שאלות בפרשת עקב

שלו'

משתמש ותיק
עקב [ז' י"ט] המסות הגדולות אשר ראו עיניך כו' כן יעשה ה' אלקיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם. וברש"י מבואר דקאי על האותות של ויהי לנחש, והיו לדם ביבשת, ועל המכות המופלאות שהיו במצרים, ויל"ע היכן היו אותות ומכות אלו בכבוש הארץ?

[ז' כ']: וגם את הצרעה ישלח ה' אלקיך בם עד אבד הנשארים והנסתרים מפניך.

יש לדקדק במה שהשי"ת מפרט בדיוק כיצד יאבד את הנשארים והנסתרים, שיהא זה ע"י הצרעה, ולא סגי במאמר כללי שיאבד גם אותם כהמשך לפס' הקודם.

וברש"י שהצרעה היתה מסרסתן ומסמאה את עיניהם, וצ"ב במהות ענין זה, [מה הענין לפגוע דוקא בב' ענינים אלו], ומדוע לא הרגתם כמו את שאר הגויים, והרי ע"ז נצטוו, לאבד את כולם, וודאי לא סגי לסרסם ולעוורם?
 
לגבי השאלה הראשונה נראה שהכוונה שכשם שהיו ניסים גדולים ביצי''מ כך יהיה בעתיד, וקאי על הניסים הגדולים ולא על נס מסוים.
 

בבא בוטא

משתמש ותיק
שלו' אמר:
[ז' כ']: וגם את הצרעה ישלח ה' אלקיך בם עד אבד הנשארים והנסתרים מפניך.
יש לדקדק במה שהשי"ת מפרט בדיוק כיצד יאבד את הנשארים והנסתרים, שיהא זה ע"י הצרעה, ולא סגי במאמר כללי שיאבד גם אותם כהמשך לפס' הקודם.
וברש"י שהצרעה היתה מסרסתן ומסמאה את עיניהם, וצ"ב במהות ענין זה, [מה הענין לפגוע דוקא בב' ענינים אלו], ומדוע לא הרגתם כמו את שאר הגויים, והרי ע"ז נצטוו, לאבד את כולם, וודאי לא סגי לסרסם ולעוורם?

הח"ח באהבת חסד (בפתיחה לעניני מדת החסד) עמד בזה, ופירשו בדרך מדה כנגד מדה, וז"ל:
"ובזה נראה לי לבאר מה שאמרו חז''ל (סוטה ל"ו א') על הפסוק (דברים ז' כ') "וגם את הצרעה ישלח" וגו', שהיתה זורקת בהם מרה ומסרסתן, ומסמא את העינים. למה דוקא אלו שני הענינים.
ונראה לי, דהוא משום דחם אבי כנען קלקל בזה בשני דברים: אחד, במה שראה ערות אביו, ולא חשש לכסותו כלל, שלא יתבזה יותר. וכדאיתא במדרש (במדבר רבה בלק פרשה כ', ב') על פסוק זה: ארורים הרשעים, שגם הראיה שלהם הוא מזיק. ולא כן עשו שם ויפת, שבכל כחן עמלו שלא לראות ערות אביהם, כדכתיב בקרא (בראשית ט' כ"ג): ''וילכו אחרנית''. ועוד שנית, שסרסו [וכמו שפרש רש''י (שם כ"ב) לחד מאן דאמר], ולכן נענשו אחר כך בני כנען שהיו מזרעו, מדה במדה: מסרסתן ומסמא עינים"
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
בפרשת דברים [דברים א, כז]:
וַתֵּרָגְנ֤וּ בְאָהֳלֵיכֶם֙ וַתֹּ֣אמְר֔וּ בְּשִׂנְאַ֤ת ה'֙ אֹתָ֔נוּ הוֹצִיאָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם:
וברש''י:
''הוצאתו לשנאה היתה. משל למלך בשר ודם, שהיו לו שני בנים ויש לו שתי שדות אחת של שקיא ואחת של בעל, למי שהוא אוהב נותן של שקיא, ולמי שהוא שונא נותן לו של בעל. ארץ מצרים של שקיא היא, שנילוס עולה ומשקה אותה, וארץ כנען של בעל, והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנען''.

אכן, טענה חזקה.
והיכן התשובה לטענה זו?

בפרשתנו - עקב [יא, י]:
כִּ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה בָא־שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ לֹ֣א כְאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ הִ֔וא אֲשֶׁ֥ר יְצָאתֶ֖ם מִשָּׁ֑ם אֲשֶׁ֤ר תִּזְרַע֙ אֶת־זַרְעֲךָ֔ וְהִשְׁקִ֥יתָ בְרַגְלְךָ֖ כְּגַ֥ן הַיָּרָֽק:
וברש''י: אלא טובה הימנה וכו', ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משנתך ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה. אבל זו למטר השמים תשתה מים אתה ישן על מטתך, והקב"ה משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי, כאחת:
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
בבא בוטא אמר:
שלו' אמר:
[ז' כ']: וגם את הצרעה ישלח ה' אלקיך בם עד אבד הנשארים והנסתרים מפניך.
יש לדקדק במה שהשי"ת מפרט בדיוק כיצד יאבד את הנשארים והנסתרים, שיהא זה ע"י הצרעה, ולא סגי במאמר כללי שיאבד גם אותם כהמשך לפס' הקודם.
וברש"י שהצרעה היתה מסרסתן ומסמאה את עיניהם, וצ"ב במהות ענין זה, [מה הענין לפגוע דוקא בב' ענינים אלו], ומדוע לא הרגתם כמו את שאר הגויים, והרי ע"ז נצטוו, לאבד את כולם, וודאי לא סגי לסרסם ולעוורם?

הח"ח באהבת חסד (בפתיחה לעניני מדת החסד) עמד בזה, ופירשו בדרך מדה כנגד מדה, וז"ל:
"ובזה נראה לי לבאר מה שאמרו חז''ל (סוטה ל"ו א') על הפסוק (דברים ז' כ') "וגם את הצרעה ישלח" וגו', שהיתה זורקת בהם מרה ומסרסתן, ומסמא את העינים. למה דוקא אלו שני הענינים.
ונראה לי, דהוא משום דחם אבי כנען קלקל בזה בשני דברים: אחד, במה שראה ערות אביו, ולא חשש לכסותו כלל, שלא יתבזה יותר. וכדאיתא במדרש (במדבר רבה בלק פרשה כ', ב') על פסוק זה: ארורים הרשעים, שגם הראיה שלהם הוא מזיק. ולא כן עשו שם ויפת, שבכל כחן עמלו שלא לראות ערות אביהם, כדכתיב בקרא (בראשית ט' כ"ג): ''וילכו אחרנית''. ועוד שנית, שסרסו [וכמו שפרש רש''י (שם כ"ב) לחד מאן דאמר], ולכן נענשו אחר כך בני כנען שהיו מזרעו, מדה במדה: מסרסתן ומסמא עינים"
יש להוסיף עוד ע''פ דרכו של הח''ח,
ע''פ מה שאמרו בסנהדרין [ע' ע''א] דלמ''ד רבעו ''הא והא הואי'' - כלומר שגם סרסו וגם רבעו.
ולפ''ז י''ל, דהצרעה היתה מסרסתן - כנגד הא ד''סרסו'' כמ''ש הח''ח,
ומסמא את עיניהם - כנגד הא ד''רבעו'', שהרי העין היא תחילת סרסור עבירה. ועוד, שהרי הא דרבעו למדו ממילת ''וירא'', ע''ש.

ועפ''ד הח"ח שהצרעה באה כמדה במדה לעניינא דחם, יש לבאר גם הא דפעולתה באה כנגד 'הנסתרים מפניך' דיקא. דכמו שמצאנו ששכרם של שם ויפת, שלא ראו אלא כיסו, בא בענין כיסוי, זה בבגד של ציצית וזה בקבורה [ומאידך עונש חם בעירום, ע''ש], כמו''כ כאן שבא להעניש את חם, שכן ראה ולא כיסה, בא הענין בדרך של גילוי ואיבוד 'הנסתרים מפניך'.
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
בבא בוטא אמר:
שלו' אמר:
[ז' כ']: וגם את הצרעה ישלח ה' אלקיך בם עד אבד הנשארים והנסתרים מפניך.
יש לדקדק במה שהשי"ת מפרט בדיוק כיצד יאבד את הנשארים והנסתרים, שיהא זה ע"י הצרעה, ולא סגי במאמר כללי שיאבד גם אותם כהמשך לפס' הקודם.
וברש"י שהצרעה היתה מסרסתן ומסמאה את עיניהם, וצ"ב במהות ענין זה, [מה הענין לפגוע דוקא בב' ענינים אלו], ומדוע לא הרגתם כמו את שאר הגויים, והרי ע"ז נצטוו, לאבד את כולם, וודאי לא סגי לסרסם ולעוורם?

הח"ח באהבת חסד (בפתיחה לעניני מדת החסד) עמד בזה, ופירשו בדרך מדה כנגד מדה, וז"ל:
"ובזה נראה לי לבאר מה שאמרו חז''ל (סוטה ל"ו א') על הפסוק (דברים ז' כ') "וגם את הצרעה ישלח" וגו', שהיתה זורקת בהם מרה ומסרסתן, ומסמא את העינים. למה דוקא אלו שני הענינים.
ונראה לי, דהוא משום דחם אבי כנען קלקל בזה בשני דברים: אחד, במה שראה ערות אביו, ולא חשש לכסותו כלל, שלא יתבזה יותר. וכדאיתא במדרש (במדבר רבה בלק פרשה כ', ב') על פסוק זה: ארורים הרשעים, שגם הראיה שלהם הוא מזיק. ולא כן עשו שם ויפת, שבכל כחן עמלו שלא לראות ערות אביהם, כדכתיב בקרא (בראשית ט' כ"ג): ''וילכו אחרנית''. ועוד שנית, שסרסו [וכמו שפרש רש''י (שם כ"ב) לחד מאן דאמר], ולכן נענשו אחר כך בני כנען שהיו מזרעו, מדה במדה: מסרסתן ומסמא עינים"
יש להוסיף עוד ע''פ דרכו של הח''ח,
ע''פ מה שאמרו בסנהדרין [ע' ע''א] דלמ''ד רבעו ''הא והא הואי'' - כלומר שגם סרסו וגם רבעו.
ולפ''ז י''ל, דהצרעה היתה מסרסתן - כנגד הא ד''סרסו'' כמ''ש הח''ח,
ומסמא את עיניהם - כנגד הא ד''רבעו'', שהרי העין היא תחילת סרסור עבירה. ועוד, שהרי הא דרבעו למדו ממילת ''וירא'', ע''ש.
וע''ד צחות יש להוסיף עוד,
דהנה אי' בדברים רבה: ''שתי צרעיות היה הקדוש ברוך הוא מזויג לכל א' ואחד מהם, והיו מזדווגות לשתי עיניו אחת לעינו של ימין ואחר לעינו של שמאל''.
וע''פ הנ''ל אפשר, דהצורך בב' צרעיות נפרדות לב' העיניים הוא לרמז כנגד ב' ענייני הראי' שהוזכרו. א', מש''כ הח''ח שראה ולא חשש לכסות כדי שלא יתבזה, ב', ראי' דעבירה שגרמה לרביעה וכנ''ל.
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
[ז' כ']: וגם את הצרעה ישלח ה' אלקיך בם עד אבד הנשארים והנסתרים מפניך.

יש לדקדק במה שהשי"ת מפרט בדיוק כיצד יאבד את הנשארים והנסתרים, שיהא זה ע"י הצרעה, ולא סגי במאמר כללי שיאבד גם אותם כהמשך לפס' הקודם.
לפי"ד הגרי"ז המצו"ב א"ש, דעיקר כוונתו שיאבדם גם ע"י נסים נסתרים במקום שאי"צ לניסים גלויים, כי אין חשש לפחד מהגויים.
 

קבצים מצורפים

  • ריז הלוי.png
    ריז הלוי.png
    96.4 KB · צפיות: 1
נערך לאחרונה:

יואל נהרי

משתמש ותיק
עקב [ז' י"ט] המסות הגדולות אשר ראו עיניך כו' כן יעשה ה' אלקיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם. וברש"י מבואר דקאי על האותות של ויהי לנחש, והיו לדם ביבשת, ועל המכות המופלאות שהיו במצרים, ויל"ע היכן היו אותות ומכות אלו בכבוש הארץ?
ג"ז מיושב לדברי הגרי"ז שהבאתי בהודעה הקודמת, שעיקר המכוון שיעשה להם ניסים גלויים (לסלק את הפחד) כשם שעשה להם במצרים ניסים גלויים.
 
חלק עליון תַחתִית