השגחה פרטית

מבשן אשיב

משתמש ותיק
תורה נביאים כתובים גמ' רמב''ם וכו'
עוד לא הבנתי את כוונת השואל איני חושדו שכופר בשכר ועונש וגם לא במאמרי חז''ל של 'היכי דמי יסורים' ו'אין אדם נוקף' וכדו' א''כ מה השאלה? נא לפרט
 
חושב מבחוץ אמר:
השגחה פרטית
זה אחד מי"ג עיקרי הדת, 'והיסוד העשירי שהוא יתעלה יודע מעשה בני אדם ולא הזניחם, ולא כדעת האומר עזב ה' את הארץ, אלא כמו שאמר גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם'.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
יש אמרה ידועה של מרן הגרי"ז, שבענייני אמונה, מה שכתוב בסידור הוא פסק מוחלט ואין לנטות ימין ושמאל.
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
פינחס רוזנצוויג אמר:
חושב מבחוץ אמר:
השגחה פרטית
זה אחד מי"ג עיקרי הדת, 'והיסוד העשירי שהוא יתעלה יודע מעשה בני אדם ולא הזניחם, ולא כדעת האומר עזב ה' את הארץ, אלא כמו שאמר גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם'.
כתוב שהוא לא הזניח לעניין ידיעת מעשי בנ"א.
אך מניין לניהול כל מצבו?
 
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
הביא הרב @אברך כמה מקורות.
וממה שמובא שם מרבותינו הראשונים מובא שיש השגחה פרטית,
אך זה לא מה שאנו קוראים לה היום,
אלא זה לעניין שכר ועונש.

ועוד האם זה מעקרי האמונה?
 

יוספזון

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
הביא הרב @אברך כמה מקורות.
וממה שמובא שם מרבותינו הראשונים מובא שיש השגחה פרטית,
אך זה לא מה שאנו קוראים לה היום,
אלא זה לעניין שכר ועונש.

ועוד האם זה מעקרי האמונה?
אני מתלבט אם מותר  לענות או לא.
אך 'אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה' אלו דברי חז"ל.
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
הביא הרב @אברך כמה מקורות.
וממה שמובא שם מרבותינו הראשונים מובא שיש השגחה פרטית,
אך זה לא מה שאנו קוראים לה היום,
אלא זה לעניין שכר ועונש.

ועוד האם זה מעקרי האמונה?
עשה עושה ויעשה לכל המעשים

אני מעדיף לא להוסיף ולהיות חלק מהדיון.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
לפני שצועקים פה על פותח האשכול, אל תשכחו שהיה פולמוס ידוע בהיסטוריה היהודית, כיום בעיקר בהשפעת הבעש''ט אנו חונכנו שכל דבר הקורה בטבע הוא בהשגחה מכוונת, וכן הוא פשוט על פי הקבלה, אבל בעבר זה לא היה ברור כלל, וכמדומני שהרמב''ם במורה לא ס''ל הכי, והיינו הא פשיטא דאין אדם נוקף (מקבל מכה) אצבעו וכו', זה כבר כתוב בחז''ל בלא חולק, הנידון בעיקר היה על כל דבר בטבע כגון שקנה קש נופל מעגלה האם בהשגחה הוא נופל לרוחב ולא לאורך או על זה אין השגחה.
דהיינו היו גויים שסברו שעזב ה' את הארץ, וזה כפירה בעיקרי הדת ללא ספק, לגבי שאדם נוקף אצבעו זה מבואר בחז''ל וזה גם מעיקרי הדת, אבל לגבי הדברים בטבע היה אסכולות בזה בזמן חיבור המורה, וכיום נוקטים כדבר פשוט שיש השגחה גם על זה, וגדולי החסידות ממש גינו את הראשונים שסברו אחרת, לגבי כל הקורה עם האדם דהיינו דברים זניחים הקורים עמו, ודאי נראה שזה בכלל דברי חז''ל כל הנוקף וכו', כך שכפי הנראה בזה לא היה ויכוח מעולם.
 

כי הם חיינו

משתמש ותיק
יוספזון אמר:
אך 'אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה' אלו דברי חז"ל
לכוארה הלשון נוקף אין משמעותו זוקף, אלא מלשון מכה,
דהיינו שאין מגיע צער לאדם אא"כ מכרזים עליו,
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
אמונת אומן אמר:
חושב מבחוץ אמר:
הביא הרב @אברך כמה מקורות.
וממה שמובא שם מרבותינו הראשונים מובא שיש השגחה פרטית,
אך זה לא מה שאנו קוראים לה היום,
אלא זה לעניין שכר ועונש.

ועוד האם זה מעקרי האמונה?
עשה עושה ויעשה לכל המעשים

אני מעדיף לא להוסיף ולהיות חלק מהדיון.


לכל הכועסים,
גם לי זה עד אתמול זה היה ברור,
ולא ידעתי מקור לזה.
מאתמול אני התחלתי לחשוב מניין לי הדבר הזה,
זה שרב פלוני כך אמר בדרשה,
זה לא מספיק לי,

מה הלחץ של כולם,
מה קרה?

עיין ברמב"ם בפנים (כידוע הוא לא כתה את הי"ג עקרים שבסידור אלא הוא כתב בארוכה כמו שמובא בפרק חלק)
ושם רואים שזה הולך על יצירת האדם ולא על המשך ההשגחה בכל ענייניו.

 
 

יוספזון

משתמש ותיק
כי הם חיינו אמר:
יוספזון אמר:
אך 'אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה' אלו דברי חז"ל
לכוארה הלשון נוקף אין משמעותו זוקף, אלא מלשון מכה,
דהיינו שאין מגיע צער לאדם אא"כ מכרזים עליו,
ומה זה אם לא השגחה 'פרטית'?
 
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
כי הם חיינו אמר:
יוספזון אמר:
אך 'אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה' אלו דברי חז"ל
לכוארה הלשון נוקף אין משמעותו זוקף, אלא מלשון מכה,
דהיינו שאין מגיע צער לאדם אא"כ מכרזים עליו,
ככה רואים המפרשים שם.
תודה.
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
יוספזון אמר:
כי הם חיינו אמר:
יוספזון אמר:
אך 'אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה' אלו דברי חז"ל
לכוארה הלשון נוקף אין משמעותו זוקף, אלא מלשון מכה,
דהיינו שאין מגיע צער לאדם אא"כ מכרזים עליו,
ומה זה אם לא השגחה 'פרטית'?
השגחה בשכר ועונש זה  מעיקרי היהדות.
ומבואר בגמ' שגם שכר ועונש בעולם הזה זה מושגח (ולא רק אחר 120)

אך מנין בכל הדברים.
ובכל אופן אשמח לקבל מקורות מרבותינו הראשונים שהעמידו את הדבר בבירור ולא מציטטות מהגמ'.
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
מנלן שיש השגחה פרטית לכל יהודי?
האם חובה להאמין בזה?
עיין באברבנאל עמוס פרק ג וז"ל:
"והדבר אשר דבר עליכם הוא אומרו יתברך רק אתכם ידעתי וגומר כלומר הנה שאר האומות איני משגיח בהם השגחה פרטית ולכן לא אביט בכל עונותיהם להענישם עליהם, אבל אתכם ידעתי בהשגחה פרטית והשגחתי בכם יותר מבכל משפחות האדמה".

ועיין באלשיך איוב פרק לט וז"ל:
"הידעת עת לדת יעלי סלע וכו'. עוד הביטה וראה השגחה פרטית אפילו בבהמה גם בבני האדם, והוא הנה ארז"ל כי בעת לדת יעלת סלע, עולה לראש הסלע וכורעת לילד, והקב"ה מזמין לה נשר ומקבל הולדות בכנפיו ומצילם שלא יפלו, וכן ארז"ל באילות השדה שאינה יולדת אלא ע"י שברגע הלידה, מזמין לה הקדוש ברוך הוא נחש ונושך לה באותו מקום ויולדת, ואלמלא כן היה נבקע כרסה ומתה, ועל השגחת ב' הדברים האלה אמר, על הא', הידעת עת לדת יעלי סלע כלומר כדי שתזמין לה נשר כמוני היודע והעושה בהשגחתי, מזמין הנשר בעת וברגע האמתי. ועל השנית אמר חלל אילות שהוא הנחש, האם תשמור אותו שיהא מוכן אל העת ההיא, כלומר, כי אין זה כ"א בהשגחתי שאדע העת ומזמין ומקרב הנחש ומכריחו לעשות הדבר".

ועיין במעשי ה' מעשי אבות פרק כא (פרשת וירא) וז"ל:
"עוד דע לך, שזה מבואר שההיקש השכלי לא יחייב כלל שהשם יתברך ישגיח בפרטי המין האנושי, אחרי היותו שפל מחומר קרוץ וסופו לעפר, אם לא שעינינו ראו את גדלו ואת ידו החזקה בבואו לקחת לו גוי מקרב גוי במסות (דברים ד, לג), ועל פי תורתנו תמימה המכרזת ואומרת (ויקרא כ, ה) ושמתי פני באיש ההוא, שהרי משגיח בפרטים, וכן ראינו מה שהשגיח על שלשת האבות ועל בניהם, ואנחנו צאן מרעיתו שהיינו מושגחים השגחה פרטית, ומזה נתאמת אצלנו על נכון היותו משגיח בפרטים, שכן גזרה חכמתו יתברך, כי לפי רוב גדולתו והפלגת שפלותנו אין אנו ראויים לכך, רק בחסדו ורוב טובו גזרה כן חכמתו יתברך, שכן אמר דוד (תהלים קמד, ג) מה אדם ותדעהו ובן אנוש ותחשבהו". 

ועיין בדעת תבונות גילוי יחוד ה' יסוד הבריאה וז"ל:
"ואמנם המאמין ביחוד ומבין ענינו, צריך שיאמין שהקב"ה הוא אחד יחיד ומיוחד, שאין לו מונע ומעכב כלל ועיקר בשום פנים ובשום צד, אלא הוא לבדו מושל בכל. לא מבעיא שאין רשות נגדו ח"ו, אלא הוא עצמו בורא הטוב והרע, כענין הכתוב (ישעיה מה, ז): "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה". שאין אחר תחתיו שיהיה לו שליטה בעולם, דהיינו שאין שום שר ולא שום כח שני, כמו שחשבו עובדי עבודה זרה. ולא עוד, אלא שהוא לבדו משגיח על כל בריותיו השגחה פרטית, ואין שום דבר נולד בעולמו אלא מרצונו ומידו, ולא במקרה, ולא בטבע, ולא במזל; אלא הוא השופט כל הארץ וכל אשר בה, וגוזר כל אשר יעשה בעליונים ובתחתונים, עד סוף כל המדרגות שבכל הבריאה כולה".

מקווה שזה מספיק לך.
 

בית מתתניק

משתמש רגיל
הענין הוא עיקר אמונת ישראל שמכל דבר ודבר עולה כבוד שמים. ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר. וזה בהכרח ע"י שיש מכוון לכל דבר ודבר. אבל אי"ז סותר שיש 'הנהגה כללית', שיש סיבה משותפת לכמה פרטים, והוא גם בשורשו השגחה פרטית. אלא שכיון שיש סיבה משותפת נקרא 'הנהגה כללית'.
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
לפני שצועקים פה על פותח האשכול, אל תשכחו שהיה פולמוס ידוע בהיסטוריה היהודית, כיום בעיקר בהשפעת הבעש''ט אנו חונכנו שכל דבר הקורה בטבע הוא בהשגחה מכוונת, וכן הוא פשוט על פי הקבלה, אבל בעבר זה לא היה ברור כלל, וכמדומני שהרמב''ם במורה לא ס''ל הכי, והיינו הא פשיטא דאין אדם נוקף (מקבל מכה) אצבעו וכו', זה כבר כתוב בחז''ל בלא חולק, הנידון בעיקר היה על כל דבר בטבע כגון שקנה קש נופל מעגלה האם בהשגחה הוא נופל לרוחב ולא לאורך או על זה אין השגחה.
דהיינו היו גויים שסברו שעזב ה' את הארץ, וזה כפירה בעיקרי הדת ללא ספק, לגבי שאדם נוקף אצבעו זה מבואר בחז''ל וזה גם מעיקרי הדת, אבל לגבי הדברים בטבע היה אסכולות בזה בזמן חיבור המורה, וכיום נוקטים כדבר פשוט שיש השגחה גם על זה, וגדולי החסידות ממש גינו את הראשונים שסברו אחרת, לגבי כל הקורה עם האדם דהיינו דברים זניחים הקורים עמו, ודאי נראה שזה בכלל דברי חז''ל כל הנוקף וכו', כך שכפי הנראה בזה לא היה ויכוח מעולם.
ז"ל המקובל הרמ"ק לא תהיה השגחה פרטית על שור מן השוורים או על שה מן הצאן, אלא על כל המין כולו יחד יהיה ההשגחה"; (שיעו"ק פנ"ד)
ז"ל המקובל הרמח"ל במאמר העקרים "כי ההשגחה בשאר המינים הוא לקיום המין ההוא ]...[ והנה ישגיח בפרטי כל מין ומין למה שמגיע מהם אל כלל המין כולו, אך לא למה הם אישים"
ומהגר"י הלל שמעתי שאותם העושים בזה מחלוקת של גדולי החסידות על הראשונים לא ירדו לסוף דעתם, כי זה ברור לכו"ע שאין שום דבר בעולם הזה שיעשה במקרה, ואפילו כל צמח וצמח יש לו מלאך ממונה עליו שאומר לו גדל, אלא שהחילוק בין השגחה פרטית להשגחה כללית הוא, שאצל יהודי הוא מושגח באופן פרטי מצד מה שנוגע איליו, שיש חשבון איתו מה יהיה איתו, אבל ההשגחה בצמחים ובעלי חיים אינם לגופם, אלא לצורך קיום העולם, וזה הכוונה שההנהגה שלהם כללית, וח"ו שיש בעולם משהו שנעשה מאיליו
 

הערשלה

משתמש ותיק
ונחנו מה אמר:
כי זה ברור לכו"ע שאין שום דבר בעולם הזה שיעשה במקרה, ואפילו כל צמח וצמח יש לו מלאך ממונה עליו שאומר לו גדל, אלא שהחילוק בין השגחה פרטית להשגחה כללית הוא, שאצל יהודי הוא מושגח באופן פרטי מצד מה שנוגע איליו, שיש חשבון איתו מה יהיה איתו,

אמת!
וההסבר הוא בגלל שיש לאדם בחירה ממילא יש התייחסות לבחירה שלו הן לשכר והן לעונש.
אלא שנראה לי שגם בצמחים ובבע"ח במקום שנוגע להשגחה הפרטית לאדם, תהיה גם השגחה פרטית בהם.
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשלה אמר:
ועיין במעשי ה' מעשי אבות פרק כא (פרשת וירא) וז"ל:
"עוד דע לך, שזה מבואר שההיקש השכלי לא יחייב כלל שהשם יתברך ישגיח בפרטי המין האנושי, אחרי היותו שפל מחומר קרוץ וסופו לעפר, אם לא שעינינו ראו את גדלו ואת ידו החזקה בבואו לקחת לו גוי מקרב גוי במסות (דברים ד, לג), ועל פי תורתנו תמימה המכרזת ואומרת (ויקרא כ, ה) ושמתי פני באיש ההוא, שהרי משגיח בפרטים, וכן ראינו מה שהשגיח על שלשת האבות ועל בניהם, ואנחנו צאן מרעיתו שהיינו מושגחים השגחה פרטית, ומזה נתאמת אצלנו על נכון היותו משגיח בפרטים, שכן גזרה חכמתו יתברך, כי לפי רוב גדולתו והפלגת שפלותנו אין אנו ראויים לכך, רק בחסדו ורוב טובו גזרה כן חכמתו יתברך, שכן אמר דוד (תהלים קמד, ג) מה אדם ותדעהו ובן אנוש ותחשבהו". 

ועיין בדעת תבונות גילוי יחוד ה' יסוד הבריאה וז"ל:
"ואמנם המאמין ביחוד ומבין ענינו, צריך שיאמין שהקב"ה הוא אחד יחיד ומיוחד, שאין לו מונע ומעכב כלל ועיקר בשום פנים ובשום צד, אלא הוא לבדו מושל בכל. לא מבעיא שאין רשות נגדו ח"ו, אלא הוא עצמו בורא הטוב והרע, כענין הכתוב (ישעיה מה, ז): "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה". שאין אחר תחתיו שיהיה לו שליטה בעולם, דהיינו שאין שום שר ולא שום כח שני, כמו שחשבו עובדי עבודה זרה. ולא עוד, אלא שהוא לבדו משגיח על כל בריותיו השגחה פרטית, ואין שום דבר נולד בעולמו אלא מרצונו ומידו, ולא במקרה, ולא בטבע, ולא במזל; אלא הוא השופט כל הארץ וכל אשר בה, וגוזר כל אשר יעשה בעליונים ובתחתונים, עד סוף כל המדרגות שבכל הבריאה כולה".
יפה מאוד.
מי זה הספר מעשה ה'?
ובדברי הרמח"ל רואים כך במפורש.

ועכשיו אשאל שאילה אחרת,
מדוע בדברי רבותינו הראשונים לא מצאנו התייחסות רצינית לדבר זה,
שהוא לכאו' א"ב באמונה?
 

נוברדוק'ר

משתמש ותיק
כידוע, רבותינו הראשונים האריכו הרבה בסוגייא זו, ודעת הרבה מן הראשונים (ראה רמב"ם במורה ח"ג פי"ז, ושם פרק נ"א אריכות גדולה בזה) דיש חילוק בין רשעים לצדיקים,
וכמשכ"ת 'רגלי חסידיו ישמור' , 'לא יגרע מצדיק עיניו' , 'שומר ה' את כל אוהביו' , אבל הרשעים - אינו שומר את רגליהם, וגורע עיניו מהם, ונמסרים למקרים. 

ושורש הענין, דהצדיקים הדבקים בה' תמיד חוסים בכל עת תחת כנפיו, ולא שייך בהם כל היזק ופגע, וכמשכ"ת 'אשגבהו כי ידע שמי', וידיעה לשון חיבור, אך מי שאינו מחובר לקב"ה לא זוכה להשגחה פרטית. וכידוע זוהי סגולת ר' חיים וואלוז'ינר זי"ע, לדבק מחשבתו באין מלבדו ובזה מושגח הוא יותר מאשר שאר אדם.

וגדולה מזו מצינו בפי' הרמב"ן לאיוב (לז, ו) על הפסוק 'לא יגרע מצדיק עיניו' שמאריך שם שלא די שהרשעים אינם תחת השגחה פרטית, אלא יכולים אפי' למות במקרה, עיי"ש בדבריו, וצע"ג שסותר דבריו הנודעים בסוף פרשת בא שכל דברינו ומקרינו אין בהם טבע ומנהגו של עולם וכולם ניסים, ומן הניסים הגדולים והמפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים וכו'.

בכל אופן, מדהים לראות איך בסוגייא כה עמוקה ומורכבת, פוטרים פה כמה ניקים את הענין בכמה סימני קריאה נחרצים, ולא שמו על לב שאומר מותר קרוב למזיד הוא, שהיה לו ללמוד ולא למד. וגם אם אין לו זמן ללמוד, לפחות שלא יגיד את זה בקול...

 
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
נוברדוק'ר אמר:
כידוע, רבותינו הראשונים האריכו הרבה בסוגייא זו, ודעת הרבה מן הראשונים (ראה רמב"ם במורה ח"ג פי"ז, ושם פרק נ"א אריכות גדולה בזה) דיש חילוק בין רשעים לצדיקים,
וכמשכ"ת 'רגלי חסידיו ישמור' , 'לא יגרע מצדיק עיניו' , 'שומר ה' את כל אוהביו' , אבל הרשעים - אינו שומר את רגליהם, וגורע עיניו מהם, ונמסרים למקרים. 

ושורש הענין, דהצדיקים הדבקים בה' תמיד חוסים בכל עת תחת כנפיו, ולא שייך בהם כל היזק ופגע, וכמשכ"ת 'אשגבהו כי ידע שמי', וידיעה לשון חיבור, אך מי שאינו מחובר לקב"ה לא זוכה להשגחה פרטית. וכידוע זוהי סגולת ר' חיים וואלוז'ינר זי"ע, לדבק מחשבתו באין מלבדו ובזה מושגח הוא יותר מאשר שאר אדם.

וגדולה מזו מצינו בפי' הרמב"ן לאיוב (לז, ו) על הפסוק 'לא יגרע מצדיק עיניו' שמאריך שם שלא די שהרשעים אינם תחת השגחה פרטית, אלא יכולים אפי' למות במקרה, עיי"ש בדבריו, וצע"ג שסותר דבריו הנודעים בסוף פרשת בא שכל דברינו ומקרינו אין בהם טבע ומנהגו של עולם וכולם ניסים, ומן הניסים הגדולים והמפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים וכו'.


 

ההסבר לזה הוא, שאין דבר שנעשה בעולם בלא רצון ובלא השגחתו, משל למה הדבר דומה לאדם שרואה רוח שמגיעה ומעיפה כס חד פעמית, הוא לא יקום וימנע ממנה לעוף, אבל כוס זכוכית הוא לא יתן לה לפול,
הנמשל הקב"ה עושה הכל ורואה הכל, אלא שאם הוא מזמן סערה למקום מסוים, הוא ימלט משם צדיק, אבל רשע שנמצא שם (גם בהשגחה) הקב"ה יתן לו לעוף ברוח, ומיושבים דברי הרמב"ן.
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
ונחנו מה אמר:
כי זה ברור לכו"ע שאין שום דבר בעולם הזה שיעשה במקרה, ואפילו כל צמח וצמח יש לו מלאך ממונה עליו שאומר לו גדל, אלא שהחילוק בין השגחה פרטית להשגחה כללית הוא, שאצל יהודי הוא מושגח באופן פרטי מצד מה שנוגע איליו, שיש חשבון איתו מה יהיה איתו,

אמת!
וההסבר הוא בגלל שיש לאדם בחירה ממילא יש התייחסות לבחירה שלו הן לשכר והן לעונש.
אלא שנראה לי שגם בצמחים ובבע"ח במקום שנוגע להשגחה הפרטית לאדם, תהיה גם השגחה פרטית בהם.

זו בדיוק כוונת הגר"י הלל, שהקב"ה ישלח פרפר למקום מסויים בשביל אדם, או בשביל קיום הבריאה, אבל כביכול לא מעניין את הקב"ה מה יהיה עם הפרפר, רק מצד חלקו בבריאה
 

לעצמו נברא

משתמש ותיק
באיוב לו לא יגרע מצדיק עיניו
ועיין בארוכה ברמב"ן המצ"ב
https://www.mgketer.org/mikra/29/36/1/mg/38
וממה שכתבו כדבר פשוט על ההשגחה על מין האדם
ברמב"ן המצ"ב ובחינוך בשילוח הקן ועוד
מבואר שהוא ענין לצדיקים כפי אמונתם
ומי שחסר באמונתו הוא משולח ונעזב ליד המקרים , הרי להדיא שיש מערכת של טבע גם כלפי האדם.
ועיין בארוכה בשפתי חיים אמונה והשגחה שהאריך וסידר בצורה ברורה את כל השיטות בענין.
בסופו של דבר ברור שיש מערכת של טבע בעולם לפחות כלפי הבע"ח והגוים ושיטת כל הראשונים שהם מונהגים ע"פ הטבע ומושגחים לקיום המין וכ"כ חלק מהמקובלים.
יש להעיר שמפשטות דברי הרמב"ן והחינוך נראה דכל ענין ההשגחה כלפי הצדיקים היא רק להצילם מהמקרים.
מצ"ב מאמר בענין עם מקורות ושיטות הראשונים והאחרונים.
הצג קובץ מצורף א מאמר א בעניין ההשגחה - האם כל אירוע מכוון משמים.docx
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
@נוברדוק'ר
האמת כשפתחתי את האשכול לא חבתי שזה נידון כ"כ רק רציתי שיביאו לי את המקור,
לפי זה כל מה שמחזקים אותנו ב"השגחה פרטית" (נגיד אסון מירון), יתכן ואינו נכון??
 

נוברדוק'ר

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
@נוברדוק'ר
האמת כשפתחתי את האשכול לא חבתי שזה נידון כ"כ רק רציתי שיביאו לי את המקור,
לפי זה כל מה שמחזקים אותנו ב"השגחה פרטית" (נגיד אסון מירון), יתכן ואינו נכון??

ספציפית אסון מירון - חושבני שהנהרגים שם בהחלט עונים להגדרה של 'חוסים בצל כנפיו של הקב"ה'.
אנשים ששהו אצל ר' שימען (שכתב החיד"א שבחינת מקומו הוא 'בר יוחאי קודש הקודשים'), וקיבלו ע"ע עול מלכות שמים בדבקות עצומה באותם דקות ממש,
נראה שהם שייכים יותר לבחינת 'צדיקים' המושגחים בהשגחה פרטית.

באופן כללי- הדעה הרווחת בציבור שכל דבר, ואפי' פעוט, מכוון בתכלית הדקדוק מלמעלה, אמנם מקורה טהור מהבעש"ט זי"ע, אך הרבה מרבותינו הראשונים 
אכן נקטו אחרת. בכל אופן, גם לדעת הראשונים, הרי על צדיקים ישנה השגחה פרטית, וכל אחד יכול לפעול בעצמו לדבק עצמו בבורא בכל עת, ובידינו הדבר.
 
חלק עליון תַחתִית