צדקתם ולא שכר צדקתם

לביא

משתמש ותיק
*התחדש בשב״ק*

כתיב בתורה:
״הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא״

פרש״י:
"אל אמונה" - לשלם לצדיקים צדקתם לעוה"ב ואע"פ שמאחר את תגמולם סופו לאמן את דבריו
"ואין עול" - אף לרשעים משלם שכר צדקתם בעוה"ז

ולכאורה יש לדקדק שני דברי מרש״י:
א. למה לא נקט בצדיקים ׳לשלם לצדיקים שכר צדקתם לעוה״ב׳ כמו שנקט לשון שכר ארשעים.
ב. מהו ׳שכר צדקתם׳ של הרשעים, בשלמא היה נוקט שכר מצוותם, אך שכר צדקתם מאי איכא, הרי רשעים אינהו.

ואין לתרץ, דכלפי העוה״ז שייך לשון שכר, אך בעוה״ב לא שייך, (ויהיה ׳שכר צדקתם׳ פירוש שכר מצותיהם), וכעין שאמרו חכמי המוסר (יעוין במכתב מאליהו ח״א), דרש״י כבר כתב עה״פ ״וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם.״ ז״ל ולמחר לעולם הבא ליטול שכרם ע״כ, מוכח שלרש״י גם בעוה״ב שייך לשון שכר.

ולכן רציתי לפרש דרש״י מפרש דהפסוקים קאי אצדיק שכפר במהלך חייו כעין אחר, ואילו צדיק שלא כפר, לא מבעיא שמקבל שכרו על מצוותיו בעוה״ב אלא אף משלם להם הקב״ה על צדקותם פרוש על מה שלא כפרו ולא נפלו ליצה״ר.

ומאי דנקט ״שכר צדקתם״ כלפי הצדיקים שכפרו בחייהם, דלכאורה לא שייך להם שכר צדקות, י״ל דנקט אגב הדיבור הקודם צדקתם אך מיירי בשכר מצוותם, ואבעית אימא שכר הצדקות שלהם עד שכפרו.

ואין לדחות מחגיגה טו ע״ב דמספקינן אי לידיינה או לא, דהתם מיירי בשכר עסק התורה, וק״ל.
 
חלק עליון תַחתִית