אשכול הערות דיוקים וביאורים במסילת ישרים

שלו'

משתמש ותיק
שלום וברכה לכל המשתתפים היקרים שליט"א
 
מעלת ספר מסילת ישרים ונחיצותו ידועה לכל, וכמו כל חלק בתורה גם בו יש הרבה מה להעיר לעיין ולחדש, ובפרט שמקובל בשם הגר"א על דקדוק תיבותיו.
לכן חשבתי שיהא לתועלת לפתוח אשכול מרכזי שבו יעלה כל מאן דבעי מהערותיו ודקדוקיו וביאוריו במס"י לתועלת כולם, ותרווח שמעתתא בספר קדוש ועמוק זה.

[אולי כבר היה כאן אשכול כזה בעבר ולא ידוע לי?].
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
ואפתח בהערה:

מסילת ישרים פ"ז

"...ואמנם, התבונן עוד, שכמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימי, כן מן הזריזות יולד ההתלהטות. והיינו, כי מי שמרגיש עצמו במעשה המצוה כמו שהוא ממהר תנועתו החיצונה, כן הנה הוא גורם שתבער בו תנועתו הפנימית כמו כן, והחשק והחפץ יתגבר בו וילך. אך אם יתנהג בכבדות בתנועת איבריו, גם תנועת רוחו תשקע ותכבה. וזה דבר שהנסיון יעידהו".

מדוע המס"י כותב בלשון זו, למה לא כתב פשוט וישיר: "כי מי שממהר תנועתו החיצונה במעשה המצוה כו'", מה זה 'מרגיש עצמו' 'כמו שהוא ממהר' – דמשמע שאינו באמת ממהר רק עושה 'הצגה' 'כאילו'???
 

אור החכמה

משתמש ותיק
נראה לי שהכוונה:
מדובר כאן על מי שאין לו עדיין תנועה פנימית למצוה אלא הוא רוצה להגיע לכך, ולכן המסילת ישרים מלמדו בינה שיעשה הצגה חיצונית וימהר את תנועתו החיצונית וזה יגרום לו לאט לאט לתנועה פנימית. וכמו שידוע מספר החינוך ש"הפעולות החיצוניות משפיעות על הפנימיות".
 

מיכה

משתמש ותיק
לענ"ד, 'מרגיש' משמעותו פועל בתנועה תמידית בלא עצירה, כמו 'וירגשו מימיו'. אך 'ממהר' משמעותו מקדים. ולכן ודאי שהלשון הנכונה למידת הזריזות בכללות היא 'מרגיש' ולא ממהר. אך על כל פעולה פרטית נכון לומר 'ממהר תנועתו החיצונה', כי אנו נותן לעצמו לנוח תוך כדי עשיית המצווה וכדו' אלא מזרז עצמו להקדים ולעשות.
כמו כן פירוש המילה 'כמו שהוא ממהר' אינה 'כדמיון' אלא 'כערך'. ודוק.
 

במבי

משתמש ותיק
במבי אמר:
אבר כיונה אמר:
ויש כמובן גם את 'גן המבוכה' (https://www.hamichlol.org.il/%D7%94%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%AA_%D7%A9%D7%9C_%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%94#.D7.92.D7.9F_.D7.94.D7.9E.D7.91.D7.95.D7.9B.D7.94_.D7.A9.D7.9C_.D7.94.D7.A8.D7.9E.D7.97.22.D7.9C), (אגב, זה בין המקומות הבודדים שהחיד"א מזכיר את הרמח"ל).



אם כבר הבאת אז נצטטו ונביא את התמונה כדי הרמח"ל יהיה מובן !

הא למה זה דומה? לגן המבוכה, הוא הגן הנטוע לצחוק, הידוע אצל השרים , שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה. והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יוכל להזהיר את ההולכים בם, לומר: זה הדרך לכו בו! והנה, מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד. ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו.

כן הדבר הזה: מי שעדיין לא משל ביצרו, הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם. אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל האכסדרה, שכבר יצאו מן השבילים וראו כל הדרכים לעיניהם בבירור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין. ואמנם מה היא העצה שהם נותנים לנו? בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, כי כבר הם ניסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמיתי להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה.


והנה ביאור ההדגשה לעיל !


1.jpg

 מסילת ישרים, פרק ג, בביאור חלקי הזהירות
 

תלמיד המשגיח

משתמש ותיק
המס"י כותב בהקדמתו 'הייתכן שייגע ויעמול שכלנו בחקירות אשר לא נתחייבנו בם, ובפלפולים אשר לא יצא לנו שום פרי מהם'. ובפשטות כוונתו ללימוד תורה. ולא הבנתי הלא ת"ת מ"ע דאו'. ובוודאי שיצא לנו פרי מהם. ומשנה מפורשת היא במסכת פאה דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב ות"ת כנגד כולם.
וגם דהלא ידוע דמצות אהבת ה' מתקיימת באהבנו את תורתו (מבו' ברמב"ם). וביראתנו מדברי תורתו (כך נ"ל). דקודשא ב"ה ואוריתיה חד הוא. וכמו שמפו' אח"כ במס"י לגבי האהבה 'מאין יבוא ההתלהטות בנפשותינו עמו ועם תורתו'. הרי דבאהבת התורה קעסקי'. והכיצד יאמר המס"י דאם ייגע ויעמול שכלנו בכל הנ"ל הרי זה נחשב שמה שמוטל עלינו חובה רבה נניחהו להרגל.
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
תלמיד המשגיח אמר:
המס"י כותב בהקדמתו 'הייתכן שייגע ויעמול שכלנו בחקירות אשר לא נתחייבנו בם, ובפלפולים אשר לא יצא לנו שום פרי מהם'. ובפשטות כוונתו ללימוד תורה. ולא הבנתי הלא ת"ת מ"ע דאו'. ובוודאי שיצא לנו פרי מהם. ומשנה מפורשת היא במסכת פאה דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב ות"ת כנגד כולם.
וגם דהלא ידוע דמצות אהבת ה' מתקיימת באהבנו את תורתו (מבו' ברמב"ם). וביראתנו מדברי תורתו (כך נ"ל). דקודשא ב"ה ואוריתיה חד הוא. וכמו שמפו' אח"כ במס"י לגבי האהבה 'מאין יבוא ההתלהטות בנפשותינו עמו ועם תורתו'. הרי דבאהבת התורה קעסקי'. והכיצד יאמר המס"י דאם ייגע ויעמול שכלנו בכל הנ"ל הרי זה נחשב שמה שמוטל עלינו חובה רבה נניחהו להרגל.
ההערה הערה, וזכורני ששמעתי מגברא רבא שליט"א שהעיר בזה [אולי על דבר דומה בחוה"ל].
אולי כדאי לראות את דבריו במהדו"ק [סדר ויכוח שיצא לאור מכת"י ע"י מכון אופק], ויתכן שיבואר.

לפו"ר, עיקר כוונתו ל'פרי' מעשי, ובא לאפוקי מפלפולים שלא מביאים שום 'למעשה', ולהם מקדישים זמן רב [עכ"פ בזמנו, מה היום?...], ואילו לעיקרי חובת האדם בעולמו שלהם הוא נברא [ע' שע"ת שער ג' אות י"ז] - לא מקדישים זמן כלל. 

מש"כ אודות יראת תורתו, לא זכיתי לדעת מה הביאך לומר דבר זה אשר לא שמענו מימינו.
[גם בענין אהבה, לא ברור לי שההגדרה המבוארת ברמב"ם היא אהבת תורה, אלא התענגות בהשכלת דברי השם, וע"ש עוד מש"כ הרמב"ם שבכלל המצוה הוא להאהיב אותו ית' על אחרים, ואכמ"ל].
 
 

אור זורח

משתמש ותיק
שאם הוא מניח עצמו ביד כבדותו ודאי שלא יצליח (פ"ו)
ויש לשאול מאי קמ''ל
ויש לענות
שהעצלות אומרת לאדם גם על ידי עצלות תצליח...
פחד פחדים
 

תלמיד המשגיח

משתמש ותיק
שלו' אמר:
תלמיד המשגיח אמר:
המס"י כותב בהקדמתו 'הייתכן שייגע ויעמול שכלנו בחקירות אשר לא נתחייבנו בם, ובפלפולים אשר לא יצא לנו שום פרי מהם'. ובפשטות כוונתו ללימוד תורה. ולא הבנתי הלא ת"ת מ"ע דאו'. ובוודאי שיצא לנו פרי מהם. ומשנה מפורשת היא במסכת פאה דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב ות"ת כנגד כולם.
וגם דהלא ידוע דמצות אהבת ה' מתקיימת באהבנו את תורתו (מבו' ברמב"ם). וביראתנו מדברי תורתו (כך נ"ל). דקודשא ב"ה ואוריתיה חד הוא. וכמו שמפו' אח"כ במס"י לגבי האהבה 'מאין יבוא ההתלהטות בנפשותינו עמו ועם תורתו'. הרי דבאהבת התורה קעסקי'. והכיצד יאמר המס"י דאם ייגע ויעמול שכלנו בכל הנ"ל הרי זה נחשב שמה שמוטל עלינו חובה רבה נניחהו להרגל.
ההערה הערה, וזכורני ששמעתי מגברא רבא שליט"א שהעיר בזה [אולי על דבר דומה בחוה"ל].
אולי כדאי לראות את דבריו במהדו"ק [סדר ויכוח שיצא לאור מכת"י ע"י מכון אופק], ויתכן שיבואר.

לפו"ר, עיקר כוונתו ל'פרי' מעשי, ובא לאפוקי מפלפולים שלא מביאים שום 'למעשה', ולהם מקדישים זמן רב [עכ"פ בזמנו, מה היום?...], ואילו לעיקרי חובת האדם בעולמו שלהם הוא נברא [ע' שע"ת שער ג' אות י"ז] - לא מקדישים זמן כלל. 

מש"כ אודות יראת תורתו, לא זכיתי לדעת מה הביאך לומר דבר זה אשר לא שמענו מימינו.
[גם בענין אהבה, לא ברור לי שההגדרה המבוארת ברמב"ם היא אהבת תורה, אלא התענגות בהשכלת דברי השם, וע"ש עוד מש"כ הרמב"ם שבכלל המצוה הוא להאהיב אותו ית' על אחרים, ואכמ"ל].
ביראה באמת אינני זוכר מאין יצא לי דבר זה. רק שעכ"פ דימיתי לאהבה. ואולי אינו נכון.
אבל בעניין האהבה הלא גם המס"י כותב מפו' מאין יבוא ההתלהטות בנפשותינו עמו יתברך ועם תורתו. הרי להדיא שההתלהטות עם תורתו היא מכלל אהבת ה'.
ולענ"ד פירוש דבריו הק', הוא בהקדם קו' א'.
שבהמשך שם כ' הרי לך שלהבין היראה צריך לבקשה ככסף וכו', אינו אומר אז תבין פילוס' אז תבין הלכות וכו'. ומקורו מקרא אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' וכו'. ויש לשאול דהלא המשך המקרא הוא ודעת אלוקים תמצא. ולכאו' הכוונה להשכלת דברי ה'. וא"כ הכיצד אומר המס"י אינו אומר אז תבין הלכות וכו'. והרי במקרא מפו' דלמצוא דעת אלוקים עליך לבקש ככסף ולחפש כמטמונים.
וע"כ נראה כוונתו לאפוקי מתורה בלא ירא"ש. דודאי העיקר הוא העסק בתורה. אלא, שבלא ירא"ש הרי זה תורה שאין עמה דעת אלוקים. וזהו חקירות אשר לא נתחייבנו בם ופלפולים אשר לא יצא לנו פרי מהם. וכד' הגמ' ביומא וי דעבדין תרעא לדרתא ודרתא לא עבדין. ומלה"ד לגזבר שמסרו לו מפתחות חיצוניות וכו'.
וזהו פירוש המקרא, אם תחפשנה ככסף וכמטמונים תבקשנה, אז תבין יראת ה', שתדע דרכי היראה ממנו ית', ואז ממילא תהא תורתך תורה שדעת אלוקים תמצא בה.
מה דעתך?
 

נבשר

משתמש ותיק
שלו' אמר:
ההערה הערה, וזכורני ששמעתי מגברא רבא שליט"א שהעיר בזה [אולי על דבר דומה בחוה"ל].
נמצא במאמר בישורון של האדמו"ר מנויבומינסק זצ"ל, מאמר על ספר "הגאון", ושם בתו"ד הביא חת"ס על החוה"ל.
https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20399&st=&pgnum=850 - למטה.
 

תלמיד המשגיח

משתמש ותיק
המס"י כותב בהקדמה 'אמר המחבר וכו' אלא להזכירם את הידוע להם מכבר. והנה בהמשך הפרק האריך להוכיח בגודל העיון הנזקק להבין הדברים על אמיתם. שהן יראת השם היא חכמה וכו'. וצ"ע אם זה פשוט או נזקק לעיון. או שמא אין סתירה.
ובסוף הפרק כתב על כן חיברתי החיבור הזה ללמד לעצמי ולהזכיר לאחרים. מ' דלו עצמו חידוש הוא. ואינו מובן וכי מה כוונת מס"י שהוא יודע פחות משאר בני אדם. וכי משום ענווה יאמר דבר שאינו אמת.
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
תלמיד המשגיח אמר:
שלו' אמר:
תלמיד המשגיח אמר:
המס"י כותב בהקדמתו 'הייתכן שייגע ויעמול שכלנו בחקירות אשר לא נתחייבנו בם, ובפלפולים אשר לא יצא לנו שום פרי מהם'. ובפשטות כוונתו ללימוד תורה. ולא הבנתי הלא ת"ת מ"ע דאו'. ובוודאי שיצא לנו פרי מהם. ומשנה מפורשת היא במסכת פאה דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב ות"ת כנגד כולם.
וגם דהלא ידוע דמצות אהבת ה' מתקיימת באהבנו את תורתו (מבו' ברמב"ם). וביראתנו מדברי תורתו (כך נ"ל). דקודשא ב"ה ואוריתיה חד הוא. וכמו שמפו' אח"כ במס"י לגבי האהבה 'מאין יבוא ההתלהטות בנפשותינו עמו ועם תורתו'. הרי דבאהבת התורה קעסקי'. והכיצד יאמר המס"י דאם ייגע ויעמול שכלנו בכל הנ"ל הרי זה נחשב שמה שמוטל עלינו חובה רבה נניחהו להרגל.
ההערה הערה, וזכורני ששמעתי מגברא רבא שליט"א שהעיר בזה [אולי על דבר דומה בחוה"ל].
אולי כדאי לראות את דבריו במהדו"ק [סדר ויכוח שיצא לאור מכת"י ע"י מכון אופק], ויתכן שיבואר.

לפו"ר, עיקר כוונתו ל'פרי' מעשי, ובא לאפוקי מפלפולים שלא מביאים שום 'למעשה', ולהם מקדישים זמן רב [עכ"פ בזמנו, מה היום?...], ואילו לעיקרי חובת האדם בעולמו שלהם הוא נברא [ע' שע"ת שער ג' אות י"ז] - לא מקדישים זמן כלל. 

מש"כ אודות יראת תורתו, לא זכיתי לדעת מה הביאך לומר דבר זה אשר לא שמענו מימינו.
[גם בענין אהבה, לא ברור לי שההגדרה המבוארת ברמב"ם היא אהבת תורה, אלא התענגות בהשכלת דברי השם, וע"ש עוד מש"כ הרמב"ם שבכלל המצוה הוא להאהיב אותו ית' על אחרים, ואכמ"ל].
ביראה באמת אינני זוכר מאין יצא לי דבר זה. רק שעכ"פ דימיתי לאהבה. ואולי אינו נכון.
אבל בעניין האהבה הלא גם המס"י כותב מפו' מאין יבוא ההתלהטות בנפשותינו עמו יתברך ועם תורתו. הרי להדיא שההתלהטות עם תורתו היא מכלל אהבת ה'.
ולענ"ד פירוש דבריו הק', הוא בהקדם קו' א'.
שבהמשך שם כ' הרי לך שלהבין היראה צריך לבקשה ככסף וכו', אינו אומר אז תבין פילוס' אז תבין הלכות וכו'. ומקורו מקרא אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' וכו'. ויש לשאול דהלא המשך המקרא הוא ודעת אלוקים תמצא. ולכאו' הכוונה להשכלת דברי ה'. וא"כ הכיצד אומר המס"י אינו אומר אז תבין הלכות וכו'. והרי במקרא מפו' דלמצוא דעת אלוקים עליך לבקש ככסף ולחפש כמטמונים.
וע"כ נראה כוונתו לאפוקי מתורה בלא ירא"ש. דודאי העיקר הוא העסק בתורה. אלא, שבלא ירא"ש הרי זה תורה שאין עמה דעת אלוקים. וזהו חקירות אשר לא נתחייבנו בם ופלפולים אשר לא יצא לנו פרי מהם. וכד' הגמ' ביומא וי דעבדין תרעא לדרתא ודרתא לא עבדין. ומלה"ד לגזבר שמסרו לו מפתחות חיצוניות וכו'.
וזהו פירוש המקרא, אם תחפשנה ככסף וכמטמונים תבקשנה, אז תבין יראת ה', שתדע דרכי היראה ממנו ית', ואז ממילא תהא תורתך תורה שדעת אלוקים תמצא בה.
מה דעתך?
לפו"ר חי' יפה ונפלא!
ועדיין יש לי לעיין בזה.
בעיקר ההערה מ'דעת אלקים' יתכן שפירש כדביקות לאלקים, כידוע שלשון דעת מתפרש חיבור.


 
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
נבשר אמר:
שלו' אמר:
ההערה הערה, וזכורני ששמעתי מגברא רבא שליט"א שהעיר בזה [אולי על דבר דומה בחוה"ל].
נמצא במאמר בישורון של האדמו"ר מנויבומינסק זצ"ל, מאמר על ספר "הגאון", ושם בתו"ד הביא חת"ס על החוה"ל.
https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20399&st=&pgnum=850 - למטה.
יישר כוחך.
ושם בעמ' הבא תמה על הקדמת המס"י, ע"ש.
 
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
תלמיד המשגיח אמר:
המס"י כותב בהקדמה 'אמר המחבר וכו' אלא להזכירם את הידוע להם מכבר. והנה בהמשך הפרק האריך להוכיח בגודל העיון הנזקק להבין הדברים על אמיתם. שהן יראת השם היא חכמה וכו'. וצ"ע אם זה פשוט או נזקק לעיון. או שמא אין סתירה.
ובסוף הפרק כתב על כן חיברתי החיבור הזה ללמד לעצמי ולהזכיר לאחרים. מ' דלו עצמו חידוש הוא. ואינו מובן וכי מה כוונת מס"י שהוא יודע פחות משאר בני אדם. וכי משום ענווה יאמר דבר שאינו אמת.
הערות נפלאות!

עוררת את זכרוני, כמדומני שראיתי או שמעתי לפני הרבה שנים שר' מאיר חדש ז"ל התייחס להערה הב' [או לשתיהן], וצריך בירור היכן אפשר למצוא דבריו בענין.
 
 

מיכה

משתמש ותיק
תלמיד המשגיח אמר:
ביראה באמת אינני זוכר מאין יצא לי דבר זה. רק שעכ"פ דימיתי לאהבה. ואולי אינו נכון.
אבל בעניין האהבה הלא גם המס"י כותב מפו' מאין יבוא ההתלהטות בנפשותינו עמו יתברך ועם תורתו. הרי להדיא שההתלהטות עם תורתו היא מכלל אהבת ה'.
ולענ"ד פירוש דבריו הק', הוא בהקדם קו' א'.
שבהמשך שם כ' הרי לך שלהבין היראה צריך לבקשה ככסף וכו', אינו אומר אז תבין פילוס' אז תבין הלכות וכו'. ומקורו מקרא אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' וכו'. ויש לשאול דהלא המשך המקרא הוא ודעת אלוקים תמצא. ולכאו' הכוונה להשכלת דברי ה'. וא"כ הכיצד אומר המס"י אינו אומר אז תבין הלכות וכו'. והרי במקרא מפו' דלמצוא דעת אלוקים עליך לבקש ככסף ולחפש כמטמונים.
וע"כ נראה כוונתו לאפוקי מתורה בלא ירא"ש. דודאי העיקר הוא העסק בתורה. אלא, שבלא ירא"ש הרי זה תורה שאין עמה דעת אלוקים. וזהו חקירות אשר לא נתחייבנו בם ופלפולים אשר לא יצא לנו פרי מהם. וכד' הגמ' ביומא וי דעבדין תרעא לדרתא ודרתא לא עבדין. ומלה"ד לגזבר שמסרו לו מפתחות חיצוניות וכו'.
וזהו פירוש המקרא, אם תחפשנה ככסף וכמטמונים תבקשנה, אז תבין יראת ה', שתדע דרכי היראה ממנו ית', ואז ממילא תהא תורתך תורה שדעת אלוקים תמצא בה.
יש חילוק גדול בין אהבה ליראה בעניין התורה. אהבת ה' (לפחות במדרגת הצדיק, ולאפוקי מן החסיד) היא התשוקה להדבק בו ית'. והדרך להדבק בו היא ע"י הדבקות בתורה. אך היראה, בין יראת העונש ובין יראת הרוממות היא ממנו ולא מתורתו.
ובעניין 'דעת אלקים' דברי רמח"ל ברור מללו בשאר ספריו, שהכוונה היא לידיעת חכמת הסוד. (חיפוש זריז בכתבי רמח"ל "דע את אלקי אביך") שהיא בעצם "חכמת האלקות". אך לפרש את כוונתו שהעיקר הוא תורה עם ירא"ש זה להפוך את משמעות דבריו לגמרי. אדרבה, כל דבריו הם שהתורה מביאה ליראת שמים שהיא התכלית הנרצית. 
רמח"ל מחלק באופן ברור בין חלקי התורה: פלפולים, דינים, ענייני היראה והאהבה. וסובר שראוי לעסוק בהם כפי נחיצותם. דהיינו - בפלפולים ראוי לחריפים לעסוק בהם מעט, בדינים ראוי לעסוק בעיקריהם וביותר במה שנוגע הלכה למעשה. אך עיקר העסק ראוי שיהיה בענייני היראה והאהבה דהיינו בלשון רמז תורת הסוד. כך כתב להדיא בקונטרס הקטן "דרך חכמה" וזוהי כוונתו במס"י.
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
מהרשום אצלי:
במסילת ישרים (פ"י בביאור מדת הנקיות סוף הפרק) כ' וז"ל: "והנה ודאי כי מלאכה רבה היא לאדם להגיע אל שלמות המדה הזאת וכו' וכו', ואמנם ודאי שהמדה הזאת קשה, כי טבע האדם חלש ולבו נפתה על נקלה ומתיר לעצמו הדברים שיוכל למצא בהם כדי הטעאה, ובודאי שמי שהגיע לזאת המדה, כבר הגיע למדרגה גדולה, כי בפני מלחמה חזקה עמד ונצח". ויש לשאול, דהדגשה זו שהיא מדה קשה אינה עולה בקנה אחד כ"כ לכאו' עם מה שכ' בעצמו בסוף הפרק הבא (פי"א בפרטי מדת הנקיות סוף הפרק) וז"ל: "והנה אינני יכול להכחיש שיש קצת טרח לאדם להגיע אל הנקיות הזה, אף על פי כן אומר אני שאין צריך כל כך כמו שנראה לכאורה, והמחשבה בדבר הזה קשה מן המעשה, כי כאשר ישים האדם בלבו ויקבע ברצונו בקביעות להיות מבעלי המדה הטובה הזאת, הנה במעט הרגל שירגיל עצמו בזה, תשוב לו קלה הרבה יותר ממה שהיה יכול לחשב, וזה דבר שהנסיון יוכיח אמתו". הנה בסוף הפרק הקודם הכביד עול השגת המדה הזאת עלינו והגדירה כמלחמה חזקה ומאידך בסוף פי"א לאחר שפירט את פרטי המדה הדגיש ההיפך בזה שבמעט הרגל תשוב לו קלה הרבה וכו' ושצריך 'מעט' טורח לזה, וצ"ב.
ונראה, דהנה עוד יל"ע, דהנה בפי"ב עוסק המחבר בדרכי קניית הנקיות ומאריך בזה עי"ש, ומאידך כבר בפ"י כ' וז"ל: "אמנם אחר שיתרגל האדם הרגל גדול בזהירות הזה, עד שינקה נקיון ראשון מן החטאים המפרסמים, וירגיל עצמו בעבודה ובזריזותה, ותגבר בו האהבה אל בוראו והחמדה אליו, הנה כח ההרגל הזה ירחיק אותו מעניני החמר וידביק דעתו אל השלמות הנפשי עד שסוף סוף יוכל להגיע אל הנקיון השלם, שכבר יכבה אש התאוה הגופנית מלבו בהתגבר בו החמדה האלהית ואז תשאר ראייתו זכה וברה, כמו שכתבתי למעלה, שלא יפתה ולא ישיגהו חשך חמריותו וינקה במעשיו מכל וכל", הנה נת' דע"י ההרגל בזהירות וזריזות יכבה בו אש התאוה הגורמת להוראות היתר היפך הנקיות, ומה לו לחפש עוד להלן דרכי קניית הנקיות.
ונראה, דהיא היא, דמש"כ בפ"י דהיא מלאכה רבה וקשה ומלחמה חזקה כונתו למש"כ שם בענין ההרגל בזהירות וזריזות המרחיקהו מענייני החומר, דהרגל זה שיגרום להרחיקו מהחומר ואש התאוה הוא קשה מאוד, אך כ"ז הוא כדי להשתלם במדות הזהירות והזריזות ולהגיע אל מדת הנקיות, דהשלמות במדות אלו היא כאשר עי"ז נתרחק מענייני החומר והוא מוכן לעבוד על מדת הנקיות. אמנם לקניית עצם מדת הנקיות צריך את הנאמר בפי"ב בדרכי קניית הנקיות דהיינו לימוד ההלכות הדקדוקים והמוסרים דהיינו עצם קיום דבר הנקיות בכל פרטיו וההרגל בזה, דגם אחר שכבר כבה בו אש התאוה צריך הרגל כדי להתרגל בניהוג כל פרטי הנקיות המוזכרים שם ולימוד דקדוק ענייניהם. ועל הרגל זה הוא שכתב שיש בזה מעט טורח ושבמעט הרגל תשוב לו קלה הרבה ממה שחשב, ופשוט.
וזהו שכ': "ובודאי שמי שהגיע לזאת המדה, כבר הגיע למדרגה גדולה, כי בפני מלחמה חזקה עמד ונצח", ור"ל שמי שכבר הגיע להתחיל בעבודת זו המדה ודרכי קנייתה [המבו' להלן בפי"ב] עכ"ר כבר הגיע בעבודתו עד עתה למדרגה גדולה דקניית הזהירות והזריזות, כי יש בהרגל שבהם מלחמה חזקה והוא עמד וניצח, וכמבו'.
וכן נראה להדיא מלשונו שכ' בפי"ב וז"ל: "כי הנה אחר שכבר התאמת אצל האדם חובת הנקיות והצרך בו, אחר שכבר השיג הזהירות והזריזות במה שנתעסק בדרכי קניתם, והתרחק ממפסידיהם, הנה לא ישארו לו עתה עכובים לקנות הנקיות אלא ידיעת הדקדוקים אשר במצוות כדי שיוכל לזהר בכלם".
 

תלמיד המשגיח

משתמש ותיק
מיכה אמר:
תלמיד המשגיח אמר:
ביראה באמת אינני זוכר מאין יצא לי דבר זה. רק שעכ"פ דימיתי לאהבה. ואולי אינו נכון.
אבל בעניין האהבה הלא גם המס"י כותב מפו' מאין יבוא ההתלהטות בנפשותינו עמו יתברך ועם תורתו. הרי להדיא שההתלהטות עם תורתו היא מכלל אהבת ה'.
ולענ"ד פירוש דבריו הק', הוא בהקדם קו' א'.
שבהמשך שם כ' הרי לך שלהבין היראה צריך לבקשה ככסף וכו', אינו אומר אז תבין פילוס' אז תבין הלכות וכו'. ומקורו מקרא אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' וכו'. ויש לשאול דהלא המשך המקרא הוא ודעת אלוקים תמצא. ולכאו' הכוונה להשכלת דברי ה'. וא"כ הכיצד אומר המס"י אינו אומר אז תבין הלכות וכו'. והרי במקרא מפו' דלמצוא דעת אלוקים עליך לבקש ככסף ולחפש כמטמונים.
וע"כ נראה כוונתו לאפוקי מתורה בלא ירא"ש. דודאי העיקר הוא העסק בתורה. אלא, שבלא ירא"ש הרי זה תורה שאין עמה דעת אלוקים. וזהו חקירות אשר לא נתחייבנו בם ופלפולים אשר לא יצא לנו פרי מהם. וכד' הגמ' ביומא וי דעבדין תרעא לדרתא ודרתא לא עבדין. ומלה"ד לגזבר שמסרו לו מפתחות חיצוניות וכו'.
וזהו פירוש המקרא, אם תחפשנה ככסף וכמטמונים תבקשנה, אז תבין יראת ה', שתדע דרכי היראה ממנו ית', ואז ממילא תהא תורתך תורה שדעת אלוקים תמצא בה.
יש חילוק גדול בין אהבה ליראה בעניין התורה. אהבת ה' (לפחות במדרגת הצדיק, ולאפוקי מן החסיד) היא התשוקה להדבק בו ית'. והדרך להדבק בו היא ע"י הדבקות בתורה. אך היראה, בין יראת העונש ובין יראת הרוממות היא ממנו ולא מתורתו.
ובעניין 'דעת אלקים' דברי רמח"ל ברור מללו בשאר ספריו, שהכוונה היא לידיעת חכמת הסוד. (חיפוש זריז בכתבי רמח"ל "דע את אלקי אביך") שהיא בעצם "חכמת האלקות". אך לפרש את כוונתו שהעיקר הוא תורה עם ירא"ש זה להפוך את משמעות דבריו לגמרי. אדרבה, כל דבריו הם שהתורה מביאה ליראת שמים שהיא התכלית הנרצית. 
רמח"ל מחלק באופן ברור בין חלקי התורה: פלפולים, דינים, ענייני היראה והאהבה. וסובר שראוי לעסוק בהם כפי נחיצותם. דהיינו - בפלפולים ראוי לחריפים לעסוק בהם מעט, בדינים ראוי לעסוק בעיקריהם וביותר במה שנוגע הלכה למעשה. אך עיקר העסק ראוי שיהיה בענייני היראה והאהבה דהיינו בלשון רמז תורת הסוד. כך כתב להדיא בקונטרס הקטן "דרך חכמה" וזוהי כוונתו במס"י.
יישר כחך.
מה ההסבר בחילוק בין אהבה ליראה.
האם כוונתך שחכמת הסוד היא יראה ואהבה, ולכן ע"ז נאמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה.
בכל אופן לפי מה שלימדוני רבותי, להעמיק עד אין חקר בשור שנגח את הפרה זה גם נקרא חכמת הסוד.
ונראה לי ברור שהלומד את דיני נזיקין ושומרים בעומקם, ומבין את החפץ האלוקי המונח בהם, הרי בזה הוא משיג אלוקות ומתקשר בה. וכאשר הוא אוהב את זה, בזה מקיים אהבה ומבין היראה ממנו ית'.
וכי מה הכוונה שהתורה מביאה לידי ירא"ש, האם זה רק כוח סגולי. הכוונה שהפנימיות והעומק המונח בכ"ד הוא יראת ה' ית'.
 
 

מיכה

משתמש ותיק
תלמיד המשגיח אמר:
האם כוונתך שחכמת הסוד היא יראה ואהבה, ולכן ע"ז נאמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה.
בכל אופן לפי מה שלימדוני רבותי, להעמיק עד אין חקר בשור שנגח את הפרה זה גם נקרא חכמת הסוד.
ונראה לי ברור שהלומד את דיני נזיקין ושומרים בעומקם, ומבין את החפץ האלוקי המונח בהם, הרי בזה הוא משיג אלוקות ומתקשר בה. וכאשר הוא אוהב את זה, בזה מקיים אהבה ומבין היראה ממנו ית'.
וכי מה הכוונה שהתורה מביאה לידי ירא"ש, האם זה רק כוח סגולי. הכוונה שהפנימיות והעומק המונח בכ"ד הוא יראת ה' ית'.
אין כוונתי שחכמת הסוד היא יראה ואהבה, אלא שעל ידה דוקא באים ליראה ואהבה. עי' באורך ובפירוש בספר שערי רמח"ל עמ' צה. וכן הוא בכ"מ בדברי רמח"ל ילאה העט לקבצם ולציינם. ובמסילת ישרים עצמו, בדרכי קניית הזהירות הגביל את מאמר חז"ל תורה מביאה לידי זהירות דהיינו דוקא בדרך כלל אך בדרך פרט המביא לזה הוא העיון וכו', וכן בכל מידה ומידה הזכיר את העיונים בתורה המביאים לה. 
ומה שלימודך רבותיך, הגם שיש בהעמקת שור שנגח בחינת סוד. אך ודאי אין זה המכוון בדברי רמח"ל במקומות שהזכרתי (דרך חכמה, שערי רמח"ל הנ"ל, וכ"ה במאמר הויכוח שבתחילת שערי רמח"ל עי"ש). ולא כן נהג רמח"ל עצמו שרוב ספריו ורוב עסקו היו בסוד כפשוטו - חכמת הקבלה. 
ומה שנראה לך ברור, לרמח"ל לא היה נראה ברור כן, עי' בשערי רמח"ל הנ"ל שפירש "השכל וידוע אותי" לדעת את תפארת גדולתו מה שאינו נודע מידיעת המצוות. וכ"ה דעת הרמב"ם ג"כ, אלא שהוא המציא חיוב לעסוק בענייני הטבע (ואל דבריו שביסוה"ת פ"ב ג וד' מכוונים הדברים שבשער רמח"ל הנ"ל "הפילוסופים אומרים" וכו'). 

אבקש את מחילתו שקשה לי לפרט. אם תרצה אשלח לך בפרטי מאמר בעניין.
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
מסילת ישרים ריש פרק ט'

הנה מפסידי הזריזות, הם הם מגדילי העצלה. והגדול שבכולם, הוא בקשת המנוחה הגופנית ושנאת הטורח ואהבת העידונים בתשלום כל תנאיהם כו'.

לא הבנתי מה בא לומר במילים המודגשות? וכי לא ידענו שההיפך מזריזות היא עצלות? אולי כוונתו דלא תימא שיש מצב 'אמצעי' 'נטרלי' – לא זריז ולא עצל, קמ"ל שלא – אם לא זריז – מגדיל את העצלות!
 

נבשר

משתמש ותיק
שלו' אמר:
מסילת ישרים ריש פרק ט'

הנה מפסידי הזריזות, הם הם מגדילי העצלה. והגדול שבכולם, הוא בקשת המנוחה הגופנית ושנאת הטורח ואהבת העידונים בתשלום כל תנאיהם כו'.

לא הבנתי מה בא לומר במילים המודגשות? וכי לא ידענו שההיפך מזריזות היא עצלות? אולי כוונתו דלא תימא שיש מצב 'אמצעי' 'נטרלי' – לא זריז ולא עצל, קמ"ל שלא – אם לא זריז – מגדיל את העצלות!
אולי "מגדילי", היינו שהמפסיד זה לא העצלות, שאין עניינו להפסד אלא הוא היפך הזריזות, והמפסיד של הזריזות זה מגדילי העצלה, כמו בקשת המנוחה וכו' שבעצמה היא לא העצלות אלא מהמגדילים כמו דעה שיש להם בזה אבל לא העצלות גופא.
 
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
מסילת ישרים פי"א

הנה כלל ענין הגאוה הוא זה, שהאדם מחשיב עצמו בעצמו, ובלבבו ידמה כי לו נאוה תהלה. ואמנם, זה יכול לימשך מסברות רבות מתחלפות, כי יש מי שיחשיב עצמו בעל שכל, ויש מי שיחשיב עצמו נאה, ויש שיחשיב עצמו נכבד, ויש שיחשיב עצמו גדול, ויש שיחשיב עצמו חכם. כללו של דבר, כל אחד מן הדברים הטובים שבעולם אם יחשוב האדם שישנם בו, הרי הוא מסוכן מיד ליפול בשחת זה של גאוה.

א. מה ההבדל בין 'בעל שכל' ל'חכם'? עד שהמס"י מונה אותם כב' דוגמאות שונות!

ב. מה זה להחשיב עצמו 'נכבד'? נכבד בגלל מה?

ג. מה זה להחשיב עצמו 'גדול'? גדול במה? [בגובה?...].
 

אור זורח

משתמש ותיק
שלו' אמר:
א. מה ההבדל בין 'בעל שכל' ל'חכם'? עד שהמס"י מונה אותם כב' דוגמאות שונות!

ב. מה זה להחשיב עצמו 'נכבד'? נכבד בגלל מה?

ג. מה זה להחשיב עצמו 'גדול'? גדול במה? [בגובה?...].

בעל שכל יודע לקלוט דברי חכמה בגדר תלמיד כשרוני
חכם שהוא יודע לחדש חידושים

נכבד בגלל שפעם אחת הגבאי נתן לו שישי או שלישי וכדומה[כמובן שאפשר להשתמש בזה גם כמנוף לעלייה]

גדול בגלל שפעם אחד אמר לו שהסברא שחידש או המעשה שעשה זה מעשה אצילי ונהדר כמעשה של גדול הדור
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
שלו' אמר:
א. מה ההבדל בין 'בעל שכל' ל'חכם'? עד שהמס"י מונה אותם כב' דוגמאות שונות!

ב. מה זה להחשיב עצמו 'נכבד'? נכבד בגלל מה?

ג. מה זה להחשיב עצמו 'גדול'? גדול במה? [בגובה?...].

בעל שכל יודע לקלוט דברי חכמה בגדר תלמיד כשרוני
חכם שהוא יודע לחדש חידושים

נכבד בגלל שפעם אחת הגבאי נתן לו שישי או שלישי וכדומה[כמובן שאפשר להשתמש בזה גם כמנוף לעלייה]

גדול בגלל שפעם אחד אמר לו שהסברא שחידש או המעשה שעשה זה מעשה אצילי ונהדר כמעשה של גדול הדור
יישר כוחך,
מש"כ על נכבד וגדול - לא משמע שמדובר על דמיונות, בגלל משהו שמישהו אמר או עשה, דהרי נמנו יחד עם חכם ובעל שכל שודאי מדובר שבאמת הוא כך, ומתגאה בזה. 
 

אור זורח

משתמש ותיק
שלו' אמר:
מש"כ על נכבד וגדול - לא משמע שמדובר על דמיונות, בגלל משהו שמישהו אמר או עשה, דהרי נמנו יחד עם חכם ובעל שכל שודאי מדובר שבאמת הוא כך, ומתגאה בזה.
אכתוב בצורה קצת אחרת הוא מקבל עלייה של שלישי כל שבת וחושב שבגלל זה הוא מכובד ומי שפוגע בכבודו יתן את כל הדין
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
מסילת ישרים פי"א
...ועל כולם נאמר (משלי טז, ה) תועבת ה' כל גבה לב, ומכולם צריך שינקה הרוצה במדת הנקיות וידע ויבין כי אין הגאוה אלא עורון ממש אשר אין שכל האדם רואה חסרונותיו ומכיר פחיתותו, שאילו היה יכול לראות והיה מכיר האמת, היה סר ומתרחק מכל הדרכים הרעים והמקולקלים האלה הרחק גדול...
צריך לי ביאור, מדוע תולה הדבר בראיית חסרונותיו והכרת פחיתותו, וכי אם לא היו לו חסרונות ופחיתויות – מותר ונכון להתגאות?! במה יתגאה? וכי יש לו דבר משל עצמו?! הכל מתנות ממנו ית', והוא הנותן לך כח לעשות חיל!
וע' בדבריו לקמן בפרק הענוה, וגם שם חוזר על כך, וצ"ע.
ואולי היה צד שיוכל להתגאות במה שבחר בטוב, וצ"ע.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
שלו' אמר:
שלום וברכה לכל המשתתפים היקרים שליט"א
 
מעלת ספר מסילת ישרים ונחיצותו ידועה לכל, וכמו כל חלק בתורה גם בו יש הרבה מה להעיר לעיין ולחדש, ובפרט שמקובל בשם הגר"א על דקדוק תיבותיו.
לכן חשבתי שיהא לתועלת לפתוח אשכול מרכזי שבו יעלה כל מאן דבעי מהערותיו ודקדוקיו וביאוריו במס"י לתועלת כולם, ותרווח שמעתתא בספר קדוש ועמוק זה.

[אולי כבר היה כאן אשכול כזה בעבר ולא ידוע לי?].



מסילת ישרים - פרק א - בבאור כלל חובת האדם בעולמו - יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד) עכ"ל.

ומדוע נקט "מה חובתו בעולמו" ולא מה תפקידו בעולמו?
חשבתי לבאר, שהנה זה פשוט שתפקיד האדם בעולם לעבוד ולקיים רצון ה', וכל ההדגשה "בחובתו" באה ללמדנו, שהאדם בעולם הוא כדוגמת נוטל חוב ופורע הלוואתו, ככל שההלוואה שנטל גדולה, כך הסכום בצ'ק שצריך לרשום גדול יותר, וכך גם האדם ככל שהקב"ה חנן אותו ונתן לו חבילות טובות כמו בריאות, שכל, עושר וכו', הדרישה כלפיו גדולה יותר, ומוטל עליו למלאות את הצ'ק בסכום גדול, יותר מאשר חבירו שלא זכה רק לחבילה קטנטונת..
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
מס"י פ"א:
ואמנם ראוי לו שתהיה כל פנייתו רק לבורא יתברך, ושלא יהיה לו שום תכלית אחר בכל מעשה שיעשה אם קטן ואם גדול אלא להתקרב אליו יתברך ולשבור כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו, הן הנה כל עניני החומריות והתלוי בהם, עד שימשך אחריו יתברך ממש כברזל אחר אבן השואבת. וכל מה שיוכל לחשוב שהוא אמצעי לקורבה הזאת, ירדוף אחריו ויאחז בו ולא ירפהו. וכל מה שיוכל לחשוב שהוא מניעה לזה, יברח ממנו כבורח מן האש, וכענין שנאמר (תהלים סג, ט) דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך, כיון שביאתו לעולם אינה אלא לתכלית הזה, דהיינו, להשיג את הקירבה הזאת במלטו נפשו מכל מונעיה ומפסידיה.


לא כתב 'להשיג את הקירבה הזאת ע"י האמצעים המביאים לה ובמלטו נפשו מכל מונעיה ומפסידיה', אלא רק: 'במלטו נפשו מכל מונעיה ומפסידיה'.
משמע שעיקר העבודה היא להמלט מהמונעים והמפסידים, והיי' מש"כ מקודם: 'להתקרב אליו יתברך ולשבור כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו, הן הנה כל עניני החומריות והתלוי בהם, עד שימשך אחריו יתברך ממש כברזל אחר אבן השואבת', שכן הנשמה מצד עצמה נמשכת אחריו ית' כברזל אחר אבן השואבת, אלא שיש מעכבים ומחיצות, וככל ששובר עוד מחיצה ונמלט מעוד מפסיד – הרי שמצד עצמו הוא נמשך אחריו ית' בלי פעולה נוספת, ולכן עיקר הדגש הוא על המילוט מהמונעים, ועדיין יל"ע.


ונזכרים דברי הגר"א ז"ל על השכר של ש"י עולמות, באדרת אליהו בראשית ב' ז', [וע' עוד שם לעיל ע"ד הרמז א' כ"ו שכ' שעיקר העבודה ביצר הרע כידוע].
וז"ל: ...ש"י עולמות, ענינו שהאדם קונה אותם בשני יצרים שלו, ש' עולמות בשבירת יצר רע, ועשרה עולמות בשמעו אל יצר הטוב, והם מרומזים בתיבת ש"י, ימין ושמאל, ייצר עולה ש"י. עכ"ל.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
כידוע לכל, הרמח"ל סידר את חיבורו על פי הברייתא של רבי פנחס בן יאיר, תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות וכו'.
חשבתי פעם, ואשמח לדעת דבר מה בזה, מדוע הרמח"ל לא הקדיש כמה פרקים לבאר גם כיצד קונים את התורה.
מדוע הוא התחיל רק ממידת הזהירות, מה עם תורה
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
תלמיד המשגיח אמר:
המס"י כותב בהקדמתו 'הייתכן שייגע ויעמול שכלנו בחקירות אשר לא נתחייבנו בם, ובפלפולים אשר לא יצא לנו שום פרי מהם'. ובפשטות כוונתו ללימוד תורה. ולא הבנתי הלא ת"ת מ"ע דאו'. ובוודאי שיצא לנו פרי מהם. ומשנה מפורשת היא במסכת פאה דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב ות"ת כנגד כולם.
וגם דהלא ידוע דמצות אהבת ה' מתקיימת באהבנו את תורתו (מבו' ברמב"ם). וביראתנו מדברי תורתו (כך נ"ל). דקודשא ב"ה ואוריתיה חד הוא. וכמו שמפו' אח"כ במס"י לגבי האהבה 'מאין יבוא ההתלהטות בנפשותינו עמו ועם תורתו'. הרי דבאהבת התורה קעסקי'. והכיצד יאמר המס"י דאם ייגע ויעמול שכלנו בכל הנ"ל הרי זה נחשב שמה שמוטל עלינו חובה רבה נניחהו להרגל.
עיקר השאלה ב'היתכן' הוא 'מה שאנחנו חייבים לבוראנו חובה רבה נעזבהו להרגל ונניחהו למצות אנשים מלומדה', אבל כאשר עוסקים גם במוסר, ודאי וודאי שיש בזה תועלת.
 
 
חלק עליון תַחתִית