אדם שמן - יפה או סמל לגנאי?

מה אדבר

משתמש ותיק
שמנת עבית כשית (לב טו).
משמע ששמן הוא לשון גנאי, ובגמ' ב"מ (פד.) משמע ששמן הוא יפה, [ולכאו' הביאור משום שמראה בזה שיש לו הרבה כסף לקנות אוכל].

[ואולי י"ל דתלוי, שאם מקדש את החומר הוא יפה דיש כאן יותר חומר מקודש, ודלא כהנ"ל, ואם הוא גשמי יש כאן יותר גשמיות].
 

HaimL

משתמש ותיק
בתור שמן מנוער, בוודאי, דבר נאה ומתקבל. אבל, אם אתה מצוי באגדתא שם, שמא תבאר כיצד היא מסתדרת עם מה שכתוב בגמרא בגיטין, על פטירתו של ריש לקיש?
 

במבי

משתמש ותיק
יש שמן שגופו מוצק והוא מרשים מאד, ויש בבחינת "כשית" שכסליו נופלים ופשיטא שאין זה מן היופי.
 

תלמוד-תורה

משתמש ותיק
ואפשר גם להסביר
שהיה חסון ושמן, בסדר. אך אדם שלא שולט בעצמו ובתאוותיו- לא יפה.
וגם מצינו בהרבה מקומות שעב בשר זה כינוי של שבח. וגם בעבר זה היה כבוד.
 

מחפש את עצמי

משתמש ותיק
כידוע אצל האתיופים ועוד עד היום זה נחשב יפה ומנמקים זאת בכך שהיה להם מחסור באוכל [וכן היה בעבר ברוב העולם] אם כי אין זה בשמן מאוד אלא באדם בעל מראה בריא אך בגמ' שם משמע שמדובר בשמן ברמה שלא יכל לשכב פרקדן.
לדעתי הביאור בגמ' שהיה יפה בפניו למרות שהוא שמן מאוד ולא בגלל זה אך זה דוחק
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
שמנת עבית כשית (לב טו).
משמע ששמן הוא לשון גנאי, ובגמ' ב"מ (פד.) משמע ששמן הוא יפה, [ולכאו' הביאור משום שמראה בזה שיש לו הרבה כסף לקנות אוכל].

[ואולי י"ל דתלוי, שאם מקדש את החומר הוא יפה דיש כאן יותר חומר מקודש, ודלא כהנ"ל, ואם הוא גשמי יש כאן יותר גשמיות].

גם בגמ' שבת פרק 'במה אשה' משמע שאישה שמנה זה לשבח. והביאור הידוע וכמו שכתבת, ששמן מעיד על אדם ענוג. אז בזמנם לאסתטיקה החיצונית לא הייתה משמעות כמו שיש לאדם ענוג ושמן ששבע ממזון ומעדנים, שהיו חסרים ע"פ רוב.
בכל מקרה, אין קושיא מקרא 'שמנת עבית כשית' וכמו שתראה פרש"י שם, ואינו אלא תיאור של אדם מעונג ושמן הבועט בטובתו של מקום.
 

בן זכאי

משתמש ותיק
שאל כל אדם מבוגר בעבר אדם רזה היתה לו בעיה בשידוכים (בפרט אשה) -היה נחשב כחולה (ואולי אף כמכוער)!! התדמית השתנתה בעיקר כתוצאה מהפרסומת החילונית
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
שמנת עבית כשית (לב טו).
משמע ששמן הוא לשון גנאי, ובגמ' ב"מ (פד.) משמע ששמן הוא יפה, [ולכאו' הביאור משום שמראה בזה שיש לו הרבה כסף לקנות אוכל].

[ואולי י"ל דתלוי, שאם מקדש את החומר הוא יפה דיש כאן יותר חומר מקודש, ודלא כהנ"ל, ואם הוא גשמי יש כאן יותר גשמיות].
בפסוק לא מבואר כלל שזה גנאי אלא שזה לשון של פינוק.
בש''ס בב''מ לא מבואר כלל שזה שבח אלא כדכתבו תוס' שם לענין האיברים שזה נכתב שלא להוציא לעז על בני אדם שהם כך.
 
 
חלק עליון תַחתִית