הקדמה: לרוב חברי הפורום איני צריך להקדים שאני ליטאי שורשי, ונפש החיים הוא מדריכי, אבל משום החשש שמא יש כמה חדשים שאינם יודעים, אני בכל זאת מדגיש זאת [והנפק"מ שאיני שואל כדי לפרוך, אלא כדי להבין באמת, והמטרה שלי בסוף לצאת עם תשובה ולא להישאר עם שאלה, והחילוק כמובן עצום].
הנה, כל מי שעבר על נפש החיים יודע, שהנפש החיים משתדל מאוד להוכיח שלימוד תורה אינה "עוד מצוה" [שזה דבר עצום בפני עצמו כמובן], אלא היא גבוהה למעלה למעלה מכל המצוות וכו', וחלק גדול מאוד מיסוד זה בונה על דברי הזוהר הקדוש שבהרבה מקומות מעלה את התורה לרום הפסגה,
והנה אותו הזוהר הקדוש יחד עם מה שמרומם מאוד את לימוד התורה באין ספור מקומות, יש גם עניין נוסף שמרומם לא פחות לכאו', והוא עניין שמירת הברית, שמוזכר בזוהר מאות פעמים בהפלגות נוראות המראות שממש הכל עומד על בסיס זה, ורק אזכיר דוגמא אחת [מפרשת מקץ קצ"ז א]- יוסף דנטר ליה לברית זכה לאתעטרא באתריה וזכה למלכותא דלעילא ולמלכותא דלתתא ועל דא [highlight=yellow]כל מאן דנטר ברית קדישא כאילו קיים אורייתא קדישא כולה דהא ברית שקיל ככל אורייתא[/highlight] ע"כ.
והנה זה פלא, בעניין זה יש ממש התעלמות בנפש החיים, ולמעשה בכל הספרים של ממשיכי דרכו, כאילו לא קיים עניין זה בכלל, כאילו אין שו"ע שמכנה עבירה ידועה כהעבירה הכי גדולה בתורה,
מה הפשט?
ויש כאן גם שאלה על התוצאה בפועל [עכ"פ ההנהגה בפועל]: בנינו יכול לגדול בישיבה שנים רבות, ופשוט לא להיות מודע שיש נושא כזה ושהוא כל כך חמור, הוא לעולם לא שומע שום שיחה על עניין זה, לא מזדמן לו לקרא בספרי חכמי המוסר אזהרות על זה, ואם לא הגיע לפרק זה במסילת ישרים, יעברו שנים רבות ולא יתקל בו באופן הרגיל.
איך בכלל אנחנו -שתמיד מחפשים כמה שיותר לחנך לדקדוק המצוות בכל מילתא דשכיח- פשוט מתעלמים מאחד הדברים שפשוט מאוד שהוא שכיח, שהרי כהגדרת אחד המשגיחים- לאדם יש "תובע" בתוכו?
וכי תימא משום שיצא שכרו בהפסדו, כי הדיבור על זה מעורר המחשבה וכו',
זה עוד יותר תמוה לי, הרי אנו לומדים עם בנינו כל ענייני עריות בעיון גדול, ובנינו הרי מורגלים לחשוב, זאת אומרת שהם חושבים רבות על "ביאה" אם הוא מעשה קניין או "מעשה אישות", ועל כך שחופה היא צורך ביאה, ושביאה וכסף הנאתן מרובות, ושלתוה"ר אולי כל הקניין שיש לבעל באישה הוא שעבוד לתשמיש, ונדר על תשמיש לא חל כי היא משועבדת לבעלה, ומתפלפלים אם "עונה" הוא דבר שבאיסור או בממון כי ניתן למחילה וכו' וכו', שעות על גבי שעות ממש מונחים במושגים אלו דנים בהם ודשים בהם, ובישיבות שמושפעים מדרך הגאון ר' יוסל שרייבר שליט"א [שהשמועה אומרת שבקרוב יכהן באחת הישיבות המפורסמות בארץ], אזי גם מהרהרים רבות במהותם של דברים, וממש חיים אותם, ואם באים מתנגדינו ושואלים הייתכן, תשובתנו- דברי תורה אינם מקבלים טומאה ואינם מטמאים ואינם גורמים נזקים,
ושאלתי, דווקא דברי ה' שמורה לנו איך לנהוג בעניין זה, ורוצה לדבר אלינו ולומר לנו תיזהר מחטא זה וכו', דווקא את זה אנו צריכים לחסום ולהעלים מבנינו, כי זה יטמא אותם
הייתכן?