פרשת עקב - 'ארץ זית שמן ודבש', למה לא כתוב זית ותמר?

ים סוף

משתמש ותיק
פרשת עקב
אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:

ודבש זה פירש"י בפרשת ביכורים (שמות פרק לד) "הוא דבש תמרים". (והוא בספרי שם)

ויש להק' לפי"ז למה לא כתוב ארץ זית ותמר, כמו בשאר המינים?
ואין לומר שהחילוק הוא משום שהזיתים מיעודים בדרך כלל לשמן, והתמרים בדרך כלל לדבש, משא"כ שאר המינים שאינם מעובדים להיות דבר אחר. שא"כ מדוע לא כ' 'גפן יין' שהרי פרי הגפן מיעוד ליין לא פחות ממה שהזיתים לשמן. וכן החיטה והשעורה לעולם לא נאכלות כמות שהן.

ועוד מדוע כ' 'זית שמן' ולא שמן כמו שכ' דבש סתם ולא 'תמר דבש'?

וברש"י כ' לפרש "זית שמן - זיתים העושים שמן", ובי' ב'שפתי חכמים' "ר"ל דשני מיני זיתים הם ומין אחד אינו עושה שמן לכך צריך למיכתב זית שמן",
עכ"ל.

ובזה ית' החילוק שדווקא בזיתים שישנם שאינם עושים שמן הוצ' הפסוק לחדש שהזיתים הוא מהזן הראוי לשמן. משא"כ בתמרים אפשר שאין בהם ב' סוגים.

אמנם מדברי התרגום אונקלוס עולה לחלק באופ"א שכ' ז"ל "ארעא דזיתהא עבדין משחא והיא עבדא דבש". ומשמע שהדבש מיוחס ישירות לארץ ולא לזיתים.

אלא שלא התבאר בזה מה ההבדל בין הזיתים שהם עושים שמן, לדבש שאינו מיוחס אל התמר אלא ישירות למעשה הארץ.. ואפשר שאכן דבש התמרים מאליו הוא זב.

אך הקו' הראשונה במקומה עומדת מדוע קרא לתמר על שם הדבש המיוצר ממנו, בשונה משאר המינים, ובשלמא זית א"ש לפי"ד רש"י שהזית גם הוא נקרא בשמו רק שבא לתאר שהוא מן הזן היותר מובחר הראוי לשמן. אך התמר צ"ע.
 

הכהן

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
יתכן שמעלת השבח המיוחד הוא בדבש ולא בתמר עצמו.

הבעיה היא שזה לא יתכן כיון שדבש נחשב זיעה בעלמא ואף מאבד את ברכת הפרי.
וראיתי בספר טעמא דקרא שדן בזה, ופירש ש'דבש' אין הכוונה ליוצא מן הפרי אלא שפירות האילן ובמויוחד התמר קרויים דבש על שם מתיקותם.
והכיח דבריו מרש"י בסוכה ו עמוד א: "דבש. כל מיני מתיקה קרויין דבש ותמרים מיני מתיקה הן:" ומפורש יותר ברש"י שבועות יב עמוד ב: "וכל דבש. וכל מיני פירות האילן בכלל:"

והביא שם מקורות נוספים שאינני זוכר, חוץ מפסוק בדברי הימים ב פרק לא פסוק ה: "וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשׁ וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר הַכֹּל לָרֹב הֵבִיאוּ:" שבודאי אין הכוונה שהביאו הדבש הזב אלא הפירות עצמם.
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
הפסוק מספר על שבחה של א"י ש'לא תחסר כל בה' ומאריך שאבניה ברזל ומים ונחושת וכו' וכו'.
גם בענין המאכלים משבח הכתוב שלא חסר כלום. והפסוק מחלק את השבח לשנים [פעמיים 'ארץ'] - ה'ארץ' הראשון הוא על גוף המאכלים, שיש בה כל המינים הנצרכים לתזונת האדם, וה'ארץ' השני הוא על טעם המאכלים, שיש בא"י כל דברים הנצרכים להטעים המאכלים - שומן ומתיקות ['אכלו משמנים ושתו ממתקים'].
ראיה לדבר מהמן, שהיה לחם שמים ולא היה בו חשיבות מצד גוף המאכל, ולא דימו אותו לחיטה שעורה גפן תאנה ורימון, אבל מצד הטעם - היה טעמו כלשד השמן וכצפיחית בדבש.
 

טל חרמון

משתמש ותיק
לדעתי, לעניין הלכה דבש הכוונה תמר אבל פשוטו של מקרא הכוונה דבש ממש וזה כגידולי קרקע שיש הרבה צוף והדבורים יוצרות דבש. וגם במשנה כתוב שרק דבש דבורים הוא נקרא דבש בלא שם לואי
 

ים סוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
חזק וברוך אמר:
 ה'ארץ' הראשון הוא על גוף המאכלים, שיש בה כל המינים הנצרכים לתזונת האדם, וה'ארץ' השני הוא על טעם המאכלים, שיש בא"י כל דברים הנצרכים להטעים המאכלים - שומן ומתיקות ['אכלו משמנים ושתו ממתקים'].

הדברים ללא ספק מעניינים אך לפי"ד כ"ת זית שמן ודבש אינו הולך כלל על מיני פירות מסוימים אלא על שומן ומתיקות בעלמא, וא"כ אין לנו אלא ה' מינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
 
 

ים סוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמעתי עוד ליישב שאם היה כתוב שמן הו"א שאר שמנים וכגון שמן שומשמין שיש לו מעלה על פני שמן זית כמבואר בשבת דף כ"ג או שמן אפרסמון, אבל בדבש א"א לפרש על דבש דבורים שאינו גדולי קרקע ואינו מתייחס לארץ, ואין להק' דדעת ר"א בשבת צ"ה שהתולש ממנו חייב חטאת דחשיב מחובר. דסו"ס אינו שבח הקרקע ודו"ק
 

אברהם לוי

משתמש ותיק
ים סוף אמר:
ויש להק' לפי"ז למה לא כתוב ארץ זית ותמר, כמו בשאר המינים?
איתא בהוריות יג, ב: כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה.
וכתב מהרש"א וז"ל, מזה יש לתת טעם בכל שבעת מינין דחשיב בתורה חשיב הפירות עצמן דכתיב חטה ושעורה גפן וגו' חוץ מזית דנקט היוצא ממנו דכתיב זית שמן משום דהזית גופיה אין בו שבח א"י ואדרבה שהוא משכח התלמוד אבל שמן היוצא ממנו הוא משיב התלמוד ושבחו של א"י.
 
חלק עליון תַחתִית