אברך
משתמש ותיק
כתוב בפרשת השבוע (כח, נג-נז):
(נג) וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיְבֶךָ: (נד) הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר: (נה) מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ: (נו) הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה אֲשֶׁר לֹא נִסְּתָה כַף רַגְלָהּ הַצֵּג עַל הָאָרֶץ מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ: (נז) וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד כִּי תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר כֹּל בַּסָּתֶר בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ:
ונתקשיתי, שהנה בשואה הנוראה לא שמענו ולא קראנו שהיו מקרים שאנשים אכלו בשר אדם בכלל, ועיין ויקיפדיה/המכלול ערך 'קניבליזם' ובהערה 5 שאכן כמעט ולא ידוע על מקרים של אכילת בשר אדם בשואה. ולכל היותר מדובר שם על אכילת גוויות ולא על אכילת אנשים חיים*. ובוודאי שלא על אכילת בשר ילדיהם. ואדרבה ידוע ומפורסם מסירות הנפש של רבים מההורים למען ילדיהם. וגם הענין של 'תרע עינו ביתר בניו' וכו', והרי ידוע סיפורים רבים של אנשים שהיו מוכנים למות ובלבד שילדיהם ישארו בחיים.
ומתחילה חשבתי ליישב, שאדרבה מכיון שהאנשים בזמן החורבן היו גדולים כ"כ, היו חדורים בהרגשה (הנכונה לכאורה מבחינת ההלכה) של חייך קודמין, ולכן באמת היו מקרים של אכילת ילדיהם.
אבל שוב חשבתי, שאין מקור לחדש דבר זה, ואפשר ליישב בפשיטות יותר, שבשואה, עם כל הרעב הנורא, עדיין היה קצת אוכל, בין בגטו - בהקצבות והברחות, ובין במחנות - שחילקו מעט אוכל דלוח. ומשא"כ בזמן החורבן - שלא היה בכלל אוכל. כפשוטו. ובמצב של רעב מוחלט, אכן דעת האנשים משתבשת עליהם, ולכן היו מקרים של אכילת ילדיהם [ועיין בויקיפדיה/המכלול שם, שהיו מקרים בהסטוריה הרחוקה ואף הקרובה, של אכילת בשר אדם במקרי רעב קיצוני].
* אגב, בפסוק לא ברור כ"כ אם מדובר על אכילת ילדים חיים או מתים. אמנם קצת משמע לכאורה שמדובר על ילדים חיים, כי הרי מבואר בפסוק ששאר הילדים עודם חיים. ובקינות לת"ב (קינה יז) אומרים "אִם תֵּהֺמְנָה (נ"א תְּהוֹמֶינָה) זוֹ לְעֻמַּת זוֹ בּוֹאִי וּנְבַשֵּׁל אֶת בָּנֵינוּ צוֹרְחִים. אַלְלַי לִי", ומשמע שהיו מבשלים ילדיהם בעודם בחיים.
(נג) וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיְבֶךָ: (נד) הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר: (נה) מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ: (נו) הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה אֲשֶׁר לֹא נִסְּתָה כַף רַגְלָהּ הַצֵּג עַל הָאָרֶץ מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ: (נז) וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד כִּי תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר כֹּל בַּסָּתֶר בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ:
ונתקשיתי, שהנה בשואה הנוראה לא שמענו ולא קראנו שהיו מקרים שאנשים אכלו בשר אדם בכלל, ועיין ויקיפדיה/המכלול ערך 'קניבליזם' ובהערה 5 שאכן כמעט ולא ידוע על מקרים של אכילת בשר אדם בשואה. ולכל היותר מדובר שם על אכילת גוויות ולא על אכילת אנשים חיים*. ובוודאי שלא על אכילת בשר ילדיהם. ואדרבה ידוע ומפורסם מסירות הנפש של רבים מההורים למען ילדיהם. וגם הענין של 'תרע עינו ביתר בניו' וכו', והרי ידוע סיפורים רבים של אנשים שהיו מוכנים למות ובלבד שילדיהם ישארו בחיים.
ומתחילה חשבתי ליישב, שאדרבה מכיון שהאנשים בזמן החורבן היו גדולים כ"כ, היו חדורים בהרגשה (הנכונה לכאורה מבחינת ההלכה) של חייך קודמין, ולכן באמת היו מקרים של אכילת ילדיהם.
אבל שוב חשבתי, שאין מקור לחדש דבר זה, ואפשר ליישב בפשיטות יותר, שבשואה, עם כל הרעב הנורא, עדיין היה קצת אוכל, בין בגטו - בהקצבות והברחות, ובין במחנות - שחילקו מעט אוכל דלוח. ומשא"כ בזמן החורבן - שלא היה בכלל אוכל. כפשוטו. ובמצב של רעב מוחלט, אכן דעת האנשים משתבשת עליהם, ולכן היו מקרים של אכילת ילדיהם [ועיין בויקיפדיה/המכלול שם, שהיו מקרים בהסטוריה הרחוקה ואף הקרובה, של אכילת בשר אדם במקרי רעב קיצוני].
* אגב, בפסוק לא ברור כ"כ אם מדובר על אכילת ילדים חיים או מתים. אמנם קצת משמע לכאורה שמדובר על ילדים חיים, כי הרי מבואר בפסוק ששאר הילדים עודם חיים. ובקינות לת"ב (קינה יז) אומרים "אִם תֵּהֺמְנָה (נ"א תְּהוֹמֶינָה) זוֹ לְעֻמַּת זוֹ בּוֹאִי וּנְבַשֵּׁל אֶת בָּנֵינוּ צוֹרְחִים. אַלְלַי לִי", ומשמע שהיו מבשלים ילדיהם בעודם בחיים.