בני גד - חלשים או חזקים

לעיתים רחוקות

משתמש ותיק
רש"י בוזאת הברכה פרק לג פסוק יז כתב "אלו חמשה שבטים זבולן גד דן וכו' לפי שחלשים שבכל השבטים הם".
ופסוק כ' כתב ברוך מרחיב גד כלביא שכן. נמשל כאריות שכל סמוכי ספר צריכים להיות גבורים, והרוגיהם היו ניכרים חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת". ויותר בפסוק כא' כתב " הם היו הולכים לפני החלוץ בכבוש הארץ לפי שהיו גבורים וכו'. וזה היה הרי קודם הברכה הנוכחית. אתמהה.
 

נבשר

משתמש ותיק
לעיתים רחוקות אמר:
רש"י בוזאת הברכה פרק לג פסוק יז כתב "אלו חמשה שבטים זבולן גד דן וכו' לפי שחלשים שבכל השבטים הם".
ופסוק כ' כתב ברוך מרחיב גד כלביא שכן. נמשל כאריות שכל סמוכי ספר צריכים להיות גבורים, והרוגיהם היו ניכרים חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת". ויותר בפסוק כא' כתב " הם היו הולכים לפני החלוץ בכבוש הארץ לפי שהיו גבורים וכו'. וזה היה הרי קודם הברכה הנוכחית. אתמהה.
וכן ביהושע ו' ט' כתב "והחלוץ" - בני ראובן ובני גד היו עוברים לפניהם לפי שהיו בני גד (ולא הזכיר ראובן) גבורים ומכים בזרוע חזקה כמו שנאמר (דברים לג כ) וטרף זרוע אף קדקד
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לעיתים רחוקות אמר:
רש"י בוזאת הברכה פרק לג פסוק יז כתב "אלו חמשה שבטים זבולן גד דן וכו' לפי שחלשים שבכל השבטים הם".
ופסוק כ' כתב ברוך מרחיב גד כלביא שכן. נמשל כאריות שכל סמוכי ספר צריכים להיות גבורים, והרוגיהם היו ניכרים חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת". ויותר בפסוק כא' כתב " הם היו הולכים לפני החלוץ בכבוש הארץ לפי שהיו גבורים וכו'. וזה היה הרי קודם הברכה הנוכחית. אתמהה.

בחומש בראשית רש"י מביא שני דעות וא"ש.
רש"י בראשית פרק מז פסוק ב
ומקצה אחיו - מן הפחותים שבהם לגבורה שאין נראים גבורים שאם יראה אותם גבורים יעשה אותם אנשי מלחמתו. ואלה הם ראובן שמעון לוי יששכר ובנימין. אותם שלא כפל משה שמותם כשברכם. אבל שמות הגבורים כפל וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה ולגד אמר ברוך מרחיב גד. ולנפתלי אמר נפתלי. ולדן אמר דן. וכן לזבולן וכן לאשר. זהו לשון ב"ר שהיא אגדת א"י אבל בגמרא בבלית שלנו (ב"ק צב) מצינו שאותם שכפל משה שמותם הם החלשים ואותן הביא לפני פרעה ויהודה שהוכפל שמו לא הוכפל משום חלשות אלא טעם יש בדבר כדאיתא בב"ק ובברייתא דספרי שנינו בוזאת הברכה כמו בגמרא שלנו:
 

לביא

משתמש ותיק
לעיתים רחוקות אמר:
רש"י בוזאת הברכה פרק לג פסוק יז כתב "אלו חמשה שבטים זבולן גד דן וכו' לפי שחלשים שבכל השבטים הם".
ופסוק כ' כתב ברוך מרחיב גד כלביא שכן. נמשל כאריות שכל סמוכי ספר צריכים להיות גבורים, והרוגיהם היו ניכרים חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת". ויותר בפסוק כא' כתב " הם היו הולכים לפני החלוץ בכבוש הארץ לפי שהיו גבורים וכו'. וזה היה הרי קודם הברכה הנוכחית. אתמהה.
גם אני התקשיתי בכך, שהרי מפורש בפסוק להדיא שהם גיבורים.
ורציתי אולי ליישב, שלפרעה אכן הציגו את דן נפתלי גד זבולון ואשר שלא היו גיבורים, וכבר כתב רש״י שברכותיו של משה כעין ברכות יעקב, וי״ל שברכות יעקב התקיימו בשבטים שלפני משה, ומשה בא לברכם לעניין חיזוק העניין שלא ימוש.
 

לביא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
לעיתים רחוקות אמר:
רש"י בוזאת הברכה פרק לג פסוק יז כתב "אלו חמשה שבטים זבולן גד דן וכו' לפי שחלשים שבכל השבטים הם".
ופסוק כ' כתב ברוך מרחיב גד כלביא שכן. נמשל כאריות שכל סמוכי ספר צריכים להיות גבורים, והרוגיהם היו ניכרים חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת". ויותר בפסוק כא' כתב " הם היו הולכים לפני החלוץ בכבוש הארץ לפי שהיו גבורים וכו'. וזה היה הרי קודם הברכה הנוכחית. אתמהה.

בחומש בראשית רש"י מביא שני דעות וא"ש.
רש"י בראשית פרק מז פסוק ב
ומקצה אחיו - מן הפחותים שבהם לגבורה שאין נראים גבורים שאם יראה אותם גבורים יעשה אותם אנשי מלחמתו. ואלה הם ראובן שמעון לוי יששכר ובנימין. אותם שלא כפל משה שמותם כשברכם. אבל שמות הגבורים כפל וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה ולגד אמר ברוך מרחיב גד. ולנפתלי אמר נפתלי. ולדן אמר דן. וכן לזבולן וכן לאשר. זהו לשון ב"ר שהיא אגדת א"י אבל בגמרא בבלית שלנו (ב"ק צב) מצינו שאותם שכפל משה שמותם הם החלשים ואותן הביא לפני פרעה ויהודה שהוכפל שמו לא הוכפל משום חלשות אלא טעם יש בדבר כדאיתא בב"ק ובברייתא דספרי שנינו בוזאת הברכה כמו בגמרא שלנו:
אכן נודעו דברי רש״י התם.
אך זה לא מיישב דברי רש״י הכא בוזאת הברכה שסתם כלשון אחד.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לביא אמר:
נדיב לב אמר:
לעיתים רחוקות אמר:
רש"י בוזאת הברכה פרק לג פסוק יז כתב "אלו חמשה שבטים זבולן גד דן וכו' לפי שחלשים שבכל השבטים הם".
ופסוק כ' כתב ברוך מרחיב גד כלביא שכן. נמשל כאריות שכל סמוכי ספר צריכים להיות גבורים, והרוגיהם היו ניכרים חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת". ויותר בפסוק כא' כתב " הם היו הולכים לפני החלוץ בכבוש הארץ לפי שהיו גבורים וכו'. וזה היה הרי קודם הברכה הנוכחית. אתמהה.

בחומש בראשית רש"י מביא שני דעות וא"ש.
רש"י בראשית פרק מז פסוק ב
ומקצה אחיו - מן הפחותים שבהם לגבורה שאין נראים גבורים שאם יראה אותם גבורים יעשה אותם אנשי מלחמתו. ואלה הם ראובן שמעון לוי יששכר ובנימין. אותם שלא כפל משה שמותם כשברכם. אבל שמות הגבורים כפל וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה ולגד אמר ברוך מרחיב גד. ולנפתלי אמר נפתלי. ולדן אמר דן. וכן לזבולן וכן לאשר. זהו לשון ב"ר שהיא אגדת א"י אבל בגמרא בבלית שלנו (ב"ק צב) מצינו שאותם שכפל משה שמותם הם החלשים ואותן הביא לפני פרעה ויהודה שהוכפל שמו לא הוכפל משום חלשות אלא טעם יש בדבר כדאיתא בב"ק ובברייתא דספרי שנינו בוזאת הברכה כמו בגמרא שלנו:
אכן נודעו דברי רש״י התם.
אך זה לא מיישב דברי רש״י הכא בוזאת הברכה שסתם כלשון אחד.

מה שייך לומר סתם כלשון אחד כאשר כל פסוק רש"י מפרשו בפ"ע ע"פ פי' ושיטות שונות. אלא אם קבעת כלל זה על פי הידוע לך במשנתו של רש"י. ואדרבה תציענו כאן.
 
  • תודה
Reactions: nls

לביא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
מה שייך לומר סתם כלשון אחד כאשר כל פסוק רש"י מפרשו בפ"ע ע"פ פי' ושיטות שונות. אלא אם קבעת כלל זה על פי הידוע לך במשנתו של רש"י. ואדרבה תציענו כאן.
לא מובן לי מה לא מובן, כתבתי בדיוק מה שכתבת, שפה סתם כלשון מדרש אחד כשבמקום אחר הביא שניהם, ומסתמא היה לו סיבה למה פה הביא דווקא את מדרש אחד ולא אחר, וצריך להבין למה.
וזו לא פעם ראשונה שרש״י במקום אחר מביא שני פרושים, ובמקום אחר הביא רק אחד מאותם שני פרושים, ופשוט לי שצריך להבין למה רש״י נקט במקום אחד שני פרושים ובמקום אחר סתם כפרוש אחר.
ולכן הערתי הייתה שאין לתרץ רש״י דהכא מרש״י במקום אחר.

ועיין במ״ש שיש בו קצת יישוב ג״כ לקושיא הזאת.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לביא אמר:
נדיב לב אמר:
מה שייך לומר סתם כלשון אחד כאשר כל פסוק רש"י מפרשו בפ"ע ע"פ פי' ושיטות שונות. אלא אם קבעת כלל זה על פי הידוע לך במשנתו של רש"י. ואדרבה תציענו כאן.
לא מובן לי מה לא מובן, כתבתי בדיוק מה שכתבת, שפה סתם כלשון מדרש אחד כשבמקום אחר הביא שניהם, ומסתמא היה לו סיבה למה פה הביא דווקא את מדרש אחד ולא אחר, וצריך להבין למה.
וזו לא פעם ראשונה שרש״י במקום אחר מביא שני פרושים, ובמקום אחר הביא רק אחד מאותם שני פרושים, ופשוט לי שצריך להבין למה רש״י נקט במקום אחד שני פרושים ובמקום אחר סתם כפרוש אחר.
ולכן הערתי הייתה שאין לתרץ רש״י דהכא מרש״י במקום אחר.

ועיין במ״ש שיש בו קצת יישוב ג״כ לקושיא הזאת.

לא ברור מנין לך שרש"י שפירש פסוק אחד סתם לפרש כך בכל הפרשה. אלא כל פסוק יתפרש לפי שיטתו ותל"מ.
אם ידוע לך כלל ברור שנתפרש במפרשים בסגנונו של רש"י בפרשנותו עה"ת, אדרבה תציענו בפנינו. כל עוד אין כלל כזה, אין שום סיבה להעמיד את דברי רש"י כסתירה, ולא לבאר עפ"י דרכו שמפרש פעמים בכה ופעמים בכה. וז"פ.
 

לביא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
לא ברור מנין לך שרש"י שפירש פסוק אחד סתם לפרש כך בכל הפרשה. אלא כל פסוק יתפרש לפי שיטתו ותל"מ.
אם ידוע לך כלל ברור שנתפרש במפרשים בסגנונו של רש"י בפרשנותו עה"ת, אדרבה תציענו בפנינו. כל עוד אין כלל כזה, אין שום סיבה להעמיד את דברי רש"י כסתירה, ולא לבאר עפ"י דרכו שמפרש פעמים בכה ופעמים בכה. וז"פ.
אולי לא הייתי מספיק ברור.

אין סתירה בין רש״י לרש״י!
ולא באתי לומר שיש כזו!

רק שבמקום אחד היה נראה לו לפרש את הפסוק יותר כמדרש אחר, שהביא במקום אחר.
ותפקידנו כמעיינים להבין למה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לביא אמר:
נדיב לב אמר:
לא ברור מנין לך שרש"י שפירש פסוק אחד סתם לפרש כך בכל הפרשה. אלא כל פסוק יתפרש לפי שיטתו ותל"מ.
אם ידוע לך כלל ברור שנתפרש במפרשים בסגנונו של רש"י בפרשנותו עה"ת, אדרבה תציענו בפנינו. כל עוד אין כלל כזה, אין שום סיבה להעמיד את דברי רש"י כסתירה, ולא לבאר עפ"י דרכו שמפרש פעמים בכה ופעמים בכה. וז"פ.
אולי לא הייתי מספיק ברור.

אין סתירה בין רש״י לרש״י!
ולא באתי לומר שיש כזו!

רק שבמקום אחד היה נראה לו לפרש את הפסוק יותר כמדרש אחר, שהביא במקום אחר.
ותפקידנו כמעיינים להבין למה.

"רק שבמקום אחד היה נראה לו לפרש את הפסוק יותר"
זו הטעות או ההנחה שאתה חוזר עליה כמה פעמים בלי לנסות לבסס דבריך.
רש"י פירש בפסוק אחד כדברי המדרש ובפסוק השני כתלמוד, וכפי הפירושים המצויים בפניו על אותו פסוק. אם יש למכובדי המעיין פשט יותר טוב בישוב הסתירה שיציעו בפנינו.
 

לביא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
"רק שבמקום אחד היה נראה לו לפרש את הפסוק יותר"
זו הטעות או ההנחה שאתה חוזר עליה כמה פעמים בלי לנסות לבסס דבריך.
רש"י פירש בפסוק אחד כדברי המדרש ובפסוק השני כתלמוד, וכפי הפירושים המצויים בפניו על אותו פסוק. אם יש למכובדי המעיין פשט טוב יותר בסתירה שיציעו בפנינו.
...
אביא דוגמא.
פרשת פנחס:
כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר:
פרש״י: כי צררים הם לכם וגו' על דבר פעור. שהפקירו בנותיהם לזנות כדי להטעותכם אחר פעור, ואת מואב לא צוה להשמיד, מפני רות שהיתה עתידה לצאת מהם, כדאמרינן בבבא קמא (לח:):
ובפרשת מטות פרש:
נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ:
רש״י: ולא מאת המואבים, שהמואבים נכנסו לדבר מחמת יראה, שהיו יראים מהם שיהיו שוללים אותם, שלא נאמר אלא אל תתגר בם מלחמה (דברים ב, ט), אבל מדינים נתעברו על ריב לא להם. דבר אחר, מפני ב' פרידות טובות שיש לי להוציא מהם, רות המואביה ונעמה העמונית

ושפת״ח כתבו ז״ל:
ואם תאמר ולמה נקט רש"י הכא תרי טעמים ובפרשת פנחס לא נקט אלא חד טעמא וכו׳
וע״ש מה שתרצו

וזו דוגמא אחת מני אלף, וזוכרני אותה היטב כי כתבתי על זה יישוב מעצמי.

ועכ״פ אתה הראת לדעת מהשפת״ח שרש״י פעמים נוקט שני פרושים ובמקום אחר סותם כפרוש אחר, כי בפסוק אחר התיישב לו בפשוטו יותר הפרוש הזה, מאשר בפסוק בו הביא שני הפרושים, לא הוה ניחא לו בשניהם מטעם כזה או אחר.
וה״ה גם בנידון דהכא.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
טוב, אכתוב בקצרה, אין מכ"ז שום פרכה למש"כ בנידון דידן. רש"י פירש בפסוק אחד בפרשה עפ"י שיטה אחת שנתפרש במק"א מטעמו אשר יהיה, ומאידך בפסוקים הבאים כתב פירוש שסותר למה שסתם בפסוק הראשון הייתכן? ובהכרח שאין דרך רש"י לפרש כל פרשה על פי שיטה אחת. אלא כפי שהוסבר. והכל יתיישב בנקל. ואילו השפ"ח דיבר על שני מקומות. שרש"י כותב במפורש לפי שיטה אחת ולא אחרת, אבל לא בנוגע לפרשנות עפ"י שיטה כזו או אחרת במשך כל הפרשה בגלל שפירש בפסוק אחד כמוה. בכ"מ עד כה מר רק נגע במסביב אבל לא הציע בפנינו פשט אחד שיישב את הסתירות [לשיטתו] הנ"ל.
 
  • תודה
Reactions: nls

לביא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
טוב, אכתוב בקצרה, אין מכ"ז שום פרכה למש"כ בנידון דידן. רש"י פירש בפסוק אחד בפרשה עפ"י שיטה אחת שנתפרש במק"א מטעמו אשר יהיה, ומאידך בפסוקים הבאים כתב פירוש שסותר למה שסתם בפסוק הראשון הייתכן? ובהכרח שאין דרך רש"י לפרש כל פרשה על פי שיטה אחת. אלא כפי שהוסבר. והכל יתיישב בנקל. ואילו השפ"ח דיבר על שני מקומות. שרש"י כותב במפורש לפי שיטה אחת ולא אחרת, אבל לא בנוגע לפרשנות עפ"י שיטה כזו או אחרת במשך כל הפרשה בגלל שפירש בפסוק אחד כמוה. בכ"מ עד כה מר רק נגע במסביב אבל לא הציע בפנינו פשט אחד שיישב את הסתירות [לשיטתו] הנ"ל.
אלו סתירות?ֿ
אם מדובר בעיקר הקושיא שעבורה נפתחה הנושא, ניסיתי ליישב מה שחשבתי כשלמדתי את רש״י:
לביא אמר:
גם אני התקשיתי בכך, שהרי מפורש בפסוק להדיא שהם גיבורים.
ורציתי אולי ליישב, שלפרעה אכן הציגו את דן נפתלי גד זבולון ואשר שלא היו גיבורים, וכבר כתב רש״י שברכותיו של משה כעין ברכות יעקב, וי״ל שברכות יעקב התקיימו בשבטים שלפני משה, ומשה בא לברכם לעניין חיזוק העניין שלא ימוש.
ולגבי הקושיא מרש״י דהכא לרש״י בבראשית, כתבתי שאולי אפשר ליישב מעט מפירוש זה, אך גם זה לא חזק כל כך.
 

nls

משתמש ותיק
אין לך שאלה על בני גד, וגם אין לך שאלה על חז"ל מדוע פירשו בב' מקומות שונים פירושים סותרים, יש לך קושיא מדוע רש"י במקום אחד מביא מדרש אחד ובמקום אחר מביא מדרש סותר, וזו סתם שאלה במבנה של רש"י, ומ"מ לי ברור כמו שכתב @נדיב לב שכיוון שרש"י התייחס בעצמו לסתירה הזאת, אין שום מניעה שיפרש פסוקים אחרים כל מקום לפי מדרש אחר, דרך רש"י להביא את פשט הפסוק על פי חז"ל וזה מה שהוא עשה כאן, מה לי שהם סותרים יש המון חז"לים עם דעות שונות רש"י לא בא לתת מהלך בחומש שיסתדר מבראשית עד לעיני כל ישראל...
 

לעיתים רחוקות

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
לביא אמר:
נדיב לב אמר:
בחומש בראשית רש"י מביא שני דעות וא"ש.
רש"י בראשית פרק מז פסוק ב
ומקצה אחיו - מן הפחותים שבהם לגבורה שאין נראים גבורים שאם יראה אותם גבורים יעשה אותם אנשי מלחמתו. ואלה הם ראובן שמעון לוי יששכר ובנימין. אותם שלא כפל משה שמותם כשברכם. אבל שמות הגבורים כפל וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה ולגד אמר ברוך מרחיב גד. ולנפתלי אמר נפתלי. ולדן אמר דן. וכן לזבולן וכן לאשר. זהו לשון ב"ר שהיא אגדת א"י אבל בגמרא בבלית שלנו (ב"ק צב) מצינו שאותם שכפל משה שמותם הם החלשים ואותן הביא לפני פרעה ויהודה שהוכפל שמו לא הוכפל משום חלשות אלא טעם יש בדבר כדאיתא בב"ק ובברייתא דספרי שנינו בוזאת הברכה כמו בגמרא שלנו:
אכן נודעו דברי רש״י התם.
אך זה לא מיישב דברי רש״י הכא בוזאת הברכה שסתם כלשון אחד.

מה שייך לומר סתם כלשון אחד כאשר כל פסוק רש"י מפרשו בפ"ע ע"פ פי' ושיטות שונות. אלא אם קבעת כלל זה על פי הידוע לך במשנתו של רש"י. ואדרבה תציענו כאן.
רש"י יכול בחתא מחתא להביא ב' פרושים סותרים בלי לציין "דבר אחר"?
אם יש באמתחתך דוגמא אודה לך אם תשתף.
 

לביא

משתמש ותיק
nls אמר:
אין לך שאלה על בני גד, וגם אין לך שאלה על חז"ל מדוע פירשו בב' מקומות שונים פירושים סותרים, יש לך קושיא מדוע רש"י במקום אחד מביא מדרש אחד ובמקום אחר מביא מדרש סותר, וזו סתם שאלה במבנה של רש"י, ומ"מ לי ברור כמו שכתב @נדיב לב שכיוון שרש"י התייחס בעצמו לסתירה הזאת, אין שום מניעה שיפרש פסוקים אחרים כל מקום לפי מדרש אחר, דרך רש"י להביא את פשט הפסוק על פי חז"ל וזה מה שהוא עשה כאן, מה לי שהם סותרים יש המון חז"לים עם דעות שונות רש"י לא בא לתת מהלך בחומש שיסתדר מבראשית עד לעיני כל ישראל...
רש״י כתב את המדרש במק״א, לא באותה פרשה, פשוט לי לפ״ז שרש״י התכוון לפרש הכא לפי האמת של הפסוק ולא סותר את עצמו ברש״י האחרים. ובמקום לחפש יישוב נכון, אתה הולך בדרך הקלה ש״רש״י יכול לפרש כל פסוק לפי חז״ל אחר״, ולא רק שזה לא נשמע נכון, מפרשי רש״י נחבטים פעמים רבות איך דברי רש״י לא סותרים אחד את השני מינהו ביה (עיין שפת״ח בפרשת כי תבוא עה״פ ״ברוך אתה בבואך ברוך אתה בצאתך״ מה שכתבו שם, ואף אני כתבתי ע״ז דבר מה כאן בפורומים), ולפי שיטתך הם סתם עמלו לחינם לחפש איך דברי רש״י מתיישבים אהדדי. אלאע״כ שכשרש״י מפרש פסוק אחד פירוש מסוים, ובפרוש הבא נראה שסותר את עצמו, יש להבין מדוע. ודו״ק.
 
חלק עליון תַחתִית