למה שני שונאים אסורים להילחם זה לצד זה?

שעשועי תורה

משתמש רגיל
כתב בעל הטורים (כא, י) שבמלחמות ישראל - לא היו מניחים שני שונאים להילחם זה לצד זה "שמא יהרגו זה לזה במלחמה".
וצריך ביאור, הלא נתבאר בסוטה מד, א שרק צדיקים באים להילחם בשדה הקרב (עד כדי כך שאף מי ששח בין תפילה וכו'). 
וא"כ הכיצד שייך אדם ששונא את חבירו במלחמה, ועובר על לא תשנא את אחיך?
 

HaimL

משתמש ותיק
שעשועי תורה אמר:
HaimL אמר:
התורה לא אסרה אלא על שנאה בלב
וכי שנאה בגלוי מותרת לכתחילה?
מה לעשות שהתורה אמרה

לֹֽא־תִשְׂנָ֥א אֶת־אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֙יחַ֙ אֶת־עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹא־תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא׃
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
כמדומה לא זה המכוון: התורה אסרה לשנא את אחיו, זה פשוט וברור. ובלב וק"ו בגלוי. (והלא כתיב לא תשנא גו' לא תיקום גו' ואהבת גו'. ופשוט)
אלא שבלב לא מנכר, וזה רק במחשבה, ואעפ"כ גם את זה אסרה תורה שנאה שבינו לבין עצמו על חבירו.

ועל השאלות הנכונות שנידונו פה:
י"ל שמה שאסורים שני שונאים להלחם יחדיו, אפשר לאו דוקא שונאים באיסור לאו, אלא שהיה לו לא' טרוניה בגלוי על חבירו ומקפיד עליו (ואפילו שצודק מן הדין). שמא יבוא עליו להרגו.

ועל אודות השאלה הרי יוצאי המלחמה נאמר עליהם 'שינייך כעדר הרחלים' וצדיקים גמורים היו, נראה לומר שאמנם לא חטאו, כי יושבים בישיבה בשלווה ונחת בבתיהם, אבל אילו יזדמן להם חטא, יקשה עליהם לכבוש יצרם, ולאו כל עלמא כמו נביא שאין יצרו שולט עליו בכל דבר שבעולם לכשימצא לו.
ובזה ישבתי למה דברה תורה כנגד יצר הרע באשת יפ"ת, משום שאמנם לא הזדמן להם מעולם יפ"ת בשעה שיש טירוף הדעת כשל מלחמה, אבל ירדה תורה לסוף דעתם שבשעת מלחמה יקשה אף לצדיקים שלא חטאו - לעמוד כנגד היצר.
 

HaimL

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
כמדומה לא זה המכוון: התורה אסרה לשנא את אחיו, זה פשוט וברור. ובלב וק"ו בגלוי. (והלא כתיב לא תשנא גו' לא תיקום גו' ואהבת גו'. ופשוט)
אלא שבלב לא מנכר, וזה רק במחשבה, ואעפ"כ גם את זה אסרה תורה שנאה שבינו לבין עצמו על חבירו.

ועל השאלות הנכונות שנידונו פה:
י"ל שמה שאסורים שני שונאים להלחם יחדיו, אפשר לאו דוקא שונאים באיסור לאו, אלא שהיה לו לא' טרוניה בגלוי על חבירו ומקפיד עליו (ואפילו שצודק מן הדין). שמא יבוא עליו להרגו.

ועל אודות השאלה הרי יוצאי המלחמה נאמר עליהם 'שינייך כעדר הרחלים' וצדיקים גמורים היו, נראה לומר שאמנם לא חטאו, כי יושבים בישיבה בשלווה ונחת בבתיהם, אבל אילו יזדמן להם חטא, יקשה עליהם לכבוש יצרם, ולאו כל עלמא כמו נביא שאין יצרו שולט עליו בכל דבר שבעולם לכשימצא לו.
ובזה ישבתי למה דברה תורה כנגד יצר הרע באשת יפ"ת, משום שאמנם לא הזדמן להם מעולם יפ"ת בשעה שיש טירוף הדעת כשל מלחמה, אבל ירדה תורה לסוף דעתם שבשעת מלחמה יקשה אף לצדיקים שלא חטאו - לעמוד כנגד היצר.
לא תקום ולא תטור הוא שלא לתת ביטוי לשנאה, אבל אין איסור על שנאה גלויה, אלא רק על שנאה מכוסה.

ואעתיק את לשון הרמב"ם בסהמ"צ, שמצאתי בחיפוש 

"היא שהזהירנו משנוא קצתנו לקצתנו והוא אמרו לא תשנא את אחיך בלבבך. ולשון ספרא לא אמרתי אלא שנאה שהיא בלב. אמנם כשהראה לו השנאה והודיע שהוא שונאו אינו עובר על זה הלאו אבל הוא עובר על לא תקום ולא תטור ועובר על עשה גם כן והוא אמרו ואהבת לרעך כמוך, אבל שנאת הלב הוא חטא יותר חזק מן הכל[1]"      (לא תעשה ש"ב)

משמע שהקפידה התורה שלא יכסה את שנאתו. אבל אם שונאו שנאה גלויה, אבל אינו נוקם ונוטר, על מה הוא עובר?
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
לכשנתבונן מה זה נקימה ונטירה, נבין שזה השונאו בגלוי וההיפך מאהבה, שהרי מה הביטוי לשנאה בגלוי? שאומר לו ששונאו כלשון הרמב"ם. וזו היתה כוונתי.
 

HaimL

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
לכשנתבונן מה זה נקימה ונטירה, נבין שזה השונאו בגלוי וההיפך מאהבה, שהרי מה הביטוי לשנאה בגלוי? שאומר לו ששונאו כלשון הרמב"ם. וזו היתה כוונתי.
לשנוא בגלוי זה ודאי לא נקימה כי לא נמנע מלהשאיל לו את קרדומו או מגלו.

עכשיו נתבונן במקרה הבא.

ראובן בא לשמעון שלא בשעה ששמעון מבקש ממנו את קרדומו או מגלו, ואומר לו (בערך) כי האי לישנא. 

אני שונא אותך. הסיבה היא, שאתה אף פעם לא משאיל לי אף חפץ שלך. ולכן, כל עוד לא תתקן את דרכיך, תדע שאני שונאך נאמנה. 

למחרת, מגיע שמעון לראובן, ומבקש ממנו קרדום או מגל. ראובן נוטל את הכלי, ומגיש אותו לשמעון בפנים חתומות. 

האם ראובן עובר על לאו או על עשה? 
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
הרמב"ם מסביר שנקימה ונטירה זה לא רק בהשאיל קרדומו, אף שגם בזה יש לאו והוא דרשת חז"ל.
נטירה זו שמירת השנאה בגלוי.

(ואגב, גם בגדר שנאת הלב ישנן דרגות, הרמב"ם כותב שהיא חמורה מכל ובהכרח כוונתו למי שאוגר השנאה בליבו. אבל גם מי שנזכר בה בליבו לפי שעה זה כלול בלאו וחייב לסלקה מליבו).
 

HaimL

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
הרמב"ם מסביר שנקימה ונטירה זה לא רק בהשאיל קרדומו, אף שגם בזה יש לאו והוא דרשת חז"ל.
נטירה זו שמירת השנאה.

(ואגב, גם בגדר שנאת הלב ישנן דרגות, הרמב"ם כותב שהיא חמורה מכל ובהכרח כוונתו למי אוגר השנאה בליבו. אבל גם מי שנזכר בה בליבו לפי שעה זה כלול בלאו וחייב לסלקה מליבו).
אבל קצת קשה להעמיס את זה בלשון הרמב"ם, שהרי הרמב"ם גם כתב שעובר על לא תקום, והרי זה מוסכם שאין נקימה בלא מעשה (או הימנעות ממעשה). ומשמע מכאן שכוונת הרמב"ם היא לא שבשנאה הוא עובר על לא תקום ולא תטור בפועל, אלא שהוא צפוי לעבור בהם וע"כ אנחנו צריכים לפירוש חז"ל, כדי להבין את הגדרים. 
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אין משמעות לשנאה בלי שמראה לו אותה באיזה אופן שיהיה; אם ע"י שמשאיל וסונט בו, אם ע"י שמראה לו פנים זועפות - וזה נקרא הודיעו.
 

HaimL

משתמש ותיק
וכל זה הוא רק מצד דרך הלימוד. אבל במציאות, כיצד אפשר לקיים את לאו והעשה, אם נבין את הרמב"ם כדבריך. הלא אין לך אדם שאינו מואס באדם קמצן וכילי וצר עין ורע לבריות, רק שהתורה ציוותה לעזוב עם חמורו, ולא לנקום בו, ולהוכיחו וכו', אבל איך יצוייר שהתורה ציוותה שאסור לשנוא אדם המושחת כ"כ במידות?
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
ראיתי ציטוט נפלא מהחזו"א אודות דוגמת זה (אולי בפורום), אינני זוכר מקומו.
ודאי שאפשר, ברור שצריך להיות בעל דרגה טהורה לשם כך.
 

HaimL

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
אין משמעות לשנאה בלי שמראה לו אותה באיזה אופן שיהיה; אם ע"י שמשאיל וסונט בו, אם ע"י שמראה לו פנים זועפות - וזה נקרא הודיעו.
יתר על כן. התורה ציוותה לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח וגו', והתורה ציוותה לא תקום ולא תטור וגו', ולכאורה סתירה, שצריך להוכיחו על רוע מידותיו, ולא לכסות על כך. אלא משמע, שלא תטור הוא גדר מסוים, שרק כאשר הוא בא לשאול איזה דבר, אז צריך להימנע מלהוכיחו. אבל בכל זמן אחר, אדרבה, היא מצוות עשה.

ואם הוכיחו, והלה נשאר מושחת במידות, מהיכא תיתי שיהיה אסור לשנוא אותו, ורק שהתורה אסרה לנטור לו בעת שהוא צריך לחברו.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
ראיתי ציטוט נפלא מהחזו"א אודות דוגמת זה (אולי בפורום), אינני זוכר מקומו.
ודאי שאפשר, ברור שצריך להיות בעל דרגה טהורה לשם כך.
לא ניתנה תורה למלאכי השרת. וגם לא לבעלי דרגות או לבעלי נפש. דרך העולם, למאוס באיש רע ומושחת. ולא מסתבר שהתורה תצווה שלא לשנוא אדם כזה.
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
דרך העולם לנקום ולנטור.
התורה מחנכת את האדם. ואי אפשר לו לפטור את עצמו בכך שאינו ממלאכי השרת.

החזו"א מסביר (בערך) שאדם שיודע שלאו על עלמא ליבם כשר, מבין שאי אפשר לשנא כאלו..
אז אכן זה דרגה, אבל זה מחוייב, כמו שמתי יגיעו מעשי למעשי אבותי
 

HaimL

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
דרך העולם לנקום ולנטור.
התורה מחנכת את האדם. ואי אפשר לו לפטור את עצמו בכך שאינו ממלאכי השרת.

החזו"א מסביר (בערך) שאדם שיודע שלאו על עלמא ליבם כשר, מבין שאי אפשר לשנא כאלו..
אז אכן זה דרגה, אבל זה מחוייב, כמו שמתי יגיעו מעשי למעשי אבותי
דרך העולם גם לנסוע לטיול בשבת. והתורה מצווה לא תעשה כל מלאכה. וה"נ, התורה אוסרת על מעשה של נקימה, או על הימנעות ממעשה בשביל נקימה. והתורה אוסרת על דיבור של שנאה (נטירה) או על הימנעות מדיבור של שנאה (כיסוי השנאה והימנעות מתוכחה). כי אלה הם בגדר של התנהגות והאדם שולט על התנהגותו

אבל לא מסתבר שהתורה תאסור על האדם לחוש מה שהוא חש כלפי אדם רע ומושחת, כל עוד הוא שומר על ההתנהגות שהתורה מצווה אותו. 

ושוב, התורה לא ניתנה לבעלי מדרגה. יש דרגות ומעשי אבות וכו' אבל הם עומדים מעל המכנה המשותף שניתן לכולם. 
 
 
חלק עליון תַחתִית