מה עושים עם אנשים שמתנגדים לקבל מחמאות? וכיצד לעכל את זה....

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
תופעה נפוצה שיש כאלו שמסרבים לקבל מחמאה ודוחים אותה בתירוצים שונים.
כמובן שלפעמים זה מביא תסכול רב וייאוש למי שבסה"כ ניסה לפרגן ולעודד... ופעמים שהוא גם קצת כועס על השני שדוחה את המתנה שלו.

אך באמת במבט שני, הרי לכל אדם יש דעה מאוד מגובשת על עצמו, ותמיד תמיד התגבשה דעתו הנ"ל רק לאחר טחינה עצמית עד דק במשך זמן זמנים טובא (כי אין דבר בעולם שמעסיק אותך קורא חביב יותר מהשאלה שלך על עצמך - מי אני ומה שמי ומהי חשיבותי וערכי וטבעי ותפקידי וכוחי וכשרונותי/כשלונותי והצלחותי ופעולותי ומחדלי וכו')
אז למה שברגע אחד הוא יעשה 'סוויטש בראש' וישנה את דעתו על עצמו? ועוד בעקבותיך אתה? הרי אתה בכלל אינך מכירו כמו שהוא מכיר את עצמו! (כך הוא חושב)

לכן צריך קצת להתאזר בסבלנות ולנסות מכל הכיוונים עד שמצליחים לשכנע בנאדם בערכו שלו - בניגוד לדעתו על עצמו.

ב. פעמים שהמחמאה באה ממישהו שמאוד מפחדים לקבלה ממנו.
ולא, לא דוקא בגלל שהמחמיא הלז הוא מפחיד באמת, אלא בגלל שיש/היתה/עלולה להיות לו דעה בקורתית כלשהי על מקבל המחמאה (גם אם זה ביקורת בענין אחר לגמרי)
וכעת זה עוד יותר מובן שהוא מתנגד לקבל את המחמאה כי היא מסבכת אותו בהרגשה שכביכול הוא צריך להזדהות עם הגברא ה'ביקורתי' ועם דעותיו.
שהרי אין ערך למילה טובה של המחמיא הנ"ל אא"כ מאמינים שמילה שלו היא אכן מילה, וסברא שלו היא סברא, ודעה שלו היא דעה, והערכה שלו היא הערכה.


נפק"מ לפרגן למי שצריך ולא להיבהל מההתנגדות שלו אלא לומר בוודאות את מעלותיו, ולהשתדל להוכיח אותם בראיות, ואחר כל זה לחכות לשעת הכושר שבה הוא יפתח מאליו את ליבו לקבל את מה שאמרו לו.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
בצורה מנומסת בלי להרגיש כבעל גאוה?

גאוה פירושה גסות והגדלה של מה שלא נכון

אם אומר לך הועלת לי מאוד מה שכתבת בעניין העיר פרא שהפכת לבן אדם (באשכול הסמוך)
לא היתה כן גסות והגדלת זה באמת מעורר התפעלות מיוחדת

כך שאתה יכול להיות מוחמא ולהגיד תודה בעדינות
ולקחת את המחמאה כחיזוק להמשיך להועיל לכלל ישראל

אם מחמיאים לך שאתה גדול הדור ואתה מסופק אם להשתכנע זה באמת מביך
 

ערבה

משתמש ותיק
עוד סיבה שיכולה לגרום לכך, שלפעמים יש תחושה שהמחמיא לא 'החמיא לך', אלא ""פירגן"" לך,
ואז התחושה היא של התנשאות מסויימת מצד המחמיא,

(עריכה)

ואסביר:
אדם שהתפעל ממך ושיתף אותך בהתפעלות שלו מהכישרון, טוב לב שלך וכדו',
לשמוע את מילותיו החמות זה מעלה את הערך העצמי,
אדם שעשה לך טובה ו'פירגן' לך מילה טובה מ''טוב ליבו'', האפשרות היחידה להנות ממילתו היא רק אם האדם ממש חסר ביטחון עצמי ואז הוא זקוק נואשות לכל מילה טובה,
אך אם מצבו מעט יותר טוב, הוא רואה בפירגון סוג של התנשאות כביכול אני הוא זה שבָּא לעזור לך ולעודד אותך,
והאדם המוחמא, מרגיש מתחתיו.
וזה כלל לא נעים,
וכמובן שהדרך היחידה לחמוק מכך, הן כלפי המחמיא והן כלפי עצמו, היא לא לקבל את המחמאה, ולבטלה במילים ותנועות ביטול. 
 

HaimL

משתמש ותיק
נראה שהסיבה היא פשוטה. מחמאה, כשמה כן היא, שמנונית וחלקלקה. ראה בתהילים נ"ה, חָלְק֤וּ ׀ מַחְמָאֹ֣ת פִּיו֮ וּֽקְרָב־לִ֫בּ֥וֹ
  רַכּ֖וּ דְבָרָ֥יו מִשֶּׁ֗מֶן
  וְהֵ֣מָּה פְתִחֽוֹת׃

אותו שמחמיא לך היום, כמה שאתה יפה וחכם, הוא אותו אחד שיהנהן, כמתוך השתתפות, כאשר תחפש שידוך, או עבודה, או שיקבלו ילד שלך לאיזה מוסד חינוכי, או לְדַבֶּר־לָךְ֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ א֖וֹ אֶל־שַׂ֣ר הַצָּבָ֑א וכדומה, אבל בפועל לא ינקוף אצבע אלא אם כן יכריזו עליו מלמעלה, וגם זה בקושי. ולכן אנשים סולדים מזה כי הם מבינים שמשלמים להם במטבעות של שוקולד, ועל כך אני נוהג לשנן לעצמי את דברי חז"ל הקדושים

נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ:
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
נראה לי שאם אמרו לו מחמאה הרי הוא קיבל אותה, אע''ג שיגיד מה שיגיד, היא חילחלה לו בפנים.
 

נבשר

משתמש ותיק
יש משום הרגשת קרבה ויחס קרוב שחושף את האישיות שלהם, ויש אנשים שמגע רגשי מרתיע אותם. למה - יש לחשוב.
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
משתדל לעשות רצון ה' אמר:
יש כמה סיבות ששמעתי שלא מקבלים מחמאה.
א חוסר אימון במחמיא שעושה זאת באמת.
ב פחד שיהיה חיב לו טובה.
ג חוסר בטחון עצמי.
יש להוסיף, גם את מי שיש לו חוסר כבוד למחמיא שבכלל מכיר בערכו. 
דהיינו לא כמו א' שהוא חוסר אימון כי חושד שהמחמיא אומר בציניות, אלא שהמוחמא בז למחמיא, כי הוא בעל גאווה שלא מוכן לקבל את זה שהמחמיא הצליח להבין את רום מעלתו הנכבדה. 
 
 

יאן

משתמש ותיק
קודם כל, לא פגשתי כאלה...
כמו שכתבו זה נובע מזלזול או מבוכה.

תנסה להגיד לדוחה המחמאות: " שמע, הפעם היית סביר בהחלט". "הפתעת אותי לטובה". "יפה. לא פידחת".
בוא נראה אם לא יתחיל למצוץ ממך מחמאות אמיתיות.
 

בשלמא

משתמש ותיק
במוצש"ק האחרון נקראתי לשאת משא עקב השלושים להרוג מירון באחד האולמות בירושלים.
בפתח ובסוף דברי החמאתי לראש המשפחה הסב היקר (שהיה כמובן שבור ורצוץ) שעל אף היגון והשבר הוא מקרין אמונה וחוסן וקבלת הדין באהבה במידה שמחזקת ונוסכת בטחון ואמונה בכל המשפחה וקידוש שם שמים אצל כל עם ה'.

לאחר הדרשה ניגש אלי הסב ושיבח את הדרשה אך טען שבמה שהחמאתי לו קלקלתי ושוב אינו יכול לקבל את שאר הדברים כי מזה הוא למד שלא היו אלו באמת דברים היוצאים מן הלב.

שמעתי, ולאחר מחשבה קצרצרה עניתי לו בנחרצות, שגם לו היה עלי עתה לחזור על הדרשה לא הייתי משנה את תוכנה כולל המחמאה הנזכרת.

לא עברו דקותיים עד שהטיב עמי כיד ה' הטובה עליו (מה שלא היה מתפקידו).
 
נתנאל_ב אמר:
יש להוסיף, גם את מי שיש לו חוסר כבוד למחמיא שבכלל מכיר בערכו. 
דהיינו לא כמו א' שהוא חוסר אימון כי חושד שהמחמיא אומר בציניות, אלא שהמוחמא בז למחמיא, כי הוא בעל גאווה שלא מוכן לקבל את זה שהמחמיא הצליח להבין את רום מעלתו הנכבדה.
לאחר דבריך המתוקים זה עוד סיבה ששווה לעבוד על הענווה.
 

חריף ובקי

משתמש רגיל
חוסר היכולת לקבל מחמאה נובעת מכמה סיבות.
א. מבוכה, והמבוכה נובעת גם ממה שבד"כ אדם זקוק נואשות לפירגונים ופידבקים מהסביבה, אך הוא מתבייש לגלות זאת בפומבי, ולכן התחושה היא שאם אני נהנה מהפירגון כנראה ציפיתי אליו, וזה לא נעים..
ב. בעצם המציאות שמישהו אחר מפרגן לך אתה מרגיש מתחתיו, [מי הוא שיפרגן לי בכלל...] וטמון בזה בצורה נסתרת תחושה של השפלה.
ג. מי שזקוק למחמאות בד"כ זקוק להן מחמת שהוא בעצמו חסר לו הביטחון שהוא אכן כזה, ולכן גם כשיחמיאו לו הוא יחשוש שצוחקים עליו, ואז זה כבר מצב גרוע יותר, שהרי צוחקים עליו.

וידוע שבהדרכות חתנים וכדו' חלק נכבד מההדרכה היא להרגיל את הבחור לשבח ולפרגן וכו', אך שוכחים שצריך ללמד את אותו נער שכשאשתו משבחת אותו שיקבל זאת בהנאה ולא יחטיף לה עקיצה כמנהגו בד"כ.

ומי שלומד לקבל מחמאות באהבה מגלה שבאמת זה כיף ונעים להתפרגן.
 

הערשלה

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
בדרך כלל הסירוב בא ממבוכה.

אולי תסביר לי איך מקבלים מחמאה בצורה מנומסת בלי להרגיש כבעל גאוה?
המאפיין המצוי באי קבלת מחמאה נובע בעיקר מכך שזה נתפס כילדותי, תינוקי וחסר מידות.
זאת הסיבה למבוכה ולסירוב שבעקבותיו.
לפעמים מצטרפים לכך גם הבנות נוספות של תחושת נחיתות מול המחמיא, או תחושת צביעות במחמאה עצמה.

ולעצם שאלתך איך מקבלים מחמאה בצורה הנכונה? או איך נותנים מחמאה בצורה הנכונה? או מה תפקידה של המחמאה?
אנסה להסביר בקצרה.

בורא העולם ברא את עולמו באופן של משפיע ומקבל כזכר ונקבה, שרק באופן שקיים חיבור של השפעה מהאחד לשני, יכולה להיווצר הולדה וצמיחה של חיים חדשים.
ממילא לכל אדם יש צורך בקבלה מהאחר כיוון שרק כך הוא יכול לצמוח ולהוציא את הכוחות הטמונים בו אל הפועל.
לכן נותן המחמאה צריך לדייק במחמאה שתהיה אמיתית ובעיקר תגלה לאדם על הכוחות הטמונים בו שעדיין לא יצאו אל הפועל.

לקבל מחמאה זאת ממש לא גאווה, אלא זה ממש כמו אוכל שמוסיף חיים וצמיחה לאדם במובן הפיזי והנפשי כאחד.
דווקא המתנגד לקבל מחמאה הוא הגאוותן באומרו אני קיים חי וצומח גם בלי עזרת האחר.

הדוחה מחמאה ומבטלה דומה לאדם המחובר לאינפוזיה החותך ומנתק אותה מגופו.

למעשה, כשתקבל מחמאה תגיב ותאמר לדוג' "תודה, המילים שלך נותנות לי כח ודחיפה להמשיך להשקיע בתחום זה".

נ.ב. כל ההסבר הנ"ל נכון בדיוק גם למושג 'ביקורת'.
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
שמעתי פעם סיפור על אדמו"ר גדול שעבר לפני התיבה, ולאחר תפילתו ניגש אליו יהודי מבוגר (מהיהודים של פעם) ואמר לו "רבי, התפילה שלכם הייתה ממש טובה, מאוד נהניתי".
החסידים הסתכלו נבוכים על האדם ש"העז" להחמיא לאדמו"ר.
אמר לו האדמו"ר: "יישר כוחך, כבר ארבעים שנה לא נתנו לי מחמאה על התפילה שלי".
 

הערשלה

משתמש ותיק
ועיין בדרך עץ חיים וז"ל:
"וזה הסוד פירשו המשורר (תהלים ח ב): "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים", כי הוא ידע הענין על אמיתו, איך שהקדוש ברוך הוא מקבל כח, כביכול, ממעשה בני האדם לפעול טובה עמהם ועם כל הבריות, וזה סוד (תהלים סח לה): "תנו עוז לאלהים", וגם משה רבינו, עליו השלום, אמר (דברים לב יח): "צור ילדך תשי", וידענו מזה, כי מעשי ישראל מוסיפים כח בגבורתו שלמעלה".

כלומר שהקב"ה ברא את עולמו באופן הזה דווקא כנ"ל.
 

חוזר ומגיד

משתמש ותיק
הסירוב לקבל מחמאה נובע ע"פ רוב מגאווה (שכיום מכונה חוסר ביטחון עצמי) כאילו אני איזה מסכן שצריך לקבל מחמאה והרי אני וכו' וכו',
אדם שמידותיו מתוקנות מקבל בשמחה כל מחמאה, ואף נהנה ממנה.
ואין לזה שום קשר לגאווה ליהנות ממחמאה, רק כשאדם מתבשם מהמחמאה מעבר למשמעות הפשוטה שלה זה כבר נכנס לגאוה.
והרבה פעמים זה מעליב את המחמיא, ואדרבא בסיטואציות מסוימות אתה עושה חסד עם נותן המחמאה במיוחד אם הינך בעל מעמד
לפעמים כשהמחמאה חסרת כיסוי אז יש סירוב טבעי לקבל אותה (נניח שמסרת שיעור והוא לא היה מוצלח, וניגש אליך מאן דהוא ואומר שהשיעור היה נפלא עד מאוד...)
לא אחת אני מצפה לקבל מחמאות על ההודעות שאני כותב, והן מתמהמהות מלבוא....:)
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
חריף ובקי אמר:
חוסר היכולת לקבל מחמאה נובעת מכמה סיבות.
א. מבוכה, והמבוכה נובעת גם ממה שבד"כ אדם זקוק נואשות לפירגונים ופידבקים מהסביבה, אך הוא מתבייש לגלות זאת בפומבי, ולכן התחושה היא שאם אני נהנה מהפירגון כנראה ציפיתי אליו, וזה לא נעים..
ב. בעצם המציאות שמישהו אחר מפרגן לך אתה מרגיש מתחתיו, [מי הוא שיפרגן לי בכלל...] וטמון בזה בצורה נסתרת תחושה של השפלה.
ג. מי שזקוק למחמאות בד"כ זקוק להן מחמת שהוא בעצמו חסר לו הביטחון שהוא אכן כזה, ולכן גם כשיחמיאו לו הוא יחשוש שצוחקים עליו, ואז זה כבר מצב גרוע יותר, שהרי צוחקים עליו.

וידוע שבהדרכות חתנים וכדו' חלק נכבד מההדרכה היא להרגיל את הבחור לשבח ולפרגן וכו', אך שוכחים שצריך ללמד את אותו נער שכשאשתו משבחת אותו שיקבל זאת בהנאה.

ומי שלומד לקבל מחמאות באהבה מגלה שבאמת זה כיף ונעים להתפרגן.
תודה.
בהחלט הארה חשובה ומחודשת.
 

בנאדם

משתמש רגיל
מתאהב על ידך אמר:
נפק"מ לפרגן למי שצריך ולא להיבהל מההתנגדות שלו אלא לומר בוודאות את מעלותיו, ולהשתדל להוכיח אותם בראיות, ואחר כל זה לחכות לשעת הכושר שבה הוא יפתח מאליו את ליבו לקבל את מה שאמרו לו.
צורה טובה לפרגן זה באופן שהמתפרגן חושב שלא שמו לב שהוא שומע, דהיינו לומר למשהו אחר: ראית איך פלוני דיבר יפה. וכאילו לא שמת לב שאותו פלוני נמצא בדיוק מאחוריך.
ככה חוסכים את המבוכה של המתפרגן.
רק שכמובן צריך לדעת איך לעשות את זה.
[ואגב זה שיטה טובה לאלו שלא אוהבים לקבל מחמאות וחושבים שזה בגלל דרגה מסוימת בענוה, שיחשבו כמה הם נהנים ממחמאה בצורה כזאת].
 

רחים רבנן

משתמש ותיק
הוא שמע טוב טוב את המחמאה, הוא יזכור אותה מילה במילה גם עוד 30 שנה ויחזור עליה בכל מיני וריאציות, בדרך אגב, ורק בשביל להמחיש משהו אחר וכו'.

אלא בגלל שהוא בעיני עצמו "מר מושלם" הוא מאוד מפחד מביקורת של אנשים אחרים והוא כל היום עסוק ב"לרצות" את כולם כדי שחס ושלום לא יהיה אחד בעולם שיחשוב שהוא "חסר" או "לא בסדר" חס ושלום, כי אז הוא יהיה גמור. כי הוא עדיין לא סגור על עצמו מי הוא ומה הוא, וכל כולו "תלוי בדעת אחרים"- עליו.

ואז כשמגיע הפרגון שבשבילו הוא כ"כ התאמץ והקריב נתחים מגופו ומזמנו בשבילו, הוא לא יודע איפה לשים את עצמו, מצד אחד הנה הגיע הרגע המיוחל, מצד שני "בטוח שהוא לא מתכוון באמת"- הרי אני יודע בדיוק מי אני- אחד שלא יודע עדיין מי הוא, ולכן לא יכול להחליט לבד האם הפרגון הזה נכון- כי אם הוא היה יודע מי הוא, הוא גם לא היה צריך את המפרגן כי הוא יודע זאת על עצמו "לבד", והוא רק היה אומר למפרגן "נכון, צודק, גם אני חושב שאני ממש מוכשר בתחום הזה".

בקיצור הוא במצב המאוד מאוד לא נעים של גילוי הצורך שלו באחרים שיגדירו אותו ויאשרו אותו, וזה מצב נורא, זה כמו הזמן שאדם שהיה אמיד מגלה את אוזן חבירו שאין לו כסף ללחם וחלב. שפניו משתנות ככרום.

והמפרגן לא צריך לכעוס, רק להבין לליבו ולהתפלל.
והמתפרגן ישתדל להבין את עניינו, משמעותו ומקומו בעולם (בראש ובראשונה ע"י תפיסת האמונה באופן מוחשי וטבעי ומובן ולא מלומדה או כפתי יאמין לכל דבר) וכך יותר ויותר יהיה "מאושר" באישור העצמי, ולא יזדקק לא למפרגנים ולא לפרגונים, לא לרופאים ולא לרפואות. וודאי שלא יבוא לידי מבוכה אלא ישמח בהכרה במעלתו שיוצא טבעו בעולם.
 

מענה לשון

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
תופעה נפוצה שיש כאלו שמסרבים לקבל מחמאה ודוחים אותה בתירוצים שונים.
כמובן שלפעמים זה מביא תסכול רב וייאוש למי שבסה"כ ניסה לפרגן ולעודד... ופעמים שהוא גם קצת כועס על השני שדוחה את המתנה שלו.

אך באמת במבט שני, הרי לכל אדם יש דעה מאוד מגובשת על עצמו, ותמיד תמיד התגבשה דעתו הנ"ל רק לאחר טחינה עצמית עד דק במשך זמן זמנים טובא (כי אין דבר בעולם שמעסיק אותך קורא חביב יותר מהשאלה שלך על עצמך - מי אני ומה שמי ומהי חשיבותי וערכי וטבעי ותפקידי וכוחי וכשרונותי/כשלונותי והצלחותי ופעולותי ומחדלי וכו')
אז למה שברגע אחד הוא יעשה 'סוויטש בראש' וישנה את דעתו על עצמו? ועוד בעקבותיך אתה? הרי אתה בכלל אינך מכירו כמו שהוא מכיר את עצמו! (כך הוא חושב)

לכן צריך קצת להתאזר בסבלנות ולנסות מכל הכיוונים עד שמצליחים לשכנע בנאדם בערכו שלו - בניגוד לדעתו על עצמו.

ב. פעמים שהמחמאה באה ממישהו שמאוד מפחדים לקבלה ממנו.
ולא, לא דוקא בגלל שהמחמיא הלז הוא מפחיד באמת, אלא בגלל שיש/היתה/עלולה להיות לו דעה בקורתית כלשהי על מקבל המחמאה (גם אם זה ביקורת בענין אחר לגמרי)
וכעת זה עוד יותר מובן שהוא מתנגד לקבל את המחמאה כי היא מסבכת אותו בהרגשה שכביכול הוא צריך להזדהות עם הגברא ה'ביקורתי' ועם דעותיו.
שהרי אין ערך למילה טובה של המחמיא הנ"ל אא"כ מאמינים שמילה שלו היא אכן מילה, וסברא שלו היא סברא, ודעה שלו היא דעה, והערכה שלו היא הערכה.


נפק"מ לפרגן למי שצריך ולא להיבהל מההתנגדות שלו אלא לומר בוודאות את מעלותיו, ולהשתדל להוכיח אותם בראיות, ואחר כל זה לחכות לשעת הכושר שבה הוא יפתח מאליו את ליבו לקבל את מה שאמרו לו.

אתה כותב בצורה בהירה ומדהימה!
חיילך לאורייתא!
איך המחמאה?
 

הערשלה

משתמש ותיק
מענה לשון אמר:
מתאהב על ידך אמר:
תופעה נפוצה שיש כאלו שמסרבים לקבל מחמאה ודוחים אותה בתירוצים שונים.
כמובן שלפעמים זה מביא תסכול רב וייאוש למי שבסה"כ ניסה לפרגן ולעודד... ופעמים שהוא גם קצת כועס על השני שדוחה את המתנה שלו.

אך באמת במבט שני, הרי לכל אדם יש דעה מאוד מגובשת על עצמו, ותמיד תמיד התגבשה דעתו הנ"ל רק לאחר טחינה עצמית עד דק במשך זמן זמנים טובא (כי אין דבר בעולם שמעסיק אותך קורא חביב יותר מהשאלה שלך על עצמך - מי אני ומה שמי ומהי חשיבותי וערכי וטבעי ותפקידי וכוחי וכשרונותי/כשלונותי והצלחותי ופעולותי ומחדלי וכו')
אז למה שברגע אחד הוא יעשה 'סוויטש בראש' וישנה את דעתו על עצמו? ועוד בעקבותיך אתה? הרי אתה בכלל אינך מכירו כמו שהוא מכיר את עצמו! (כך הוא חושב)

לכן צריך קצת להתאזר בסבלנות ולנסות מכל הכיוונים עד שמצליחים לשכנע בנאדם בערכו שלו - בניגוד לדעתו על עצמו.

ב. פעמים שהמחמאה באה ממישהו שמאוד מפחדים לקבלה ממנו.
ולא, לא דוקא בגלל שהמחמיא הלז הוא מפחיד באמת, אלא בגלל שיש/היתה/עלולה להיות לו דעה בקורתית כלשהי על מקבל המחמאה (גם אם זה ביקורת בענין אחר לגמרי)
וכעת זה עוד יותר מובן שהוא מתנגד לקבל את המחמאה כי היא מסבכת אותו בהרגשה שכביכול הוא צריך להזדהות עם הגברא ה'ביקורתי' ועם דעותיו.
שהרי אין ערך למילה טובה של המחמיא הנ"ל אא"כ מאמינים שמילה שלו היא אכן מילה, וסברא שלו היא סברא, ודעה שלו היא דעה, והערכה שלו היא הערכה.


נפק"מ לפרגן למי שצריך ולא להיבהל מההתנגדות שלו אלא לומר בוודאות את מעלותיו, ולהשתדל להוכיח אותם בראיות, ואחר כל זה לחכות לשעת הכושר שבה הוא יפתח מאליו את ליבו לקבל את מה שאמרו לו.

אתה כותב בצורה בהירה ומדהימה!
חיילך לאורייתא!
איך המחמאה?
בעיני המחמאה חלולה, מילים כמו מדהים, יפה מהמם, וכדו' אלו מילים חלולות וחסרות תוכן.
רק ילד יכול להנות ממילים אלו, מבוגר יתבייש בעיני עצמו אם יהנה.

לעומת זאת אתן לך מחמאה שלדעתי מוצלחת יותר.
ראיתי את המחמאה שכתבת ואת האיחול, זה כמובן מעיד על טוב ליבך העולה על גדותיו ומשפיע לסובביו, על יכולת שימת לב והענקה לאחר.
חיילך לאורייתא שכך תזכה להמשיך להעניק ולהשפיע לכל סובביך מטובך.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
חוזר ומגיד אמר:
הסירוב לקבל מחמאה נובע ע"פ רוב מגאווה (שכיום מכונה חוסר ביטחון עצמי) כאילו אני איזה מסכן שצריך לקבל מחמאה והרי אני וכו' וכו',
אדם שמידותיו מתוקנות מקבל בשמחה כל מחמאה, ואף נהנה ממנה.
בא נמשל משל:
מישהו מעם ישראל ניגש למשה רבנו, ומתחיל לשבח אותו ולהחמיא לו ואומר לו "משה משה איזה גדול אתה, וחכם, ואתה הנביא הגדול מכל הנביאים, וצדיק הכי גדול בעם ישראל, וכו' וכו'.
ומשה עונה לו "זה לא גדלות שלי, הכל הוא אך ורק מתנת השי"ת, ובכוחות שניתנו לי הייתי באמת אמור להגיע הרבה יותר גבוה וכו' וכו'.
האם לדעתך זה נובע מגאוה אצל משה רבנו ח"ו, או אדרבה, דוקא להיפך, מזה ש-"והאיש משה ענו [עניו] מאד מכל האדם אשר על־פני האדמה"??
 

0548415779

משתמש ותיק
מי אמר שצריך לעשות. תחמיא ואם יקבל יקבל ואם לאו, עשית את שלך.
 

חוזר ומגיד

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
חוזר ומגיד אמר:
הסירוב לקבל מחמאה נובע ע"פ רוב מגאווה (שכיום מכונה חוסר ביטחון עצמי) כאילו אני איזה מסכן שצריך לקבל מחמאה והרי אני וכו' וכו',
אדם שמידותיו מתוקנות מקבל בשמחה כל מחמאה, ואף נהנה ממנה.
בא נמשל משל:
מישהו מעם ישראל ניגש למשה רבנו, ומתחיל לשבח אותו ולהחמיא לו ואומר לו "משה משה איזה גדול אתה, וחכם, ואתה הנביא הגדול מכל הנביאים, וצדיק הכי גדול בעם ישראל, וכו' וכו'.
ומשה עונה לו "זה לא גדלות שלי, הכל הוא אך ורק מתנת השי"ת, ובכוחות שניתנו לי הייתי באמת אמור להגיע הרבה יותר גבוה וכו' וכו'.
האם לדעתך זה נובע מגאוה אצל משה רבנו ח"ו, או אדרבה, דוקא להיפך, מזה ש-"והאיש משה ענו [עניו] מאד מכל האדם אשר על־פני האדמה"??
לא מתיימר לענות בשם משה רבנו.

רק תחשוב על אי מי שאתה מכיר שאתה מחזיקו לבעל מידות טובות 
תיגש אליו ותחמיא לו
המילה הראשונה שהוא יאמר זה 'תודה רבה' ולאחמ''כ הוא יאמר את מה שכתבת.
אדם שמתחיל מהמשפט שכתבת הוא נהנה מהמחמאה רק הוא לא יראה לך את זה מחמת הגאווה, לכן הוא מיד ניגש לשבח את בוראו...
 
 

חוזר ומגיד

משתמש ותיק
חזק אמר:
חוזר ומגיד אמר:
.מגאווה (שכיום מכונה חוסר ביטחון עצמי) .

תוכל להסביר את מה לגאווה עם חוסר בטחון עצמי?
הרבה הסברים יתנו הפסיכולוגים לחב''ע
הכוונה שלי היא שהשורש מתחיל מגאווה (רק מדגיש שלא תמיד בהכרח מדובר על גאווה שלילית) 
 
חלק עליון תַחתִית