״כי קרוב אליך הדבר מאד״ - רש״י לא פליג ארמב״ן

לביא

משתמש ותיק
*התחדש בשב״ק*

בס״ד

כתיב בתורה:
י כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה: כִּי תָשׁוּב אֶל-ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. {ס} יא כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. יב לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. יג וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. יד כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ. {ס}

ומדכתיב ״המצווה הזאת״ משמע שחוזר אתשובה.

וז״ל הרמב״ן:
"וטעם כי המצוה הזאת" - על כל התורה כולה והנכון כי על כל התורה יאמר (לעיל ח א) "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום" אבל "המצוה הזאת" על התשובה הנזכרת כי והשבות אל לבבך (בפסוק א) ושבת עד ה' אלהיך (בפסוק ב) מצוה שיצוה אותנו לעשות כן ונאמרה בלשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן והטעם לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה השמים ואתה ביד העמים תוכל לשוב אל ה' ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם וישובו בלבם אל ה' ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות כאשר הזכיר (לעיל פסוק ב) אתה ובניך בכל לבבך כמו שפירשתי עכ״ל

מוכח שמ״ש ״כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו״ וכו׳ שקאי ג״כ אתשובה.

ויש שרצו להגיד כי רש״י פליג ארמב״ן, דכתב: "כי קרוב אליך" - התורה נתנה לכם בכתב ובע"פ עכ״ל.

ואני רציתי להגיד פשט וביאור מאד ברור ברש״י,
דהנה התחילה ״כי המצוה הזאת״ דהיינו התשובה, ב-לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא וכו׳, והמשיך לא בשמים היא וכו׳ ולא מעבר לים היא וכו׳, הפשט העולה מפסוקים אלו הוא, כי המצווה היא קרובה לאדם ולא רחוקה ממנו. א״כ השתא שהתורה חזרה וכתבה ״כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו״ צריך ביאור, דזהו העולה מכל האמור, ולמה נצרכא להאמר שנית.
ולזה כתב רש״י - התורה נתנה לכם בכתב ובע״פ, פרוש שלא מבעיא שכל אדם יכול להגיע אל מצוות התשובה מבלי התורה, אלא בא ה׳ יתברך ונתן לנו אותה בתורה וכפל לנו אותה, בין בכתב ובין בע״פ.
והשתא אף שרש״י פליג ארמב״ן בפירושו, גם הוא מחזיר את הפסוק על מצוות התשובה.

יה״ר שנזכה לשוב בתשובה שלמה לפני שוכן מרומים, ויהיה לנו גמר חתימה טובה, אכי״ר.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
ובהמשך הפרשה שם: "כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ ה֣' אֱ-לֹקֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר מִצְוֺתָיו֙ וְחֻקֹּתָ֔יו הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּ֑ה כִּ֤י תָשׁוּב֙ אֶל־ה֣' אֱ-לֹקֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ: כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא" (ויעוי' במפרשים על־אתר. וי"ל בדא"פ ששני הפירושים עולים בקנה א', ודו"ק).
 

לביא

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
לבי במערב אמר:
ובהמשך הפרשה שם: "כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ ה֣' אֱ-לֹקֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר מִצְוֺתָיו֙ וְחֻקֹּתָ֔יו הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּ֑ה כִּ֤י תָשׁוּב֙ אֶל־ה֣' אֱ-לֹקֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ: כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא" (ויעוי' במפרשים על־אתר. וי"ל בדא"פ ששני הפירושים עולים בקנה א', ודו"ק).
מאיפה כבודו מביאו?
 
חלק עליון תַחתִית