שרשור מעניין ומרתק,
אם כי הןא כמעט לא עוסק בנושא הכותרת: 'מה עושים עם אנשים שמתנגדים לקבל מחמאות? וכיצד לעכל את זה'.
השרשור עוסק בעיקר במניעים לכך,
אתרום גם חלקי בס"ד:
1. ע"פ רוב ההתנגדות נובעת דוקא מהצורך ומהרצון למחמאה, רק קשה לאדם להחשף אפילו לעצמו שהוא זקוק למחמאה, ולכן הוא מתנגד אליה, נקוט הא כללא בידיך: כמה שהאדם יותר מתנגד למחמאה, זה מוכיח עד כמה הוא כמה ומשתוקק אליה.
2. יש לפעמים שההתנגדות למחמאה מגיע ממקום של 'פחד' להיות מחויב למחמיא, או לתוכן המחמאה, כלומר להתנהג לפי המחמאה. גם במקרה זה - אין סיבה להמנע ממחמאה, אדרבה שיהיה מחוייב.
3. לעיתים המוחמא מרגיש (ולפעמים זו לא רק הרגשה רק זו האמת) שהמחמיא אינו סבור כך באמת אלא רוצה להחניף לו או לתת לו הרגשה טובה, בשני מקרים אלו - אכן לא כדאי להחמיא, כי המחמאה אינה מביאה כל תועלת אלא את ההיפך.
4. כאשר המוחמא הוא בוס ומקבל מחמאה מעובד שלא מתכוין באמת למחמאה רק להחניף, זה מכניס את ה'בוס' למצב לא נעים, מצד אחד, הוא יודע שהעובד לא חושב כך באמת, מצד שני, ברגע שהעובד החמיא הוא חייב להתנהג אליו יפה, למרות שלא מגיע לו, זה רק מעצבן את הבוס וברוב המקרים זה רק גורם נזק לעובד.
5. מבשרי אחזה, בעבר הייתי עובד תחת בוס והייתי מרבה להחמיא לו, ולא הבנתי למה הוא כ"כ לא סובל אותי, לימים, נהייתי בוס בעצמי והיה לי עובד שהרבה להחמיא לי בצורה כזאת, ואז הבנתי מה הציק לבוס שלי.
6. כאשר המוחמא מרגיש שהמחמיא מרחם עליו ולכן הוא מחמיא לו, זה גם גורם לו הרגשה נוראה, אף אחד לא אוהב להרגיש 'מסכן'.
7. שמעתי מנכדו של הגה"צ רבי חיים ברים זצ"ל אשר כידוע היה מחותנו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, יום אחד התפלל הנכד עם סביו תפילת ערבית בשטיבלך הידועים במאה שערים, ושלא כהרגלו הסבא הזדרז לסיים את תפילתו ומיהר לצאת החוצה לפגוש את הרב אלישיב ברדתו מבית מדרשו 'תפארת בחורים' ששוכן מעל השטיבלך {לפני עידן הקראוון}, ואמר לו: לילה טוב. לאחמ"כ אמר הגר"ח ברים לנכדו, וכי מה אתה חושב שהרב אלישיב אינו זקוק למילה טובה? וכי אינו זקוק שיגידו לו 'לילה טוב? הנכד חייך לעצמו, כאילו להרב אלישיב משנה אם אמרו לו לילה טוב או לא, אך הגר"ח חזר על זה שוב, ואמר, גם הגדול שבענקים זקוק ליחס, להתעניינות, ולמילה טובה.