וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וכו' - איך יתכן?

אברך

משתמש ותיק
כתוב בפרשת השבוע (כח, נג-נז):
(נג) וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיְבֶךָ: (נד) הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר: (נה) מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ: (נו) הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה אֲשֶׁר לֹא נִסְּתָה כַף רַגְלָהּ הַצֵּג עַל הָאָרֶץ מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ: (נז) וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד כִּי תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר כֹּל בַּסָּתֶר בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ:

ונתקשיתי, שהנה בשואה הנוראה לא שמענו ולא קראנו שהיו מקרים שאנשים אכלו בשר אדם בכלל, ועיין ויקיפדיה/המכלול ערך 'קניבליזם' ובהערה 5 שאכן כמעט ולא ידוע על מקרים של אכילת בשר אדם בשואה. ולכל היותר מדובר שם על אכילת גוויות ולא על אכילת אנשים חיים*. ובוודאי שלא על אכילת בשר ילדיהם. ואדרבה ידוע ומפורסם מסירות הנפש של רבים מההורים למען ילדיהם. וגם הענין של 'תרע עינו ביתר בניו' וכו', והרי ידוע סיפורים רבים של אנשים שהיו מוכנים למות ובלבד שילדיהם ישארו בחיים.

ומתחילה חשבתי ליישב, שאדרבה מכיון שהאנשים בזמן החורבן היו גדולים כ"כ, היו חדורים בהרגשה (הנכונה לכאורה מבחינת ההלכה) של חייך קודמין, ולכן באמת היו מקרים של אכילת ילדיהם.

אבל שוב חשבתי, שאין מקור לחדש דבר זה, ואפשר ליישב בפשיטות יותר, שבשואה, עם כל הרעב הנורא, עדיין היה קצת אוכל, בין בגטו - בהקצבות והברחות, ובין במחנות - שחילקו מעט אוכל דלוח. ומשא"כ בזמן החורבן - שלא היה בכלל אוכל. כפשוטו. ובמצב של רעב מוחלט, אכן דעת האנשים משתבשת עליהם, ולכן היו מקרים של אכילת ילדיהם [ועיין בויקיפדיה/המכלול שם, שהיו מקרים בהסטוריה הרחוקה ואף הקרובה, של אכילת בשר אדם במקרי רעב קיצוני].
 


* אגב, בפסוק לא ברור כ"כ אם מדובר על אכילת ילדים חיים או מתים. אמנם קצת משמע לכאורה שמדובר על ילדים חיים, כי הרי מבואר בפסוק ששאר הילדים עודם חיים. ובקינות לת"ב (קינה יז) אומרים "אִם תֵּהֺמְנָה (נ"א תְּהוֹמֶינָה) זוֹ לְעֻמַּת זוֹ בּוֹאִי וּנְבַשֵּׁל אֶת בָּנֵינוּ צוֹרְחִים. אַלְלַי לִי", ומשמע שהיו מבשלים ילדיהם בעודם בחיים.
 

בבא בוטא

משתמש ותיק
אברך אמר:
ונתקשיתי, שהנה בשואה הנוראה לא שמענו ולא קראנו שהיו מקרים שאנשים אכלו בשר אדם בכלל
נו, ב"ה שלא התקיימה הקללה הזו בשואה, מה קשה?!
מהיכ"ת שצריך את קיום כל הקללות יחד?!
אתמהה!
אברך אמר:
ומתחילה חשבתי ליישב, שאדרבה מכיון שהאנשים בזמן החורבן היו גדולים כ"כ, היו חדורים בהרגשה (הנכונה לכאורה מבחינת ההלכה) של חייך קודמין, ולכן באמת היו מקרים של אכילת ילדיהם.
ל"ש לומר כך, שהרי באמת ע"פ ההלכה דחייך קודמין ודאי שלא הותר להרוג בנו, ולא שום אדם אחר, ואדרבה בכגון זה אמרינן "מי יימר דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהוא גברא סומק טפי" כדאי' בסנהדרין ע"ד. ואפילו במקום שע"י אכילת בשרו נציל אנשים רבים קיי"ל דאין דוחין נפש מפני נפש, כמבואר בסנהדרין ע"ב,
ולא נאמר בהלכה זו דחייך קודמין אלא שאי"צ לסכן את עצמו להצלת חברו, וזה פשוט.
אברך אמר:
* אגב, בפסוק לא ברור כ"כ אם מדובר על אכילת ילדים חיים או מתים. אמנם קצת משמע לכאורה שמדובר על ילדים חיים, כי הרי מבואר בפסוק ששאר הילדים עודם חיים. 
אשמח אם יבאר יותר את צדדי הספק.
[אם צד אחד שאכלום לאחר שחיטה, וצד שני שאכלום ממש בחיי חיותם או בישלום בכזו אכזריות בעודם בחיים (אין סיבה לומר כך לכאורה),
או דלמא, צד אחד שאכלו רק את את אלו שכבר מתו ממילא כגון בחרב או ברעב, וצד שני שהרגום במיוחד לשם כך שיאכלום].

וביומא ל"ח ב' איתא מעשה בדואג בן יוסף שהניחו (אביו) בן קטן לאמו בכל יום היתה אמו מודדתו בטפחים ונותנת משקלו של זהב לבית המקדש וכשגבר אויב טבחתו ואכלתו ועליה קונן ירמיה אם תאכלנה נשים פרים עוללי טפוחים 
ומבואר שאכלתו אחר שחיטה, ולא בעודם בחיים, ומאידך שטבחתו במיוחד לשם אכילתו, ולא שלקחתו לאחר שכבר מת ממילא.
 
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
אגב אליבא דאמת המעיין באריכות בסוגיה יראה שלהלכה אין איסור לאו לאכול בשר אדם כלל. והוא רק מחלוקת ראשונים אם אסור משום עשה ד"את אלה תאכלו"-דמשמע אלו ולא אחרים. ותו לא. והרמב''ן כותב שהאיסור הוא משום שמת אסור בהנאה כעגלה ערופה וכו' ולכן אסור לאכול מת.
אבל אין שום איסור לאכול בשר אדם.
ועיין מזה בטוש''ע יו''ד עט בדברי הרמ''א וז''ל:"(בשר אדם אסור לאכלו מן התורה) (ר״ן פ׳ אע״פ ורמב״כ פ״כ דמ״א דיג וה״ה וקרבן אהרן פ' שמיני דף ס״ה ע״ז דלא כמשמע בתוס' פ׳ אף על פיורא״ש דבשר אדם איני אסיר מן התורה ועב״ח)"
ומצו''ב קישור לעניין https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%91%D7%A9%D7%A8_%D7%90%D7%93%D7%9D
ותן לחכם ויחכם עוד.
ולפי''ז היה עדיף בשואה לאכול בשר אנשים ולא בשר נבלות שהם לאו דאורייתא ממש.
ה' יצילנו.
 

אברך

משתמש ותיק
פותח הנושא
בבא בוטא אמר:
נו, ב"ה שלא התקיימה הקללה הזו בשואה, מה קשה?!
מהיכ"ת שצריך את קיום כל הקללות יחד?!
אתמהה!
כוונתי היתה להקשות שלכאורה גם בשואה היה רעב נורא ואנשים מתו מרעב ואעפ"כ לא אכלו בשר בניהם. ורואים לכאורה שבטבע האדם גם ברעב גדול, שלא לאכול בניו. ומה נשתנה החורבן שבו כן אכלו.
בבא בוטא אמר:
ל"ש לומר כך, שהרי באמת ע"פ ההלכה דחייך קודמין ודאי שלא הותר להרוג בנו, ולא שום אדם אחר, ואדרבה בכגון זה אמרינן "מי יימר דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהוא גברא סומק טפי" כדאי' בסנהדרין ע"ד. ואפילו במקום שע"י אכילת בשרו נציל אנשים רבים קיי"ל דאין דוחין נפש מפני נפש, כמבואר בסנהדרין ע"ב,
ולא נאמר בהלכה זו דחייך קודמין אלא שאי"צ לסכן את עצמו להצלת חברו, וזה פשוט.
צודק. ומ"מ יל"ד לומר כן באכילת גוויות.
בבא בוטא אמר:
אשמח אם יבאר יותר את צדדי הספק.
[אם צד אחד שאכלום לאחר שחיטה, וצד שני שאכלום ממש בחיי חיותם או בישלום בכזו אכזריות בעודם בחיים (אין סיבה לומר כך לכאורה),
או דלמא, צד אחד שאכלו רק את את אלו שכבר מתו ממילא כגון בחרב או ברעב, וצד שני שהרגום במיוחד לשם כך שיאכלום].

וביומא ל"ח ב' איתא מעשה בדואג בן יוסף שהניחו (אביו) בן קטן לאמו בכל יום היתה אמו מודדתו בטפחים ונותנת משקלו של זהב לבית המקדש וכשגבר אויב טבחתו ואכלתו ועליה קונן ירמיה אם תאכלנה נשים פרים עוללי טפוחים 
ומבואר שאכלתו אחר שחיטה, ולא בעודם בחיים, ומאידך שטבחתו במיוחד לשם אכילתו, ולא שלקחתו לאחר שכבר מת ממילא.
אכן, כוונתי היתה לדון אם הרגום/שחטום לצורך אכילתם, או שאכלו רק לאחר מותם באופן טבעי מרעב.
 

אברך

משתמש ותיק
פותח הנושא
טוביה פריד אמר:
ולפי''ז היה עדיף בשואה לאכול בשר אנשים ולא בשר נבלות שהם לאו דאורייתא ממש.
ה' יצילנו.
הזכרתני שראיתי פעם באיזה מקום שכתב שהרבנים הורו (או אולי האנשים חשבו כן מעצמם) שאעפ"כ לא לאכול בשר אדם. מחשש שמא יאכלום קודם שתצא נפשם, ונמצאו נכשלים באיסור רציחה.
 

בבא בוטא

משתמש ותיק
אברך אמר:
בבא בוטא אמר:
נו, ב"ה שלא התקיימה הקללה הזו בשואה, מה קשה?!
מהיכ"ת שצריך את קיום כל הקללות יחד?!
אתמהה!
כוונתי היתה להקשות שלכאורה גם בשואה היה רעב נורא ואנשים מתו מרעב ואעפ"כ לא אכלו בשר בניהם. ורואים לכאורה שבטבע האדם גם ברעב גדול, שלא לאכול בניו. ומה נשתנה החורבן שבו כן אכלו.
וע"ז כתבתי את הנראה לענ"ד שלא נאמר בקללות שיהא זה הטבע שבעת שיהיה רעב יאכלו בשר בניהם,
אלא הוא עומק נוסף של הקללה באם תלכו עמי בקרי,
וא"כ אין להקשות ממה שבתקופות רעב קשות, לא נתקללו בקללה נוראה זו.
אברך אמר:
בבא בוטא אמר:
ל"ש לומר כך, שהרי באמת ע"פ ההלכה דחייך קודמין ודאי שלא הותר להרוג בנו, ולא שום אדם אחר, ואדרבה בכגון זה אמרינן "מי יימר דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהוא גברא סומק טפי" כדאי' בסנהדרין ע"ד. ואפילו במקום שע"י אכילת בשרו נציל אנשים רבים קיי"ל דאין דוחין נפש מפני נפש, כמבואר בסנהדרין ע"ב,
ולא נאמר בהלכה זו דחייך קודמין אלא שאי"צ לסכן את עצמו להצלת חברו, וזה פשוט.
צודק. ומ"מ יל"ד לומר כן באכילת גוויות.
אבל באכילת גוויות אי"צ להגיע לדין "חייך קודמין", ולחינם הזכירו מע"כ.
 
 

זוטרא

משתמש ותיק
טוביה פריד אמר:
אגב אליבא דאמת המעיין באריכות בסוגיה יראה שלהלכה אין איסור לאו לאכול בשר אדם כלל. והוא רק מחלוקת ראשונים אם אסור משום עשה ד"את אלה תאכלו"-דמשמע אלו ולא אחרים. ותו לא. והרמב''ן כותב שהאיסור הוא משום שמת אסור בהנאה כעגלה ערופה וכו' ולכן אסור לאכול מת.
אבל אין שום איסור לאכול בשר אדם.
ועיין מזה בטוש''ע יו''ד עט בדברי הרמ''א וז''ל:"(בשר אדם אסור לאכלו מן התורה) (ר״ן פ׳ אע״פ ורמב״כ פ״כ דמ״א דיג וה״ה וקרבן אהרן פ' שמיני דף ס״ה ע״ז דלא כמשמע בתוס' פ׳ אף על פיורא״ש דבשר אדם איני אסיר מן התורה ועב״ח)"
ומצו''ב קישור לעניין https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%91%D7%A9%D7%A8_%D7%90%D7%93%D7%9D
ותן לחכם ויחכם עוד.
ולפי''ז היה עדיף בשואה לאכול בשר אנשים ולא בשר נבלות שהם לאו דאורייתא ממש.
ה' יצילנו.
מצד שני חיוב קבורה הוא דאוריתא ודוחה טומאת כה"ג, פסח ומילה, ואולי יותר חמור גם מנבילה.
 
 

אוי טאטע זיסער

משתמש ותיק
לצערי כן קראתי עדויות על אכילת גוויות בשואה, מצנזרים את זה, כי זה מזעזע מדי.
איננו יכולים לשפוט אותם ח''ו.
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
אוי טאטע זיסער אמר:
לצערי כן קראתי עדויות על אכילת גוויות בשואה, מצנזרים את זה, כי זה מזעזע מדי.
איננו יכולים לשפוט אותם ח''ו.
לשפוט אותם ודאי שלא
אך לדון הלכה למעשה מה עדיף ליהודי הנמצא רח"ל בכזה מצב
אפשר לדון
אז מה עדיף נבילות או גוויות אדם?
ואת"ל שנבילות, אזי במקרה שאין נבילות, האם צריך לאכול גוויות כדי לא למות?
 

תלמוד-תורה

משתמש ותיק
בזמן בית ראשון כמדומה לי, ייתכן שזה אפילו כתוב בנביא:
ששתי נשים קבעו שיום אחד ישחטו את הבן של האחת, ויום שני של השניה.
ואז הראשונה באה למלך ואמרה לו שהשניה לא מסכימה את בנה עכשיו. מזעזע.
ועיין בתענית. כתוב שם איפשהו את הפסוקים הללו, ונאמר שם שקודם אכלו שורם, ואז סוסם, ואז בשר זרועותם, ואז את בניהם... ויש מפרשים שאומרים על כל דבר מה הכוונה, למשל בשר זרועותיהם הכוונה שהצטמקה ידם מרוב רעב.
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
אברך אמר:
טוביה פריד אמר:
ולפי''ז היה עדיף בשואה לאכול בשר אנשים ולא בשר נבלות שהם לאו דאורייתא ממש.
ה' יצילנו.
הזכרתני שראיתי פעם באיזה מקום שכתב שהרבנים הורו (או אולי האנשים חשבו כן מעצמם) שאעפ"כ לא לאכול בשר אדם. מחשש שמא יאכלום קודם שתצא נפשם, ונמצאו נכשלים באיסור רציחה.)
אגב הראשונים והאחרונים שם בגמרא כתובות (נט ס עיי''ש) ואחריהם בטוש''ע יו''ד עט וברמבם הל' מאכלות אסורות דנו על איסור אבר מן החי באדם.
ועיין  בקישור שצרפתי לעיל מזה עוד.
ולפי''ז אם היו צריכים לאכול אפיל ומבן אדם חי אבר שאין הנשמה תלויה בו, הווה שפיר מנבלה..? 
 

אברך

משתמש ותיק
פותח הנושא
בבא בוטא אמר:
אבל באכילת גוויות אי"צ להגיע לדין "חייך קודמין", ולחינם הזכירו מע"כ.
באכילתם לעצמם בלבד והמנעותם מִתִּתָם לילדיהם (תֵּרַע עינו וכו'), יש משום "חייך קודמין".
 

אליהו חיים

משתמש רגיל
אברך אמר:
ונתקשיתי, שהנה בשואה הנוראה לא שמענו ולא קראנו שהיו מקרים שאנשים אכלו בשר אדם בכלל,


אבל שוב חשבתי, שאין מקור לחדש דבר זה, ואפשר ליישב בפשיטות יותר, שבשואה, עם כל הרעב הנורא, עדיין היה קצת אוכל, בין בגטו - בהקצבות והברחות, ובין במחנות - שחילקו מעט אוכל דלוח. ומשא"כ בזמן החורבן - שלא היה בכלל אוכל. כפשוטו. ובמצב של רעב מוחלט, אכן דעת האנשים משתבשת עליהם, ולכן היו מקרים של אכילת ילדיהם [ועיין בויקיפדיה/המכלול שם, שהיו מקרים בהסטוריה הרחוקה ואף הקרובה, של אכילת בשר אדם במקרי רעב קיצוני].
 


*



 סליחה, אך אין לכם מושג עד כמה השיעור של הרעב שהיה בבערגן -בעלזן וכו' איך שמתו עשרות אלפים לפחות מרעב [ומסתמא ס"ה מאות אלפים נספו מתוך רעב וצמאון] , עדות חיה שמעתי מאות פעמים מאמא שלי ע"ה הכ"מ . פעם היא התבטאה כשהגיע אחותי מביה"ס ואמרה את יודעת אמא! היום למדנו שבשואה במחנות לא היה נמצא אפילו תפוח אדמה אחת, אמא ע"ה לא התאפקה וענתה תיכף מה, תפוח אדמה? אפילו קליפה של תפוח אדמה לא מצאתי!
 

פפפפ

משתמש ותיק
אברך אמר:
כתוב בפרשת השבוע (כח, נג-נז):
(נג) וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיְבֶךָ: (נד) הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר: (נה) מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ: (נו) הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה אֲשֶׁר לֹא נִסְּתָה כַף רַגְלָהּ הַצֵּג עַל הָאָרֶץ מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ: (נז) וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד כִּי תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר כֹּל בַּסָּתֶר בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ:

ונתקשיתי, שהנה בשואה הנוראה לא שמענו ולא קראנו שהיו מקרים שאנשים אכלו בשר אדם בכלל, ועיין ויקיפדיה/המכלול ערך 'קניבליזם' ובהערה 5 שאכן כמעט ולא ידוע על מקרים של אכילת בשר אדם בשואה. ולכל היותר מדובר שם על אכילת גוויות ולא על אכילת אנשים חיים*. ובוודאי שלא על אכילת בשר ילדיהם. ואדרבה ידוע ומפורסם מסירות הנפש של רבים מההורים למען ילדיהם. וגם הענין של 'תרע עינו ביתר בניו' וכו', והרי ידוע סיפורים רבים של אנשים שהיו מוכנים למות ובלבד שילדיהם ישארו בחיים.

ומתחילה חשבתי ליישב, שאדרבה מכיון שהאנשים בזמן החורבן היו גדולים כ"כ, היו חדורים בהרגשה (הנכונה לכאורה מבחינת ההלכה) של חייך קודמין, ולכן באמת היו מקרים של אכילת ילדיהם.

אבל שוב חשבתי, שאין מקור לחדש דבר זה, ואפשר ליישב בפשיטות יותר, שבשואה, עם כל הרעב הנורא, עדיין היה קצת אוכל, בין בגטו - בהקצבות והברחות, ובין במחנות - שחילקו מעט אוכל דלוח. ומשא"כ בזמן החורבן - שלא היה בכלל אוכל. כפשוטו. ובמצב של רעב מוחלט, אכן דעת האנשים משתבשת עליהם, ולכן היו מקרים של אכילת ילדיהם [ועיין בויקיפדיה/המכלול שם, שהיו מקרים בהסטוריה הרחוקה ואף הקרובה, של אכילת בשר אדם במקרי רעב קיצוני].
 


* אגב, בפסוק לא ברור כ"כ אם מדובר על אכילת ילדים חיים או מתים. אמנם קצת משמע לכאורה שמדובר על ילדים חיים, כי הרי מבואר בפסוק ששאר הילדים עודם חיים. ובקינות לת"ב (קינה יז) אומרים "אִם תֵּהֺמְנָה (נ"א תְּהוֹמֶינָה) זוֹ לְעֻמַּת זוֹ בּוֹאִי וּנְבַשֵּׁל אֶת בָּנֵינוּ צוֹרְחִים. אַלְלַי לִי", ומשמע שהיו מבשלים ילדיהם בעודם בחיים.



כמדומה שהרמב"ן כותב שזה קללה מיוחדת ולא מחמת הרעב הקשה וממילא אין קו' שב"ה זכינו ולא נתקללנו בזה גם בשואה 
ובודאי לא מדובר לבשל ילדים חיים רח"ל שאין טעם להרוג את כל הילדים הרי הבשר יתקלקל אלא אחד ואוכלים רח"ל
ולשון הקינה ודאי אינו קו' שישבו גם דברים לשבר את הלב ולאו דוקא צורחים בתוך סיר הבשר 
 

אוי טאטע זיסער

משתמש ותיק
שאלת תם:
אני רואה שחו''ר הפורום הבינו מהקינה שהיו מבשלים את בניהם בעודם חיים ר''ל.
אולי ההבנה היא כך בגלל פיסוק לא נכון?

בּוֹאִי וּנְבַשֵּׁל אֶת בָּנֵינוּ צוֹרְחִים. אַלְלַי לִי.

לפי איך שהבינו פה, ה'צורחים' מדובר על הבנים שרח''ל צורחים תוך כדי בישולם.
אני הבנתי שמילת 'צורחים' מדובר על האמהות שצורחים אחת לעומת השניה : בואי ונבשל את בנינו.
יש בהרבה פיוטים לשונות שמקופיא נראה פירושם באופן מסויים, אבל כשמבינים שבפיוט עקב החרוזיות צריכים לשנות את סדר המילים, אבל ההבנה אחרת.
נ.ב. "בהלצה"!!! לכתחילה אין לעסוק בנושאים אלו בחול המועד, אבל הרי ישנם אנשים ששמחת פורים שלהם היא מנגינת 'אשר הגלה מירושלים' בניגון איכה... מתוקף זה התרתי לעצמי לעסוק בזה בחג...
 

יוסף אברהם

משתמש רגיל
תלמוד-תורה אמר:
בזמן בית ראשון כמדומה לי, ייתכן שזה אפילו כתוב בנביא:
ששתי נשים קבעו שיום אחד ישחטו את הבן של האחת, ויום שני של השניה.
ואז הראשונה באה למלך ואמרה לו שהשניה לא מסכימה את בנה עכשיו. מזעזע.
ועיין בתענית. כתוב שם איפשהו את הפסוקים הללו, ונאמר שם שקודם אכלו שורם, ואז סוסם, ואז בשר זרועותם, ואז את בניהם... ויש מפרשים שאומרים על כל דבר מה הכוונה, למשל בשר זרועותיהם הכוונה שהצטמקה ידם מרוב רעב.

הסיפור הראשון הוא במלכים ב, על הרעב שהיה בימי יהורם בן אחאב.
והסיפור השני כמדומה ביואל בנבואתו על הרעב שיהיה מחמת הארבה.
 

יוסף אברהם

משתמש רגיל
אברך אמר:
ומתחילה חשבתי ליישב, שאדרבה מכיון שהאנשים בזמן החורבן היו גדולים כ"כ, היו חדורים בהרגשה (הנכונה לכאורה מבחינת ההלכה) של חייך קודמין, ולכן באמת היו מקרים של אכילת ילדיהם.


* אגב, בפסוק לא ברור כ"כ אם מדובר על אכילת ילדים חיים או מתים. אמנם קצת משמע לכאורה שמדובר על ילדים חיים, כי הרי מבואר בפסוק ששאר הילדים עודם חיים. ובקינות לת"ב (קינה יז) אומרים "אִם תֵּהֺמְנָה (נ"א תְּהוֹמֶינָה) זוֹ לְעֻמַּת זוֹ בּוֹאִי וּנְבַשֵּׁל אֶת בָּנֵינוּ צוֹרְחִים. אַלְלַי לִי", ומשמע שהיו מבשלים ילדיהם בעודם בחיים.


י"ל בפשיטות שלרום דרגתם הנוראה שאין לנו אפילו צל של השגה, הם הגיעו לתכלית ההבנה שהתיקון של הבן שלהם בעוה"ז נגמר, וא"כ אדרבה נוח לו שבשרו ייעשה מאכל לאדם אחר ועל ידו ישלים ההוא את תיקונו, ונמצא שזה עילוי לנשמה. ועשו את זה לש"ש, לא מחמת הרעב ח"ו.
והתביעה עליהם היתה בדקי דקות שאין לנו הבנה בזה, על שכן היה להם איזשהו סרך נגיעה של תאוה.
 
 
חלק עליון תַחתִית