ולא תשמע אליו - מה ההו"א שישמעו לו?

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
כתוב בפסוק (לענין מסית דברים יג ט) לא תאבה לו ולא תשמע אליו ופירש"י בהתחננו על נפשו למחול לו לפי שנאמר עזוב תעזוב עמו לזה לא תעזוב. והכוונה שלא יוותרו לו על עונש הסקילה. ויל"ע מאי ס"ד שיוותר לו הא כל מי שעובר עבירה שיש בה עונש לא מהני חרטתו אחר שעבר את העבירה?
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
אולי מפני שחטא המסית הוא חטא שבדברים ושכנועים, ואז אחרי שעבר הוא חוזר בו ומתחנן על נפשו, שזה נראה ככפרה ממש כיוון שדברים יכולים לכפר על דברים, משא"כ על מעשה, קמ"ל
 

HaimL

משתמש ותיק
נראה שהוא חד טעמא עם

וְלֹ֥א תָח֖וֹס עֵינֶ֑ךָ נֶ֣פֶשׁ בְּנֶ֗פֶשׁ עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ שֵׁ֣ן בְּשֵׁ֔ן יָ֥ד בְּיָ֖ד רֶ֥גֶל בְּרָֽגֶל׃ שנאמר בפרשת עדים זוממים (למרות שנדרש בפנים אחרות), והדין הידוע בהם, שהרגו אין נהרגים.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
חילך לאורייתא אמר:
כתוב 'לא תאבה לו ולא תשמע אליו', ופירש"י בהתחננו על נפשו למחול לו. לפי שנאמר 'עזוב תעזוב עמו', לזה לא תעזוב.
חמש האזהרות האמורות בכתוב זה הן אזהרות למוסת. והענין:​
מאחר שבא הכתוב לצוות את המוסת, שהוא בעצמו ימית את המסית (ומדובר ברעהו אשר כנפשו), הקדים להזהירו חמורות, שלא יתעוררו בקרבו שום רגשי רחמים כלפי המסית, ולא יעזור לו מתוך רכות־לב להתחמק מגזר הדין.
 
 

מצפה למשיח

משתמש ותיק
חילך לאורייתא אמר:
כתוב בפסוק (לענין מסית דברים יג ט) לא תאבה לו ולא תשמע אליו ופירש"י בהתחננו על נפשו למחול לו לפי שנאמר עזוב תעזוב עמו לזה לא תעזוב. והכוונה שלא יוותרו לו על עונש הסקילה. ויל"ע מאי ס"ד שיוותר לו הא כל מי שעובר עבירה שיש בה עונש לא מהני חרטתו אחר שעבר את העבירה?
סלקא דעתך אמינא שהעונש הוא עבור חטא של בין אדם לחבירו שהסיתו ולכן מועיל מחילה והתעוררתי לפירוש הזה על ידי ביאורו של הרב @משה נפתלי
 

כהן

משתמש ותיק
חילך לאורייתא אמר:
והכוונה שלא יוותרו לו על עונש הסקילה.
אין זה הכונה, אלא כפי שפירשו הראשונים דהיינו שאסור לעזור לו בכל מיני עזר כגון אם ראה חמורו רובץ תחת משאו
ספר מצוות גדול לאוין סימן כח
שלא לעזור לו בשום עזר שנ' (דברים יג, ט) ולא תשמע אליו, ותניא (ספרי ראה פיסקא לז) לפי שנאמר (שמות כג, ה) בשונא עזוב תעזוב [עמו] יכול אתה עוזב לזה ת"ל ולא תשמע אליו (רמב"ם ע"ז פ"ה הל' ד):
 

כהן

משתמש ותיק
מצפה למשיח אמר:
כמדומה שברש''י שהביא השואל הרב @חילך לאורייתא משמע שמדובר על מחילה ממש
ספר משכיל לדוד על התורה
ולא תשמע אליו בהתחננו וכו'. ק' דהא כל חייבי מיתת בית דין הכי דאפילו רצו בית דין למחול לו אין מוחלים דב"ד של מטה לאו בני מחילה נינהו וא"כ מ"ש מסית ונראה משום דקי"ל מסית לא בעי התראה ואדרבה המוסת מערים עליו ומכמנין לו עדים אחורי הגדר והשתא סד"א שאם מתחנן לו למחול לו ולא לילך לב"ד רשאי לשמוע לו הואיל ולא היה כאן התראה קמ"ל. ומ"מ מ"ש רש"י אח"כ לפי שנאמר עזוב וכו' נראה דענין באפי נפשיה הוא ולא שייך עם מ"ש ברישא בהתחננו וכו' אלא הוא פירוש אחר ומהברייתא דספרי הוא ופירושו דמיירי קרא בהצלת ממונו כגון שחמורו רובץ תחת משאו דבשאר שונא כתיב עזוב תעזוב עמו קמ"ל דבמסית לא:
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
מצפה למשיח אמר:
כהן אמר:
ספר משכיל לדוד על התורה
לא מבורר לי אם רצונך להביא ראיה לדבריך או לדבריי

הפשט הפשוט ברש"י הוא כפי שכתב @כהן שהמחילה היא על העונש, אך מתבאר מדברי המשכיל לדוד שרש"י בסוף דבריו הביא פשט נוסף ע"פ הספרי שזה קאי על עונש הממון, ואצ"ל שהוא דחוק מאוד בלשון רש"י
 

מצפה למשיח

משתמש ותיק
חילך לאורייתא אמר:
הפשט הפשוט ברש"י הוא כפי שכתב @כהן שהמחילה היא על העונש, אך מתבאר מדברי המשכיל לדוד שרש"י בסוף דבריו הביא פשט נוסף ע"פ הספרי שזה קאי על עונש הממון, ואצ"ל שהוא דחוק מאוד בלשון רש"י

אין הכי נמי פשט נוסף


אבל השאלה היתה על הפשט הראשון
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
מצפה למשיח אמר:
כהן אמר:
אין זה הכונה, אלא כפי שפירשו הראשונים דהיינו שאסור לעזור לו בכל מיני עזר כגון אם ראה חמורו רובץ תחת משאו
כמדומה שברש''י שהביא השואל הרב @חילך לאורייתא משמע שמדובר על מחילה ממש

חזקוני דברים פרשת ראה פרק יג פסוק ט
לא תאבה לו פרש"י לא תהי תאב לו לא תאהבנו לפי שנאמר ואהבת לרעך כמוך, את זה לא תאהב ולא תשמע אליו בהתחננו על נפשו למחול לו, לפי שנאמר עזוב תעזוב עמו לזה לא תעזוב עמו. פרש"י נקט ליה לשון הברייתא והתרגום משבק תשבוק מה די בלבך עלוהי ותפרק עמיה פי' בשונא דעלמא אתה חייב לעזוב שנאתו אבל לזה המסית לא תעזוב שנאתו ולא תאבה לו.
גור אריה דברים פרשת ראה פרק יג פסוק ט
וכן "לא תשמע אליו" גם כן קשה, דאין לפרש כמשמעו שלא יתרצה לו, דאין סלקא דעתך דבר זה, וצריך לפרש שלא ישמע אליו בהתחנן לו למחול. ומפני שקשה מהיכי תיתי לומר דיהא מוחל לזה, ולפיכך קאמר 'לפי שהכתוב כו''. 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
כהן אמר:
חילך לאורייתא אמר:
והכוונה שלא יוותרו לו על עונש הסקילה.
אין זה הכונה, אלא כפי שפירשו הראשונים דהיינו שאסור לעזור לו בכל מיני עזר כגון אם ראה חמורו רובץ תחת משאו
ספר מצוות גדול לאוין סימן כח
שלא לעזור לו בשום עזר שנ' (דברים יג, ט) ולא תשמע אליו, ותניא (ספרי ראה פיסקא לז) לפי שנאמר (שמות כג, ה) בשונא עזוב תעזוב [עמו] יכול אתה עוזב לזה ת"ל ולא תשמע אליו (רמב"ם ע"ז פ"ה הל' ד):
עיין במלבי"ם שכתב על דברי הספרי
מלבי"ם דברים פרשת ראה פרק יג פסוק ט
ונראה שדרשת הספרי יוצא ממה שהיל"ל לא תשמע אליו ולא תאבה כי הכתוב ידבר תמיד בדרך לא זו אף זו לא בהפך, שזה רבותא יותר שלא יאבה אף בלב, וגם כלל אזהרות אלה מיותרים אחר שמצוה להרגו פשיטא שלא ישמע אליו וע"כ דרשו שהם אזהרות מיוחדות איך יתנהג עם המסית, כי אנו מצווים על אהבת ריעים ושלא לשנאותם ואף בעובר עברה שמותר לשנאותו, אנו מצווים לעזוב השנאה כי יחנן קולו בעת ירבץ תחת משאו, ויותר מזה הצווי לא תעמוד על דם רעך ומזהיר בהדרגה שלא יאהבנו, וגדר פעל אבה שמתרצה בלב לחברו, ומשתתף לדעת חז"ל עם פעל אהב ששרש שניהם אב, שע"י אהבתו יאבה בלב לדבריו, ואמר לא תאבה לו ומוסיף גם במקום שצריך לשמוע קולו גם כשמותר לשנאותו לא תשמע אליו למחול לו, ואף לא תחוס עינך כשטובע בנהר להצילו, והרמב"ם במנין המצות (סימן יז וסימן יח) מנה כדרשת הספרי ובחבורו (פ"ה מה' עכו"ם ה"ה) כתב גם דברי הגמ' דאבה ושמע לדברי המסית אפי' בדבור בעלמא חייב והרמב"ן במנין המצות (סי' נח) תפס כדברי הגמ' אבל במה שלא סלק בסוף הספר שני אזהרות מחשבונו של הרמב"ם משמע שאין הדבר ברור לו, ואכמ"ל בזה: 
 
חלק עליון תַחתִית