כיצד חשבון נפש נכלל בתורה?

שלו'

משתמש ותיק
מס"י פ"ה:
 
"...וזה, כי הבורא יתברך שמו שברא היצר הרע באדם, הוא שברא התורה תבלין לו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (קידושין ל, ב) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין.

והנה פשוט הוא, שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה, ומי שיחשוב להנצל זולתה, אינו אלא טועה, ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו. כי הנה היצר הרע באמת חזק הוא באדם מאד, ומבלי ידיעתו של האדם הולך הוא ומתגבר בו ושולט עליו. ואם יעשה כל התחבולות שבעולם ולא יקח הרפואה שנבראה לו שהיא התורה, כמו שכתבתי, לא ידע ולא ירגיש בתגבורת חליו אלא כשימות בחטאו ותאבד נשמתו.

הא, למה זה דומה, לחולה שדרש ברופאים והכירו חליו ואמרו לו שיקח סם זה. והוא, מבלתי שתקדם לו ידיעה במלאכת הרפואה, יניח הסם ההוא ויקח מה שיעלה במחשבתו מן הסמים, הלא ימות החולה ההוא ודאי. כן הדבר הזה, כי אין מי שמכיר בחלי היצר הרע ובכחו המוטבע בו אלא בוראו שבראו, והוא הזהירנו שהרפואה לו היא התורה. מי איפוא יניחה ויקח מה שיקח זולתה ויחיה, ודאי שחושך החומריות ילך ויגבר עליו מדרגה אחר מדרגה והוא לא יבין עד שימצא שקוע ברעה ורחוק מן האמת הרחק גדול שאפילו הרהורי דברים לא יעלו על לבו לבקש האמת. אך אם הוא עוסק בתורה בראותו דרכיה, ציוויה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (ירושלמי חגיגה א, ז; איכה רבה פתיחתות; ילקוט שמעוני ירמיהו רמז רפב) הלואי, אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירו למוטב.

והנה בכלל זה גם כן קביעות העתים אל חשבון המעשה ותקונו כמו שכתבתי למעלה. ומלבד כל זה מה שישאר לו פנאי מעסקיו, אם חכם הוא ודאי שלא יאבדהו, אלא יאחז בו מיד ולא ירפהו, לעסוק בו בעסק נפשו ותקון עבודתו".

 
הרמח"ל מאריך על כך שהרפואה היחידה ליצר הרע היא התורה, אכן בסוף דבריו הוא מלמדנו ש: בכלל זה גם כן קביעות העתים אל חשבון המעשה ותקונו, והשאלה נשאלת: הא כיצד? מדוע זה נכלל בתורה? האם בשעה שאדם עוסק בפשפוש ומשמוש במעשיו – הוא עוסק בתורה??

מה החילוק בין זה לשאר "כל התחבולות שבעולם" שאינן עוזרות? ומשמע שאינן כלולות בתורה?

[ואם נאמר שזה נכלל בתורה משום שזהו קיום עצת התורה – כמו שהביא לעיל מדברי המושלים בואו חשבון, א"כ כל קיום מצוה ג"כ יחשב כ'תורה' לרפא את היצר, וזאת לא שמענו.
 

יעקב ר

משתמש ותיק
שמא ע"פ מאמרם ז"ל:

א"ר שמואל בר נחמן א"ר יוחנן מאי דכתיב {במדבר כא-כז} על כן יאמרו המושלים וגו' המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה תבנה ותכונן אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא

ב"ב עח:
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעקב ר אמר:
שמא ע"פ מאמרם ז"ל:

א"ר שמואל בר נחמן א"ר יוחנן מאי דכתיב {במדבר כא-כז} על כן יאמרו המושלים וגו' המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה תבנה ותכונן אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא

ב"ב עח:
לא הבנתי.
ברור שהרמח"ל מסתמך על כך, שהרי הביא זאת לעיל פ"ג ושם ביאר בהרחבה חשיבות הענין.
אך מה זה עונה על מה ששאלתי?
איך עצה זו כלולה בלמוד תורה שהיא הרפואה היחידה ליצר?
ואם משום שכתובה בתורה - כל המצוות והעצות כתובות בתורה!
 
 
חלק עליון תַחתִית