מה עושים עם אנשים שמתנגדים לקבל מחמאות? וכיצד לעכל את זה....

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
יותר סביר שלאדם לא יהי' נעים לקבל מחמאות בגלל הגאווה שלו. [גאווה שמקורה בערך עצמי נמוך]
אולי אנשים בסביבך, לא את האנשים שאני מכיר.

אגיד לך את האמת,
אני מתקשה להכיר ולזהות האם האדם עניו או בעל גאווה,
ה' יראה ללבב - היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם.
ואולי גם על זה נאמר, עליונים למטה ותחתונים למעלה.
 

שלום23

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
יושב אוהלים אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
יותר סביר שלאדם לא יהי' נעים לקבל מחמאות בגלל הגאווה שלו. [גאווה שמקורה בערך עצמי נמוך]
אולי אנשים בסביבך, לא את האנשים שאני מכיר.

אגיד לך את האמת,
אני מתקשה להכיר ולזהות האם האדם עניו או בעל גאווה,
ה' יראה ללבב - היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם.
ואולי גם על זה נאמר, עליונים למטה ותחתונים למעלה.
הסטייפלר כותב שבזמננו מי שמסרב לקבל מתנות זה בד"כ מגאווה.
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
הערשלה אמר:
"כי הוא מרגיש שאין זה מגיע לו"

מילים אלו מסכמות את כל מה שכתבתי.
כי רק מי 1. שלא יודע את התועלת שבמחמאה. 2. טועה שזה קטנוני. 3. לא מאמין בכוחות שנתן לו ה'.
רק אדם כזה ירגיש לא נעים לקבל מחמאות.

לעומת זאת אדם 1. שיודע את התועלת שבמחמאה. 2. שלא טועה שזה קטנוני, כיוון שיודע מה מטרתה בעבודת ה' שלו. 3. והוא כן מאמין בכוחות שנתן לו ה'.
אדם כזה דווקא ירגיש נעים בקבלת מחמאות.
ממש ממש ממש לא, זה הפרשנות שלך שלא אמרתי, אתה מעקם את הדברים כדי שיתאימו למה שאמרת, הפשטות הוא שאינו רואה את עצמו ראוי למחמאה בגלל שהוא לא רואה את הדבר כגדלות, אלא דווקא בגלל שהוא יודע שהכל מתנה מהשם יתברך, וגם הוא מכיר את הכוחות שנתן לו השי"ת והוא יודע שבכוחותיו שנתנו לו הוא היה יכול להגיע להרבה יותר, (כמו שכתבו המפרשים על משה רבנו, שזה היה העניוות שלו, בדווקא מתוך הכרתו את כוחותיו), ולא בגלל שום הרגשה של חוסר ביטחון עצמי, ולא שחושב שמחמאות זה קטנוניות.
אם תרצה להתבונן בדברים כדי להבין, אשמח גם להסביר.

הנידון כאן מהו הגורם להנאה או לאי הנאה ממחמאה.
נצא מנקודת הנחה שה' ברא את עולמו באופן שאדם אמור ליהנות מסיפוק צרכיו.
כך אנו רואים בחוש באכילה או בכל צורך אחר שכשאדם בא על סיפוקו יש לו הנאה מכך.

שאלתי, האם מקובלת עליך הנחה זו שהנאת האדם מסיפוק צרכיו היא תקינה?
כמו"כ לדוג' האם לדעתך כשר' חיים אוכל הוא נהנה מהאוכל?
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
שאלתי, האם מקובלת עליך הנחה זו שהנאת האדם מסיפוק צרכיו היא תקינה?
כמו"כ לדוג' האם לדעתך כשר' חיים אוכל הוא נהנה מהאוכל?
לענ"ד אין שום השוואה בין הנאה מאוכל להנאה ממחמאה, ככל הנוגע לענייננו, כיון שהנאה מאוכל קשור לטעם ולהרגשת השובע וכו, ואינו קשור לאם מגיע לאדם ההנאה הזאת או לא, כי אין הרגשה זו סתירה לעצם ההנאה מהאוכל, משא"כ מחמאה הוא בדר"כ ציון על משהו שקשור למעלת האדם ושמגיע לו "צל"ש" על משהו, ויש בו משום העלאת האישות של האדם שמחמיאים לו, ולכן אם האדם מרגיש שלא מגיע לו צל"ש על דבר זה, ואין הדבר קשור אל מעלתו האישית, ואין זה סימן לגדלותו, אז הוא לא נהנה מכזה מחמאה, כי הרגשתו הוא סתירה לגמרי לכל מה שהמחמאה אומרת, ורגש כזה בהחלט יכול להיות תוצאה מענוה, ולא של גאוה.
לכן אין להשוות את השאלה אם הגרח"ק נהנה מאוכל, לענין ההנאה ממחמאות.
 

אם תבקשנה ככסף

משתמש ותיק
בתור אחד כזה אומר לך מה אני הכי אוהב
שעושים לי

אני הכי אוהב שנותנים מחמאה אמיתית בצורה לא מחייבת כזאת
כלומר-לא להדגיש מדאי ולחזור ולפרט ולחייך מדאי עם רוח
אלא לעשות את זה באופן רציני יותר קצר יותר ובאופן פחות ישיר

נניח במקום לומר תשמע וואו אתה פשוט אלוף אין דברים כאלה וכו
לומר בצורה קרירה יותר כאילו דרך אגב תשמע לא ידעתי שאתה כזה פממה
 

הערשלה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
הערשלה אמר:
שאלתי, האם מקובלת עליך הנחה זו שהנאת האדם מסיפוק צרכיו היא תקינה?
כמו"כ לדוג' האם לדעתך כשר' חיים אוכל הוא נהנה מהאוכל?
לענ"ד אין שום השוואה בין הנאה מאוכל להנאה ממחמאה, ככל הנוגע לענייננו, כיון שהנאה מאוכל קשור לטעם ולהרגשת השובע וכו, ואינו קשור לאם מגיע לאדם ההנאה הזאת או לא, כי אין הרגשה זו סתירה לעצם ההנאה מהאוכל, משא"כ מחמאה הוא בדר"כ ציון על משהו שקשור למעלת האדם ושמגיע לו "צל"ש" על משהו, ויש בו משום העלאת האישות של האדם שמחמיאים לו, ולכן אם האדם מרגיש שלא מגיע לו צל"ש על דבר זה, ואין הדבר קשור אל מעלתו האישית, ואין זה סימן לגדלותו, אז הוא לא נהנה מכזה מחמאה, כי הרגשתו הוא סתירה לגמרי לכל מה שהמחמאה אומרת, ורגש כזה בהחלט יכול להיות תוצאה מענוה, ולא של גאוה.
לכן אין להשוות את השאלה אם הגרח"ק נהנה מאוכל, לענין ההנאה ממחמאות.
לא ראיתי תשובה ברורה לשאלתי, אבל נראה לי מדבריך שבאוכל אתה מסכים שיש לאדם הנאה.
א"כ נוכל להתקדם לחלק הבא.
האם הנאה תקינה זו קיימת בכל סיפוק צורך??


לגבי החלוקה שחילקת בין אוכל למחמאה נשוב בהמשך.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
האם הנאה תקינה זו קיימת בכל סיפוק צורך??
יתכן, אבל אל תתפוס אותי בזה כי אולי קיים איזה סיפוק צרכים שהאדם לא מודע להנאה שבה, וכי אדם "מרגיש הנאה" מהרוק שיש לו בפה? הרי גם זה מספק לו צורך חשוב מאוד.
 

הערשלה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
הערשלה אמר:
האם הנאה תקינה זו קיימת בכל סיפוק צורך??
יתכן, אבל אל תתפוס אותי בזה כי אולי קיים איזה סיפוק צרכים שהאדם לא מודע להנאה שבה, וכי אדם "מרגיש הנאה" מהרוק שיש לו בפה? הרי גם זה מספק לו צורך חשוב מאוד.
יפה, כלומר ההנאה מגיעה רק במקום שאדם מרגיש חוסר.
ועוצמת ההנאה תיקבע ע"פ עוצמת החוסר שחש קודם.

לסיכום בכל צורך שאדם מרגיש חוסר הוא אמור להרגיש הנאה.

עכשיו בא ניזכר במאמר חז"ל או חברותא או מיתותא, על איזה צורך מדובר כאן? ועוד החוסר שלו מכונה בכזה ביטוי חריף, מה הפשט בזה??
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
לסיכום בכל צורך שאדם מרגיש חוסר הוא אמור להרגיש הנאה.
אז אם אדם לא מרגיש חוסר למחמאות בגלל שהוא לא רואה את הדבר כמשהו שמגיע לו על זה צל"ש זה בסדר שלא יהנה ממחמאות? וזה לא קשור לגאוה או חוסר ביטחון עצמי???
 

הערשלה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
הערשלה אמר:
לסיכום בכל צורך שאדם מרגיש חוסר הוא אמור להרגיש הנאה.
אז אם אדם לא מרגיש חוסר למחמאות בגלל שהוא לא רואה את הדבר כמשהו שמגיע לו על זה צל"ש זה בסדר שלא יהנה ממחמאות? וזה לא קשור לגאוה או חוסר ביטחון עצמי???
אני מאוד מתפלא למה אתה מתחמק ומתייחס רק לחלק ממה שכתבתי.
מחכה להתייחסות מלאה.

לעצם ההערה, אכן פגשתי אדם שסירב לאכול גם כשסיכן את עצמו כיוון שבטעות חשב שזה מיותר.... או אפילו מזיק.... אמיתי!  (מה שנקרא הפרעת אכילה)
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
יושב אוהלים אמר:
הערשלה אמר:
לסיכום בכל צורך שאדם מרגיש חוסר הוא אמור להרגיש הנאה.
אז אם אדם לא מרגיש חוסר למחמאות בגלל שהוא לא רואה את הדבר כמשהו שמגיע לו על זה צל"ש זה בסדר שלא יהנה ממחמאות? וזה לא קשור לגאוה או חוסר ביטחון עצמי???
אני מאוד מתפלא למה אתה מתחמק ומתייחס רק לחלק ממה שכתבתי.
מחכה להתייחסות מלאה.

לעצם ההערה, אכן פגשתי אדם שסירב לאכול גם כשסיכן את עצמו כיוון שבטעות חשב שזה מיותר.... או אפילו מזיק.... אמיתי!  (מה שנקרא הפרעת אכילה)
התייחסתי לכל ההתחלה עד השורה האחרונה, ובשורה האחרונה התחלת שלב חדש, ואני רציתי להתייחס עדיין למה שדיברנו עד עכשיו ולא להמשיך לשלב הבא עדיין.

לגבי הפרעות אכילה, תגיד את האמת נראה לך באמת שמי שמרגיש שאינו מגיע לו צל"ש זה כמו מי שחושב שאוכל זה מיותר ומזיק לו?? אתמהה.
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
הערשלה אמר:
יושב אוהלים אמר:
אז אם אדם לא מרגיש חוסר למחמאות בגלל שהוא לא רואה את הדבר כמשהו שמגיע לו על זה צל"ש זה בסדר שלא יהנה ממחמאות? וזה לא קשור לגאוה או חוסר ביטחון עצמי???
אני מאוד מתפלא למה אתה מתחמק ומתייחס רק לחלק ממה שכתבתי.
מחכה להתייחסות מלאה.

לעצם ההערה, אכן פגשתי אדם שסירב לאכול גם כשסיכן את עצמו כיוון שבטעות חשב שזה מיותר.... או אפילו מזיק.... אמיתי!  (מה שנקרא הפרעת אכילה)
התייחסתי לכל ההתחלה עד השורה האחרונה, ובשורה האחרונה התחלת שלב חדש, ואני רציתי להתייחס עדיין למה שדיברנו עד עכשיו ולא להמשיך לשלב הבא עדיין.

לגבי הפרעות אכילה, תגיד את האמת נראה לך באמת שמי שמרגיש שאינו מגיע לו צל"ש זה כמו מי שחושב שאוכל זה מיותר ומזיק לו?? אתמהה.
ובכן לזה עדיין לא התייחסת.
עכשיו בא ניזכר במאמר חז"ל או חברותא או מיתותא, על איזה צורך מדובר כאן? ועוד החוסר שלו מכונה בכזה ביטוי חריף, מה הפשט בזה??

זה לא שלב חדש, זה בעצם המשך של אותו נושא.
מאמר זה מביא אותנו לגדר של הצורך בחברה והצורך ביחס שלה כלפי האדם, עניין זה יש להגדירו וממילא להבין מהמקום התקים שלה על כל השלכותיו.

מחכה לך.

 
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
עכשיו בא ניזכר במאמר חז"ל או חברותא או מיתותא, על איזה צורך מדובר כאן? ועוד החוסר שלו מכונה בכזה ביטוי חריף, מה הפשט בזה??

זה לא שלב חדש, זה בעצם המשך של אותו נושא.
מאמר זה מביא אותנו לגדר של הצורך בחברה והצורך ביחס שלה כלפי האדם, עניין זה יש להגדירו וממילא להבין מהמקום התקים שלה על כל השלכותיו.
אתה מכיר את האנשים "בעלי החסד" שניגשים לאדם ואומרים לו וכאילו נותנים לו כל מיני תפקידים שממש לא מתאימים לו, והם לא יותר ממביישים אותו, שבכח מכניסים אותו למקום שלא מתאים לו, העיקר שיהיה "מעורב בחברה", זה לא חסד, ואם נראה למישהו שאם הבן אדם מסרב לדברים האלה הוא מתנגד לגמרא של "או חברותא או מיתותא" אין הוכחה גדולה מזו שהחושב כך,גם שלא מבין כלל וכלל ב"צורך להיות החברה" וגם שלא מבין את הגמרא הנ"ל..
 

הערשלה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
הערשלה אמר:
עכשיו בא ניזכר במאמר חז"ל או חברותא או מיתותא, על איזה צורך מדובר כאן? ועוד החוסר שלו מכונה בכזה ביטוי חריף, מה הפשט בזה??

זה לא שלב חדש, זה בעצם המשך של אותו נושא.
מאמר זה מביא אותנו לגדר של הצורך בחברה והצורך ביחס שלה כלפי האדם, עניין זה יש להגדירו וממילא להבין מהמקום התקים שלה על כל השלכותיו.
אתה מכיר את האנשים "בעלי החסד" שניגשים לאדם ואומרים לו וכאילו נותנים לו כל מיני תפקידים שממש לא מתאימים לו, והם לא יותר ממביישים אותו, שבכח מכניסים אותו למקום שלא מתאים לו, העיקר שיהיה "מעורב בחברה", זה לא חסד, ואם נראה למישהו שאם הבן אדם מסרב לדברים האלה הוא מתנגד לגמרא של "או חברותא או מיתותא" אין הוכחה גדולה מזו שהחושב כך,גם שלא מבין כלל וכלל ב"צורך להיות החברה" וגם שלא מבין את הגמרא הנ"ל..
עדיין לא ענית על הצורך התקין בחברה? מה הגדר של צורך תקין זה?
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
עדיין לא ענית על הצורך התקין בחברה? מה הגדר של צורך תקין זה?
ברור שיש כזה צורך, אבל זה לא כל דבר מספק צורך זה.
ואחד מהדברים שלא מספק צורך זה , זה מחמאות שהמקבל מרגיש שהם ממש לא מתאימים לו.
 

הערשלה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
הערשלה אמר:
עדיין לא ענית על הצורך התקין בחברה? מה הגדר של צורך תקין זה?
ברור שיש כזה צורך, אבל זה לא כל דבר מספק צורך זה.
ואחד מהדברים שלא מספק צורך זה , זה מחמאות שהמקבל מרגיש שהם ממש לא מתאימים לו.
אם אתה מסכים שברור שיש כזה צורך לאדם, אז וודאי תסכים שכשהצורך בא על סיפוקו אדם יהנה מכך.
בדיוק כמו באדם שהיה רעב וכשאוכל ובא על סיפוקו יש לו מכך הנאה.

אם נראה לך נוכל להמשיך.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
יושב אוהלים אמר:
הערשלה אמר:
עדיין לא ענית על הצורך התקין בחברה? מה הגדר של צורך תקין זה?
ברור שיש כזה צורך, אבל זה לא כל דבר מספק צורך זה.
ואחד מהדברים שלא מספק צורך זה , זה מחמאות שהמקבל מרגיש שהם ממש לא מתאימים לו.
אם אתה מסכים שברור שיש כזה צורך לאדם, אז וודאי תסכים שכשהצורך בא על סיפוקו אדם יהנה מכך.
בדיוק כמו באדם שהיה רעב וכשאוכל ובא על סיפוקו יש לו מכך הנאה.

אם נראה לך נוכל להמשיך.
כמו שביארתי בצורה ברורה בתגובתי, אני מודה שברור שיש כזה צורך, וכשממלאים את הצורך, והצורך בא על סיפוקו, האדם יהנה מכך, אבל לא כל דבר אכן ממלא את הסיפוק לזה.
כמו במשל של אוכל, אם אדם רעב, ויבא א' ויאכילנו בעל כרחו אוכל שהוא ממש שונא, וזה מגעיל אותו מאוד מאוד, בודאי לא יהנה מזה. (ואף שיהנה בצורה טבעית, כי הגוף צריך אוכל, אבל א. בודאי לא יהנה מזה נפשית, ובמה שהנוגע לענייננו פשוט וברור שלא יהיה תמוה אם הוא יסרב לקבל את האוכל הזה, וזה לא מראה שיש לו מחסור בנפשו, וזה לא גאוה וכו' וכו', ועוד יותר בענין הצורך לחברה אם סיפוק ה"חברה" הוא על ידי דבר שאין האדם מעוניין בכזה חברה כי הוא חושב שזה לא מתאים לו בכלל, זה אפילו לא מספק את הצורך בכלל, ולא רק שאין פלא שהוא מסרב לקבלו.
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
כמו שביארתי בצורה ברורה בתגובתי, אני מודה שברור שיש כזה צורך, וכשממלאים את הצורך, והצורך בא על סיפוקו, האדם יהנה מכך, אבל לא כל דבר אכן ממלא את הסיפוק לזה.
כמו במשל של אוכל, אם אדם רעב, ויבא א' ויאכילנו בעל כרחו אוכל שהוא ממש שונא, וזה מגעיל אותו מאוד מאוד, בודאי לא יהנה מזה. (ואף שיהנה בצורה טבעית, כי הגוף צריך אוכל, אבל א. בודאי לא יהנה מזה נפשית, ובמה שהנוגע לענייננו פשוט וברור שלא יהיה תמוה אם הוא יסרב לקבל את האוכל הזה, וזה לא מראה שיש לו מחסור בנפשו, וזה לא גאוה וכו' וכו', ועוד יותר בענין הצורך לחברה אם סיפוק ה"חברה" הוא על ידי דבר שאין האדם מעוניין בכזה חברה כי הוא חושב שזה לא מתאים לו בכלל, זה אפילו לא מספק את הצורך בכלל, ולא רק שאין פלא שהוא מסרב לקבלו.
כתבת דברים של טעם.
אבל כדי להבינם כראוי אני מחלק אותם לשני חלקים:
1. בכל צורך כשבא על סיפוקו, יש הנאה והיא תקינה לחלוטין.
לדוגמא באדם שאכל בעקבות רעב, ברור שלכן תהיה לו הנאה מהאכילה.
כך גם בצורך מהחברה שכשיבוא על סיפוקו ביחס ראוי מהחברה, יחוש בהנאה.

2. סיפוק צורך נעשה רק באופן שאכן זה נותן לאדם את סיפוקו.
לדוגמא באוכל שאינו משביע את רעבונו, ברור שלא יהנה ממנו כלל, כיוון שלא נותן לו סיפוק לצורך שלו.
כך גם כשמקבל יחס שאינו ראוי מהחברה, שוב ברור שלא יהנה, כיוון שלא נותן לו סיפוק לצורך שלו.

וכעת לדוגמא שהבאת.
כשאוכל מאכל הראוי להשביעו ולתת לו צורכו, אלא שהוא מחמת אנינות טעמו חסרה לו הנאת החיך מהמאכל הניתן לו בע"כ.
נתבונן ונראה שמה שאין במאכל להשביעו ולתת לו את צורכו, אינו מחמת בעיה בעצם המאכל אלא מחמת האדם שהחליט (אולי בטעות...) שמאכל זה אינו מאכל נחשב וראוי בעיניו. (מזכיר קצת את המושג הפרעת אכילה שהזכרתי לעיל...)
וכשנתבונן יותר ונדמיין את אותו אדם מהלך וטועה בדרך ובמשך יומיים לא בא אוכל לפיו ופתאום הוא מוצא את המאכל השנאוי לפניו.
מה לדעתך הוא יעשה יאכל אותו ויהנה ממנו או ימשיך לרעוב??

מחכה לתשובתך
 

נפש שוקקה

משתמש רשום
שרשור מעניין ומרתק,
אם כי הןא כמעט לא עוסק בנושא הכותרת: 'מה עושים עם אנשים שמתנגדים לקבל מחמאות? וכיצד לעכל את זה'.
השרשור עוסק בעיקר במניעים לכך,

אתרום גם חלקי בס"ד:

1. ע"פ רוב ההתנגדות נובעת דוקא מהצורך ומהרצון למחמאה, רק קשה לאדם להחשף אפילו לעצמו שהוא זקוק למחמאה, ולכן הוא מתנגד אליה, נקוט הא כללא בידיך: כמה שהאדם יותר מתנגד למחמאה, זה מוכיח עד כמה הוא כמה ומשתוקק אליה.

2. יש לפעמים שההתנגדות למחמאה מגיע ממקום של 'פחד' להיות מחויב למחמיא, או לתוכן המחמאה, כלומר להתנהג לפי המחמאה. גם במקרה זה - אין סיבה להמנע ממחמאה, אדרבה שיהיה מחוייב.

3. לעיתים המוחמא מרגיש (ולפעמים זו לא רק הרגשה רק זו האמת) שהמחמיא אינו סבור כך באמת אלא רוצה להחניף לו או לתת לו הרגשה טובה, בשני מקרים אלו - אכן לא כדאי להחמיא, כי המחמאה אינה מביאה כל תועלת אלא את ההיפך.

4. כאשר המוחמא הוא בוס ומקבל מחמאה מעובד שלא מתכוין באמת למחמאה רק להחניף, זה מכניס את ה'בוס' למצב לא נעים, מצד אחד, הוא יודע שהעובד לא חושב כך באמת, מצד שני, ברגע שהעובד החמיא הוא חייב להתנהג אליו יפה, למרות שלא מגיע לו, זה רק מעצבן את הבוס וברוב המקרים זה רק גורם נזק לעובד.

5. מבשרי אחזה, בעבר הייתי עובד תחת בוס והייתי מרבה להחמיא לו, ולא הבנתי למה הוא כ"כ לא סובל אותי, לימים, נהייתי בוס בעצמי והיה לי עובד שהרבה להחמיא לי בצורה כזאת, ואז הבנתי מה הציק לבוס שלי.

6. כאשר המוחמא מרגיש שהמחמיא מרחם עליו ולכן הוא מחמיא לו, זה גם גורם לו הרגשה נוראה, אף אחד לא אוהב להרגיש 'מסכן'.

7. שמעתי מנכדו של הגה"צ רבי חיים ברים זצ"ל אשר כידוע היה מחותנו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, יום אחד התפלל הנכד עם סביו תפילת ערבית בשטיבלך הידועים במאה שערים, ושלא כהרגלו הסבא הזדרז לסיים את תפילתו ומיהר לצאת החוצה לפגוש את הרב אלישיב ברדתו מבית מדרשו 'תפארת בחורים' ששוכן מעל השטיבלך {לפני עידן הקראוון}, ואמר לו: לילה טוב. לאחמ"כ אמר הגר"ח ברים לנכדו, וכי מה אתה חושב שהרב אלישיב אינו זקוק למילה טובה? וכי אינו זקוק שיגידו לו 'לילה טוב? הנכד חייך לעצמו, כאילו להרב אלישיב משנה אם אמרו לו לילה טוב או לא, אך הגר"ח חזר על זה שוב, ואמר, גם הגדול שבענקים זקוק ליחס, להתעניינות, ולמילה טובה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
כשאוכל מאכל הראוי להשביעו ולתת לו צורכו, אלא שהוא מחמת אנינות טעמו חסרה לו הנאת החיך מהמאכל הניתן לו בע"כ.
נתבונן ונראה שמה שאין במאכל להשביעו ולתת לו את צורכו, אינו מחמת בעיה בעצם המאכל אלא מחמת האדם שהחליט (אולי בטעות...) שמאכל זה אינו מאכל נחשב וראוי בעיניו. (מזכיר קצת את המושג הפרעת אכילה שהזכרתי לעיל...)
שינוי נוסחאות:
כשאוכל מאכל הראוי להשביעו ולתת לו צורכו, אלא שהוא מחמת (אנינות) שטעמו אינו מתאים לו באמת, ולא רק מחמת 'אנינות טעמו', בודאי חסרה לו הנאת החיך מהמאכל הניתן לו בע"כ.
נתבונן ונראה שמה שאין במאכל להשביעו ולתת לו את צורכו, אינו מחמת בעיה בעצם המאכל אלא מחמת האדם שהחליט (אולי בטעות... ואולי באמת לאמיתו) שמאכל זה אינו מאכל נחשב וראוי בעיניו. (ורק במקרה שסיבתו הוא אנינות הטעם זה מזכיר קצת את המושג הפרעת אכילה שהזכרתי לעיל...אבל במקרה שזה לא מחמת אנינות הטעם אז אין המשל דומה לנמשל כלל, ולא קרב זה אל זה)
 

הערשלה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
הערשלה אמר:
כשאוכל מאכל הראוי להשביעו ולתת לו צורכו, אלא שהוא מחמת אנינות טעמו חסרה לו הנאת החיך מהמאכל הניתן לו בע"כ.
נתבונן ונראה שמה שאין במאכל להשביעו ולתת לו את צורכו, אינו מחמת בעיה בעצם המאכל אלא מחמת האדם שהחליט (אולי בטעות...) שמאכל זה אינו מאכל נחשב וראוי בעיניו. (מזכיר קצת את המושג הפרעת אכילה שהזכרתי לעיל...)
שינוי נוסחאות:
כשאוכל מאכל הראוי להשביעו ולתת לו צורכו, אלא שהוא מחמת (אנינות) שטעמו אינו מתאים לו באמת, ולא רק מחמת 'אנינות טעמו', בודאי חסרה לו הנאת החיך מהמאכל הניתן לו בע"כ.
נתבונן ונראה שמה שאין במאכל להשביעו ולתת לו את צורכו, אינו מחמת בעיה בעצם המאכל אלא מחמת האדם שהחליט (אולי בטעות... ואולי באמת לאמיתו) שמאכל זה אינו מאכל נחשב וראוי בעיניו. (ורק במקרה שסיבתו הוא אנינות הטעם זה מזכיר קצת את המושג הפרעת אכילה שהזכרתי לעיל...אבל במקרה שזה לא מחמת אנינות הטעם אז אין המשל דומה לנמשל כלל, ולא קרב זה אל זה)
אתן לך דוגמא שתבין.
מעשה באדם שאכל חצילים, באותו מקרה כנראה לא חש בטוב והקיא את החצילים.
אתה יכול לתאר את הרגשתו המאוד לא נעימה שחש בהקיאו את החצילים.
מאז אותו אדם אינו מכניס לפיו חצילים כיוון שמיד כשמריח את החצילים נזכר בהרגשה של ההקאה וכך הוא קיבל דחיה מהחצילים.
בשפה הפסיכולוגית זה מכונה כהתנייה, כלומר קישור בין החצילים להרגשת ההקאה, שיצרו יחד דחיה מאכילת חצילים.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
יושב אוהלים אמר:
הערשלה אמר:
כשאוכל מאכל הראוי להשביעו ולתת לו צורכו, אלא שהוא מחמת אנינות טעמו חסרה לו הנאת החיך מהמאכל הניתן לו בע"כ.
נתבונן ונראה שמה שאין במאכל להשביעו ולתת לו את צורכו, אינו מחמת בעיה בעצם המאכל אלא מחמת האדם שהחליט (אולי בטעות...) שמאכל זה אינו מאכל נחשב וראוי בעיניו. (מזכיר קצת את המושג הפרעת אכילה שהזכרתי לעיל...)
שינוי נוסחאות:
כשאוכל מאכל הראוי להשביעו ולתת לו צורכו, אלא שהוא מחמת (אנינות) שטעמו אינו מתאים לו באמת, ולא רק מחמת 'אנינות טעמו', בודאי חסרה לו הנאת החיך מהמאכל הניתן לו בע"כ.
נתבונן ונראה שמה שאין במאכל להשביעו ולתת לו את צורכו, אינו מחמת בעיה בעצם המאכל אלא מחמת האדם שהחליט (אולי בטעות... ואולי באמת לאמיתו) שמאכל זה אינו מאכל נחשב וראוי בעיניו. (ורק במקרה שסיבתו הוא אנינות הטעם זה מזכיר קצת את המושג הפרעת אכילה שהזכרתי לעיל...אבל במקרה שזה לא מחמת אנינות הטעם אז אין המשל דומה לנמשל כלל, ולא קרב זה אל זה)
אתן לך דוגמא שתבין.
מעשה באדם שאכל חצילים, באותו מקרה כנראה לא חש בטוב והקיא את החצילים.
אתה יכול לתאר את הרגשתו המאוד לא נעימה שחש בהקיאו את החצילים.
מאז אותו אדם אינו מכניס לפיו חצילים כיוון שמיד כשמריח את החצילים נזכר בהרגשה של ההקאה וכך הוא קיבל דחיה מהחצילים.
בשפה הפסיכולוגית זה מכונה כהתנייה, כלומר קישור בין החצילים להרגשת ההקאה, שיצרו יחד דחיה מאכילת חצילים.
נו... ו...??
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
הערשלה אמר:
יושב אוהלים אמר:
שינוי נוסחאות:
כשאוכל מאכל הראוי להשביעו ולתת לו צורכו, אלא שהוא מחמת (אנינות) שטעמו אינו מתאים לו באמת, ולא רק מחמת 'אנינות טעמו', בודאי חסרה לו הנאת החיך מהמאכל הניתן לו בע"כ.
נתבונן ונראה שמה שאין במאכל להשביעו ולתת לו את צורכו, אינו מחמת בעיה בעצם המאכל אלא מחמת האדם שהחליט (אולי בטעות... ואולי באמת לאמיתו) שמאכל זה אינו מאכל נחשב וראוי בעיניו. (ורק במקרה שסיבתו הוא אנינות הטעם זה מזכיר קצת את המושג הפרעת אכילה שהזכרתי לעיל...אבל במקרה שזה לא מחמת אנינות הטעם אז אין המשל דומה לנמשל כלל, ולא קרב זה אל זה)
אתן לך דוגמא שתבין.
מעשה באדם שאכל חצילים, באותו מקרה כנראה לא חש בטוב והקיא את החצילים.
אתה יכול לתאר את הרגשתו המאוד לא נעימה שחש בהקיאו את החצילים.
מאז אותו אדם אינו מכניס לפיו חצילים כיוון שמיד כשמריח את החצילים נזכר בהרגשה של ההקאה וכך הוא קיבל דחיה מהחצילים.
בשפה הפסיכולוגית זה מכונה כהתנייה, כלומר קישור בין החצילים להרגשת ההקאה, שיצרו יחד דחיה מאכילת חצילים.
נו... ו...??
א"כ יוצר שתתכן מציאות של דחיה מדבר אף שבעצם אינו דבר דוחה, אלא שהאדם קישר אותו והפך אותו לדבר דחוי.
טעויות מסוג זה אנו עושים כל העת כבני אדם הטועים מעת לעת ומקשרים דברים שלא תמיד ממש קשורים הן בעבודת ה' והן בחיי היום יום.
לכן תפקידנו לבדוק טעויות אלו ולנתקם מהקישורים שאינם נכונים, כדי לחיות נכון.
ממילא יתכן שדחיית המחמאה היא לא בדיוק בגלל שאין לו צורך, אולי דווקא יש לו צורך מאוד גדול למחמאה (כמובן היא צריכה להיות מחמאה ולא חיקוי...), אבל בגלל שהוא טעה וחשב אותה לדוחה מחמת קישורים מסוימים שהוא נתן לה (גאווה וכדו'...).
לכן תפקידו לבדוק את הקישורים שלו סביב נושא המחמאות ואת הטויות שכנראה יש לו ולנתקם כדי להגיע לחיים נכונים יותר.
כך יקבל האדם מהחברה שבה הוא חי כח ודחף לגילוי הכוחות הטמונים וצמיחתו ברוחניות וגשמיות.
וכן, הוא יכול גם ליהנות ממילוי הצורך שלו.

מקווה שהייתי מספיק ברור, אם לא אשמח להסביר.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
יושב אוהלים אמר:
הערשלה אמר:
אתן לך דוגמא שתבין.
מעשה באדם שאכל חצילים, באותו מקרה כנראה לא חש בטוב והקיא את החצילים.
אתה יכול לתאר את הרגשתו המאוד לא נעימה שחש בהקיאו את החצילים.
מאז אותו אדם אינו מכניס לפיו חצילים כיוון שמיד כשמריח את החצילים נזכר בהרגשה של ההקאה וכך הוא קיבל דחיה מהחצילים.
בשפה הפסיכולוגית זה מכונה כהתנייה, כלומר קישור בין החצילים להרגשת ההקאה, שיצרו יחד דחיה מאכילת חצילים.
נו... ו...??
א"כ יוצר שתתכן מציאות של דחיה מדבר אף שבעצם אינו דבר דוחה, אלא שהאדם קישר אותו והפך אותו לדבר דחוי.
טעויות מסוג זה אנו עושים כל העת כבני אדם הטועים מעת לעת ומקשרים דברים שלא תמיד ממש קשורים הן בעבודת ה' והן בחיי היום יום.
לכן תפקידנו לבדוק טעויות אלו ולנתקם מהקישורים שאינם נכונים, כדי לחיות נכון.
ממילא יתכן שדחיית המחמאה היא לא בדיוק בגלל שאין לו צורך, אולי דווקא יש לו צורך מאוד גדול למחמאה (כמובן היא צריכה להיות מחמאה ולא חיקוי...), אבל בגלל שהוא טעה וחשב אותה לדוחה מחמת קישורים מסוימים שהוא נתן לה (גאווה וכדו'...).
לכן תפקידו לבדוק את הקישורים שלו סביב נושא המחמאות ואת הטויות שכנראה יש לו ולנתקם כדי להגיע לחיים נכונים יותר.
כך יקבל האדם מהחברה שבה הוא חי כח ודחף לגילוי הכוחות הטמונים וצמיחתו ברוחניות וגשמיות.
וכן, הוא יכול גם ליהנות ממילוי הצורך שלו.

מקווה שהייתי מספיק ברור, אם לא אשמח להסביר.
היית מאוד ברור, ובבירור כתבת שכל מתולים את הסירוב בגאוה הוא "אולי", ושמא, ויתכן, ויכול להיות, אבל גם ברור מאוד שמאוד יתכן, שההיפך הגמור הוא הנכון, ושהבן אדם פשוט מרגיש באמת ולא בטעות שהמחמאה לא מתאימה לו כיון שאינו ראוי לאותה שבח, וא"כ זה באמת לא יספק את הצורך שלו לחברה וכו' וכו', ואין שום בעיה כלל וכלל במה שהו מסרב לקבל את המחמאה.
ומהיכי תיתי לתלות בסתמא, שאדם שמסרב לקבל מחמאה הוא בגלל גאוה, וחוסר אהבה ומי יודע עוד מה תלו עליו כאן באשכול, ולא לחשוב שיתכן מאוד שזה משום ענוותנותו הכנה והאמיתית? אתמהה.
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
הערשלה אמר:
יושב אוהלים אמר:
א"כ יוצר שתתכן מציאות של דחיה מדבר אף שבעצם אינו דבר דוחה, אלא שהאדם קישר אותו והפך אותו לדבר דחוי.
טעויות מסוג זה אנו עושים כל העת כבני אדם הטועים מעת לעת ומקשרים דברים שלא תמיד ממש קשורים הן בעבודת ה' והן בחיי היום יום.
לכן תפקידנו לבדוק טעויות אלו ולנתקם מהקישורים שאינם נכונים, כדי לחיות נכון.
ממילא יתכן שדחיית המחמאה היא לא בדיוק בגלל שאין לו צורך, אולי דווקא יש לו צורך מאוד גדול למחמאה (כמובן היא צריכה להיות מחמאה ולא חיקוי...), אבל בגלל שהוא טעה וחשב אותה לדוחה מחמת קישורים מסוימים שהוא נתן לה (גאווה וכדו'...).
לכן תפקידו לבדוק את הקישורים שלו סביב נושא המחמאות ואת הטויות שכנראה יש לו ולנתקם כדי להגיע לחיים נכונים יותר.
כך יקבל האדם מהחברה שבה הוא חי כח ודחף לגילוי הכוחות הטמונים וצמיחתו ברוחניות וגשמיות.
וכן, הוא יכול גם ליהנות ממילוי הצורך שלו.

מקווה שהייתי מספיק ברור, אם לא אשמח להסביר.
היית מאוד ברור, ובבירור כתבת שכל מתולים את הסירוב בגאוה הוא "אולי", ושמא, ויתכן, ויכול להיות, אבל גם ברור מאוד שמאוד יתכן, שההיפך הגמור הוא הנכון, ושהבן אדם פשוט מרגיש באמת ולא בטעות שהמחמאה לא מתאימה לו כיון שאינו ראוי לאותה שבח, וא"כ זה באמת לא יספק את הצורך שלו לחברה וכו' וכו', ואין שום בעיה כלל וכלל במה שהו מסרב לקבל את המחמאה.
ומהיכי תיתי לתלות בסתמא, שאדם שמסרב לקבל מחמאה הוא בגלל גאוה, וחוסר אהבה ומי יודע עוד מה תלו עליו כאן באשכול, ולא לחשוב שיתכן מאוד שזה משום ענוותנותו הכנה והאמיתית? אתמהה.
תחילה אודה לך על המחמאה שבתחילת דבריך.
לגבי טענתך 'מהיכי תיתי לתלות את הסירות בגאווה', שמא אולי זאת בכלל מחמת ענווה.
אסביר ואקווה שתבין אחרי כל המו"מ שהיה בינינו.

1. הסכמנו שליהנות מצורך זה תקין וראוי.
2. הסכמנו שיחס מחברה זה צורך תקין וראוי.

כעת לו היית מדבר על אדם שרוצה יחס מסוים ולא רוצה יחס אחר ניחא.
זה בדיוק כמו במאכלים שכל אדם יש לו את הטעמים המובחרים עבורו. (שגם נוצרו סביב קישורים כמו שדיברנו)
אבל אתה מדבר על אדם שמסרב לקבל יחס ואינו חפץ לקבל כלל הערכה וכבוד מחבריו.
זה בדיוק כמו אדם שיסרב לאכול.
תסכים איתי שזה כלל לא תקין, ענווה זה וודאי לא!
אני מעלה השערה שיש לו טעות שלקבל מחמאה זאת גאווה ובסירובו הוא יהיה עניו, אבל כמו שכתבתי הוא טועה!

מקווה שהבנת.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
אבל אתה מדבר על אדם שמסרב לקבל יחס ואינו חפץ לקבל כלל הערכה וכבוד מחבריו.
אדם שיודע - שכל-  ואני חוזר עוד פעם, כ ל מה שיש לו הוא לא מעלה שלו, אלא מתנה מהקדוש ברוך הוא, ובכוחות שנתנו לו משמים הוא היה אמור להגיע להרבה הרבה יותר ממה שהגיע, על מה הוא אמור לרצות קבל מחמאות??? 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
אינו חפץ לקבל כלל הערכה וכבוד מחבריו.
וכי שכחנו את המשנה באבות הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם, וכי אדם אמור לרצות לקבל דבר כזה??

ווכי רבותנו מאורי עמנו רצו לקבל הערכה וכבוד מאנשים?? וכי גם הם "טעו" ח"ו??
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
הערשלה אמר:
אינו חפץ לקבל כלל הערכה וכבוד מחבריו.
וכי שכחנו את המשנה באבות הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם, וכי אדם אמור לרצות לקבל דבר כזה??

ווכי רבותנו מאורי עמנו רצו לקבל הערכה וכבוד מאנשים?? וכי גם הם "טעו" ח"ו??
בפשוטו רק ריבוי כבוד או רדיפה אחר הכבוד מוציאין את האדם מן העולם, ולא כבוד בסיסי.
כל אדם זקוק להערכה מסביבתו, ואין זה ענין לרדיפה אחר הכבוד.
וראיתי לגדולי רבותנו כמה היו שמחים כאשר היו אומרים להם כמה השיעור היה טוב ומוצלח, וכו'.
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
יושב אוהלים אמר:
הערשלה אמר:
אינו חפץ לקבל כלל הערכה וכבוד מחבריו.
וכי שכחנו את המשנה באבות הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם, וכי אדם אמור לרצות לקבל דבר כזה??

ווכי רבותנו מאורי עמנו רצו לקבל הערכה וכבוד מאנשים?? וכי גם הם "טעו" ח"ו??
בפשוטו רק ריבוי כבוד או רדיפה אחר הכבוד מוציאין את האדם מן העולם, ולא כבוד בסיסי.
כל אדם זקוק להערכה מסביבתו, ואין זה ענין לרדיפה אחר הכבוד.
וראיתי לגדולי רבותנו כמה היו שמחים כאשר היו אומרים להם כמה השיעור היה טוב ומוצלח, וכו'.
והרי אנו מתפללים על ''חיים של עושר וכבוד''.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
דרומאי אמר:
יושב אוהלים אמר:
וכי שכחנו את המשנה באבות הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם, וכי אדם אמור לרצות לקבל דבר כזה??

ווכי רבותנו מאורי עמנו רצו לקבל הערכה וכבוד מאנשים?? וכי גם הם "טעו" ח"ו??
בפשוטו רק ריבוי כבוד או רדיפה אחר הכבוד מוציאין את האדם מן העולם, ולא כבוד בסיסי.
כל אדם זקוק להערכה מסביבתו, ואין זה ענין לרדיפה אחר הכבוד.
וראיתי לגדולי רבותנו כמה היו שמחים כאשר היו אומרים להם כמה השיעור היה טוב ומוצלח, וכו'.
והרי אנו מתפללים על ''חיים של עושר וכבוד''.

יש פשט שחיים של עושר וכבוד קאי אכבוד התורה, שנאמר אורך ימים בימינה בשמאלה 'עושר וכבוד'.

ולענ"ד י"ל ביאור אחר על זה, ליישב איך מתפללים על עושר וכבוד הרי זה מוציא את האדם מן העולם, על פי שאלה שכבר שואלים על המשנה הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו, והרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו, ולכאורה אם כבוד הוא דבר שלילי, וכמ"ש הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, א"כ היה האדם לכאורה צריך לרדוף אחר הכבוד כדי שהכבוד יברח ממנו, ולמה יברח מן הכבוד הרי אז הכבוד ירדוף אחריו, וזה הרי דבר לא טוב עבורו.
וי"ל שהביאור הוא שכבוד כשלעצמו אינו דבר שלילי, מה שהכבוד עושה לאדם זה שלילי, ולכן הכבוד שמגיע לאדם כשהוא בורח מן הכבוד זה לא שלילי, כי זה לא יזיק לו, כיון שהוא כל הזמן בורח מזה ולא נותן לזה להשפיע עליו לרעה, ועל כבוד כזה נאמר הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו, כי זה כבר לא שלילי, אבל הכבוד שבא לאדם שרודף אחר הכבוד על כבוד כזה שיעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו על זה נאמר שמוציא את האדם מן העולם, ועל זה נאמר שכשאדם רודף אחר הכבוד הקב"ה מנסה לעזור לו שלא ישיגו, כדי שזה לא יזיק לו, וגורם שהכבוד יברח ממנו, ועל כבוד שבא לאדם שאינו רודף אחר הכבוד אנו מתפללים שנזכה לחיים של עושר וכבוד.
ויתכן מאוד שדחיית מחמאות בזה שאינו רואה את עצמו ראוי לאותם מחמאות, הוא חלק מהבריחה מן הכבוד, ואם הקב"ה רוצה אז הכבוד ירדוף אחריו.

וכעת עלה בדעתי בס"ד שזה ביאור נפלא בפסוק במשלי (כב,ד) עקב ענוה יראת הוי"ה עֹשר וכבוד וחיים; היינו עקב הענוה שהאדם מכיר שכל מעלותיו הם מתנה מה' וכו', ולא ירדוף אחר הכבוד, אז הוא אכן יזכה לחיים של עושר וכבוד, שהם ברכה עבורו, ולא יזק לו הכבוד כי הוא לא יהיה מהרודפים אחר הכבוד.
.
 
חלק עליון תַחתִית