שלום
רציתי להעלות שאלה
אקדים לכך בסיפור
יום אחד באתי להתפלל מנחה כבר באזור חצות היום ואז היה לי עיסוקים חלקם מוצדקים וחלקם פחות שדחו את התפילה בעוד חצי שעה ובעוד שעה וכו וכו עד שכמעט שקעה השמש,
לבסוף התפללתי ממש סמוך לשקיעה, ולא רק זאת ,אלא שגם לא הצלחתי להתרכז
מעבר לתסכול שלי, כי התפילה בעצם באה לתת לי חיות וכוחות
היתה גם את התחושה שדחיתי את בוראי במשך כשש שעות ,הבטחתי לו שהנה עוד מעט אתן לו את שאהבה נפשו, ולבסוף..., כזו אכזבה!
אמת, לא ששת השעות הן שעושות את האכזבה, אלא הפתאומיות בה הבחירה מתקימת
השאלה היא כזו, האם מעבר לצערו ואכזבתו של הבורא על מעידתי כלפיו יש גם את הצער שנוסף עם ההפתעה, הפתאומיות והרי הוא יודע מה אעשה ומצד שני הוא כן מחכה לי?
ולהיפך, כשאני מתגבר בדבר שהתקשיתי בו, מעבר לשמחתו של בוראי, הוא גם מופתע?
עוד דבר, כשאני מקבל מכה וכואב לי ,והבורא כואב לו עימי "בכל צרתם לו צר" האם גם הוא מקבל את המכה בפתאומיות או שהוא ידע שעוד מעט אני אצטער, (הרי הוא זה שברחמיו כלפי שלח לי את הצער הזה)
בחויה שלי, כשאני מצפה זמן רב למשהו ולבסוף הוא לא קורה אז ככל שיותר חיכיתי יש יותר עצב
ולהיפך, אדם שמצפה זמן רב לדבר משמח ולא יודע אם זה יגיע בודאי מתרגש מאד בזמן שזה קורה
ולהיפך, אדם שמצפה זמן רב לדבר משמח ולא יודע אם זה יגיע בודאי מתרגש מאד בזמן שזה קורה