איננו חושב שיש פחיתות עם "הנאה" מעוה"ז, אדרבה הקב"ה ברא את עולמו להנות בהם בני אדם כמו שתקנו לנו רבותינו בברכת אילנות בשם ומלכות, וכל הברכות יסודם משום "אסור לאדם להנות מעוה"ז בלא ברכה", ובספר הכוזרי מצינו שחז"ל תקנו לנו ברכות כדאי שיהיה לנו הנאה מאכילתנו "אמר החבר, ההזדמנות להנאה והרגשתה ושיחשוב בהעדרה קודם לכן, כופל ההנאה, וזה מתועלת הברכות למי שהוא רגיל בהם בכונה והכנה. מפני שהם מציירות מין ההנאה בנפש והשבח עליה למי שחננה וכבר היה מזומן להעדרה, תגדל השמחה בה כמו שאתה אומר שהחיינו וקימנו וכבר היית מזומן למות".
אין שום פחיתות בהנאה, הקב"ה ברא את האדם בתכלית השלימות, וכל מה שברא ברא בלא חסרון, ואין שום ענין, ואין שום דבר, שאינו מתלווה אליה הנאה, וכל ענין עוה"ב הוא הנאה, רק הנאה מזיו השכינה שא"א לדמות אליה הנאה גופניות ופשוט, אך זהו מרצון הטוב להטיב שברא את העולם עם הנאה.
רק מדרך הפרישות להבל עניני עוה"ז, וביותר המשיכה אליה, שזה מה שקראו חכמינו ז"ל "תאווה", המשיכה להנאת עוה"ז יכול להביא היזק אל האדם, וכ"ש למי שרוצה לזכות למדריגת גדולות בקרבת השי"ת, שצריך הוא לאמן עצמו להתרגל ולהסתפק אם פחות גשמיות, אך כל זמן שהוא אינו מסתפק בפחות ממה שברא הקב"ה את האדם הישר אז אין ענין בפרישות, ואין חסרון עם ההנאה באופן הממוצע והראו. וכל הלשונות החריפות כנגד ההנאה זהו להגדיל הנקודה שיש בה פחיתות כדאי להקל על הפרישות, ובודאי מי שרוצה להיות משרת השי"ת כמלאך ה' כלפי מדריגות הללו עניני הגשם הוא פחיתות.
וחז"ל כשבאו לגנות האשה, היתה זאת על דרך זה שרצו לגנות ה"הכל רצין אחריה" זאת הוא הפלגת משיכה לחומריות יתירה המביא זקנה על האדם וכל דברים החמורים יותר מזה על הבן אדם, ולכן הדגישו נקודה של פחיתות אצלה בנקודה זאת דייקא, להפליג ולרומם הגנות כדאי שיכול האדם להתגונן כנגד דבר גרוע זאת. ומסתבר שלכן ברא הקב"ה ענין זה כדאי שיהיה לאדם במה להתגונן, אבל לא באו ח"ו לגנות שלימות יצירת האדם שהוא מובחר הבריאה, שכאלו נברא בצורה פגום, אדרבה מצינו בכל התורה שבחה גם בעניני הגשם. ענין ההנאה בין איש לאשתו חוץ ממה שזהו על דרך הנ"ל שהכל נבראו להנות בהם בני אדם, הוא הדבק שע"י מתדבקים בני הזוג ובלא זה לעולם לא יהיה דבק בניהם, כמובאר במקומות אין מספר, וא"א להאריך יותר במקום שיש לנו הרבה יותר מה להאריך.