וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ (דברים כח,סו)

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בפ' כי תבא (כח,סו) בפסוקי התוכחה כתוב וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ.
ודריש בגמ' (מנחות קג:) אמר רבי חנין והיו חייך תלואים לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה, ופחדת לילה ויומם זה הלוקח תבואה מערב שבת לערב שבת, ואל תאמן בחייך זה הסומך על הפלטר:
והיינו שיש שלש דרגות של אי ודאות בפרנסה:
הלוקח תבואה משנה לשנה - שאין לו קרקע לזרוע והיינו חייו תלואים שאינו יודע אם יהיו לו מעות לשנה הבאה: (לשון רש"י שם)
הלוקח תבואה מערב שבת לערב שבת - פי' שאין לו מספיק כסף לקנות אפי' משבוע א' לשבוע שאחריו ואינו יודע אם יהיו לו מעות לקנות אוכל לשבוע הבאה:
והכי גרוע זה הסומך על הפלטר - דהיינו שאי אפשר לו להכין כלל מזמן לזמן, ורק על כל סעודה וסעודה קונה הוא מן הנחתום, וזה ממש אינו מאמין בחייו, כי אין לו גם תקוה קלה למזונות יום אחד.
נמצא שמי שאין לו מספיק לאכול אלא להיום ולא למחר זה מצב גרוע מאוד, וזה עונש וקללה.

ולכאורה קשה ע"ז ממה שאמרו (סוטה מח:) רבי אליעזר הגדול אומר כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה:
ומשמע שזה שאין חיסרון בזה שיש לו פת רק להיום ולמחר אין לו כלום, ואין לדאוג מזה כלל, כיון שהפרנסה בידי שמים, וכמו שנתן היום הוא יתן לך גם מחר, וא"כ למה אמרינן שזה נקרא קללה ותוכחה.
ולא מסתבר לומר שהקללה הוא שיהיה לו מה לאכול רק ליום אחד ולא יאמין בהשם ויאמר מה אוכל למחר, שהרי עצם המצב הוא לא מצב של קללה, וזה רק משום שאינו מאמין, א"כ זה הוא מביא על עצמו, וזה לא נקרא שהוא מקבל עונש. (וזה חידוש גדול מאוד לפרש שהעונש הוא שינטל ממנו הבחירה להאמין, וממילא ידאג ויאמר מה אוכל למחר).
וצ"ע.
 

HaimL

משתמש ותיק
בפשטות, הסומך על הפלטר זה מי שסומך לאכול ממנו בחינם, כגון משירי הקמח או הבצק, שאחרת, איזו קללה יש במי שקונה מן הפלטר כל יום. אדרבה זה הוא סימן ברכה, שיש בידו לקנות לחם חם ביום הלקחו.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
אולי מה שנקרא קטן אמונה זה דווקא במצב הרגיל שהקב"ה משגיח עליו ורוצה להיטיבו, אבל בקללות מדובר על תקופה שבה הקב"ה כבר לא רוצה להיטיב עמו ר"ל, ואז אין לו שום סיבה לסמוך על ה', הרי ה' הבטיח שיהיה לו רע!
 

HaimL

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
אולי מה שנקרא קטן אמונה זה דווקא במצב הרגיל שהקב"ה משגיח עליו ורוצה להיטיבו, אבל בקללות מדובר על תקופה שבה הקב"ה כבר לא רוצה להיטיב עמו ר"ל, ואז אין לו שום סיבה לסמוך על ה', הרי ה' הבטיח שיהיה לו רע!
אבל, מהו הפירוש "תקופה של קללות"? תקופתו של ר"א הגדול היא תקופה של ברכות, ותקופתו של רבי ביבי היא תקופה של קללות? 
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
HaimL אמר:
א. בפשטות, הסומך על הפלטר זה מי שסומך לאכול ממנו בחינם, כגון משירי הקמח או הבצק,
ב. אדרבה זה הוא סימן ברכה, שיש בידו לקנות לחם חם ביום הלקחו.
א. לא משמע כן במפרשים, אלא משמע שהחיסרון בסומך על הפלטר היינו שאין לו במה לקנות למחר, ודואג ליום המחר.
ב. ומה שכתבת לגבי לחם טרי זה לא קושיא, שהרי רואים מכאן שעדיף שיהיה לו בטוח יותר לכל יום ממה שידאג ואז אולי יהיה לו מחר לחם טרי.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
חייל של הרבי אמר:
אולי מה שנקרא קטן אמונה זה דווקא במצב הרגיל שהקב"ה משגיח עליו ורוצה להיטיבו, אבל בקללות מדובר על תקופה שבה הקב"ה כבר לא רוצה להיטיב עמו ר"ל, ואז אין לו שום סיבה לסמוך על ה', הרי ה' הבטיח שיהיה לו רע!

רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו.
אפילו רשע הבוטח בה' חסד יסובבנו.
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
HaimL אמר:
א. בפשטות, הסומך על הפלטר זה מי שסומך לאכול ממנו בחינם, כגון משירי הקמח או הבצק,
ב. אדרבה זה הוא סימן ברכה, שיש בידו לקנות לחם חם ביום הלקחו.
א. לא משמע כן במפרשים, אלא משמע שהחיסרון בסומך על הפלטר היינו שאין לו במה לקנות למחר, ודואג ליום המחר.
ב. ומה שכתבת לגבי לחם טרי זה לא קושיא, שהרי רואים מכאן שעדיף שיהיה לו בטוח יותר לכל יום ממה שידאג ואז אולי יהיה לו מחר לחם טרי.
לא הבנתי את נקודת המחלוקת בינינו. אתה טוען שזה שסומך על הפלטר הוא בהכרח מי שיש לו כסף לקנות היום, ורק לא יודע אם יהיה לו כסף לקנות מחר? כלומר, רק מי שיש לו פת בסלו היום ודואג למחר, הוא הנקרא סומך על הפלטר, אבל זה שאפילו היום אין לו פת בסלו, אפילו לכלל סומך על הפלטר לא הגיע? 
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
חייל של הרבי אמר:
אולי מה שנקרא קטן אמונה זה דווקא במצב הרגיל שהקב"ה משגיח עליו ורוצה להיטיבו, אבל בקללות מדובר על תקופה שבה הקב"ה כבר לא רוצה להיטיב עמו ר"ל, ואז אין לו שום סיבה לסמוך על ה', הרי ה' הבטיח שיהיה לו רע!

רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו.
אפילו רשע הבוטח בה' חסד יסובבנו.
אם הוא בוטח בה', הוא לא רשע. הפסוק מדבר על שני אנשים, אחד רשע ואחד שבוטח בה'. עיין במפרשים שם.

לגבי מה ששאל הרב @HaimL מה נקראת תקופה של קללות - אני לא נכנס כרגע להגדרה של זה. ייתכן שזה לא היה מעולם וייתכן שרק זה מה שהיה מאז ומעולם. אני לא שמאי ברכות וקללות. מה שכן, על פי התורה, אם שונאי (לשון סגי נהור) ישראל לא ישמרו תורה ומצוות, תחולנה עליהם קללות ר"ל (לא על אף אחד מישראל), ולכאורה זה לא לנצח נצחים הקללות האלה, אלא עד שעושים תשובה. והאחד ששרוי בתקופה שבה הקללות חלות, אין לו במי לבטוח שיהיה טוב, אלא עליו להתחיל מתשובה מעשית לשמור תורה ומצוות ואז רק תיפסקנה הקללות.
אני מדגיש שזה הכל (מבחינתי לפחות) דיון עקרוני להבין את הפסוק, אבל באמת איני יודע איך נראות קללות כאלה ויה"ר שאף אחד מישראל לא יידע.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
ב. אדרבה זה הוא סימן ברכה, שיש בידו לקנות לחם חם ביום הלקחו.
א. לא משמע כן במפרשים, אלא משמע שהחיסרון בסומך על הפלטר היינו שאין לו במה לקנות למחר, ודואג ליום המחר.
ב. ומה שכתבת לגבי לחם טרי זה לא קושיא, שהרי רואים מכאן שעדיף שיהיה לו בטוח יותר לכל יום ממה שידאג ואז אולי יהיה לו מחר לחם טרי.
לא הבנתי את נקודת המחלוקת בינינו. אתה טוען שזה שסומך על הפלטר הוא בהכרח מי שיש לו כסף לקנות היום, ורק לא יודע אם יהיה לו כסף לקנות מחר? כלומר, רק מי שיש לו פת בסלו היום ודואג למחר, הוא הנקרא סומך על הפלטר, אבל זה שאפילו היום אין לו פת בסלו, אפילו לכלל סומך על הפלטר לא הגיע? 

לא זה לא מה שאני אומר.
אני אומר שמשמע מהמפרשים ש(לכה"פ גם) מי שיש לו פת רק להיום ודואג למחר נכלל בפסוק זה. וע"ז הקשתי שזה לא קללה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
חייל של הרבי אמר:
אם הוא בוטח בה', הוא לא רשע. הפסוק מדבר על שני אנשים, אחד רשע ואחד שבוטח בה'. עיין במפרשים שם.
לא אני חידשתי את זה, הדברים מפורשים בילקוט (תהלים ל"ב י') "רבים מכאובים לרשע, והבוטח בה' חסד יסובננהו, ר' אליעזר ור' תנחום בשם ר' ירמיה אפילו רשע ובוטח בה' חסד יסובבנו".
ובעיקר למה נראה לך שרשע אינו אלא מי שאין לו שום דבר טוב בכלל?, פשוט שגם יכול להיות רשע ובכל זאת בוטח בה'.
ועכשיו ראיתי שכבודו סתר את דברי עצמו בהמשך דבריו, שבהמשך כתב:
חייל של הרבי אמר:
והאחד ששרוי בתקופה שבה הקללות חלות, אין לו במי לבטוח שיהיה טוב, אלא עליו להתחיל מתשובה מעשית לשמור תורה ומצוות ואז רק תיפסקנה הקללות.
הרי שעד שיחזור בתשובה לא יעזור לו לבטוח בה', ולדבריך הראשונים קשה הרי ברגע שבוטח בה' הוא כבר לא רשע, ולמה עדיין מגיע לו קללות?
חוץ ממה שדבריך השניים ג"כ נסתרים מהמדרש שכ' שאם בוטח בה' גם אם הוא רשע חסד יסובבנו, אז זה לא נכון ש 
חייל של הרבי אמר:
אם הוא במצב של קללה אין לו במי לבטוח שיהיה טוב, וקודם צריך לחזור בתשובה מעשית.
וזה לא אומר שאין עליו כעת להתחיל לחזור בתשובה מעשית ולשמור תורה ומצוות אלא שגם עכשיו יזכה לחסדי ה' המרחם על בניו, וישראל אע"פ שחטאו נשארים בניו של מקום.
 
חלק עליון תַחתִית