יושב אוהלים
משתמש ותיק
יש סיפור מפורסם שבא יהודי להגרי"ז ז"ל באמצע החודש ורצה לתת לו תרומה שקיבל מתורם בחו"ל עבור תשלום המילגה החודשית שהיה משלם בראש חודש לתלמידיו.
הגרי"ז סירב לקבלו ממנו, וטענתו בפיו - "את המילגה של ראש חודש שעבר כבר שילמתי במלואו, ועוד יש די הרבה זמן עד ראש חודש הבא, נמצא שאני לא צריך את הכסף עכשיו. והמתין הנותן עד יום ראש חודש ואז העביר להגרי"ז את הכסף, וקבלו הגרי"ז ממנו. [ע"כ הסיפור].
ובאתי בזה לשאול אם יש מישהו מחו"ר הפורום שיודעים להסביר את הסיפור הזה, ולמה לא קיבלו הגרי"ז גם כאשר עדיין לא היה צריך את הכסף באותו יום שרצה לתת לו בתחילה.
אם זה משום שבלקיחתו הכסף בזמן שאינו צריך לו זה כחיסרון בביטחון בה', וכענין שאמרו (סוטה מח:) רבי אליעזר הגדול אומר כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה, לכאורה זה אינו, שהרי מאן יימר לן שהקב"ה רוצה לתת לו את הכסף בדווקא ביום שהוא צריך לו, שמא רוצה הקב"ה לתת לו את זה יותר מוקדם, והבן אדם הזה שנותן לו את הכסף מהתורם שקיבלו ממנו, זהו הדרך שהחליט הרב"ה לתת לו את הכסף עבור התשלום לראש חודש הקרוב.
ואינו דומה לגמ' מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר שאינו אלא מקטני אמנה, שהרי שם אינו רואה שנותנים לו את הפת של מחר היום, אלא יש לו רק פת להיום ולא למחר, והוא דואג ואומר "מה אוכל למחר", זה באמת מקטני אמנה, כיון שאינו בוטח בה' שיהיה לו את הפת שצריך למחר, אבל כאן שכבר שלחו לו את ה'פת' למחר למה יחסר לו במידת הביטחון אם יקבלנו.
אשמח מאוד אם מישהו יסביר את הדברים.
[לכל החברים שסוברים שאין לדון בסיפורים של גדולים, כי הם לא יותר מ'סיפורים', להם אומר, "לכם לא שאלתי את שאלתי, ולגבכם שיהיה כאילו לא נפתח האשכול הזה בכלל, ולא דיברתי אלא לאלה שסוברים ש'תורה היא וללמוד אני צריך', ויש מה לדון כאן. - וכן על דרך זה אני מבקש מכל הקוראים שלא להפוך את נושא האשכול לדיון אם אכן ראוי לדון בביאור מעשה הגדולים או לא]
הגרי"ז סירב לקבלו ממנו, וטענתו בפיו - "את המילגה של ראש חודש שעבר כבר שילמתי במלואו, ועוד יש די הרבה זמן עד ראש חודש הבא, נמצא שאני לא צריך את הכסף עכשיו. והמתין הנותן עד יום ראש חודש ואז העביר להגרי"ז את הכסף, וקבלו הגרי"ז ממנו. [ע"כ הסיפור].
ובאתי בזה לשאול אם יש מישהו מחו"ר הפורום שיודעים להסביר את הסיפור הזה, ולמה לא קיבלו הגרי"ז גם כאשר עדיין לא היה צריך את הכסף באותו יום שרצה לתת לו בתחילה.
אם זה משום שבלקיחתו הכסף בזמן שאינו צריך לו זה כחיסרון בביטחון בה', וכענין שאמרו (סוטה מח:) רבי אליעזר הגדול אומר כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה, לכאורה זה אינו, שהרי מאן יימר לן שהקב"ה רוצה לתת לו את הכסף בדווקא ביום שהוא צריך לו, שמא רוצה הקב"ה לתת לו את זה יותר מוקדם, והבן אדם הזה שנותן לו את הכסף מהתורם שקיבלו ממנו, זהו הדרך שהחליט הרב"ה לתת לו את הכסף עבור התשלום לראש חודש הקרוב.
ואינו דומה לגמ' מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר שאינו אלא מקטני אמנה, שהרי שם אינו רואה שנותנים לו את הפת של מחר היום, אלא יש לו רק פת להיום ולא למחר, והוא דואג ואומר "מה אוכל למחר", זה באמת מקטני אמנה, כיון שאינו בוטח בה' שיהיה לו את הפת שצריך למחר, אבל כאן שכבר שלחו לו את ה'פת' למחר למה יחסר לו במידת הביטחון אם יקבלנו.
אשמח מאוד אם מישהו יסביר את הדברים.
[לכל החברים שסוברים שאין לדון בסיפורים של גדולים, כי הם לא יותר מ'סיפורים', להם אומר, "לכם לא שאלתי את שאלתי, ולגבכם שיהיה כאילו לא נפתח האשכול הזה בכלל, ולא דיברתי אלא לאלה שסוברים ש'תורה היא וללמוד אני צריך', ויש מה לדון כאן. - וכן על דרך זה אני מבקש מכל הקוראים שלא להפוך את נושא האשכול לדיון אם אכן ראוי לדון בביאור מעשה הגדולים או לא]