האם חלילה משה רבינו אהב את ישראל יותר מהשי"ת?

אברך

משתמש ותיק
רש"י דברים פרשת כי תבא פרק כח פסוק כג
(כג) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת - קללות הללו משה מפי עצמו אמרן, ושבהר סיני (בפרשת בחקתי) מפי הקדוש ברוך הוא אמרן, כמשמען, ושם נאמר (ויקרא כו, יד) ואם לא תשמעו לי, ואם תלכו עמי קרי (שם, כא) וכאן הוא אומר (פסוק טו) בקול ה' אלהיך (פסוק כא), ידבק ה' בך, יככה ה' (פסוק כב), הקיל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד, וגם כן בקללה זו הקל שבראשונות הוא אומר את שמיכם כברזל את ארצכם כנחושה, (ויקרא כו, יט) שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע, ומתוך כך יהא חורב בעולם והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיע, והיא מרקבת פירותיה, וכאן הוא אומר שמיך נחשת וארצך ברזל, שיהיו שמים מזיעין אף על פי שלא יריקו מטר מכל מקום לא יהיה חורב של אבדון בעולם, והארץ לא תהא מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע, ואין הפירות מרקיבין. ומכל מקום קללה היא, בין שהיא כנחשת בין שהיא כברזל, לא תוציא פירות, וכן השמים לא יריקו מטר: 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
אברך אמר:
רש"י דברים פרשת כי תבא פרק כח פסוק כג
(כג) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת - קללות הללו משה מפי עצמו אמרן, ושבהר סיני (בפרשת בחקתי) מפי הקדוש ברוך הוא אמרן, כמשמען, ושם נאמר (ויקרא כו, יד) ואם לא תשמעו לי, ואם תלכו עמי קרי (שם, כא) וכאן הוא אומר (פסוק טו) בקול ה' אלהיך (פסוק כא), ידבק ה' בך, יככה ה' (פסוק כב), הקיל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד, וגם כן בקללה זו הקל שבראשונות הוא אומר את שמיכם כברזל את ארצכם כנחושה, (ויקרא כו, יט) שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע, ומתוך כך יהא חורב בעולם והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיע, והיא מרקבת פירותיה, וכאן הוא אומר שמיך נחשת וארצך ברזל, שיהיו שמים מזיעין אף על פי שלא יריקו מטר מכל מקום לא יהיה חורב של אבדון בעולם, והארץ לא תהא מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע, ואין הפירות מרקיבין. ומכל מקום קללה היא, בין שהיא כנחשת בין שהיא כברזל, לא תוציא פירות, וכן השמים לא יריקו מטר: 
אולי להיפוך ככל שהקללה יותר חמורה כך יראו יותר וישובו לה', ואדרבה חושך שבטו שונא בנו, וכין דאיכא למימר הכי והכי, אין ראיה מכאן.
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
אברך אמר:
רש"י דברים פרשת כי תבא פרק כח פסוק כג
(כג) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת - קללות הללו משה מפי עצמו אמרן, ושבהר סיני (בפרשת בחקתי) מפי הקדוש ברוך הוא אמרן, כמשמען, ושם נאמר (ויקרא כו, יד) ואם לא תשמעו לי, ואם תלכו עמי קרי (שם, כא) וכאן הוא אומר (פסוק טו) בקול ה' אלהיך (פסוק כא), ידבק ה' בך, יככה ה' (פסוק כב), הקיל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד, וגם כן בקללה זו הקל שבראשונות הוא אומר את שמיכם כברזל את ארצכם כנחושה, (ויקרא כו, יט) שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע, ומתוך כך יהא חורב בעולם והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיע, והיא מרקבת פירותיה, וכאן הוא אומר שמיך נחשת וארצך ברזל, שיהיו שמים מזיעין אף על פי שלא יריקו מטר מכל מקום לא יהיה חורב של אבדון בעולם, והארץ לא תהא מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע, ואין הפירות מרקיבין. ומכל מקום קללה היא, בין שהיא כנחשת בין שהיא כברזל, לא תוציא פירות, וכן השמים לא יריקו מטר: 
מצאנו דבר כזה אצל נביאים.
עיין באבות דרבי נתן פרק מז וז"ל:
"שלשה נביאים הם. אחד תבע כבוד האב ולא תבע כבוד הבן. ואחד תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב. ואחד תבע כבוד הבן וכבוד האב. אליהו תבע כבוד האב ולא תבע כבוד הבן שנאמר קנא קנאתי לה' אלהי (ישראל) [צבאות] (מלכים א' י"ט י'). יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב שנאמר ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' (יונה א' ג'). ירמיה תבע כבוד האב וכבוד הבן שנאמר נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת (איכה ג' מ"ב)".
 

חימקו

משתמש ותיק
גם בחטא העגל, הקב"ה רצה לכלותינו, לולי משה שהתפלל בעדנו.
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
אברך אמר:
רש"י דברים פרשת כי תבא פרק כח פסוק כג
(כג) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת - קללות הללו משה מפי עצמו אמרן, ושבהר סיני (בפרשת בחקתי) מפי הקדוש ברוך הוא אמרן, כמשמען, ושם נאמר (ויקרא כו, יד) ואם לא תשמעו לי, ואם תלכו עמי קרי (שם, כא) וכאן הוא אומר (פסוק טו) בקול ה' אלהיך (פסוק כא), ידבק ה' בך, יככה ה' (פסוק כב), הקיל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד, וגם כן בקללה זו הקל שבראשונות הוא אומר את שמיכם כברזל את ארצכם כנחושה, (ויקרא כו, יט) שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע, ומתוך כך יהא חורב בעולם והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיע, והיא מרקבת פירותיה, וכאן הוא אומר שמיך נחשת וארצך ברזל, שיהיו שמים מזיעין אף על פי שלא יריקו מטר מכל מקום לא יהיה חורב של אבדון בעולם, והארץ לא תהא מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע, ואין הפירות מרקיבין. ומכל מקום קללה היא, בין שהיא כנחשת בין שהיא כברזל, לא תוציא פירות, וכן השמים לא יריקו מטר: 
ועיין...
מלבי"ם תורה אור פרשת כי תבוא אמר:
(טו) ראינו להקדים דברים שיהיו הקדמה כוללת להתוכחות וז"ל הגאון בעל התורה והמצוה בספר ארץ חמדה (עודנו בכ"י) על ההנחה הזאת אחשוב כי גם בענין העונשים יהיה חילוק לפ"ז בין העובדים מאהבה ובין העובדים מיראה, וזה, כי העונשים הבאים מאת הבורא הם על שני פנים, א' יסורין הבאים בעבור החטא העבר ולמרק את החטא שכבר עשהו, ויסורים אלו טובים מאד, כי הם סמים מרפאים חלאת החטא, אשר הרבה חלי ומכה טריה בקדושת הנפש. וע"י היסורין יעלה ארוכה לה לרפאותה ולהשיבה אל איתנה כבראשונה. וחטאתה תמחה. ישמח בהם השלם כאשר ישמח החולה בסמים מרים, הבאים למזג כחות גופו על קו הבריאות, אמנם יש יסורין אחרים הבאים על האדם לא בעבור פרעון החוב רק להתרות בו על להבא, שלא יחטא או להזהירו שישוב בתשובה. יסורין אלה רעים מאד כי לו היה ממהר לשוב היה בידו לדחות היסורין מעליו ולחנם הוסר במכת אכזריות, וה"ז כמי שנתחייב מס הקצוב ושולחים אליו נגישה של אנשי חיל שיאכילם וישקם עד ישלם החוב, הנה מה שמוציא הוצאות להאכילם ולהשקותם, הוא לחנם, כי בזה לא יפטר מן החוב ואם ימהר לשלם המס תסור הנגישה אבל מה שמוציא לשלם המס ישמח בו מאד, כי בזה נפטר מן החוב. והנה בבוא יסורים על האדם ורוצה להכיר מאיזה מין הם אם לפרעון העבר או להחזירו בתשובה. הבחינה בזה הוא מדרך העולם. מלך שמרדה עליו מדינה והוא רוצה לכבשה ולהחזירם בתשובה מרעתם אזי כל עוד שהמלך רחמן יותר כן שולח עליהם שר צבא יותר אכזרי, כי אם ישלח עליהם שר רחמן ולא באכזריות חמה ילחם בם, הלא כן יארכו ימי מרידתם, וכן יוסיפו חטא על פשע עד שיגדל אח"כ עונשם מנשוא. אבל אחר שנכבשה המדינה ושבו להביא צוארם תחת עול המלך ושולח שר צבא ליסר את המורדים בעבור העבר אז אם המלך רחמן שולח עליהם שר רחמן דאחרי שהמרד כבר חלף עבר, אף על פי שמוכרח להענישם על העבר, כי כן הדת והמשפט, מ"מ אם השר יתנהג עמם ברחמים וימחל לקצתם מס המלך נוח לו בכך כי אינו חפץ ברעתם, וכן הענין הזה היסורים הבאים להחזירו בתשובה באים ע"י ציר אכזרי ובחמה עזה צו לצו קו לקו וזה ממדת הרחמים כדי שימהר לשוב מדעתו, ולא יוסיף פשע על פשע, אבל יסורים הבאים למרק החטא העבר באים ע"י ציר מלא רחמים, ובלאט כי אל רחום וחנון הוא ומרבה לסלוח. וזה נראה ההבדל בין קללות שבתו"כ ובין קללות שבמ"ת שהקללות שבמ"ת הם קלים מהקללות שבתו"כ כמ"ש במד' משל לאדם שכעס על בנו ונשבע לזרוק בו אבן שוקל מאה לטרין מה עשה חלקו לחלקים קטנים וזרק בו אחת אחת כדי שלא יוזק, וכן משה ע"ה חלק את הקללות לצ"ט כדי שלא יגועו תחת ידי העונשים התכופים זל"ז והוא כי הקללות שבתו"כ כולם באים להחזירו בתשובה כמ"ש ואם באלה לא תשמעו וכו' ויספתי ליסרה אתכם. מבואר שבא לכופם על התשובה, ולזה בא באכזריות ותכופים אחת על חברתה כדי שלא יארכו ימי מרידתם אבל קללות שבמ"ת באים למרק חטא הקדום כמ"ש תחת אשר לא עבדת וכו' וכן כל הפרשה הוא עד"ז לזה נאמרו ע"י משה רועה רחמן שחלק אותם לגזרים כדי שיוכלו שאתם: 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
חייל של הרבי אמר:
את ישראל יותר מאת ה', או את ישראל יותר ממה שה' אוהב?
"יותר מהשי"ת" ולא "יותר מאת השי"ת"...
לא הבנתי את הדיוק.
באותה מידה אוכל לדייק -
"יותר מהשי"ת" ולא "יותר ממה שהשי"ת אוהב"
לא אכנס עם מר לויכוח על דקדוקים בלשונו של אחד מחברי הפורום...
לענ"ד מבחינה לשונית, אם מישהו אומר "אני אוהב אותך יותר ממנו" המשמעות היא יותר ממה שהוא אוהב אותך... ושמא טועה אני.
ומכל מקום, מעיון קצר בשאלה ברור שזוהי הכוונה...
 
חימקו אמר:
גם בחטא העגל, הקב"ה רצה לכלותינו, לולי משה שהתפלל בעדנו.

הקב"ה ברחמיו ואהבתו את עם ישראל בחר לנו לכתחילה את משה רבינו בתור מנהיג, כי ידע שהוא רחמן ויתפלל על ישראל.

לביאור יסודי של עניין זה, ראה ליקוטי מוהר"ן תניינא תורה ז' כי מרחמם ינהגם
http://rabenubook.com/ליקוטי-מוהר״ן-תנינא-ז/
 

פפפפ

משתמש ותיק
אברך אמר:
רש"י דברים פרשת כי תבא פרק כח פסוק כג
(כג) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת - קללות הללו משה מפי עצמו אמרן, ושבהר סיני (בפרשת בחקתי) מפי הקדוש ברוך הוא אמרן, כמשמען, ושם נאמר (ויקרא כו, יד) ואם לא תשמעו לי, ואם תלכו עמי קרי (שם, כא) וכאן הוא אומר (פסוק טו) בקול ה' אלהיך (פסוק כא), ידבק ה' בך, יככה ה' (פסוק כב), הקיל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד, וגם כן בקללה זו הקל שבראשונות הוא אומר את שמיכם כברזל את ארצכם כנחושה, (ויקרא כו, יט) שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע, ומתוך כך יהא חורב בעולם והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיע, והיא מרקבת פירותיה, וכאן הוא אומר שמיך נחשת וארצך ברזל, שיהיו שמים מזיעין אף על פי שלא יריקו מטר מכל מקום לא יהיה חורב של אבדון בעולם, והארץ לא תהא מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע, ואין הפירות מרקיבין. ומכל מקום קללה היא, בין שהיא כנחשת בין שהיא כברזל, לא תוציא פירות, וכן השמים לא יריקו מטר: 

וכי מרע"ה אמרם מדעתו ????? הלא כל דבריו בנבואה בדרגת נבואת מרע"ה וממילא זה היתה נבואתו  
 

חימקו

משתמש ותיק
פפפפ אמר:
אברך אמר:
רש"י דברים פרשת כי תבא פרק כח פסוק כג
(כג) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת - קללות הללו משה מפי עצמו אמרן, ושבהר סיני (בפרשת בחקתי) מפי הקדוש ברוך הוא אמרן, כמשמען, ושם נאמר (ויקרא כו, יד) ואם לא תשמעו לי, ואם תלכו עמי קרי (שם, כא) וכאן הוא אומר (פסוק טו) בקול ה' אלהיך (פסוק כא), ידבק ה' בך, יככה ה' (פסוק כב), הקיל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד, וגם כן בקללה זו הקל שבראשונות הוא אומר את שמיכם כברזל את ארצכם כנחושה, (ויקרא כו, יט) שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע, ומתוך כך יהא חורב בעולם והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיע, והיא מרקבת פירותיה, וכאן הוא אומר שמיך נחשת וארצך ברזל, שיהיו שמים מזיעין אף על פי שלא יריקו מטר מכל מקום לא יהיה חורב של אבדון בעולם, והארץ לא תהא מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע, ואין הפירות מרקיבין. ומכל מקום קללה היא, בין שהיא כנחשת בין שהיא כברזל, לא תוציא פירות, וכן השמים לא יריקו מטר: 

וכי מרע"ה אמרם מדעתו ????? הלא כל דבריו בנבואה בדרגת נבואת מרע"ה וממילא זה היתה נבואתו  
אמרן מדעתו והסכים הקב"ה על ידו.
 
 
חלק עליון תַחתִית