוכיח אותם בראיות, ואחר כל זה לחכות לשעת הכושר שבה הוא יפתח מאליו את ליבו לקבל את מה שאמרו לו.