אברך
משתמש ותיק
ברצוני להעלות מהרהורי לבי לפני החברים שיחי', בדברים העומדים ברומו של עולם, ובעצם הם מעיקרי חיינו כיהודים שומרי תורה ומצוות ועובדי השי"ת.
ההרהורים הללו עלו ועולים בי כבר שנים רבות, אבל עתה חשתי צורך להעלותם על הכתב. לתועלת עצמי, ואולי תהיה בזה גם תועלת לאי מי.
אין בדברים הללו משום חידוש בעצמותם, אך כמו שכתב המסילת ישרים בהקדמתו, שלא בא ללמד בזה לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול, אלא שההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה.
ואקדים ואציין, שהדברים שאכתוב להלן הם נוגעים להרבה שטחים בחיים, וגם הם דוגמאות בעלמא, ולכן כל מי שחושב שיתכן שתהיה לו תועלת בזה, יתן אל לבו את תוכן הדברים ושורשם, ולא את הדוגמאות הספציפיות.
כמו"כ מי שירצה לכתוב דוגמאות נוספות, תבא עליו הברכה.
עוד אבקש, שמי שחושב שתהיה תועלת בדברים לאחרים, שידבר על כך עם אחרים, או יכתוב, או אפילו לפרסם בכל צורה שהיא.
זהו, עד כאן ההקדמות, וכעת נגיע לעיקר.
הדברים דלהלן נוגעים למי ששואף, רוצה ומשתדל לעבוד את קונו כראוי, אך פעמים רבות, בחוסר שימת לב, אנו עושים דברים אחרים, שאינם רצון השי"ת באותו זמן. פעמים שהסיבה היא מחמת "מלומדה", שהתרגלנו לעשות את המצוה ואיננו זוכרים כ"כ בחדות שבעצם אנו עובדים כעת את השי"ת. פעמים שהסיבה היא סתם מחוסר מחשבה מספקת. ולפעמים מחוסר ידע הלכתי. או מסיבות נוספות.
מס' דוגמאות:
ההרהורים הללו עלו ועולים בי כבר שנים רבות, אבל עתה חשתי צורך להעלותם על הכתב. לתועלת עצמי, ואולי תהיה בזה גם תועלת לאי מי.
אין בדברים הללו משום חידוש בעצמותם, אך כמו שכתב המסילת ישרים בהקדמתו, שלא בא ללמד בזה לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול, אלא שההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה.
ואקדים ואציין, שהדברים שאכתוב להלן הם נוגעים להרבה שטחים בחיים, וגם הם דוגמאות בעלמא, ולכן כל מי שחושב שיתכן שתהיה לו תועלת בזה, יתן אל לבו את תוכן הדברים ושורשם, ולא את הדוגמאות הספציפיות.
כמו"כ מי שירצה לכתוב דוגמאות נוספות, תבא עליו הברכה.
עוד אבקש, שמי שחושב שתהיה תועלת בדברים לאחרים, שידבר על כך עם אחרים, או יכתוב, או אפילו לפרסם בכל צורה שהיא.
זהו, עד כאן ההקדמות, וכעת נגיע לעיקר.
הדברים דלהלן נוגעים למי ששואף, רוצה ומשתדל לעבוד את קונו כראוי, אך פעמים רבות, בחוסר שימת לב, אנו עושים דברים אחרים, שאינם רצון השי"ת באותו זמן. פעמים שהסיבה היא מחמת "מלומדה", שהתרגלנו לעשות את המצוה ואיננו זוכרים כ"כ בחדות שבעצם אנו עובדים כעת את השי"ת. פעמים שהסיבה היא סתם מחוסר מחשבה מספקת. ולפעמים מחוסר ידע הלכתי. או מסיבות נוספות.
מס' דוגמאות:
- יהודי שבא להתפלל, וזמן תפילה עומד לעבור, או שעלול להפסיד תפילה במנין, ורצון ה' עכשיו ממנו שידלג על קרבנות / פסוד"ז, ולפעמים גם על עיטוף טלית והנחת תפילין, אבל מחמת הרגלו / חוסר שימת לב / חוסר ידע הלכתי, הוא מתפלל באריכות נועם, ואינו מדלג דבר בתפילתו, ומחמת כן מפסיד זמן תפילה או תפילה במנין. והרי אם היה נותן על לבו, שבעצם מטרתו כעת לעבוד את קונו, ולעשות לו ית' נחת רוח, הרי שהיה עושה באמת מה שה' רוצה, ולא מה שהוא עצמו רוצה.
- יהודי שמתפלל באיטיות ומפסיד עי"ז זמן ק"ש או תפילה, ולפעמים אם ישים לב וינסה, יראה שהוא יכול למהר יותר אף שאינו רגיל בזה כ"כ. או שיתחיל להתפלל מוקדם יותר.
- המאריך בתפילתו ומעכב את העומדים לפניו מללכת. בעוד שהיה יכול להתפלל במקום שאינו מפריע.
- מי שאוהב להתפלל בקול, ולפעמים זה מפריע לאחרים ומבלבלם. מן הראוי (ולפעמים חובה) שימצא דרך להמנע מלהפריע.
- מי שנצרך לשמור על ילדיו הקטנים וכדו', וצריך להתפלל, ישנם כאלו המביאים תינוקותיהם לביהכנ"ס, ומפריעים לציבור כולו, ובד"כ מבחינת הלכה, או שיתפלל מחוץ לביהכנ"ס, ואם אינו יכול (וכגון שיש שמש או גשם וכדו'), עליו להתפלל בבית, וזהו רצון השי"ת ממנו כעת.
- בהלוויות של גדולי ישראל, ישנם רבים מאד הנדחקים לעבר המיטה, ועל הדרך דוחפים אנשים, ואילו היו שמים לב שהן אמנם שיש מצוה ללוות את המת ולשאת את מיטתו, ובוודאי לכבד ת"ח, אבל ברור ופשוט שאין זה דוחה לאו דאורייתא של לא תונו, ומצות עשה דאורייתא של ואהבת לרעך כמוך (ולפעמים גם לאו דאורייתא של לא יוסיף להכותו), ופעמים שגם באים או מביאים אחרים לידי סכנה ח"ו.
- כנ"ל בכל הידחקויות, וכגון בהתאספויות בהשתתפות גדולי ישראל, אירועים המוניים, ל"ג בעומר, וכל כה"ג, שהאדם הנלבב הרוצה באמת לעבוד את קונו, יתן אל לבו מה באמת השי"ת רוצה ממנו כעת, ומה נובע מרצונו האישי.
וכמובן שזה נוגע גם לאסון הנורא שכולנו עדיין תחת רישומו הכואב, ומבלי לדון כמובן לגופם של אנשים חלילה, ואין אנו יודעים כלל וכלל מה בדיוק קרה, אך באופן כללי, חשוב לשים לב לנקודה עיקרית וחשובה זו.
- בהתקהלויות פעמים שנוצרת תערובת מסויימת רח"ל, וחשוב לזכור כל הזמן שמטרתינו לעבוד את השי"ת, ולפי זה לנהל כל אורחותינו. וגם אם נפסיד על ידי זה ממתק לילדים / תור למתקן משחקים, וכל כה"ג.
- לא אמנע מלהזכיר את ענין המסיבות והמוזיקה הרועמת בשעות המנוחה, שלצערינו מקובל הן בבתים פרטיים והן בישיבות ובתי מדרשות. ואפילו אם בישיבות ובתי מדרש יש אולי איזה לימוד זכות דחוק שהשכנים קנו דירותיהם ע"ד כן, וכמו שהאריכו לדון בזה במקום אחר בפורום, מכל מקום מדוע שלא להקדים את זמן המסיבה.
[ואם כי ידעתי שיהיו שיתמהו עליי היאך אני הקטן מעיז פניי להעיר בזה כנגד ראשי ישיבות ואדמו"רים שנוהגים בזה, מכל מקום דעתי כך, ואינני מבין כלל וכלל דעת הנוהגים בזה. ואקווה מאד שלא תוסב תשומת הלב לענין זה, ושלא נפסיד התועלת שיכולה לצאת מהתעוררות כללית בענינים אלו שנזכרו כאן].