בן איש חי אמר:ראה ט"ז על התורה, פ' עקב שמחדש כי אכן נעלו מנעלים, אלא שלא היתה להם סוליה.
ומכאן מובן מה החידוש כי 'רגלך לא בצקה'.
דרבמדיקר אמר:וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם נאמר על הגבעונים מסתברא שגם לישראל היה נעליים
שאר לעמו אמר:שהלכו עם מנעל כתוב מפורש במקרא פר' תבא.
'רגלך לא בצקה' זה מצד שהלכו הרבה - אף אם היה במנעלים.
זה שפה זכר הכתוב שבח זה, ופה שבח זה, יש לעיין. ואפשר שזה אותו שבח בשתי פנים; אם המנעל בלה, הרי שהרגל תהיה בצקה בהליכתם המרובה.
ושאר השאלות דרך הכתוב לשנות וכך פעם מתחילה ופעם מהסוף. וכמו"כ דרך לשנות בלשון יחיד ובלשון רבים.
ברור שיש עומק במקרא עד אין קץ. אבל פשוטו של מקרא מובן ללא קושי.
שאר לעמו אמר:מנעל ללא סוליה זה מנעל? ולשם מה ילבשוהו?
שילכו יחפים והענן שתחת רגלם ישמור שלא תיבצק רגלם. ואמנם רש"י גם פירש שם: 'לא בצקה. לא נפחה כבצק, כדרך הולכי יחף שרגליהם נפוחות', ויל"ע.
ומצאתי בחפוש בפס"ז לק"ט שם שכתב: 'דבר אחר, ורגלך לא בצקה. מפני שלא נתיחפה'. וזה כמו שפירשתי לעיל, ואתי שפיר גם לרש"י. וא"צ להגיע לחידוש שהלכו במנעלים ללא סולייתם. אלא שאילולי שמר עליהם הענן היו נעליהם בלות ורגליהם מתיחפות, וזהו ששמר הענן שלא התקלקלו מנעליהם ולא בצקה רגלם כדרך הולכי יחף.
אני משתדל לקבל את האמת ממי שאמרה.בן איש חי אמר:שאר לעמו אמר:מנעל ללא סוליה זה מנעל? ולשם מה ילבשוהו?
שילכו יחפים והענן שתחת רגלם ישמור שלא תיבצק רגלם. ואמנם רש"י גם פירש שם: 'לא בצקה. לא נפחה כבצק, כדרך הולכי יחף שרגליהם נפוחות', ויל"ע.
ומצאתי בחפוש בפס"ז לק"ט שם שכתב: 'דבר אחר, ורגלך לא בצקה. מפני שלא נתיחפה'. וזה כמו שפירשתי לעיל, ואתי שפיר גם לרש"י. וא"צ להגיע לחידוש שהלכו במנעלים ללא סולייתם. אלא שאילולי שמר עליהם הענן היו נעליהם בלות ורגליהם מתיחפות, וזהו ששמר הענן שלא התקלקלו מנעליהם ולא בצקה רגלם כדרך הולכי יחף.
כפי שראית לא מדילי חידשתי, אלא דברי הט"ז הם.
לגבי שאלתך, מספרים על הרה"ק מרוז'ין שהתנהג בעשירות והיו נעליו עשויות זהב, פעם לאחר קידוש לבנה ראו דם על מקום עמדו, או אז הבינו שנעליו ללא סוליות. לשם מה? כנראה לשם סיגוף הגוף. וידועה עדותו על עצמו טרם פטירתו שלא נהנה מהעולם הזה.
לשתוק זה נפלא.מרדכי דב זינגר אמר:אני משתדל לקבל את האמת ממי שאמרה.בן איש חי אמר:שאר לעמו אמר:מנעל ללא סוליה זה מנעל? ולשם מה ילבשוהו?
שילכו יחפים והענן שתחת רגלם ישמור שלא תיבצק רגלם. ואמנם רש"י גם פירש שם: 'לא בצקה. לא נפחה כבצק, כדרך הולכי יחף שרגליהם נפוחות', ויל"ע.
ומצאתי בחפוש בפס"ז לק"ט שם שכתב: 'דבר אחר, ורגלך לא בצקה. מפני שלא נתיחפה'. וזה כמו שפירשתי לעיל, ואתי שפיר גם לרש"י. וא"צ להגיע לחידוש שהלכו במנעלים ללא סולייתם. אלא שאילולי שמר עליהם הענן היו נעליהם בלות ורגליהם מתיחפות, וזהו ששמר הענן שלא התקלקלו מנעליהם ולא בצקה רגלם כדרך הולכי יחף.
כפי שראית לא מדילי חידשתי, אלא דברי הט"ז הם.
לגבי שאלתך, מספרים על הרה"ק מרוז'ין שהתנהג בעשירות והיו נעליו עשויות זהב, פעם לאחר קידוש לבנה ראו דם על מקום עמדו, או אז הבינו שנעליו ללא סוליות. לשם מה? כנראה לשם סיגוף הגוף. וידועה עדותו על עצמו טרם פטירתו שלא נהנה מהעולם הזה.
על סיפורי חסידים אני מעדיף לשתוק.