מי מדבר?

בן ראם

משתמש ותיק
(א) וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְדֹוָד לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ:
(ב) הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם:
(ג) וְלֹא נָתַן יְדֹוָד לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
(ד) וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ:
(ה) לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם:
(ו) וַתָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיֵּצֵא סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ לַמִּלְחָמָה וַנַּכֵּם:
(ז) וַנִּקַּח אֶת אַרְצָם וַנִּתְּנָהּ לְנַחֲלָה לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי:

מי המדבר- משה או הקב"ה? זה נראה שעובר ממצב למצב. אשמח לביאור נכון. יישר כח!!!
 

בן ראם

משתמש ותיק
פותח הנושא
נתנאל_ב אמר:
ר' יוסף בכור שור דברים כ"ט ד'
ואולך אתכם: עתה מדבר בשליחותו של מקום, כאילו הקדוש ברוך הוא מדבר עמהם.
ייש"כ. אך אח"כ חוזר לדבר בשם עצמו? ומה טעם לעבור באמצע ללשון המקום?
 
 

ובכן

משתמש ותיק
נתנאל_ב אמר:
כך דרכו של משה בדבריו. ראה בהמשך ג"כ בפרשת ניצבים שהוא לסירוגין, פעם הוא מדבר בשם הקב"ה ופעם הוא מדבר בשם עצמו.
וראה עוד רמב"ן וילך:
רמב"ן (וילך לא כג) אמר:
ויצו את יהושע בן נון - מוסב למעלה כלפי שכינה, כמו שמפורש אל הארץ אשר נשבעתי להם ואנכי אהיה עמך - לשון רש"י, ויפה פירש. ועל דעת ר"א (בפסוק טו), ויצו את יהושע, משה במצות השם, ועל כן אמר אשר נשבעתי להם. וכן מצינו שאמר משה, ונתתי מטר ארצכם בעתו (לעיל יא יד), וכן ונתתי עשב בשדך לבהמתך (שם פסוק טו), וכן למען תדעו כי אני ה' אלהיכם (לעיל כט ה), וכן ישלח ה' בך את המארה מפני רוע מעלליך אשר עזבתני (לעיל כח כ), וכבר דברתי בהם (לעיל ה יב): 

 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
ובכן אמר:
נתנאל_ב אמר:
כך דרכו של משה בדבריו. ראה בהמשך ג"כ בפרשת ניצבים שהוא לסירוגין, פעם הוא מדבר בשם הקב"ה ופעם הוא מדבר בשם עצמו.
וראה עוד רמב"ן וילך:
רמב"ן (וילך לא כג) אמר:
ויצו את יהושע בן נון - מוסב למעלה כלפי שכינה, כמו שמפורש אל הארץ אשר נשבעתי להם ואנכי אהיה עמך - לשון רש"י, ויפה פירש. ועל דעת ר"א (בפסוק טו), ויצו את יהושע, משה במצות השם, ועל כן אמר אשר נשבעתי להם. וכן מצינו שאמר משה, ונתתי מטר ארצכם בעתו (לעיל יא יד), וכן ונתתי עשב בשדך לבהמתך (שם פסוק טו), וכן למען תדעו כי אני ה' אלהיכם (לעיל כט ה), וכן ישלח ה' בך את המארה מפני רוע מעלליך אשר עזבתני (לעיל כח כ), וכבר דברתי בהם (לעיל ה יב): 
וראה עוד:
רמב"ן (ואתחנן ה יב) אמר:
והנראה בעיני על דרך האמת בזה גם בכל משנה תורה, כי משה ידבר כמפי הגבורה, כמו שאמר (להלן יא יג יד) והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם בעתו, ואין משה הנותן מטר על פני הארץ, ולא הנותן עשב בשדה, אבל הדבור בתורה בזכור, ובמשנה תורה בשמור, ולכן יאמר משה בכל מקום במשנה תורה "ה' אלהיך", ובתורה יזכיר שם המיוחד בלבד, זולתי בעשרת הדברות כמו שאמר (שמות כ א) וידבר אלהים וגו', והבן זה: 
 
חלק עליון תַחתִית