הן יראת ה' היא חכמה - היתכן?

[מיכה]

ידוע מה שכותב המסילת ישרים בהקדמה: והנה הכתוב אומר "הן יראת ה' היא חכמה" הא למדת שהיראה היא חכמה והיא לבדה חכמה. ובודאי שאינו נקרא חכמה מה שאין בו עיון."

מה הפשט? היראה היא חכמה וכל התורה אינה חכמה?
יתרה מזו, אחרי כל ההקדמה של המס"י עדיין שאלה לא זזה ממקומה! מה היא החכמה הגדולה בלדעת מה היא יראה? כל מי שלמד מסילת ישרים יודע שיש ג' מיני יראות, העונש הרוממות והחטא. ויודע ג"כ את הדרכים הנצרכים לקנותה ולהתרחק ממפסידיה. האם ניתן להשוות עומק סוגיא קצרה כזו אפילו לאחת ממסכתות הש"ס? ועוד לומר כזה איפכא מסתברא ש"היא לבדה חכמה"?

רבותי חכמי ורבני הפורום אנא החכימוני ושכרכם רב מן השמים.

[אור החכמה]

חכמה יכולה להתפרש בשני פירושים,
או חכמה כהשכלה או חכמה כהשגה שמעבר לידיעה שכלית [כח מה - השגת פנימיות הדברים].
התורה כולה היא ידיעות שכליות המובנים לאדם בדר"כ, וע"כ היא סם מות למי שאינו לומד אותה כהשגה אלא כעוד חכמה ברשימת שאר החכמות [אלא שהיא יותר גדולה ומקיפה].
היראה לעומת זאת לא יכולה להיות השכלה אלא היא הרגש עמוק הבא מתוך התפעלות אלוקית.
לכאורה זה כוונתו של המסילת ישרים שרק היראה היא חכמה, ולא התורה. אך כמובן שהלומד תורה מתוך יראה הרי נהפכה תורתו להיות חכמה אף היא.

[יושב אוהלים]

התורה כולה היא ידיעות שכליות המובנים לאדם בדר"כ, וע"כ היא סם מות למי שאינו לומד אותה כהשגה אלא כעוד חכמה ברשימת שאר החכמות [אלא שהיא יותר גדולה ומקיפה].
היראה לעומת זאת לא יכולה להיות השכלה אלא היא הרגש עמוק הבא מתוך התפעלות אלוקית

א. לא חסרים בתורה שאינם שכליים ואינם מובנים להאדם, ואף שכתבת "בדר"כ, הרי לשון המס"י הוא "והיא לבדה חכמה" - דהיינו שהיא ורק היא, ואינו מדבר על "בדר"כ.
ב. שמעתי ממו"ר הגר"ש פינקוס זצ"ל שמי שמתעצל ללמוד חלק מהתורה כיון שחושב שלא יכול להבין מה שלומד, זה סימן שהוא אינו מבין כלל מה זה תורה , שהרי הוא חושב שהחלקים האחרים שבתורה הוא כן יכל להבין, וזה קשה מדי בשבילו להבין, וזה טעות גדול, שהרי כל התורה כולה הם דברי אלוקים חיים, ובדרך הטבע אין שום סיכוי לאדם הגשמי להבין דברי אלקים חיים, אלא שהקב"ה חונן לאדם דעת ומלמד תורה לעמו ישראל, ומבינו גם מה שאין שכלו הטבעי של האדם מסוגל להבין בדרך הטבע. וא"כ אם בין כך כל מה שמבין האדם בתורה הוא שלא כדרך הטבע, א"כ אין סיבה שאין האדם יכול להבין כל חלק שבתורה אם ירצה הקב"ה לחוננו דעת להבינו.
וא"כ אין שום חלק מהתורה שהאדם יכול להבינו כחכמה.

ג. מש"כ מע"כ שהיראה הוא "הרגש עמוק הבא מתוך התפעלות אלקית, צ"ע וכי אהבת ה' אינו כן? (וכי האמונה והביטחון אינו כן?) ולמה כ' המס"י  והיא (היראה) לבדה חכמה?
 

[אור החכמה]

התורה כולה היא ידיעות שכליות המובנים לאדם בדר"כ, וע"כ היא סם מות למי שאינו לומד אותה כהשגה אלא כעוד חכמה ברשימת שאר החכמות [אלא שהיא יותר גדולה ומקיפה].
היראה לעומת זאת לא יכולה להיות השכלה אלא היא הרגש עמוק הבא מתוך התפעלות אלוקית

א. לא חסרים בתורה שאינם שכליים ואינם מובנים להאדם, ואף שכתבת "בדר"כ, הרי לשון המס"י הוא "והיא לבדה חכמה" - דהיינו שהיא ורק היא, ואינו מדבר על "בדר"כ.
ב. שמעתי ממו"ר הגר"ש פינקוס זצ"ל שמי שמתעצל ללמוד חלק מהתורה כיון שחושב שלא יכול להבין מה שלומד, זה סימן שהוא אינו מבין כלל מה זה תורה , שהרי הוא חושב שהחלקים האחרים שבתורה הוא כן יכל להבין, וזה קשה מדי בשבילו להבין, וזה טעות גדול, שהרי כל התורה כולה הם דברי אלוקים חיים, ובדרך הטבע אין שום סיכוי לאדם הגשמי להבין דברי אלקים חיים, אלא שהקב"ה חונן לאדם דעת ומלמד תורה לעמו ישראל, ומבינו גם מה שאין שכלו הטבעי של האדם מסוגל להבין בדרך הטבע. וא"כ אם בין כך כל מה שמבין האדם בתורה הוא שלא כדרך הטבע, א"כ אין סיבה שאין האדם יכול להבין כל חלק שבתורה אם ירצה הקב"ה לחוננו דעת להבינו.
וא"כ אין שום חלק מהתורה שהאדם יכול להבינו כחכמה.

ג. מש"כ מע"כ שהיראה הוא "הרגש עמוק הבא מתוך התפעלות אלקית, צ"ע וכי אהבת ה' אינו כן? (וכי האמונה והביטחון אינו כן?) ולמה כ' המס"י  והיא (היראה) לבדה חכמה?

אתה צודק.
מש"כ "בדרך כלל" היינו שבדרך כלל רואים את זה ברור יותר, אבל אה"נ שכל התורה כולה יכולה להילמד בצורה מושכלת, ופוק חזי מה שעושים בהרבה אוניברסיטאות. כלומר, אני מסכים שע"פ האמת א"א להבין את התורה, אבל מי שלא מאמין שיש בה מעבר אלא חושב שנכתבה ע"י שכל אנושי עלול להסביר אפי' את חוקיה כמערך מסוים של כללים המועילים ליישובו של עולם בדרך זו או אחרת, שזה נקרא ללמוד את התורה בלי יראה - כלומר בלי כבוד למשהו שמעבר לשכלו.
שוב, היראה אינה דבר בפנ"ע אלא היא דרך בה האדם עושה את מעשיו שחלק מהם הוא גם לימוד התורה, כאשר האדם לומד מתוך יראה - אזי הלימוד נעשה מושלם וחכמה.
לפי חלק מהדעות [יש בזה אריכות דברים שאין כאן מקומו] האהבה היא השלכה של היראה, כלומר כאשר האדם ירא מאיזה ענין הגדול ורחב ממנו אוטומטית זה מייצר אצלו תשוקה להתכלל ולהתאחד בתוך העניין הגדול הזה. דוגמא לדבר, לפעמים כאשר האדם עומד ליד אדם גדול בתורה, מרוב יראה והכנעה שיש לו אליו, הוא מרגיש רצון חזק מאוד להחליף איתו איזה מילה ולשאול אותו איזה שאלה - על מנת שיהיה לו איזה שייכות עם הדבר הנורא והגדול הזה.
לא בדקתי מה דעת המס"י בעניין אבל נדמה לי שהיראה כוללת את האהבה בעניין זה.
מקווה שהובנתי, אם לא אשמח לתגובה.

[מחכים]

האם ניתן להשוות עומק סוגיא קצרה כזו אפילו לאחת ממסכתות הש"ס? ועוד לומר כזה איפכא מסתברא ש"היא לבדה חכמה"?

האם השכלת הרוממות והשגתה היא סוגיא קצרה?
הרי רוממותו ית' היא רוממות שאינ כלל בסוג שכל הנבראים
וכח החכמה היא כלי לתפיסת הנעלה ובלתי מושג מפני הביטול שבה, וזהו היראה
ועיין בתניא קדישא פל"ה בהגה"ה
שמעתי ממורי ע"ה פי' וטעם למ"ש בע"ח שאור א"ס ב"ה אינו מתייחד אפי' בעולם האצילות אלא ע"י התלבשותו תחלה בספי' חכמה והיינו משום שא"ס ב"ה הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו וזו היא מדרגת החכמה וכו'
ואידך פירושא זיל גמור

[יושב אוהלים]

מקווה שהובנתי, אם לא, אשמח לתגובה.

ואני אומר "מקווה שהבנתי".
וברשותך אגיב למרות ש(נראה לי ש-)הבנתי.
יש לי תגובה א' ויחידה:
יישר כחכם על הביאור היפה!

[כמעיין המתגבר]

ידוע מה שכותב המסילת ישרים בהקדמה: והנה הכתוב אומר "הן יראת ה' היא חכמה" הא למדת שהיראה היא חכמה והיא לבדה חכמה. ובודאי שאינו נקרא חכמה מה שאין בו עיון."

מה הפשט? היראה היא חכמה וכל התורה אינה חכמה?
יתרה מזו, אחרי כל ההקדמה של המס"י עדיין שאלה לא זזה ממקומה! מה היא החכמה הגדולה בלדעת מה היא יראה? כל מי שלמד מסילת ישרים יודע שיש ג' מיני יראות, העונש הרוממות והחטא. ויודע ג"כ את הדרכים הנצרכים לקנותה ולהתרחק ממפסידיה. האם ניתן להשוות עומק סוגיא קצרה כזו אפילו לאחת ממסכתות הש"ס? ועוד לומר כזה איפכא מסתברא ש"היא לבדה חכמה"?

רבותי חכמי ורבני הפורום אנא החכימוני ושכרכם רב מן השמים.

ראשית זה לא מסילת ישרים זה ש''ס ערוך בשבת דאמרי' הן יראת ה', הן ביונית אחת, שרק היא החכמה וכתיב ראשית חכמה יראת ה', והטעם בזה הוא שהחכמה האמיתית ביותר היא חכמת חיים, ואפי' גאון עולם בכל הדברים אם הוא הולך בדרך חייו באפילה כגון בתאוות או מאמין באמונות תפילות, הרי הוא לא נקרא חכם, ראשית החכמה היא ללכת בדרך חיים הנכונה וזו יראת ה', ועל כן מי שאינו ירא ה' אע''ג שהוא גאון גדול לא נקרא חכם כי אם עוזב הדברים הנכונים ועוסק בדברים שאינם חשובים אין לך טיפש גדול ממנו וזה לא משנה כמה אי קיו יש לו. וזה הפשט ראשית חכמה יראת ה'.
 

[אור החכמה]

האם ניתן להשוות עומק סוגיא קצרה כזו אפילו לאחת ממסכתות הש"ס? ועוד לומר כזה איפכא מסתברא ש"היא לבדה חכמה"?

האם השכלת הרוממות והשגתה היא סוגיא קצרה?
הרי רוממותו ית' היא רוממות שאינ כלל בסוג שכל הנבראים
וכח החכמה היא כלי לתפיסת הנעלה ובלתי מושג מפני הביטול שבה, וזהו היראה
ועיין בתניא קדישא פל"ה בהגה"ה
שמעתי ממורי ע"ה פי' וטעם למ"ש בע"ח שאור א"ס ב"ה אינו מתייחד אפי' בעולם האצילות אלא ע"י התלבשותו תחלה בספי' חכמה והיינו משום שא"ס ב"ה הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו וזו היא מדרגת החכמה וכו'
ואידך פירושא זיל גמור

אל תתמה על פותח האשכול כ"כ, שהרי כוונתו [לענ"ד] במש"כ "חכמה" היא לריבוי ידיעה והשכלת השכל וכפי הפשטות, מאידך אתה מתכוון ל"חכמה" בתור השגה וביטול שהיא עבודה רוחנית הדורשת זמן רב יותר.
ואה"נ שאתה עונה תשובה טובה, וכבר כתבתיה לעיל, אבל תודה שהיא אינה מושכל ראשון. 
 

[יושב אוהלים]

ועל כן מי שאינו ירא ה' אע''ג שהוא גאון גדול לא נקרא חכם כי אם עוזב הדברים הנכונים ועוסק בדברים שאינם חשובים אין לך טיפש גדול ממנו וזה לא משנה כמה אי קיו יש לו. וזה הפשט ראשית חכמה יראת ה'.

השואל שאל שלכאורה גם התורה היא חכמה, ולא רק יראה. ואיך ביאורו של מע"כ מיישב את קושייתו?
הרי אם לומד ועמל בתורה, ואינו עוזב הדברים הנכונים ועוסק בדברים שאינם חשובים, וכי לא יקרא חכם?

[כמעיין המתגבר]

ועל כן מי שאינו ירא ה' אע''ג שהוא גאון גדול לא נקרא חכם כי אם עוזב הדברים הנכונים ועוסק בדברים שאינם חשובים אין לך טיפש גדול ממנו וזה לא משנה כמה אי קיו יש לו. וזה הפשט ראשית חכמה יראת ה'.

השואל שאל שלכאורה גם התורה היא חכמה, ולא רק יראה. ואיך ביאורו של מע"כ מיישב את קושייתו?
הרי אם לומד ועמל בתורה, ואינו עוזב הדברים הנכונים ועוסק בדברים שאינם חשובים, וכי לא יקרא חכם?

ירא שמים שאינו יכול לעסוק בתורה כי עסוק למלאכתו הוא חשוב, אבל לומד לתורתו ואינו ירא שמים נבילה טובה הימנו.
ולפי דברי אין הכוונה שבתורה אין חכמה כי זה תימה ודאי יש בה חכמה וגם מעשה מרכבה זה חלק מהתורה וזה ודאי חכמה, ועל כן חובה לומר על הדרך שכתבתי.
 

[מחכים]

אל תתמה על פותח האשכול כ"כ, שהרי כוונתו [לענ"ד] במש"כ "חכמה" היא לריבוי ידיעה והשכלת השכל וכפי הפשטות, מאידך אתה מתכוון ל"חכמה" בתור השגה וביטול שהיא עבודה רוחנית הדורשת זמן רב יותר.
ואה"נ שאתה עונה תשובה טובה, וכבר כתבתיה לעיל, אבל תודה שהיא אינה מושכל ראשון.

אתה צודק שכבר הזכרת זאת לעיל והייתי צריך לציין זאת
אבל אני חושב שגם חכמה כידע אין השכלת רוממותו ית' דבר קטן כלל וכלל

[מחכים]

סתם ככה, בפשטות כללות סוגיא זו במחלוקת תלויה בשבת לא ע"ב
דלד' רבה בר"ה יר"ש הוא מפתחות חיצוניות ואילו לד' ר' ינאי שם התורה היא תרעא לדרתא דהיינו שיר"ש היא הפנימית
(וי"ל בדרך אפשר שזהו מחלוקת שם בהמשך אם דחיל חטאין כולל בר אוריין או להיפך)
ועיין במהרש"א שם

[יושב אוהלים]

ועל כן מי שאינו ירא ה' אע''ג שהוא גאון גדול לא נקרא חכם כי אם עוזב הדברים הנכונים ועוסק בדברים שאינם חשובים אין לך טיפש גדול ממנו וזה לא משנה כמה אי קיו יש לו. וזה הפשט ראשית חכמה יראת ה'.

השואל שאל שלכאורה גם התורה היא חכמה, ולא רק יראה. ואיך ביאורו של מע"כ מיישב את קושייתו?
הרי אם לומד ועמל בתורה, ואינו עוזב הדברים הנכונים ועוסק בדברים שאינם חשובים, וכי לא יקרא חכם?

ירא שמים שאינו יכול לעסוק בתורה כי עסוק למלאכתו הוא חשוב, אבל לומד לתורתו ואינו ירא שמים נבילה טובה הימנו.
ולפי דברי אין הכוונה שבתורה אין חכמה כי זה תימה ודאי יש בה חכמה וגם מעשה מרכבה זה חלק מהתורה וזה ודאי חכמה, ועל כן חובה לומר על הדרך שכתבתי.

האם אפשר לכתוב את כל תשובתך בקיצור, כך:
"רק יראת ה' היא חכמה, כי כל שאדם יעסוק בכל דבר בלי יראת ה' (כולל כל חלקי התורה), אינו חכם.
האם הבנתי נכון?
 

[אור זורח]

מה הפשט? היראה היא חכמה וכל התורה אינה חכמה?

כמדומני ששמעתי

יראה זה פחד הבא מאיזה דבר

דבר שלא שייך אליי

דבר שחוץ ממני

זאת אומרת יש לי הכרה שיש דבר שלא שייך אליי

זה חכמה

אם האדם רואה את התורה שלא שייכת לו אלא להקב''ה

זה חכמה

כי אם בתורת ה' חפצו

ואחר כך זוכה ונעשית

ובתורתו יהגה יומם ולילה

[אבל אהבה זה ממני כי אני אוהב את עצמי ואני מרגיש טוב לאהוב וזה החילוק בין יראה לאהבה].

טפש חושב שהכל משלו כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.

ממילא רק יראה היא שורש החכמה להכיר שהידיעות שלו אינן שלו

אלא קיבלן במתנה טובה

מאת הבורא יתברך שמו.

[huo yuc יום טוב]

איוב פרק כח
(יב) וְֽ֭הַחָכְמָה מֵאַ֣יִן תִּמָּצֵ֑א וְאֵ֥י זֶ֝ה מְק֣וֹם בִּינָֽה:
(יג) לֹא־יָדַ֣ע אֱנ֣וֹשׁ עֶרְכָּ֑הּ וְלֹ֥א תִ֝מָּצֵ֗א בְּאֶ֣רֶץ הַֽחַיִּֽים:
(יד) תְּה֣וֹם אָ֭מַר לֹ֣א בִי־הִ֑יא וְיָ֥ם אָ֝מַ֗ר אֵ֣ין עִמָּדִֽי:
(טו) לֹא־יֻתַּ֣ן סְג֣וֹר תַּחְתֶּ֑יהָ וְלֹ֥א יִ֝שָּׁקֵ֗ל כֶּ֣סֶף מְחִירָֽהּ:
(טז) לֹֽא־תְ֭סֻלֶּה בְּכֶ֣תֶם אוֹפִ֑יר בְּשֹׁ֖הַם יָקָ֣ר וְסַפִּֽיר:
(יז) לֹא־יַעַרְכֶ֣נָּה זָ֭הָב וּזְכוֹכִ֑ית וּתְמ֖וּרָתָ֣הּ כְּלִי־פָֽז:
(יח) רָאמ֣וֹת וְ֭גָבִישׁ לֹ֣א יִזָּכֵ֑ר וּמֶ֥שֶׁךְ חָ֝כְמָ֗ה מִפְּנִינִֽים:
(יט) לֹֽא־יַ֭עַרְכֶנָּה פִּטְדַת־כּ֑וּשׁ בְּכֶ֥תֶם טָ֝ה֗וֹר לֹ֣א תְסֻלֶּֽה: פ
(כ) וְֽ֭הַחָכְמָה מֵאַ֣יִן תָּב֑וֹא וְאֵ֥י זֶ֝֗ה מְק֣וֹם בִּינָֽה:
(כא) וְֽ֭נֶעֶלְמָה מֵעֵינֵ֣י כָל־חָ֑י וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם נִסְתָּֽרָה:
(כב) אֲבַדּ֣וֹן וָ֭מָוֶת אָ֣מְר֑וּ בְּ֝אָזְנֵ֗ינוּ שָׁמַ֥עְנוּ שִׁמְעָֽהּ:
(כג) אֱ֭לֹהִים הֵבִ֣ין דַּרְכָּ֑הּ וְ֝ה֗וּא יָדַ֥ע אֶת־מְקוֹמָֽהּ:
(כד) כִּי־ה֖וּא לִקְצוֹת־הָאָ֣רֶץ יַבִּ֑יט תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמַ֣יִם יִרְאֶֽה:
(כה) לַעֲשׂ֣וֹת לָר֣וּחַ מִשְׁקָ֑ל וּ֝מַ֗יִם תִּכֵּ֥ן בְּמִדָּֽה:
(כו) בַּעֲשֹׂת֣וֹ לַמָּטָ֣ר חֹ֑ק וְ֝דֶ֗רֶךְ לַחֲזִ֥יז קֹלֽוֹת:
(כז) אָ֣ז רָ֭אָהּ וַֽיְסַפְּרָ֑הּ הֱ֝כִינָ֗הּ וְגַם־חֲקָרָֽהּ:
(כח) וַיֹּ֤אמֶר׀ לָֽאָדָ֗ם הֵ֤ן יִרְאַ֣ת אֲ֭דֹנָי הִ֣יא חָכְמָ֑ה וְס֖וּר מֵרָ֣ע בִּינָֽה: ס

[שש אנוכי]

ראשית, החכמה המדוברת בפס' זה נראה ע"פ פשוטו שהכוונה היא לתורה
וכמו שחז"ל דורשים פסוקים רבים מפרק זה ביחס לתורה כגון שבת פ"ט אלקים הבין דרכה כו'

ואם כן, הפירוש הוא שיראת ה' היא תורה

והכוונה כמו שפירש רש"י שם:

"הן יראת ה' היא חכמה - זו צריכה לזו ואין חכמה יפה בלא יראה"

וע"ד מה שפירש הרב אור החכמה.

ואפשר קצת לחדד שחכמה אצל אדם אינה אלא דבר נרכש,
וכד' חז"ל שזקן הוא 'זה קנה' - חכמה. והיינו שקנין מתפרש אצל חכמה בלבד [ועל כן אינו נקרא זקנחך וכדו']
וקנין אמיתי שייך רק בדבר שתלוי בבחירה כיון שאם אינו בוחר אינו קונה אלא מקבל ופשוט.
וזה הסיבה שהבדלה היא חכמה כמבואר בגמ' ברכות ל"ג: 
הבדלה בחונן הדעת מאי טעמא אמר רב יוסף מתוך שהיא חכמה קבעוה בברכת חכמה 

ומבואר שבחירה שייכת רק כלפי יראה וכמו שמבאר מהרש"א:

אלא יראת שמים כו'. יש לפרשו ע"פ מ"ש במסכת ברכות מהאי קרא גופיה דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר מה ה' וגו' דהיינו שאין להקב"ה בעולמו מן האדם אלא יראת שמים דהיא בבחירתו של אדם והאי קרא דאיוב מפורש נמי הכי לאחת הן אחת ממנו על ידי בחירתו והיא יראת ה'...
[והאריך בזה הגר"י בלאזר אולי בכוכבי אור נדפס באור ישראל הישן].

וממילא מתבאר שלעמוד על עומק חכמתה של תורה אפשר רק על ידי השגת היראה בדרך הבדלת הטוב מן הרע
[ויראה זו לכאו' היינו יראת חטא שהיא יראה מסטייה מהאמת ותוכנה הוא הכרת האמת ועיין מגן אבות לרשב"ץ אבות ג' ועליה נאמר אין בור ירא חטא היינו שהיא פרי ההשכלה].

[מיכה]

חכמה כהשגה שמעבר לידיעה שכלית

אפשר הסבר?

[ספר וסופר]

הדבר צריך להיות פשוט לכל מי שקורא משפט כמו 'היראה היא חכמה והיא לבדה חכמה', שהכוונה היא, שנקודת החכמה שבכל דבר חכמה, היא היראה שבו.

ואדרבה, מכאן מוכח שאין היראה עסק נבדל מהחכמה, אלא היא פנימיות החכמה.

והביאור בזה בקצרה, שהמושג חכמה, ובפרט חכמת התורה, היא לא מידע אנטלקטואלי, אלא תפיסה 'חיה', וההבדל בין שכל לחיים, הוא האם החכמה היא תלת מימדית או שטחית. ומה שיוצר את העומק והתלת מימד של החכמה, זה המשקל של החכמה בחיים.

והתורה היא 'שכל חי', בגלל שהיראה נותנת משקל לחכמה, וממילא מרחיבה ומעמיקה אותה, ומגדילה את חללה בלי שיעור סוף ותכלית. 

והמשל בזה, הוא ההבדל בין עצה שמקבלים מבעל כשרון לבין בעל נסיון, הנסיון הוא הרבה יותר חכם, אבל לא לרוחב אלא לעומק, וזה בגלל אלמנט היראה והמשקל הרציני והעמוק שיש לו לגבי העצה, מכח כמה הרפתקי דעדו עליה סביב לנקודת החכמה הזאת.

וזה הסיבה שגם להבנת מסילת ישרים, צריך חזרה והתמדה (כלשונו), כי הכלת דברי היראה הם לא באינטלקטואל, אלא בעומק שאליו הם חודרים בחיים.

זה מה שנראה לומר בקצרה ממש, בענין זה.

[נבשר]

לדעתי דברי הכותבים למעלה לא ביארו דבריו בפשט כמו שנראה מלשונו,
לדעתי אולי הכיוון ועדיין לא ברור לי כ"כ, שחכמה היינו שיש מציאות וחכמה זה דרך להשגה ולעמוד על המציאות, וזה בכל ענין וענין שיש במציאות, עפ"י מהלכי השכל וכללי החכמה תכלית סיבה וכו', א"כ אם נשאל מה היא החכמה בעולם איזה דבר יש בעולם שהוא משיג את היחס למציאות, הוי אומר זו יראה, והיינו שאדם מבין שהוא מקבל ממישהו תוכנית שלימה על העולם וכך הוא יכול להשיג ולעמוד על המציאות,
למשל אדם רואה חפץ מסתכל סביבו ובוחן כל פרט ופרט בחפץ, באור יום ואור לילה, ומה המשקל שלו במצב כזה וכו' וכו' חכמת הניסיון, היינו שהוא מברר את מציאות החפץ שלפניו בדרך של חכמה ולפי כללי החכמה, אבל הנכון שאיך צריך להיות הגישה להשיג ולעמוד על החפץ זה להשיג ולברר אצל יוצר החפץ מה היחס שלו לחפץ, ומה הוא רצה להשיג בחפץ, ובעצם גישה זו שפונה לכיוון יוצר החפץ ומה הוא מעוניין היא כוללת את כל המציאות של החפץ, ובעצם גם אחרי שהאדם עמד על רצון היוצר ותכליתו הוא ניגש וגם את זה הוא מבין עפ"י שכל, אבל "החכמה" היינו הנקודה שבה אפשר ליצור ולדבר על הענין הוא ביראה,
ולעניינינו אדם שאינו ירא את ה', יהיה אוהב ה' עושה מצוות לומד תורה גומל חסדים ושאר כל המעלות שיש, כל העסק שלו נמצא בתוך התחום של הבריאה והפעולות מתייחסות לעולם דכאן, ולמעשיו אין שום שייכות לעומק כל מציאות האדם, היינו שהוא פועל מכח גזירת עליון ופועל לשם כן, שמעשיו צריכים להתייחס לגבוה, היינו שאינו שייך לסוד של העולם היינו הקשר של העולם לבוראו, "סוד ה' ליראיו", וזה משליך לכך פעולותיו שלא עושה מה שהקב"ה רוצה וזה בעצם הנושא.
והשווה עם דברי מהר"ל "והתבאר לך ענין מעלת יראת שמים שעושה עצמו עלול כאילו אינו כלל נגד העלה יתברך", ונקט בעוד מקומות לשון זה, שביראה אדם מעמיד את עצמו כעלול ואין לו מציאות עצמית.
"ולא יימצא שום חכם שלא יהיה ירא", היינו כל חכם חייב לתפוס את הנקודה שהכל מגיע מתוך תכנית קדומה שבה גנוז כל מה שעולה לדיון, אחרת אדם שתופס את הכל "מפה" ולפי ראות עיניו אין לך טיפשות גדולה מזו. ולכן זה הדבר שאותו צריך לחפש ככסף ומטמון היינו דרישה מעבר לשטח הגלוי, אלא מעבר ומעבר אז תבין יראת ה'.
ועיין ש"שהן אחת - בלשון יווני".

[מיכה]

הרב @ספר וסופר , דבריך דומים למש"כ הרב @כמעיין המתגבר
ודבריכם כתמיד מתוקים מדבש. אך עדייין קשה בעיני תשובה זו, וזו גם הסיבה ששאלתי על המס"י דוקא ולא על הפסוק ועל הגמ' בשבת, כי המס"י עושה שם רשימה של חכמות,  טבע, תכונה, הנדסה, פלפולי סוגיות הש"ס וידיעת הדינים, ועליהם הוא מוסיף את היראה כחכמה שצריך ללמוד אותה, ולא רק כחכמה שצריך לקנות אותה. ולהדיא הוא  מחלק את חכמת היראה לשני חלקים: ידיעת מהותה וידיעת הדרך לקנותה. וכמש"ש: אך האמת הוא כי עיון גדול צריך על כל הדברים האלה לדעת אותם באמת ולא על צד הדמיון והסברא הכוזבת, כל שכן לקנות אותם ולהשיגם. אך לדבריכם אין היראה אלא צלע שלישית בשאר החכמות ובאמת עיון קט צריך בשביל לדעת מהותה.
יתרה מזו לשונו השקול והבהיר של המסילת ישרים אינו משמע כדבריכם, שהיה לו לומר: הרי שהיראה היא חכמה ובלתה לא תצוייר שום חכמה. 
 

[אור זורח]

ועליהם הוא מוסיף את היראה כחכמה שצריך ללמוד אותה, ולא רק כחכמה שצריך לקנות אותה. ולהדיא הוא  מחלק את חכמת היראה לשני חלקים: ידיעת מהותה וידיעת הדרך לקנותה.

לפי מה שהבאנו וכתבנו למעלה שהיראה באה לאדם רק מן החוץ ממילא לכן צריך ללמוד אותה
אבל חכמה אדם יכול לרכוש במידה מסוימת מתוכו ומעצמו לפי רמת שכלו

[ספר וסופר]

הרב @ספר וסופר , דבריך דומים למש"כ הרב @כמעיין המתגבר
ודבריכם כתמיד מתוקים מדבש. אך עדייין קשה בעיני תשובה זו, וזו גם הסיבה ששאלתי על המס"י דוקא ולא על הפסוק ועל הגמ' בשבת, כי המס"י עושה שם רשימה של חכמות, טבע, תכונה, הנדסה, פלפולי סוגיות הש"ס וידיעת הדינים, ועליהם הוא מוסיף את היראה כחכמה שצריך ללמוד אותה, ולא רק כחכמה שצריך לקנות אותה. ולהדיא הוא מחלק את חכמת היראה לשני חלקים: ידיעת מהותה וידיעת הדרך לקנותה. וכמש"ש: אך האמת הוא כי עיון גדול צריך על כל הדברים האלה לדעת אותם באמת ולא על צד הדמיון והסברא הכוזבת, כל שכן לקנות אותם ולהשיגם. אך לדבריכם אין היראה אלא צלע שלישית בשאר החכמות ובאמת עיון קט צריך בשביל לדעת מהותה.
יתרה מזו לשונו השקול והבהיר של המסילת ישרים אינו משמע כדבריכם, שהיה לו לומר: הרי שהיראה היא חכמה ובלתה לא תצוייר שום חכמה.

מקריאת דבריו של הרב @כמעיין המתגבר לא היה נראה לי שהוא מכוון למה שאני אומר, ואלי לא הבנתי דבריו.

אין ספק שצריך ללמוד יראה, כי היראה הנוגעת לחכמה היא 'שכל' ולא מצב נפשי, וכל 'שכל' צריך לימוד.
אולם זה לא לימוד שעומד לעצמו, אלא הוא עומד כתוכן כל החכמות.

הא למה זה דומה, לעסק פנימיות התורה, שאף שבודאי זה לימוד וחכמה עצמית, אבל כל מהות החכמה הזאת, היא 'פנימיות התורה', ואין פנימיות בלא חיצוניות.
וכל אלו שאומרים שבלי לימוד פנימיות יש חסרון בכל שאר הלימודים, לא מכוונים שצריך גם פנימיות, ואם השקעת כמה שעות בפנימיות אז החיצוניות שווה ממילא, אלא שאחרי קניית ההכרה הפנימית, גם החיצונית נגררת אחריה, והיא טפלה לפנימיות, כי ענין החיצוניות זה שהיא חיצוניות לפנימיות, וענין הפנימיות זה שהיא פנים לחיצון.

ונמצא שעיקר עסק התורה הוא לעולם בפנימיות, כי גם עסק החיצוניות הוא בירור ואחיזה בפנימיות, ואעפ"כ יש עסק רב עם הפנימיות לבדה, להעמידה בתכונתה הנכונה והראויה, אלא שגם אז היא לא עומדת כדבר לעצמו, וכנ"ל.

ובדומה לזה ממש, זה עסק היראה, לעומת כלל החכמות.

וכמובן, אין המשל הזה משל בלבד, אלא גם נמשל, כידוע, שהיראה היא חכמה תתאה, ובה מתקשרים כל החכמות דבי"ע לאצילות, וממילא אף שבנפש זה מופיע כיראה, אולם בדעת זה עומק החכמה, וכמו שהיא נקראת 'חכמת שלמה', והיא נקודה פנימאה של ו"ק, היכל הקודש באמצע, יראת השם אוצר כל ששה סדרי משנה.

[מיכה]

אין ספק שצריך ללמוד יראה, כי היראה הנוגעת לחכמה היא שכל ולא מצב נפשי, וכל שכל צריך לימוד.
אולם זה לא לימוד שעומד לעצמו, אלא הוא עומד כתוכן כל החכמות.

הא למה זה דומה, לעסק פנימיות התורה, שאף שבודאי זה לימוד וחכמה עצמית, אבל כל מהות החכמה הזאת, היא 'פנימיות התורה', ואין פנימיות בלא חיצוניות.
וכל אלו שאומרים שבלי לימוד פנימיות יש חסרון בכל שאר הלימודים, לא מכוונים שצריך גם פנימיות, ואם השקעת כמה שעות בפנימיות אז החיצוניות שווה ממילא, אלא שאחרי קניית ההכרה הפנימית, גם החיצונית נגררת אחריה, והיא טפלה לפנימיות, כי ענין החיצוניות זה שהיא חיצוניות לפנימיות, וענין הפנימיות זה שהיא פנים לחיצון.

ונמצא שעיקר עסק התורה הוא לעולם בפנימיות, כי גם עסק החיצוניות הוא בירור ואחיזה בפנימיות, ואעפ"כ יש עסק רב עם הפנימיות לבדה, להעמידה בתכונתה הנכונה והראויה, אלא שגם אז היא לא עומדת כדבר לעצמו, וכנ"ל.

ובדומה לזה ממש, זה עסק היראה, לעומת כלל החכמות.

תכלס, לא תפסתי מה אתה עונה על השאלה שלי.
האמת שאני נוטה לומר, גם מחמת הקושיא הזו וגם מחמת ההקבלה של דברי רמח"ל במס"י למאמר החכמה ולדרך חכמה, שבאמת אין דברי המס"י מכוונים כלל ללימוד מהי מצוות יראת ה', אלא מהי יראת ה' - דהיינו השגת הכבוד העליון שהיא השפעת מידת המל' הנקראת יראת ה'. ולכן באמת היראה היא לבדה חכמה, כי שרש כל המציאיות וכל החכמות באמת הם דרכי ההשפעה העליונה, ומי שישיגם יש לו ידיעה שרשית בכל החכמות (וחכמה תמיד מכונה לידיעה השרשית שממנה מסתעפת הבינה). אך אני ירא לפרש שזוהי כל כוונתו כאן, אא"כ נימא שבמכוון גילה כסדק צר וכיסה כמלוא אולם. ואדרבה, יחווה לן מר דעתו הרחבה בזה.

[אהרן פישר]

לא קראתי כל התגובות, ואפשר שברכה לבטלה לענות עוד.

עיינתי מקופיא בפי הרמב"ן על איוב על אתר ובאחד ממעני אליפז, משמע שהענין הוא שיראה - זה כל חכמת האדם. דהיינו חכמת דיני גירושין למשל, אינה עיקרוני לעצם המושג והצרכים של אדם עצמו..אלא היא חלק מחכמת הבורא לגבי עניני כריתות, מה שמוגדר כהחכמה של מה זה אדם, תכליתו, הצלחתו וטובו - הן יראת ה' היא חכמה.
וכמ"ש שלמה המלך, כי זה כל האדם

[אחד הלויים]

מה הפשט? היראה היא חכמה וכל התורה אינה חכמה?

יראה שורשה בראיה (יש גמרא בענין אינני זוכר כרגע
יראת ד' קיומה היא על ידי ידיעת הבורא ית' וידיעת גדלותו ורוממותו
הדרגה הגבוהה של יראת שמים זה לראות את הקב"ה בכל הבריאה
וכל התורה היא השגת הבורא ית' ודרכי הנהגתו
א"כ כל לימוד התורה הוא פרטים בידיעת והכרת הבורא ית' 
והכלל הוא לראות את הקב"ה שזו יראת שמים
ולכן היא לבדה חכמה כי  החכמה המרוממת ביותר זה להשיג בדבר הרחוק ביותר ממנו ביותר בהשגתו שזה הבורא ית' 
וכל שאר החכמה בעולם הם רק כלים לעיקר החכמה שהיא ידיעת הבורא ית'
כך הבנתי את דברי הגמ' והמס"י

 

[מיכה]

יראה שורשה בראיה (יש גמרא בענין אינני זוכר כרגע
יראת ד' קיומה היא על ידי ידיעת הבורא ית' וידיעת גדלותו ורוממותו
הדרגה הגבוהה של יראת שמים זה לראות את הקב"ה בכל הבריאה
וכל התורה היא השגת הבורא ית' ודרכי הנהגתו
א"כ כל לימוד התורה הוא פרטים בידיעת והכרת הבורא ית' 
והכלל הוא לראות את הקב"ה שזו יראת שמים
ולכן היא לבדה חכמה כי  החכמה המרוממת ביותר זה להשיג בדבר הרחוק ביותר ממנו ביותר בהשגתו שזה הבורא ית' 
וכל שאר החכמה בעולם הם רק כלים לעיקר החכמה שהיא ידיעת הבורא ית'
כך הבנתי את דברי הגמ' והמס"י

שפתים ישק משיב דברים נכוחים!
עכשיו מה למעשה? כשהמס"י אומר שצריך לעיין עיון גדול כדי לדעת את היראה האמתית, במה והיכן אני צריך לעיין?

[huo yuc יום טוב]

עכשיו מה למעשה? כשהמס"י אומר שצריך לעיין עיון גדול כדי לדעת את היראה האמתית, במה והיכן אני צריך לעיין?

המסילת ישרים כתב ספר שלם בשביל שאלתך
תעיין בו

[מיכה]

המסילת ישרים כתב ספר שלם בשביל שאלתך
תעיין בו

היכן אתה רואה את זה

ידיעת הבורא ית' וידיעת גדלותו ורוממותו
הדרגה הגבוהה של יראת שמים זה לראות את הקב"ה בכל הבריאה

בספר מסילת ישרים?

[אחד הלויים]

המסילת ישרים כתב ספר שלם בשביל שאלתך
תעיין בו

היכן אתה רואה את זה

ידיעת הבורא ית' וידיעת גדלותו ורוממותו
הדרגה הגבוהה של יראת שמים זה לראות את הקב"ה בכל הבריאה

בספר מסילת ישרים?

אמת 
ספר מסילת ישרים אינו ספר מוסר ביסודו אלא ספר הדרכה וכלולים בו גם דוגמאות מדברי המוסר בכל נושא עבודה
אך יעויין גם בשער הזהירות וגם בשער יראת חטא ששניהם ענינם יראה
ושם כותב הרמח"ל שקונים יראה א' ע"י לימוד התורה כולה וב' ע"י ידיעת ד' ודרכי הנהגתו ושכר ועונש ומביא דוג' לזה
וידיעת ד' היינו ההתבוננות בגדלות ד' וברוממותו וכמו שמתאר הרמב"ם שמיד הוא נרתע ומזדעזע לאחוריו
אם ע"י התבוננות בגודל הבריאה אם בעומק הנהגת ד' ודיניו 
בנוסף המקור לדברי לעיל שיראה שורשה בראיה היא גמרא במס' מנחות דף מ"ג ב שלומדת היקיש מ"וראיתם אותו" לקרא ד"את ד' אלוקיך תירא"
ויעוין שם בר"ג על הדף שכתב תירא עביד ל' ראיה