מהרשום אצלי:
במסילת ישרים (פ"י בביאור מדת הנקיות סוף הפרק) כ' וז"ל: "והנה ודאי כי מלאכה רבה היא לאדם להגיע אל שלמות המדה הזאת וכו' וכו', ואמנם ודאי שהמדה הזאת קשה, כי טבע האדם חלש ולבו נפתה על נקלה ומתיר לעצמו הדברים שיוכל למצא בהם כדי הטעאה, ובודאי שמי שהגיע לזאת המדה, כבר הגיע למדרגה גדולה, כי בפני מלחמה חזקה עמד ונצח". ויש לשאול, דהדגשה זו שהיא מדה קשה אינה עולה בקנה אחד כ"כ לכאו' עם מה שכ' בעצמו בסוף הפרק הבא (פי"א בפרטי מדת הנקיות סוף הפרק) וז"ל: "והנה אינני יכול להכחיש שיש קצת טרח לאדם להגיע אל הנקיות הזה, אף על פי כן אומר אני שאין צריך כל כך כמו שנראה לכאורה, והמחשבה בדבר הזה קשה מן המעשה, כי כאשר ישים האדם בלבו ויקבע ברצונו בקביעות להיות מבעלי המדה הטובה הזאת, הנה במעט הרגל שירגיל עצמו בזה, תשוב לו קלה הרבה יותר ממה שהיה יכול לחשב, וזה דבר שהנסיון יוכיח אמתו". הנה בסוף הפרק הקודם הכביד עול השגת המדה הזאת עלינו והגדירה כמלחמה חזקה ומאידך בסוף פי"א לאחר שפירט את פרטי המדה הדגיש ההיפך בזה שבמעט הרגל תשוב לו קלה הרבה וכו' ושצריך 'מעט' טורח לזה, וצ"ב.
ונראה, דהנה עוד יל"ע, דהנה בפי"ב עוסק המחבר בדרכי קניית הנקיות ומאריך בזה עי"ש, ומאידך כבר בפ"י כ' וז"ל: "אמנם אחר שיתרגל האדם הרגל גדול בזהירות הזה, עד שינקה נקיון ראשון מן החטאים המפרסמים, וירגיל עצמו בעבודה ובזריזותה, ותגבר בו האהבה אל בוראו והחמדה אליו, הנה כח ההרגל הזה ירחיק אותו מעניני החמר וידביק דעתו אל השלמות הנפשי עד שסוף סוף יוכל להגיע אל הנקיון השלם, שכבר יכבה אש התאוה הגופנית מלבו בהתגבר בו החמדה האלהית ואז תשאר ראייתו זכה וברה, כמו שכתבתי למעלה, שלא יפתה ולא ישיגהו חשך חמריותו וינקה במעשיו מכל וכל", הנה נת' דע"י ההרגל בזהירות וזריזות יכבה בו אש התאוה הגורמת להוראות היתר היפך הנקיות, ומה לו לחפש עוד להלן דרכי קניית הנקיות.
ונראה, דהיא היא, דמש"כ בפ"י דהיא מלאכה רבה וקשה ומלחמה חזקה כונתו למש"כ שם בענין ההרגל בזהירות וזריזות המרחיקהו מענייני החומר, דהרגל זה שיגרום להרחיקו מהחומר ואש התאוה הוא קשה מאוד, אך כ"ז הוא כדי להשתלם במדות הזהירות והזריזות ולהגיע אל מדת הנקיות, דהשלמות במדות אלו היא כאשר עי"ז נתרחק מענייני החומר והוא מוכן לעבוד על מדת הנקיות. אמנם לקניית עצם מדת הנקיות צריך את הנאמר בפי"ב בדרכי קניית הנקיות דהיינו לימוד ההלכות הדקדוקים והמוסרים דהיינו עצם קיום דבר הנקיות בכל פרטיו וההרגל בזה, דגם אחר שכבר כבה בו אש התאוה צריך הרגל כדי להתרגל בניהוג כל פרטי הנקיות המוזכרים שם ולימוד דקדוק ענייניהם. ועל הרגל זה הוא שכתב שיש בזה מעט טורח ושבמעט הרגל תשוב לו קלה הרבה ממה שחשב, ופשוט.
וזהו שכ': "ובודאי שמי שהגיע לזאת המדה, כבר הגיע למדרגה גדולה, כי בפני מלחמה חזקה עמד ונצח", ור"ל שמי שכבר הגיע להתחיל בעבודת זו המדה ודרכי קנייתה [המבו' להלן בפי"ב] עכ"ר כבר הגיע בעבודתו עד עתה למדרגה גדולה דקניית הזהירות והזריזות, כי יש בהרגל שבהם מלחמה חזקה והוא עמד וניצח, וכמבו'.
וכן נראה להדיא מלשונו שכ' בפי"ב וז"ל: "כי הנה אחר שכבר התאמת אצל האדם חובת הנקיות והצרך בו, אחר שכבר השיג הזהירות והזריזות במה שנתעסק בדרכי קניתם, והתרחק ממפסידיהם, הנה לא ישארו לו עתה עכובים לקנות הנקיות אלא ידיעת הדקדוקים אשר במצוות כדי שיוכל לזהר בכלם".
