יש לך איזו משמעות [בעבודת ה'] לכך שאתה נמצא בארץ ישראל???

ושכנתי בתוכם

משתמש ותיק
מעניין לדעת מה דעת הרבנים, האם יש לנו איזה הבדל באופן העבודה בין כשאנחנו בארץ לכשאנחנו בחו"ל (חוץ ממצוות התלויות בארץ..), מבחינת דרך העבודה,  כוונת הלב וכדו', או שאין שום חילוק בין ארץ ישראל לחו"ל בזה?
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
כוונת השאלה בוודאי האם אנחנו מרגישים את ההבדל
שודאי קיים

והתשובה שלי לא!

ו
 

אור זורח

משתמש ותיק
ושכנתי בתוכם אמר:
מעניין לדעת מה דעת הרבנים, האם יש לנו איזה הבדל באופן העבודה בין כשאנחנו בארץ לכשאנחנו בחו"ל (חוץ ממצוות התלויות בארץ..), מבחינת דרך העבודה,  כוונת הלב וכדו', או שאין שום חילוק בין ארץ ישראל לחו"ל בזה?
הפלאה מסכת כתובות דף קי עמוד ב
בגמרא שכל הדר בא"י וכו'. שמעתי להקשות דלשון דומה משמע שבאמת אין לו אלא דומה כמי שיש לו, והדר קאמר וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו, משמע דבאמת יש לו אם כן העלה חו"ל יותר במעלה ח"ו. וע"פ פשוטו נראה דלא קשה מידי, דודאי לא יעלה על הדעת שלא יהי' קבלת אלקות בכל המצות שבתורה כי אם במצות דירת א"י והלא כתיב אף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו' כי אני ה' אלקיהם, ונאמר בהרבה מצות אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי וגו' א"כ כל המקבל עול תורה ועול מצות הוא אשר יש לו אלוקה.

וכן להיפך בפורק מעליו עול תורה ועול מצות אלא שאמר במעלות א"י דכל הדר בו אפי' במצוה זו לבד כבר דומה למי שיש לו אלוקה כדכתיב לתת לכם וגו' וכל הדר בחו"ל אפי' מקבל עליו עול תורה ועול מצות ובאמת יש לו אלוק' מ"מ כיון שדר בחו"ל הוא דומה כמי שאין לו אלוקה.


והטעם בזה נראה מפני שא"י כתיב בה ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה ונאמר במקום המקדש וזה שער השמים, שכל הארצות ניתנו תחת המזלות כדכתיב אשר חלק ה' לכל העמים והם מקבלים מהשי"ת ומשפיעים א"כ הם ניזונים ע"י שליח כמו שיבואר לקמן, אבל ארץ ישראל מושפעת מהשי"ת בכבודו ובעצמו. והוא שאמר שלמה בתפלתו והתפללו דרך ארצם שאף בהיותינו בשאר ארצות כלנו מכוונים לבינו לבית קדש קדשים כדאיתא במשנה כדי שיומשך השפע עלינו מן השי"ת.

 
 

ושכנתי בתוכם

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעקב שלם אמר:
כוונת השאלה בוודאי האם אנחנו מרגישים את ההבדל
שודאי קיים

והתשובה שלי לא!

והסיבה לדעתי לא מדברים על המצווה המיזרוחניקית הזאת....
אני לא שואל אם יש הבדל בין ארץ ישראל לחו"ל, אלא האם יש הבדל באופן העבודה, ואני מבין ממך שאתה לא מכיר בדבר כזה..
בקשר לביטוי שהזכרת אני מתפלא האם שמירת התורה והמצוות זה נושא מפלגתי??? תמהני...
 

ושכנתי בתוכם

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
הפלאה מסכת כתובות דף קי עמוד ב
בגמרא שכל הדר בא"י וכו'. שמעתי להקשות דלשון דומה משמע שבאמת אין לו אלא דומה כמי שיש לו, והדר קאמר וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו, משמע דבאמת יש לו אם כן העלה חו"ל יותר במעלה ח"ו. וע"פ פשוטו נראה דלא קשה מידי, דודאי לא יעלה על הדעת שלא יהי' קבלת אלקות בכל המצות שבתורה כי אם במצות דירת א"י והלא כתיב אף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו' כי אני ה' אלקיהם, ונאמר בהרבה מצות אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי וגו' א"כ כל המקבל עול תורה ועול מצות הוא אשר יש לו אלוקה.

וכן להיפך בפורק מעליו עול תורה ועול מצות אלא שאמר במעלות א"י דכל הדר בו אפי' במצוה זו לבד כבר דומה למי שיש לו אלוקה כדכתיב לתת לכם וגו' וכל הדר בחו"ל אפי' מקבל עליו עול תורה ועול מצות ובאמת יש לו אלוק' מ"מ כיון שדר בחו"ל הוא דומה כמי שאין לו אלוקה.

והטעם בזה נראה מפני שא"י כתיב בה ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה ונאמר במקום המקדש וזה שער השמים, שכל הארצות ניתנו תחת המזלות כדכתיב אשר חלק ה' לכל העמים והם מקבלים מהשי"ת ומשפיעים א"כ הם ניזונים ע"י שליח כמו שיבואר לקמן, אבל ארץ ישראל מושפעת מהשי"ת בכבודו ובעצמו. והוא שאמר שלמה בתפלתו והתפללו דרך ארצם שאף בהיותינו בשאר ארצות כלנו מכוונים לבינו לבית קדש קדשים כדאיתא במשנה כדי שיומשך השפע עלינו מן השי"ת.
יישר כח על המראה מקום, כוונתך להוציא מכאן שאין הבדל באופן העבודה בין א"י לחו"ל?
 

הערש כ''ץ

משתמש ותיק
אצלי יש הבדל משמעותי, הן בכוונת התפילה וריצוי תחנונים שבה, שפה בארץ ישראל וביותר בירושלים אני מרגיש עמידה לפני ה' מה שיותר קשה לחוש בחו"ל.
והן בלימוד התורה שקשה עליי מאוד בחו"ל לפתוח גמרא וללמוד ברציפות מה שפה בארץ זוהי אחת מההנאות שלי.
עם זאת יש לציין שגם בארץ יש חילוק מקומות. בביתי או בבתי מדרשות קל יותר ללמוד מאשר בבית כנסת שאין לומדים בו בדרך כלל.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
מדברי רש"י הבאים משמע לכאורה כי כל קיום מצוות שבגלות (חו"ל) הוא רק על מנת שבעת שיחזרו בני ישראל לארץ ישראל לא ישכחו לעשותם, אמנם עיקר מקום קיום המצוות הוא רק בא"י.
רש"י דברים פרק יא
(יח) ושמתם את דברי - אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות, הניחו תפילין, עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו. וכן הוא אומר (ירמיה לא, כ) הציבי לך ציונים:
אמנם יש לומר שרש"י מדבר רק על מצוות חיצוניות כגון תפילין ומזוזות, והוא כתוספת טעם ולא הטעם היחיד.
 

אור זורח

משתמש ותיק
הערש כ''ץ אמר:
אצלי יש הבדל משמעותי, הן בכוונת התפילה וריצוי תחנונים שבה, שפה בארץ ישראל וביותר בירושלים אני מרגיש עמידה לפני ה' מה שיותר קשה לחוש בחו"ל.
והן בלימוד התורה שקשה עליי מאוד בחו"ל לפתוח גמרא וללמוד ברציפות מה שפה בארץ זוהי אחת מההנאות שלי.
עם זאת יש לציין שגם בארץ יש חילוק מקומות. בביתי או בבתי מדרשות קל יותר ללמוד מאשר בבית כנסת שאין לומדים בו בדרך כלל.


וכן נראה מהמובא להלן


מה שמצינו שנוסח ברכת הזן הוא בלשון נסתר, ולא בלשון נוכח, כמו בנודה לך וכו', כתב בספר נעים זמירות ישראל חלק ח (עמוד קעט), שהוא משום שהרי אמרו בגמרא כתובות (קו ב) כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, ועל כן בחוץ לארץ אין לשון נוכח, ומשה רבינו לא נכנס לארץ ישראל, לכן נתקנה ברכה זו בלשון נסתר.  
 
 

מבקש השם

משתמש ותיק
לכאורה חייב להיות הבדל,

ואני יגיד מה שנראה לי, אולי אסור להגיד את זה היום, אבל זה מאוד מפריע לי, וצריך לחשוב איך לעבוד עם זה

ידוע, שבגלות כלל ישראל הסתובב בהרבה מאוד ארצות, אולי בכל העולם כולו, וכל כך התחברנו לשם, עד שהזהות שלנו לקחה איתה את השייכות לאותה ארץ שגרנו בה, יש צרפתי ואנגלי ואמריקאי וכו' וכו'

והדבר הזה הוא לא רק תרבות, אלא הוא טבוע בכל חיי היום יום, גם התורנים וההלכתיים, והגדול מכולם זה אשכנזי וספרדי, ששניהם שמות של ארצות באירופה, וזה חצה את היהדות לשנים,
והדבר הבא אחרי זה, זה ליטאי ופולני, שכמובן זה יותר מוכר כחסיד ומתנגד, אבל סוף סוף לא לחנם החסידות התפשטה היכן שהתפשטה ונעצרה היכן שנעצרה, פחות או יותר, כמובן,

ובאמת, אני לא חושב, שצריך לוותר על זה, או לטשטש את הגבולות, אבל זה בודאי דבר שנוצר בגלות,
אלא שאין ספק שזה יושב על מקום שיש ביהדות עצמה, וכמו החלוקה לשבטים, וכבר בארץ היה יהודה וגליל, ויהודה ויוסף ובנימין ובני השפחות וכו' וכו' וכו',

אבל סוף סוף, הנביא מתאר את השיבה מהגלות, כקיום של "לא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד", וממילא, אף שהגאולה לא הגיעה עדיין, יש שתי נקודות שצריך לקחת בינתיים מהשהייה בארץ ישראל, שני נקודות שהם אחת,

א', אלו שזכו להיות בארץ ישראל, אף אם זה גלות ערב רב או מה שלא יהיה, לא גרע גלות זו מכל גלות אחרת, וכמו שבמעבר ממערב אירפוה למזרח אירופה נהיינו אשכנזים ליטאים או פולנים הונגרים וכו', כך גם במעבר לארץ ישראל אנחנו המקום הזה צריך לעשות רושם עלינו, שהרושם הזה יאחד בינינו, על אף הפירוד בארצות המוצא הקודמות

והדבר השני, שזה באמת ההבדל, כי בכל הגלויות, כמה שגלינו זה יותר התפזר, האשכנזים גלו לכל מזרח אירופה, והתפרדו עוד פירוד, על עצם מה שהם אשכנזים, והספרדים נפוצו בכל צפון אפריקה, ובבבל, וסוריא ואיטליה וכו'
אבל עכשיו, אנחנו בארץ ישראל, ושם זה בתנועה הפוכה, כולם נקבצו באו לך, אז אף על פי שעדיין לא התגלה עלינו יחידו של עולם, ועדיין לא התקיים בנו ומלך אחד יהיה לכולם למלך, וכמובן גם צריך לשמור על "לא תיטוש תורת אימך" וכו', אבל בודאי צריך שיותר דגש יהיה על השוויון מאשר על הפירוד

וצריך להבין, שגם אם לסבא שלי, שגר בליטא או בפולין או במרוקו או באירן, היה מספיק המזון הרוחני שהיה שם, אנחנו שגרים בארץ ישראל, צריכים יותר גיוון, כי אנחנו באמת נמצאים במקום שכח האיחוד וחלקי השוויון גוברים על נקודות החילוק והשוני, ולכן צריכים להניח לעצמנו להיות יותר מושפעים מעוד תרבויות, ולדעת מה לקרב ולתרגם לעולם הפרטי שלנו

וזה נוגע להמון דיונים כאן בפורום
 

אור זורח

משתמש ותיק
ושכנתי בתוכם אמר:
אור זורח אמר:
הפלאה מסכת כתובות דף קי עמוד ב
בגמרא שכל הדר בא"י וכו'. שמעתי להקשות דלשון דומה משמע שבאמת אין לו אלא דומה כמי שיש לו, והדר קאמר וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו, משמע דבאמת יש לו אם כן העלה חו"ל יותר במעלה ח"ו. וע"פ פשוטו נראה דלא קשה מידי, דודאי לא יעלה על הדעת שלא יהי' קבלת אלקות בכל המצות שבתורה כי אם במצות דירת א"י והלא כתיב אף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו' כי אני ה' אלקיהם, ונאמר בהרבה מצות אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי וגו' א"כ כל המקבל עול תורה ועול מצות הוא אשר יש לו אלוקה.

וכן להיפך בפורק מעליו עול תורה ועול מצות אלא שאמר במעלות א"י דכל הדר בו אפי' במצוה זו לבד כבר דומה למי שיש לו אלוקה כדכתיב לתת לכם וגו' וכל הדר בחו"ל אפי' מקבל עליו עול תורה ועול מצות ובאמת יש לו אלוק' מ"מ כיון שדר בחו"ל הוא דומה כמי שאין לו אלוקה.

והטעם בזה נראה מפני שא"י כתיב בה ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה ונאמר במקום המקדש וזה שער השמים, שכל הארצות ניתנו תחת המזלות כדכתיב אשר חלק ה' לכל העמים והם מקבלים מהשי"ת ומשפיעים א"כ הם ניזונים ע"י שליח כמו שיבואר לקמן, אבל ארץ ישראל מושפעת מהשי"ת בכבודו ובעצמו. והוא שאמר שלמה בתפלתו והתפללו דרך ארצם שאף בהיותינו בשאר ארצות כלנו מכוונים לבינו לבית קדש קדשים כדאיתא במשנה כדי שיומשך השפע עלינו מן השי"ת.
יישר כח על המראה מקום, כוונתך להוציא מכאן שאין הבדל באופן העבודה בין א"י לחו"ל?
יש יותר הסתר פנים בחו''ל וממילא זה יותר קשה וצריך לשון נסתר כלהלן אך אפשר להגיע תוצאות כמו בא''י

 
 

ושכנתי בתוכם

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערש כ''ץ אמר:
אצלי יש הבדל משמעותי, הן בכוונת התפילה וריצוי תחנונים שבה, שפה בארץ ישראל וביותר בירושלים אני מרגיש עמידה לפני ה' מה שיותר קשה לחוש בחו"ל.
והן בלימוד התורה שקשה עליי מאוד בחו"ל לפתוח גמרא וללמוד ברציפות מה שפה בארץ זוהי אחת מההנאות שלי.
עם זאת יש לציין שגם בארץ יש חילוק מקומות. בביתי או בבתי מדרשות קל יותר ללמוד מאשר בבית כנסת שאין לומדים בו בדרך כלל.
מעניין מאוד, תתפלל עלי שגם אני אזכה לטהרת הלב כמו שלך.
 

ושכנתי בתוכם

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור החכמה אמר:
מדברי רש"י הבאים משמע לכאורה כי כל קיום מצוות שבגלות (חו"ל) הוא רק על מנת שבעת שיחזרו בני ישראל לארץ ישראל לא ישכחו לעשותם, אמנם עיקר מקום קיום המצוות הוא רק בא"י.
רש"י דברים פרק יא
(יח) ושמתם את דברי - אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות, הניחו תפילין, עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו. וכן הוא אומר (ירמיה לא, כ) הציבי לך ציונים:
אמנם יש לומר שרש"י מדבר רק על מצוות חיצוניות כגון תפילין ומזוזות, והוא כתוספת טעם ולא הטעם היחיד.
יעיין נא מר בדברי הרמב"ן ויקרא י"ח כ"ה, ואכן זה פינה ויסוד למשמעות חדשה לגמרי בעבודת ה' בארץ ישראל, צריך עוד להרחיב בזה, בע"ה.
 

ושכנתי בתוכם

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
מה שמצינו שנוסח ברכת הזן הוא בלשון נסתר, ולא בלשון נוכח, כמו בנודה לך וכו', כתב בספר נעים זמירות ישראל חלק ח (עמוד קעט), שהוא משום שהרי אמרו בגמרא כתובות (קו ב) כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, ועל כן בחוץ לארץ אין לשון נוכח, ומשה רבינו לא נכנס לארץ ישראל, לכן נתקנה ברכה זו בלשון נסתר.
מעניין מאוד!
הוא מביא מקור לדברים הללו?
 
מבקש השם אמר:
אולי אסור להגיד את זה היום, אבל זה מאוד מפריע לי, וצריך לחשוב איך לעבוד עם זה
דבריך נאים ונמלצים (ולא יודע למה 'אסור' וכו'),

אבל מכל מקום, במה שנוגע למישור המעשי של 'לעבוד עם זה', יתכן לי שיש כאן ערבוב בין שתי מחוזות, מחוז המעש של האדם הקטן, ומחוז המטרה והכוונה העליונה שלו,

לאמר, שבמבט כולל של הנהגת הקב"ה אכן יש פרשנות כללית שהם היו כאן בשביל .. והם היו כאן בשביל... וכו' וכו'
אבל האדם הקטן שבתוך הסיפור, הוא לא 'יוזם' לעצמו סגנון ספציפי כדי "להשלים" את מטרתו של הקב"ה,
ואדרבה - אם הוא יעשה את זה מעצמו, אז לא מה שהקב"ה הניח אותו בארץ פלונית גרם לו, אלא הוא מדעתו ורצונו, והמכוון כאן הוא שמציאותו במקום פלוני ואלמוני 'תשתלט' עליו

ובאמת אבותינו בכל מקומות מושבותיהם לא יזמו את הסגנון שלהם שהושפע ממקומותם, ואם כבר מסתבר יותר שהם הושפעו ממנו על כרחם ממש

וגם לדידן, ה'קריאה' שלך למציאותנו כעת מאוד מסתברת, אבל ההוכחה שלה (ויותר מכך - היישום שלה) תהיה מערבוב תרבותי שיווצר שלא מדעת ואפילו חרף התנגדות.

(גם העקרון הזה, לטעמי, נוגע להרבה דיונים כאן בפורום).
 

אור זורח

משתמש ותיק
ושכנתי בתוכם אמר:
אור זורח כתב: ↑לפני 17 דקות
מה שמצינו שנוסח ברכת הזן הוא בלשון נסתר, ולא בלשון נוכח, כמו בנודה לך וכו', כתב בספר נעים זמירות ישראל חלק ח (עמוד קעט), שהוא משום שהרי אמרו בגמרא כתובות (קו ב) כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, ועל כן בחוץ לארץ אין לשון נוכח, ומשה רבינו לא נכנס לארץ ישראל, לכן נתקנה ברכה זו בלשון נסתר.
מעניין מאוד!
הוא מביא מקור לדברים הללו?


לא ידוע לי
ראיתי מביאים בשמו את הנזכר לעיל

גם בספר צדקת הצדיק לרבי צדוק הכהן עמו' רמ''ז מביא את הדברים הנ''ל
ואומר שכך שמע לפרש שהזן בלשון נסתר משום שמשה היה בחו''ל ודומה כמי שאין לו אלוק
ומוסיף שלכן במשה מצאנו ופני לא יראו ובעליה ברגל יראה את פני האדון
 

ושכנתי בתוכם

משתמש ותיק
פותח הנושא
מבקש השם אמר:
אבל סוף סוף, הנביא מתאר את השיבה מהגלות, כקיום של "לא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד", וממילא, אף שהגאולה לא הגיעה עדיין, יש שתי נקודות שצריך לקחת בינתיים מהשהייה בארץ ישראל, שני נקודות שהם אחת,

א', אלו שזכו להיות בארץ ישראל, אף אם זה גלות ערב רב או מה שלא יהיה, לא גרע גלות זו מכל גלות אחרת, וכמו שבמעבר ממערב אירפוה למזרח אירופה נהיינו אשכנזים ליטאים או פולנים הונגרים וכו', כך גם במעבר לארץ ישראל אנחנו המקום הזה צריך לעשות רושם עלינו, שהרושם הזה יאחד בינינו, על אף הפירוד בארצות המוצא הקודמות

והדבר השני, שזה באמת ההבדל, כי בכל הגלויות, כמה שגלינו זה יותר התפזר, האשכנזים גלו לכל מזרח אירופה, והתפרדו עוד פירוד, על עצם מה שהם אשכנזים, והספרדים נפוצו בכל צפון אפריקה, ובבבל, וסוריא ואיטליה וכו'
אבל עכשיו, אנחנו בארץ ישראל, ושם זה בתנועה הפוכה, כולם נקבצו באו לך, אז אף על פי שעדיין לא התגלה עלינו יחידו של עולם, ועדיין לא התקיים בנו ומלך אחד יהיה לכולם למלך, וכמובן גם צריך לשמור על "לא תיטוש תורת אימך" וכו', אבל בודאי צריך שיותר דגש יהיה על השוויון מאשר על הפירוד
ראשית כל, אתה צודק וודאי שהמציאות בה אנו חיים שהכל מפולג בין בציבור שומרי התורה ובין בציבור הרחוק, היא מציאות נוראה. אבל אם רוצים לפתור את הבעיה מהשורש, צריך להבין ממה נובע הפירוד!!!
בעצם השאלה היא הפוכה, מה יאחד אותנו? הרי כל אחד הגיע ממקום אחר בעולם, תרבות אחרת, הרגלי חיים אחרים, אופי ותכונות שונות, א"כ מה באמת יאחד אותנו???
אנחנו צריכים פעם אחת להבין באמת: מה זה יהודי? מה מאחד את כל כלל ישראל להיות עם אחד? ומה עומד כנגד זה להפריד ולנתק? ואז נדע במה עלינו להשקיע, מה מוטל עלינו לעשות כדי להיות באמת מה שנועדנו להיות..
תודה על העלאת הדברים!! חזק ואמץ!!
 

ושכנתי בתוכם

משתמש ותיק
פותח הנושא
מבקש השם אמר:
וצריך להבין, שגם אם לסבא שלי, שגר בליטא או בפולין או במרוקו או באירן, היה מספיק המזון הרוחני שהיה שם, אנחנו שגרים בארץ ישראל, צריכים יותר גיוון, כי אנחנו באמת נמצאים במקום שכח האיחוד וחלקי השוויון גוברים על נקודות החילוק והשוני, ולכן צריכים להניח לעצמנו להיות יותר מושפעים מעוד תרבויות, ולדעת מה לקרב ולתרגם לעולם הפרטי שלנו
ח"ו!! תפקידנו לא להיות מושפעים מעוד תרבויות, אלא להתמקד ולהצמד לנקודה המרכזית המאחדת אותנו ויוצרת אותנו באמת לעם אחד.
מגיוון יוצא סלט.. צריך לתפוס את הנקודה האמיתית, לברר מה מהותנו, מה תפקידנו, זה מה שיאחד אותנו, כשנהיה כולנו סביב הדבר שבאמת משותף לכולנו, שהוא הוא המאחד אותנו באמת
 

מבקש השם

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
מבקש השם אמר:
אולי אסור להגיד את זה היום, אבל זה מאוד מפריע לי, וצריך לחשוב איך לעבוד עם זה
דבריך נאים ונמלצים (ולא יודע למה 'אסור' וכו'),

אבל מכל מקום, במה שנוגע למישור המעשי של 'לעבוד עם זה', יתכן לי שיש כאן ערבוב בין שתי מחוזות, מחוז המעש של האדם הקטן, ומחוז המטרה והכוונה העליונה שלו,

לאמר, שבמבט כולל של הנהגת הקב"ה אכן יש פרשנות כללית שהם היו כאן בשביל .. והם היו כאן בשביל... וכו' וכו'
אבל האדם הקטן שבתוך הסיפור, הוא לא 'יוזם' לעצמו סגנון ספציפי כדי "להשלים" את מטרתו של הקב"ה,
ואדרבה - אם הוא יעשה את זה מעצמו, אז לא מה שהקב"ה הניח אותו בארץ פלונית גרם לו, אלא הוא מדעתו ורצונו, והמכוון כאן הוא שמציאותו במקום פלוני ואלמוני 'תשתלט' עליו

ובאמת אבותינו בכל מקומות מושבותיהם לא יזמו את הסגנון שלהם שהושפע ממקומותם, ואם כבר מסתבר יותר שהם הושפעו ממנו על כרחם ממש

וגם לדידן, ה'קריאה' שלך למציאותנו כעת מאוד מסתברת, אבל ההוכחה שלה (ויותר מכך - היישום שלה) תהיה מערבוב תרבותי שיווצר שלא מדעת ואפילו חרף התנגדות.

(גם העקרון הזה, לטעמי, נוגע להרבה דיונים כאן בפורום).

חשיבה נכונה ויפה, אבל למרות זאת, אם אנחנו יכולים לדבר על זה, ולהכיר בזה, אז אולי יש גם אזור של עבודה עם זה, ואולי זה עצמו העבודה, כי ברגע שאתה מכיר בזה, ואין לך תשובה אמתית נגד, כעת אם יש התקוממות נגד הרעיון, זה התקוממות טבעית של האגו, ולכן עצם ההחדרה של המציאות הזאת להכרה, היא חלק מהתהליך

חוצמזה, הרבה פעמים, נראה, שאנשים מתווכחים, לא בגלל שיש להם תשובה, אלא בגלל שבבסיס ההכרה שלהם מונח, שלא יכול להיות שהרב שלי ידע את הענין ההוא ולא אמר לי את זה, או הרבה טיעונים אחרים שהם לא כלולים בעצם הידיעה וההשגה של האדם בעבודת השם, אלא סתם לא מניחים לדברים שונים להכנס, וזה נהיה השקפה, שעצם מה שלא היה עד היום לא צריך להיות יותר, וזה כבר ממש נכנס לתחום של מה שאני מדבר עליו, כלומר זה באותו שטח, כי מה שאני אומר, בא בעצם להניח שכן אמור להיות משהו חדש, ומהיכי תיתי שהעבודה שלך היא לא להכניס דברים חדשים? ומהיכי תיתי שהשני לא צודק? זה רק בגלל שאתה מאמין בזה שכיון שאתה נולדת כאן, אז העבודה שלך היא כך וכך, ועל זה אני מתווכח

אני עדיין לא ידוע מה הגבולות של זה, כי בסוף האדם הולך אחרי רבו וכנ"ל, אבל ראשית, עצם ההכרה הזאת היא עבודה כנ"ל, וכנראה יש עוד הרבה שטחים אפורים שיש בידיעה הזאת מה להשפיע
 
לענ''ד, עצם - זה שבחורי ישיבות להמוניהם באים ללמוד כאן בארץ, והאמירה של רבים מבני חו''ל שרוצים לעלות לארץ מסיבות של יידישקייט, מעידים כאלף עדים על מעלת א''י.
 

ושכנתי בתוכם

משתמש ותיק
פותח הנושא
חובה ללמוד היטב את דברי הרמב"ן ויקרא י"ח כ"ה לקבל הבנה יסודית ותמונה ברורה מה המשמעות של ארץ ישראל, עם ישראל, והתורה והמצוות.
בסוף דבריו כתב: ומן הענין הזה אמרו בספרי ואבדתם מהרה - אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים. משל לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה אמר לה הוי מתקשטת תכשיטים שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים, וכן אמר ירמיה (ל"א כ') הציבי לך ציונים - אלו המצות שישראל מצוינין בהם.   והנה הכתוב אומר "ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה וגו'" אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות, ופירשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ, כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'...

הספרי הוצרך לדרוש מפסוק שגם בחו"ל צריך לקיים את המצוות!!! מה פתאום שיהיה חילוק בין הארץ לחו"ל???
שהמצוות יהיו רק בארץ?! מה פתאום? הרי ה' נמצא בכל מקום??..
וגם אחרי שלמד מהפסוק שיש חובת קיום גם בחו"ל, זה רק בתור ציונים, כדי שלא ישכחו. טוב זה לא משנה, החובה היא חובה כמובן גם בחו"ל, אבל זה אומר לנו ביחס להסתכלות על המצוות? כמו במשל.. בחו"ל זה תכשיטים בבית אביה.. אף אחד לא רואה.. היא לא מתקשטת לפני אף אחד, רק היא והמראה שלה..   בארץ זה לפני בעלה. מבהיל למתבונן!!  אבל איך מבינים את זה???
 

אור זורח

משתמש ותיק
ושכנתי בתוכם אמר:
חובה ללמוד היטב את דברי הרמב"ן ויקרא י"ח כ"ה לקבל הבנה יסודית ותמונה ברורה מה המשמעות של ארץ ישראל, עם ישראל, והתורה והמצוות.
בסוף דבריו כתב: ומן הענין הזה אמרו בספרי ואבדתם מהרה - אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים. משל לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה אמר לה הוי מתקשטת תכשיטים שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים, וכן אמר ירמיה (ל"א כ') הציבי לך ציונים - אלו המצות שישראל מצוינין בהם.   והנה הכתוב אומר "ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה וגו'" אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות, ופירשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ, כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'...

הספרי הוצרך לדרוש מפסוק שגם בחו"ל צריך לקיים את המצוות!!! מה פתאום שיהיה חילוק בין הארץ לחו"ל???
שהמצוות יהיו רק בארץ?! מה פתאום? הרי ה' נמצא בכל מקום??..
וגם אחרי שלמד מהפסוק שיש חובת קיום גם בחו"ל, זה רק בתור ציונים, כדי שלא ישכחו. טוב זה לא משנה, החובה היא חובה כמובן גם בחו"ל, אבל זה אומר לנו ביחס להסתכלות על המצוות? כמו במשל.. בחו"ל זה תכשיטים בבית אביה.. אף אחד לא רואה.. היא לא מתקשטת לפני אף אחד, רק היא והמראה שלה..   בארץ זה לפני בעלה. מבהיל למתבונן!!  אבל איך מבינים את זה???

הרמב''ן שהבאתם מדבר בגלות

אבל עדיין אין לנו ראיה שגם כשיש ביהמ''ק יש חילוק
 

ושכנתי בתוכם

משתמש ותיק
פותח הנושא
למה זה תשאל לשמי אמר:
לענ''ד, עצם - זה שבחורי ישיבות להמוניהם באים ללמוד כאן בארץ, והאמירה של רבים מבני חו''ל שרוצים לעלות לארץ מסיבות של יידישקייט, מעידים כאלף עדים על מעלת א''י.
'והוא פלי'..
כדי לדעת על מעלת ארץ ישראל אתה צריך ללמוד מהמוני בני הישיבות???
זה נמצא בחז"ל בלי סוף.
השאלה, האם יש לזה השלכה על עבודת השם שלנו? האם יש משהו שצריך להשתנות בארץ מבחינת פנימיות הדברים ועבודת הלב בקיום המצוות או שלא אמור להיות שום שינוי?
 

ושכנתי בתוכם

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
הרמב''ן שהבאתם מדבר בגלות

אבל עדיין אין לנו ראיה שגם כשיש ביהמ''ק יש חילוק
אני לא יודע אם המונח 'גלות' מתייחס דווקא לחורבן בית המקדש או שעצם גלייתם ממקומם הוא הגלות המכוון כאן, אבל נניח.
הנידון שלי הוא על תקופתנו שאנחנו בארץ, ומבואר שעיקר המצוות ליושבים בארץ, ובלי פסוק היינו אומרים שהמצוות אינן אלא בארץ, איך מבינים את זה?? ומה זה אומר לנו???
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
ושכנתי בתוכם אמר:
בקשר לביטוי שהזכרת אני מתפלא האם שמירת התורה והמצוות זה נושא מפלגתי??? תמהני...

כתבתי כמובן בציניות
יש לי ערך גדול למצווה עצומה זו
 

ושכנתי בתוכם

משתמש ותיק
פותח הנושא
הקב"ה נקרא 'אלקי הארץ', ומבאר הרמב"ן דהיינו אלקי ארץ ישראל וכ"כ הגר"א, מה הפשט בזה???

רמב"ן בראשית כ"ד ג':
אלהי השמים ואלהי הארץ - הקב"ה יקרא אלהי ארץ ישראל כדכתיב לא ידעו את משפט אלהי הארץ, וכתוב וידברו אל אלהי ירושלים כעל אלהי עמי הארץ, ויש בזה סוד עוד אכתבנו בעזרת השם. אבל בפסוק לקחני מבית אבי לא נאמר בו אלהי הארץ כי היה בחרן או באור כשדים. וכן אמרו הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה  שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים.
רמב"ן ויקרא י"ח כ"ה:
.. והנה השם הנכבד יתברך אלהי האלהים בכל העולם, ואלהי ארץ ישראל שהיא נחלת ה'.. {ועיי"ש היטב בכל דברי הרמב"ן}
אדרת אליהו להגר"א דברים א' ו':
אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ - כי שניהם הן בייחוד, ישראל וארץ ישראל, ישראל מע' אומות, וארץ ישראל מכל הארצות, וכמו שנקרא 'אלהי ישראל' כן נקרא 'אלהי הארץ'. וזהו מה שאמר באברהם 'אלהי השמים ואלהי הארץ', ואח"כ לא אמר 'אלהי הארץ', מפני שבשעה שלקח אותו היה בחוץ לארץ..

בחו"ל ה' מנהיג את העולם באמצעות שליחי הטבע, כוכבים ומזלות, לכן הוא לא אלקי הארץ אלא רק אלקי השמים, כי הוא מנהיג בעצמו רק את השרים בשמים אבל בארץ זה נעשה באמצעות השליחים, משא"כ בארץ זאת הנהגה ישירה שלו כאן בארץ, לכן הוא נקרא אלקי הארץ.
זה פירוש דברי חז"ל שהדר בחו"ל כמי שאין לו אלו-ה, כמבואר בדבריהם שם.
הייחודיות של עם ישראל היא שיש להם הנהגה אחרת, הם מונהגים מהשי"ת בלתי אמצעי, בשונה משאר האומות שמונהגים בדרך הטבע. הייחודיות של ארץ ישראל שהיא נחלת ה', בה השי"ת שוכן, דווקא שם הוא מקום מלכותו, לא במקום אחר!!
וזאת הסיבה שמקום המצוות הוא דווקא בארץ, כי התורה והמצוות לא באים מכח מה שהשי"ת ברא את העולם ומנהיג אותו, אלא הם קשורים להנהגה הפרטית המיוחדת הנ"ל, וכדברי הרמב"ן והגר"א שם בביאור "לא ידעו את משפט אלהי הארץ" עיי"ש, לכן רק עם ישראל נצטוו ולא כל באי העולם, ולכן בעצם מקום המצוות הוא רק בארץ כי רק כאן יש למצוות משמעות של 'חוקת המלך' כי רק כאן הוא מקום המלכות.  ועוד יש להאריך..
 
מבקש השם אמר:
אם אנחנו יכולים לדבר על זה, ולהכיר בזה, אז אולי יש גם אזור של עבודה עם זה, ואולי זה עצמו העבודה, כי ברגע שאתה מכיר בזה, ואין לך תשובה אמתית נגד, כעת אם יש התקוממות נגד הרעיון, זה התקוממות טבעית של האגו, ולכן עצם ההחדרה של המציאות הזאת להכרה, היא חלק מהתהליך

חוצמזה, הרבה פעמים, נראה, שאנשים מתווכחים, לא בגלל שיש להם תשובה, אלא בגלל שבבסיס ההכרה שלהם מונח, שלא יכול להיות שהרב שלי ידע את הענין ההוא ולא אמר לי את זה, או הרבה טיעונים אחרים שהם לא כלולים בעצם הידיעה וההשגה של האדם בעבודת השם, אלא סתם לא מניחים לדברים שונים להכנס, וזה נהיה השקפה, שעצם מה שלא היה עד היום לא צריך להיות יותר, וזה כבר ממש נכנס לתחום של מה שאני מדבר עליו, כלומר זה באותו שטח, כי מה שאני אומר, בא בעצם להניח שכן אמור להיות משהו חדש, ומהיכי תיתי שהעבודה שלך היא לא להכניס דברים חדשים? ומהיכי תיתי שהשני לא צודק? זה רק בגלל שאתה מאמין בזה שכיון שאתה נולדת כאן, אז העבודה שלך היא כך וכך, ועל זה אני מתווכח

אני עדיין לא ידוע מה הגבולות של זה, כי בסוף האדם הולך אחרי רבו וכנ"ל, אבל ראשית, עצם ההכרה הזאת היא עבודה כנ"ל, וכנראה יש עוד הרבה שטחים אפורים שיש בידיעה הזאת מה להשפיע
אם כבר, לדעתי יש לזה משמעות מאוד רחבה בחלק של התודעה, והגישה, באיזה מבט מסתכלים על שינויים.
זה מאוד בולט בשינויים הבין-דוריים שאנחנו חווים, שבגדול אפשר לשמוע שני קולות רעשניים ביחס לתופעה הזו, מחד אלו שלכאורה 'זורמים' עם זה, אבל נותנים לזה כותרת של 'חולשה', ומסווגים את כל הדור תחת סטיגמות של עייפות, ומאידך כאלו שמתקוממים מול הנורמות החדשות ומנסים לכרבל את הסרים למשמעתם תחת כנפי כסותם ולחפש בכל הכוח להיות 'כמו בעבר'.
לדעתי, אלו גם אלו רואים כעוגן ונקודת מוצא את מה שהם רגילים אליו, ולפי זה מסווגים את מה שקורה, או כ'לגיטימי חלש', או כ'לא לגיטימי' - ואז ההכרח הוא להיות חזק לכיוון הנורמות הישנות.

אם חרף הקפדה על נורמות שהיו יפות לשעתם - קם לו דור חדש שיש לו נורמות וסגנון משלו, זה מסוג הדברים שלא אוחז ב'קומה' של האזרח הקטן ומעשיו, אלא קומה מעל, ואין טעם לשפוט דבר כזה במשקפיים בהם מתייחסים לאנשים ומעשיהם (קל/קשה חלש/חזק טוב/רע בסדר/לא בסדר), אלא להרפות מהנסיון לחוש שכל דבר מסור לאדם ולפעולותיו ולכל הפחות לביקורתו, ולהניח למציאות העדכנית למלא את האדם מהרוח שלה, ובתוכה למצוא את הדרך לעבודה - גם בחוזק ובתעצומות וברמה גבוהה ובאיכות, ובקו חשיבה כזה לא מתמלאים בהרגשת 'קלות' שאין לה מקום והדור וענינו לא באמת מצדיק אותה, ולא בהרגשת נרגנות שגם היא לא מוצדקת ולא מובילה לשום מקום חיובי.
 

אור זורח

משתמש ותיק
ושכנתי בתוכם אמר:
אבל עדיין אין לנו ראיה שגם כשיש ביהמ''ק יש חילוק
אני לא יודע אם המונח 'גלות' מתייחס דווקא לחורבן בית המקדש או שעצם גלייתם ממקומם הוא הגלות המכוון כאן, אבל נניח.
הנידון שלי הוא על תקופתנו שאנחנו בארץ, ומבואר שעיקר המצוות ליושבים בארץ, ובלי פסוק היינו אומרים שהמצוות אינן אלא בארץ, איך מבינים את זה?

להרב ושכנתי בתוכם שליט''א
הרי גם הפסוק מדבר בגלות
ולכן כתבתי שאין ראיה
 
ושכנתי בתוכם אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
לענ''ד, עצם - זה שבחורי ישיבות להמוניהם באים ללמוד כאן בארץ, והאמירה של רבים מבני חו''ל שרוצים לעלות לארץ מסיבות של יידישקייט, מעידים כאלף עדים על מעלת א''י.
'והוא פלי'..
ראה כאן https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=21&t=2750&p=174854&hilit=%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%9D#p174854 בשורה השלישית.
כדי לדעת על מעלת ארץ ישראל אתה צריך ללמוד מהמוני בני הישיבות???
זה נמצא בחז"ל בלי סוף.
השאלה, האם יש לזה השלכה על עבודת השם שלנו? האם יש משהו שצריך להשתנות בארץ מבחינת פנימיות הדברים ועבודת הלב בקיום המצוות או שלא אמור להיות שום שינוי?
לכאורה אמור להיות הבדל, לפחות מבואר גבי עריות ולא תקיא וכו' שמבואר שישנה קדושה מיוחדת בא''י לגבי אי -שמירה עכ''פ על דיהי עריות. לגבי שאר המצוות אין לי ראיה מפורשת. וזה אכן נידון מעניין - האם ריבוי התורה ושמירת המצוות כאן מאשר בחו''ל הוא מפאת קדושת הארץ או מפאת הבידול הטבעי בין שומרי מצוות לשאינם, או בכלל בגלל ריבוי שומרי התורה והמצוות וריכוזם בערים בודדות. 
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
כבר אמרו כמה מגדולי דור המעבר בין חו''ל לארץ, (איני זוכר כעת שמות) שבארץ הלב רחב כאולם וצעירי הצאן מבינים את התורה הרבה יותר מבחו''ל, ואני אישית רואה קצת בספרות שנכתבה באירופה (לא ע''י הגדולים ממש כרעק''א וכדומה), שמה שפשוט היום לת''ח מן השורה היה אצלם פחות ברור, וכמאמר חז''ל אויר א''י מחכים.
ואמנם איני מכיר את הת''ח באמריקא כיום אבל לא שמעתי על גדולים בסדר גודל כמו שהיו בארץ לפני כמה שנים. (כהגריש''א וכו').
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
ושכנתי בתוכם אמר:
אור זורח אמר:
הרמב''ן שהבאתם מדבר בגלות

אבל עדיין אין לנו ראיה שגם כשיש ביהמ''ק יש חילוק
אני לא יודע אם המונח 'גלות' מתייחס דווקא לחורבן בית המקדש או שעצם גלייתם ממקומם הוא הגלות המכוון כאן, אבל נניח.
הנידון שלי הוא על תקופתנו שאנחנו בארץ, ומבואר שעיקר המצוות ליושבים בארץ, ובלי פסוק היינו אומרים שהמצוות אינן אלא בארץ, איך מבינים את זה?? ומה זה אומר לנו???
לא זה ולא זה, שהרי גלות יוון נחשבת לגלות למרות שעם ישראל היה בארצו והיה ביהמ"ק, וע"כ שגלות הוא שנמצאים תחת שליטתם הרוחנית של האומות ושריהם ולא בשליטת הקב"ה עצמו. וממילא כל דברי הספרי על שעיקר קיום המצוות הוא בא"י ובגלות הוא רק בגדר הציבי לך ציונים היינו כשישראל תחת ממשלת הקב"ה ובמצב הרוחני השלם, ולא כשנמצאים במקום הגיאוגרפי ששמו א"י.
 
 
חלק עליון תַחתִית