שיטת הרמב"ם בדין אשת יפת תואר

איש ווילנא

משתמש ותיק
שיטת הרמב"ם [וכן התוס' בקידושין כב א] שעיקר התר שהתירה תורה באשת יפת תואר הוא שמותר לבא עליה ביאה ראשונה מיד. אבל ביאה שניה לא הותר גם לאחר שלושים יום ועשיית כל המעשים הכתובים בפרשה. אלא כשמתגיירת מרצונה. 

מאידך שיטת הרמב"ן על התורה כאן [וכעין זה כ' התוס' בקידושין שם בשיטת רש"י] שההתר של אשת יפת תואר הוא שלאחר שלושים יום נושאה אפילו שלא התגיירה מרצונה אלא בעל כרחה ואין זה גרות גמורה. 

ולא הבנתי לפי שיטת הרמב"ם מהו מצוות התורה שיחכה שלושים וגלחה את ראשה וכו'. הרי כל שהיא התגיירה מרצונה מותרת מיד כמו שמפורש ברמב"ם. וכל שלא התגיירה מרצונה אסורה אפילו לאחר שלושים יום. 
 

פפפפ

משתמש ותיק
אולי עשיית כל המעשים יביאוה לאחר ל' להתגייר מרצונה
 

פפפפ

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
פפפפ אמר:
אולי עשיית כל המעשים יביאוה לאחר ל' להתגייר מרצונה
אבל מה המצווה כאן? 
האם עצה טובה קא משמע לן 

מצוה לנהוג כן כדי שתתגייר כי אחרי ששלקח אותה לעצמו הוא כבר מחויב לדאוג שלא תחזור לגילולי בית אביה
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פותח הנושא
פפפפ אמר:
איש ווילנא אמר:
פפפפ אמר:
אולי עשיית כל המעשים יביאוה לאחר ל' להתגייר מרצונה
אבל מה המצווה כאן? 
האם עצה טובה קא משמע לן 

מצוה לנהוג כן כדי שתתגייר כי אחרי ששלקח אותה לעצמו הוא כבר מחויב לדאוג שלא תחזור לגילולי בית אביה
חז"ל אומרים שהמטרה היא שתתנוול בעיניו וישלחנה ולא שיש לנו מטרה שיגייר אותה 
כך גם מפורש ברמב"ם מלכים פ"ח ה"ה וז"ל ומגדלת את צפורניה ומגלחת את ראשה כדי שתתגנה בעיניו ותהיה עמו בבית נכנס וראה אותה יוצא ורואה אותה כדי שיקוץ בה 
ועל זה אני שואל הרי בכל מקרה לא ישאנה אלא אם תתגיר ברצונה ובגיור מרצונה מותרת מידית גם ללא המעשים האלו ושלא מרצונה לא הותרה גם אחר שלושים יום 
 
 

פפפפ

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
פפפפ אמר:
איש ווילנא אמר:
אבל מה המצווה כאן? 
האם עצה טובה קא משמע לן 

מצוה לנהוג כן כדי שתתגייר כי אחרי ששלקח אותה לעצמו הוא כבר מחויב לדאוג שלא תחזור לגילולי בית אביה
חז"ל אומרים שהמטרה היא שתתנוול בעיניו וישלחנה ולא שיש לנו מטרה שיגייר אותה 
כך גם מפורש ברמב"ם מלכים פ"ח ה"ה וז"ל ומגדלת את צפורניה ומגלחת את ראשה כדי שתתגנה בעיניו ותהיה עמו בבית נכנס וראה אותה יוצא ורואה אותה כדי שיקוץ בה 
ועל זה אני שואל הרי בכל מקרה לא ישאנה אלא אם תתגיר ברצונה ובגיור מרצונה מותרת מידית גם ללא המעשים האלו ושלא מרצונה לא הותרה גם אחר שלושים יום 
עכשיו אני חושב שהמצוה הזאת נועדה כדי לברר לו את דעתה אם נחמה על בית אביה ורוצה בו להיות נאמנת בבריתו או שלא ואז ישלחנה מעמו
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פותח הנושא
פפפפ אמר:
עכשיו אני חושב שהמצוה הזאת נועדה כדי לברר לו את דעתה אם נחמה על בית אביה ורוצה בו להיות נאמנת בבריתו או שלא ואז ישלחנה מעמו

שוב דלא כחז"ל והרמב"ם שכתבו שהמטרה לנוולה בעיניו
אבל גם לדבריך האם זה חיוב.
 

פפפפ

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
פפפפ אמר:
עכשיו אני חושב שהמצוה הזאת נועדה כדי לברר לו את דעתה אם נחמה על בית אביה ורוצה בו להיות נאמנת בבריתו או שלא ואז ישלחנה מעמו

שוב דלא כחז"ל והרמב"ם שכתבו שהמטרה לנוולה בעיניו
אבל גם לדבריך האם זה חיוב.
כוונתי היתה שודאי המטרה שלא יתחתן אתה בסופו של דבר אבל כיון שאולי היא רוצה להתגייר ובשלב הראשון זה רצון מתנדנד לכן נתנו לה ל' יום ואם באמת רוצה להתגייר אז אנחנו מקבלים אותה בספ"י 
 
 

הערשל

משתמש ותיק
הדין שלושים יום יש בו שני חיובים.

א. לא יבעלנה וילך לו אלא מכניסה לביתו.

ב. אם כובשה אצלו בבית כדי להמתין אולי תתגייר יכול לכובשה עד יב חודש, ובל' יום קמאי עושה בה כל המעשים.
 

אין חכמה

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
שיטת הרמב"ם [וכן התוס' בקידושין כב א] שעיקר התר שהתירה תורה באשת יפת תואר הוא שמותר לבא עליה ביאה ראשונה מיד. אבל ביאה שניה לא הותר גם לאחר שלושים יום ועשיית כל המעשים הכתובים בפרשה. אלא כשמתגיירת מרצונה. 

מאידך שיטת הרמב"ן על התורה כאן [וכעין זה כ' התוס' בקידושין שם בשיטת רש"י] שההתר של אשת יפת תואר הוא שלאחר שלושים יום נושאה אפילו שלא התגיירה מרצונה אלא בעל כרחה ואין זה גרות גמורה. 

ולא הבנתי לפי שיטת הרמב"ם מהו מצוות התורה שיחכה שלושים וגלחה את ראשה וכו'. הרי כל שהיא התגיירה מרצונה מותרת מיד כמו שמפורש ברמב"ם. וכל שלא התגיירה מרצונה אסורה אפילו לאחר שלושים יום. 
גם לשיטת הרמב"ם אין כאן גירות ראויה ולא גרע מגרי אריות [שפסקינן שגרים הם אבל אין עושין כן לכתחילה]
והצריכה התורה שלשים יום לתנאי היתר גירות זו שתהיה לכחילה באופן יוצא דופן שלא כמו ההלכה הרגילה בגרות מעין זו
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אין חכמה אמר:
גם לשיטת הרמב"ם אין כאן גירות ראויה ולא גרע מגרי אריות [שפסקינן שגרים הם אבל אין עושין כן לכתחילה]
והצריכה התורה שלשים יום לתנאי היתר גירות זו שתהיה לכחילה באופן יוצא דופן שלא כמו ההלכה הרגילה בגרות מעין זו

אבל הרי מפורש ברמב"ם [וגם בגמ'] שאם הסכימה להתגיר בתוך שלושים מגיירה מיד אין צריך להמתין שלושים יום
ואם כן נמצא שמה שמותר לאחר ל' בגירות זו מותר מיד
 

אין חכמה

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
אין חכמה אמר:
גם לשיטת הרמב"ם אין כאן גירות ראויה ולא גרע מגרי אריות [שפסקינן שגרים הם אבל אין עושין כן לכתחילה]
והצריכה התורה שלשים יום לתנאי היתר גירות זו שתהיה לכחילה באופן יוצא דופן שלא כמו ההלכה הרגילה בגרות מעין זו

אבל הרי מפורש ברמב"ם [וגם בגמ'] שאם הסכימה להתגיר בתוך שלושים מגיירה מיד אין צריך להמתין שלושים יום
ואם כן נמצא שמה שמותר לאחר ל' בגירות זו מותר מיד
הוא אשר דיברתי
אם הסכימה מיד אי"ז כגרי אריות כ"כ
אם הוא צריך לכפיה קצת הרי זה כגרי אריות [ואף חמיר מזה שמעורב בזה ממש סוג של כפיה] והצריכה תורה את כל המעשים הללו
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשל אמר:
הדין שלושים יום יש בו שני חיובים.

א. לא יבעלנה וילך לו אלא מכניסה לביתו.

ב. אם כובשה אצלו בבית כדי להמתין אולי תתגייר יכול לכובשה עד יב חודש, ובל' יום קמאי עושה בה כל המעשים.

תירוץ זה אכן מקובל עלי 
והכוונה לפי זה שעיקר החיוב לנוולה הוא כיון שמכניסה לביתו הרי יש לו לנוולה בשביל שעל הצד שלא תתגייר ירחיקנה 
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אין חכמה אמר:
איש ווילנא אמר:
אין חכמה אמר:
גם לשיטת הרמב"ם אין כאן גירות ראויה ולא גרע מגרי אריות [שפסקינן שגרים הם אבל אין עושין כן לכתחילה]
והצריכה התורה שלשים יום לתנאי היתר גירות זו שתהיה לכחילה באופן יוצא דופן שלא כמו ההלכה הרגילה בגרות מעין זו

אבל הרי מפורש ברמב"ם [וגם בגמ'] שאם הסכימה להתגיר בתוך שלושים מגיירה מיד אין צריך להמתין שלושים יום
ואם כן נמצא שמה שמותר לאחר ל' בגירות זו מותר מיד
הוא אשר דיברתי
אם הסכימה מיד אי"ז כגרי אריות כ"כ
אם הוא צריך לכפיה קצת הרי זה כגרי אריות [ואף חמיר מזה שמעורב בזה ממש סוג של כפיה] והצריכה תורה את כל המעשים הללו

ולפי זה יצא שאם הסכימה להתגייר אחר חמש עשרה יום הרי אין לגיירה עדיין. האמנם? והאם זה משמעות ההלכה בגמ' וברמב"ם?
 

אין חכמה

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
אין חכמה אמר:
איש ווילנא אמר:
אבל הרי מפורש ברמב"ם [וגם בגמ'] שאם הסכימה להתגיר בתוך שלושים מגיירה מיד אין צריך להמתין שלושים יום
ואם כן נמצא שמה שמותר לאחר ל' בגירות זו מותר מיד
הוא אשר דיברתי
אם הסכימה מיד אי"ז כגרי אריות כ"כ
אם הוא צריך לכפיה קצת הרי זה כגרי אריות [ואף חמיר מזה שמעורב בזה ממש סוג של כפיה] והצריכה תורה את כל המעשים הללו

ולפי זה יצא שאם הסכימה להתגייר אחר חמש עשרה יום הרי אין לגיירה עדיין. האמנם? והאם זה משמעות ההלכה בגמ' וברמב"ם?
אין סיבה לחלק בין מיד ממש לאחר ט"ו יום 
אלא הל' יום הוא זמן שמניחה לבכות בלא שום שכנוע וכפיה
כמו שכתוב שבוכה על דתה 
אם בתוך זמן זה קבלה עליה הרי שיתכן ששוב הוי כאילו קבלה מדעתה ממש
[ושוב אי"צ לכל המעשים]
אחר ל' יום אינו מניחה לבכות על דתה וכופה לעשות הנצרך לעשות כמו גר תושב
[אם כי אינה כפייה גמורה על הגרות עצמה]
ואז הוי גרות בדיעבד שמותרת רק אחר המעשים הללו
 
 
חלק עליון תַחתִית