פרשת עקב

אוריאל

משתמש ותיק
ואנחנו כבר בפרשת השבוע - עקב. התחלתי ללמוד את הפרשה, ואעלה כאן שאלות שעלו לי, ומתוך כך נזכה להגדיל תורה ולהאדירה, ואולי אפילו להגיע לשבת הקרובה מוכנים יותר.


הפסוק הראשון: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך"
מפני מה מתחיל הפסוק בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד?

ב. בפסוק י"ד נאמר "לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך", וצ"ב שהרי לכאורה ברכה זו כלולה בברכה שבפסוק הקודם "וברך פרי בטנך"?
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
ושאלה נוספת שהתעוררתי אליה בעקבות מה שכתב ר' רחמים באשכול אחר:

ג. איך זה שאומרת התורה והיה עקב תשמעון וכו' ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד וכו', משמע שאם לא ישמעו לקול ה' אזי השבועה של הקב"ה לא תתקיים, וצ"ב שהרי הבטחה טובה של הקב"ה אינה שבה ריקם?
[וחשבתי ליישב בשני אופנים: א. דוקא נבואה שבאה ע"י נביא לא שבה ריקם כדי שלא יאמרו שהנביא ההוא שקרן, אך לא בהבטחה ישירה של הקב"ה הכתובה בתורה, ויל"ע בזה. ב. שדוקא "לך" בדור שלך השבועה לא תתקיים, אבל ודאי הבטחתו של הקב"ה תתקיים לישראל באיזה דור או באיזה מצב].
 
אוריאל אמר:
ב. בפסוק י"ד נאמר "לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך", וצ"ב שהרי לכאורה ברכה זו כלולה בברכה שבפסוק הקודם "וברך פרי בטנך"?
מי שיולד ילדים עם מומים לא עלינו הוא כבר לא עקר, אבל ברך פרי בטנך זה עדיין לא.
 
אוריאל אמר:
הפסוק הראשון: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך"
מפני מה מתחיל הפסוק בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד?
האלשיך שואל את זה

אוריאל אמר:
ג. איך זה שאומרת התורה והיה עקב תשמעון וכו' ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד וכו', משמע שאם לא ישמעו לקול ה' אזי השבועה של הקב"ה לא תתקיים, וצ"ב שהרי הבטחה טובה של הקב"ה אינה שבה ריקם?
[וחשבתי ליישב בשני אופנים: א. דוקא נבואה שבאה ע"י נביא לא שבה ריקם כדי שלא יאמרו שהנביא ההוא שקרן, אך לא בהבטחה ישירה של הקב"ה הכתובה בתורה, ויל"ע בזה. ב. שדוקא "לך" בדור שלך השבועה לא תתקיים, אבל ודאי הבטחתו של הקב"ה תתקיים לישראל באיזה דור או באיזה מצב].

כלי יקר דברים פרשת עקב פרק ז פסוק יב, מתרץ את שתי השאלות:
ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו'. במלת לך רצה לתרץ מה שנאמר אשר נשבע לאבותיך, והלא השבועה לא היתה על תנאי, ואף אם לא יהיו זוכים וכי בעבור זה לא יקיים ה' את השבועה, אלא שאם לא תזכה אז ישמור ה' את השבועה אבל לא לך כי אם לדור אחר, או כדרך שאמר למשה ואעשה אותך לגוי גדול (שמות לב י), ואם תזכה ישמור לך הבטחתו לדור זה. ומה שנאמר לך כמדבר ליחיד אף על פי שהתחיל כמדבר לרבים מכל מקום הזכיר לך לרמוז גם על שכר עולם הבא ששם עושין מדור לכל צדיק בפני עצמו:
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
רחמים אמר:
אוריאל אמר:
ב. בפסוק י"ד נאמר "לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך", וצ"ב שהרי לכאורה ברכה זו כלולה בברכה שבפסוק הקודם "וברך פרי בטנך"?
מי שיולד ילדים עם מומים לא עלינו הוא כבר לא עקר, אבל ברך פרי בטנך זה עדיין לא.

לא הבנתי. נכון שבכלל הברכה של לא יהיה בך עקר לא נכללת הברכה של "ברך פרי בטנך", אך בודאי בכלל הברכה של "ברך פרי בטנך" שלא יהיה עקר, והרי "ברך פרי בטנך" כתוב לפני "לא יהיה בך עקר", וקשה למה הוצרך לומר "לא יהיה עקר" אחר שנאמר ברך פרי בטנך.

ובהקשר לשאר השאלות שציינת עליהם תשובות - יישר כחך
[וגם רציתי לדעת אם יש תועלת לרבים ממה שאני מעלה את השאלות כדוגמת אלו שקשות לי].
 
אוריאל אמר:
לא הבנתי. נכון שבכלל הברכה של לא יהיה בך עקר לא נכללת הברכה של "ברך פרי בטנך", אך בודאי בכלל הברכה של "ברך פרי בטנך" שלא יהיה עקר, והרי "ברך פרי בטנך" כתוב לפני "לא יהיה בך עקר", וקשה למה הוצרך לומר "לא יהיה עקר" אחר שנאמר ברך פרי בטנך.
ברכת וברך פרי בטנך לא חלה כלל על העקרים, אלא על אלה שכבר יולדים שילדו וולדות מבורכים. ותוויהו איצטריכו.

אוריאל אמר:
וגם רציתי לדעת אם יש תועלת לרבים ממה שאני מעלה את השאלות כדוגמת אלו שקשות לי
לי אישית הייתה תועלת בזה, וישר כוחך על זה.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
ד. בפסוק כ'. "וגם את הצרעה ישלח ה' אלקיך בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך". צ"ע שהרי בפרשת משפטים כתוב "ושלחתי את הצרעה לפניך וגירשה את החוי את הכנעני ואת החתי מפניך", הרי שמטרת הצרעה לא לאבד רק את הנשארים והנסתרים, אלא לגרש את שלושת האומות החוי הכנעני והחתי.
עוד קשה מה שפירש רש"י שם שהצרעה לא עברה את הירדן, וכאן משמע שהיא תעבור את הארץ יחד עם בנ"י, וצ"ב בכל זה.
 
אוריאל אמר:
ד. בפסוק כ'. "וגם את הצרעה ישלח ה' אלקיך בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך". צ"ע שהרי בפרשת משפטים כתוב "ושלחתי את הצרעה לפניך וגירשה את החוי את הכנעני ואת החתי מפניך", הרי שמטרת הצרעה לא לאבד רק את הנשארים והנסתרים, אלא לגרש את שלושת האומות החוי הכנעני והחתי.
עוד קשה מה שפירש רש"י שם שהצרעה לא עברה את הירדן, וכאן משמע שהיא תעבור את הארץ יחד עם בנ"י, וצ"ב בכל זה.
קושיה אחת מתרצת את חברתה, כי באמת שתי צרעות היו, וכל פסוק מדבר על צרעה אחרת, אחת שעברה את הירדן והייתה מכה הנסתרים, ואחת שלא עברה והכתה את החוי והכנעני והחתי.

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד א
תנא: צרעה לא עברה עמהם. ולא? והא כתיב: ושלחתי את הצרעה לפניך! אמר ר' שמעון בן לקיש: על שפת ירדן עמדה וזרקה בהן מרה, וסימתה עיניהן מלמעלה וסירסתן מלמטה, שנאמר: ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת וגו'. רב פפא אמר: שתי צרעות הואי, חדא דמשה וחדא דיהושע, דמשה לא עבר, דיהושע עבר.

רמב"ן שמות פרק כג
והזכיר הכתוב החוי והכנעני והחתי - דרך קצרה, והכונה בכל הנזכרים למעלה. והנכון בעיני כי שלשה אלה לא יצאו רובם במלחמה ולא נפלו הם בחרב והיו נשגבים במבצרים, ושלח בהם רק את המות הזה כענין שאמר במצרים (לעיל י ו) ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים, והוא מה שאמר במשנה תורה (דברים ז כ) וגם את הצרעה ישלח ה' אלהיך בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך. והצרעה הזאת עברה עם יהושע את הירדן, וכך העלו במסכת סוטה (לו א). ואמרו (בתנחומא כאן) שהיתה מטלת בהם ארס ומתים בה. והאמת כי יש בה גם היום ארס מזיק וממית:
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
יפה. אם כן בעצם השאלה שלי היא גופא שאלת הגמרא?
עוד התבוננתי, שרש"י שם כתב שהצרעה לא נכנסה לארץ ישראל, והכוונה עכ"פ לצרעה של משה. נמצא אם כן, שהחוי הכנעני והחתי היו מחוץ לארץ ישראל, והוא היפך המפורסם שהם חלק משבעה אומות שבארץ ישראל? ואולי חלק מהם היו בא"י וחלק היו חוצה לה? או שבאמת בארץ ישראל עצמה לא היו ז' עממין?
 

אלימלך

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
ושאלה נוספת
איך זה שאומרת התורה והיה עקב תשמעון וכו' ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד וכו', משמע שאם לא ישמעו לקול ה' אזי השבועה של הקב"ה לא תתקיים, וצ"ב שהרי נבואה טובה של הקב"ה אינה שבה ריקם?
יש ליישב לדעת הרמב"ם:
א. אולי י"ל שכל הנבואות לאבות למרות שהיו נבואות על כלל ישראל, היות והם לא נאמרו ע"מ לאומרם לאחרים, לא שייך בזה הטעם של נבואה טובה לא מתבטלת.
ב. הנבואות עצמם היו על תנאי שהרי הקב"ה אמר לאברהם שבניו עתידים לחטוא ויהיה להם שיעבוד מלכויות [כמבואר במדרשים].
 
אוריאל אמר:
יפה. אם כן בעצם השאלה שלי היא גופא שאלת הגמרא?
עוד התבוננתי, שרש"י שם כתב שהצרעה לא נכנסה לארץ ישראל, והכוונה עכ"פ לצרעה של משה. נמצא אם כן, שהחוי הכנעני והחתי היו מחוץ לארץ ישראל, והוא היפך המפורסם שהם חלק משבעה אומות שבארץ ישראל? ואולי חלק מהם היו בא"י וחלק היו חוצה לה? או שבאמת בארץ ישראל עצמה לא היו ז' עממין?
החתי והכנעני הכוונה לארץ סיחון ועוג, והחוי היה על הגבול.
רש"י שמות פרק כג פסוק כח
(כח) הצרעה - מין שרץ העוף, והיתה מכה אותם בעיניהם ומטילה בהם ארס והם מתים, והצרעה לא עברה את הירדן, והחתי והכנעני הם ארץ סיחון ועוג, לפיכך מכל שבע אומות לא מנה כאן אלא אלו. וחוי אף על פי שהוא מעבר הירדן והלאה, שנו רבותינו במסכת סוטה (סוטה לו א) על שפת הירדן עמדה וזרקה בהם מרה:
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
זה מה ששאלתי. שלפי דברי רש"י הללו יוצא שבארץ ישראל לא היו שבעה אומות, רק בצירוף ארץ סיחון ועוג, וכמדומני שמפורסם לא ככה. ידוע שבא"י היו שבעה אומות, וכך משמעות לשון רש"י הראשון על התורה, יעו"ש.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
ה. בפרק ח' פסוק יט. והיה אם שכוח תשכח את ה' אלוקיך והלכת אחרי אלהים אחרים". צריך ביאור הלא קי"ל דכל "והיה" הוא לשון שמחה (כמו שהביא האוה"ח הקדוש על הפסוק בתחילת הפרשה, על הפסוק "והיה עקב תשמעון", "שצריך שילמוד התורה בשמחה ולא בעצבון") , והיאך יתיישב לשון שמחה בפסוק זה.

ו. פרק ט' פסוק ג. "והורשתם והאבדתם מהר כאשר דבר ה' לך". צריך ביאור הלא הקב"ה דיבר בדיוק הפוך, וכמובא בתחילת הפרשה "לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חיית השדה"? וגם בספר שמות פרק כ"ג נאמר "לא אגרשנו מפניך בשנה אחת מעט מעט אגרשנו מפניך"? ויש ליישב.
 
אוריאל אמר:
ה. בפרק ח' פסוק יט. והיה אם שכוח תשכח את ה' אלוקיך והלכת אחרי אלהים אחרים". צריך ביאור הלא קי"ל דכל "והיה" הוא לשון שמחה (כמו שהביא האוה"ח הקדוש על הפסוק בתחילת הפרשה, על הפסוק "והיה עקב תשמעון", "שצריך שילמוד התורה בשמחה ולא בעצבון") , והיאך יתיישב לשון שמחה בפסוק זה.

תרוץ א'- אגרא דפרקא אות א
ועפי"ז יש לפרש פסוקים דפרשת עקב והיה אם שכוח תשכח את י"י אלקיך והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם והשתחוית להם העדותי בכם היום כי אבד תאבדון כגוים אשר י"י מאביד מפניכם וכו' עקב לא תשמעון בקול י"י אלקיכם [דברים ח יט]. הנה יש לדקדק, א' והיה בכל מקום הוא לשון שמחה כמשארז"ל [ב"ר מ"ב ג'] ובכאן לשמחה מה זו עושה, אין יללה גדולה מזו לשכוח ח"ו, ב' העדותי בכם היום, מה בא למעט בזה היו"ם, ג' כגוים אשר וכו', למה לי לדמות וכי לא ידענו בלא משל ודמיון מה הפירוש של אבידה, ד' עקב לא תשמעון בקול י"י אלקיכם, הנה זה מיותר לגמרי, וחוץ לזה דפתח בשכוח תשכח וכו' והלכת וכו' ועבדתם והשתחוית להם, ומסיים רק בלא תשמעון וכו'.

ע"כ נ"ל פירושן של דברים, והי"ה (שמחה תהיה לפניו ית') אם (יארע ח"ו אשר) שכח תשכח את י"י אלקיך והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם והשתחוית להם, (הנה אם ח"ו יעשו כזאת הנה בודאי גרע חטאם מחטא אלישע אחר, כי הוא חטא שסובר היה שתי רשויות וכאן כתיב שכוח לגמרי את י"י והליכה אחרי אלהים אחרים, הנה על אלישע אחר יצתה בת קול שובו בנים שובבים חוץ מאחר, הנה גם כאן אמר משה בשם השי"ת) העדותי בכם היו"ם (היו"ם דייקא כי אין רצונו ית"ש שיתקיים כך) כי אבד תאבדון (אבד בעה"ז תאבדון בעוה"ב) כגוים אשר י"י מאביד מפניכם (שאין רצונו ית"ש שישובו בתשובה, והא ראיה שנצטוינו עליהם לא תחיה כל נשמה) כן תאבדון (ח"ו שיאמר עליכם שובו בנים חוץ וכו') עקב (לבסוף אחר כל אלה שמחה תהיה לפניו ית"ש אם) לא תשמעון בקול י"י אלקיכם (מה שסגר בעדיכם דלתי התשובה רק תהיו דוחקין את עצמכם לתשובה כי כל מה שיאמר בעה"ב וכו' כמש"ל). וזה תהיה לשמחה לפניו ית"ש אם לא תשמעון לקולו בדבר הזה, וע"כ התחיל והיה לשון שמחה.

(ואגב באתי כמזכיר מה ששמעתי מכבוד אדמו"ר הרב הקדוש מו"ה יעקב יצחק זצוק"ל, אומרו והיה אם שכח וכו' לשון שמחה, רצ"ל דוקא אם יהיה לך ח"ו שמחה מזה אשר תשכח וכו', על זה נאמר העדותי בכם היום כי אבד וכו', אבל אם תתעצב על זה, הטוב וְסַלָּח יסלח לקהל עדתו ויורה להם דרכי התשובה ברוב רחמיו. עד כאן דבריו).

תרוץ ב' - ר' צדוק הכהן מלובלין - רסיסי לילה אות נד
ועל זה ברא השם יתברך יצר רע כמו שאמרו (קידושין ל ב) בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין היינו שיהיה כח ההעלם דעל ידי זה יהיה ניכר החידוש כטעם (דברים ח, יט) והיה אם שכוח תשכח וגו' דאמר והיה שהוא מורה שמחה בכל מקום כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה מב, ג) דעל ידי זה הוא תוקף השמחה כשמתעורר הזכרון מתוך השכחה כנודע המשל מבן מלך שבא מארץ שביו למלך וגם כשאינו בארץ שביו לגמרי רק שגר בעיר אחרת או אפילו רק בבית אחר או אפילו רק בחדר אחר כי תענוג תמידי אינו תענוג כמו שאמרו ז"ל (נדה לא ב) בטעם ימי נדות כדי לחבבה על בעלה:
ר' צדוק הכהן מלובלין - ליקוטי מאמרים עמוד קנט
והנה הרשימו עצמו הוא ריח הטוב שעולה מכל העשר מדות דכלים אמנם ריח העולה מן הרשימו הוא ריח רע שהרי ענינה על דרך יציאת צדיק וכו' כמו שנתבאר למעלה דהרי שם הוא פנה זיוו וכו' אך זה עצמו על כל פנים הכרת אלקות, אך הרשימו מזה היינו שנסתלק גם זה ונשאר רק רשימו ממנו אם כן אין ניכר גם זה שנעלם ונסתלק מכאן אור ה' יתברך שהרי גם הכרה זו נסתלקה ומצד הזה הוא המשכת הרע הגמור וכמו שנתבאר במקום אחר, ולכך הריח האחד עשר דרשימו הרע אך בהצטרפו עם העשרה הוא גם כן ריח טוב היינו דמכל מקום יש בו רשימו דרשימו, כטעם והיה אם שכח תשכח הידוע ששוכח השכחה וההעלם שברא ה' יתברך ששמעתי דעל זה נאמר והיה לשון שמחה דבאמת שם הוא עיקר המשא ומתן של בני ישראל כשהם בהעלם גמור כי ה' שומרם לעולם מכל רע:
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
התירוץ של רבי צדוק בספר רסיסי לילה פשוט מדהים.
מי זה רבי יעקב יצחק שמזכיר האגרא דפרקא?
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
ושאלה נוספת שהתעוררתי אליה בעקבות מה שכתב ר' רחמים באשכול אחר:

ג. איך זה שאומרת התורה והיה עקב תשמעון וכו' ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד וכו', משמע שאם לא ישמעו לקול ה' אזי השבועה של הקב"ה לא תתקיים, וצ"ב שהרי הבטחה טובה של הקב"ה אינה שבה ריקם?
[וחשבתי ליישב בשני אופנים: א. דוקא נבואה שבאה ע"י נביא לא שבה ריקם כדי שלא יאמרו שהנביא ההוא שקרן, אך לא בהבטחה ישירה של הקב"ה הכתובה בתורה, ויל"ע בזה. ב. שדוקא "לך" בדור שלך השבועה לא תתקיים, אבל ודאי הבטחתו של הקב"ה תתקיים לישראל באיזה דור או באיזה מצב].

עי' באור החיים על הפסוק במקום שמקשה ומתרץ על ב' הקושיות כל דבר במקומו
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
אלימלך אמר:
החוזה מלובלין
בעיקרון רוב העולם קורא לו כך 'החוזה מלובלין' כי היה ידדוע במופתיו הרבים ובעיקר ברוח קודשו
הוא היה מראה בגלוי כי הוא רואה מה נעשה בכל העולם מתחילתו ועד סופו
ולכן נתכנה בישראל 'החוזה מלובלין'
אך חסידים ואנשי מעשה הקפידו לקראותו 'הרבי מלובלין', כי רצו לבטות בזה,
כי אין העיקר ברבותינו המופתים והאותות אשר עושים, אלא עיקר תולדותיהם הם הדרכים בעבודת השי"ת שהשאירו לנו
הוא היה תלמיד של הרבי ר' בער - 'המגיד ממעזדריטש', וכן היה תלמיד של הרבי ר' אלימלך מליזענסק
תלמידו המובהק היה הרבי ר' בונים מפרשיסחא
זכות כל הצדיקים תעמוד לנו להיוושע במאי דנצרך
 
חלק עליון תַחתִית