'ואתחנן' מדוע משה רבינו התפלל?

יאקב

משתמש רגיל
לפי מש"כ רש"י שחשב שאחר מלחמת סיחון הותר השבועה שנשבע ה' שלא יכנס לארץ. אם הותר הנדר תפילה למאי בעי?
 

HaimL

משתמש ותיק
הותר הנדר - משמע, שקיימת האפשרות. ותפילה - שיהיה קיים גם הרצון.
 

משה יעקב

משתמש ותיק
בשם הגרי"ז מובא ע"פ דברי הגמ' בר"ה (יח.) דגזר דין שיש עמו שבועה אין תפילה מועלת לבטלה. ואילו גזר דין שאין עמו שבועה מועלת תפילה לבטלו.
וגזר דינו של משה שלא יכנס לארץ היה בשבועה ככתוב 'וישבע לבלתי עברי את הירדן ולבלתי בא אל הארץ הטובה' (ד. כא).
וממילא לא התפלל משה כל עוד שהשבועה עומדת במקומה. אך אחרי מלחמת סיחון ועוג דדימה שהותר הנדר א"כ הוי גזר דין שאין עמו שבועה.
אומנם עדיין צריך להתפלל ולבטל את הגזירה. 
 
 

יאקב

משתמש רגיל
פותח הנושא
HaimL אמר:
הותר הנדר - משמע, שקיימת האפשרות. ותפילה - שיהיה קיים גם הרצון.

יואיל מעכ"ת לבאר דבריו,
אם לא קים רצון, מדוע הותר הנדר?
 

יאיר אור

משתמש ותיק
יאקב אמר:
HaimL אמר:
הותר הנדר - משמע, שקיימת האפשרות. ותפילה - שיהיה קיים גם הרצון.

יואיל מעכ"ת לבאר דבריו,
אם לא קים רצון, מדוע הותר הנדר?
הקב"ה אמר שלא יכנס לארץ
ולמנוע התחננותו לבטל הגזירה נשבע על כך 
ומעתה שהותר הנדר נפתח שוב פתח להתחנן בתפילה
 
 

HaimL

משתמש ותיק
יאקב אמר:
HaimL אמר:
הותר הנדר - משמע, שקיימת האפשרות. ותפילה - שיהיה קיים גם הרצון.

יואיל מעכ"ת לבאר דבריו,
אם לא קים רצון, מדוע הותר הנדר?
בדיוק לשם כך - שיבקש משה רחמים, כדי שיהיה הרצון (אחרת, לא היה מבקש כלל, שהיה יודע שהקב"ה נשבע שלא ייכנס לארץ).
 
 

יאקב

משתמש רגיל
פותח הנושא
HaimL אמר:
יאקב אמר:
HaimL אמר:
הותר הנדר - משמע, שקיימת האפשרות. ותפילה - שיהיה קיים גם הרצון.

יואיל מעכ"ת לבאר דבריו,
אם לא קים רצון, מדוע הותר הנדר?
בדיוק לשם כך - שיבקש משה רחמים, כדי שיהיה הרצון (אחרת, לא היה מבקש כלל, שהיה יודע שהקב"ה נשבע שלא ייכנס לארץ).
יבאר מע"כ הטעם שהותר הנדר?
הרי מוכח מכך שהותר הנדר שיש ברצון להעליון להכניסו לארץ (אם לא לא חפץ ה' שיכנס לארץ לא היה מתיר נדרו, ומזה שהתיר לו הנדר חזינן שרוצה ה' שיכנס לאר"י). וא"כ הדרא קושיא מדוע נצרכה תפילתו של משה? 
 
 

HaimL

משתמש ותיק
יאקב אמר:
HaimL אמר:
יבאר מע"כ הטעם שהותר הנדר?
הרי מוכח מכך שהותר הנדר שיש ברצון להעליון להכניסו לארץ (אם לא לא חפץ ה' שיכנס לארץ לא היה מתיר נדרו, ומזה שהתיר לו הנדר חזינן שרוצה ה' שיכנס לאר"י). וא"כ הדרא קושיא מדוע נצרכה תפילתו של משה? 
בפשטות מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים.

וזה שחשב משה שמא הותר הנדר, הוא שהקב"ה הראה לו פנים שי"ל האפשרות להיכנס לארץ, אבל לא יתקיים בלא תפילה.
 
 

לידע

משתמש ותיק
לפי מש"כ רש"י שחשב שאחר מלחמת סיחון הותר השבועה שנשבע ה' שלא יכנס לארץ. אם הותר הנדר תפילה למאי בעי?
ז"ל שפתי חכמים על רש"י - ואם תאמר וכיון שהותר הנדר תפלה זו למה, ויש לומר דהכי קאמר משה קודם כיבוש ארץ סיחון ועוג לא עלתה על דעתי להתפלל כיון שהיה גזר דין עם שבועה לא יועיל שום תפלה אבל לאחר הכבוש והנחיל לבני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה אמרתי שמא הותר הנדר דנדר שהותר מקצתו הותר כולו ואם כן הוי גזר דין בלא שבועה להכי מהני תפילה. עכ"ל.
 

אלטע מלמד

משתמש רשום
פני יהושוע בברכות דף לב עמוד א' - שעושה סדר בדברים, ומוסיף מס' עניינים מעניינים. (אגב בסוף דבריו הוא כותב ובדרוש העלתי איפא אפשר למצוא דבריו אלו?)

וז"ל - דרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה כו' מנא לן ממשה כו'. נראה דעיקר מלתא דר' שמלאי היינו לענין שלא ישאל אדם צרכיו בג' הראשונות ויליף לה שפיר ממשה.

דמה שאמר את גדלך היינו מעין ברכת מגן אברהם שהיא נגד מדת הגדולה שהיא מדת אברהם.

ומה שאמר ואת ידך החזקה היא נגד ברכת אתה גבור שהיא מדת הגבורה דמשום הכי מזכירין בה גבורות גשמים והיא נגד מדת פחד יצחק.

ומה שאמר אשר מי ק-ל בשמים ובארץ היא מעין ברכת הק-ל הקדוש שהיא נגד מדת יעקב.

וא"כ ג' דברים הללו שהזכיר משה הן מעין ג' ברכות הראשונות של י"ח. ואח"כ אמר אעברה נא שהיא שאלת צרכיו כן נראה לי.

ומתוך מה שכתבתי נתיישב לשון מדרש רבה פ' ואתחנן דאיתא שם ואתחנן אל ה' הלכה כמה תפלות מתפלל אדם בכל יום כך שנו חכמים ג' תפלות מתפלל כו' וזה נוטה למה שכתבתי דתפלת משה בפ' ואתחנן היה כענין י"ח ברכות.

ויתיישב יותר לפי מה דאיתא במדרש פליאה שהתפלל משה תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן והוא פלאי מה בעי ללמדינו בזה?

ונראה לי דודאי לאו מחושבנא דואתחנן יליף לה אלא דקושטא דמילתא הכי הוא שהתפלל משה תקט"ו תפלות בחשבון מכוון ודרשא דואתחנן אסמכתא בעלמא היא והיינו לפי מאי דאיתא במדרש ובפרש"י בחומש בפ' ואתחנן אל ד' בעת ההיא פירש"י לאחר שכבש ארץ סיחון ועוג אמר דמיתי שמא הותר הנדר נמצינו למידין דמקמי הכי לא היה פתחון פה למשה להתפלל שיכנס לא"י כיון שהיה ע"י שבועה של הקב"ה באומרו לכן לא תביאו ולכן לשון שבועה היא עד שמצא מקום לומר שמא הותר הנדר והיינו ע"י כבישת ארץ סיחון ועוג.

ומצינו ג"כ בפסוק פ' דברים שאמר הקב"ה למשה ראה נתתי בידך את סיחון מלך חשבון האמורי ואת ארצו החל רש וגו' היום הזה אחל תת וגו' ויש במדרש ובפרש"י בחומש שכפה שר של אמוריים של מעלה תחת רגליו של משה כו'.

נמצא דלפ"ז מאותו יום ואילך היה פ"פ למשה להתפלל ולומר שמא הותר הנדר ודיבור זה בכל פ' זו היה בט"ו באב כדאיתא בפ' י"נ דף קכ"א דהיינו ביום שכלו בו מתי מדבר דכתיב ויהי כאשר תמו ע"ש בפרש"י ותוס' באריכות.

וא"כ צא וחשוב מן ט"ו באב עד ז' באדר יום שמת בו משה כשתחשוב החדשים על הסדר א' מלא וא' חסר עולה מאתיים יום דהיינו ד' מלאים וג' חסרים ועוד ז' ימים ואם היה מתפלל משה בכל אותן ימים ג' תפלות בכל יום היה ת"ר תפלות. רק שידוע שבשבת אין היחיד שואל צרכיו וא"כ כשתסיר כ"ח שבתות שהיו באותן ימים של ר' יום נשאר קע"ב ימים ג' תפלות בכל יום הרי תקי"ו.

אמנם שתפלת ט"ו בעצמו כיון שלא היה הדיבור מתייחד עם משה אלא ביום ולא בלילה א"כ באותו יום ט"ו לא היה מתפלל כ"א ב' תפלות הרי לך חשבון מכון שתקט"ו תפלות התפלל משה מאותו יום ט"ו באב עד יום מותו שהוא ז' באדר שמת בו בשעת מנחה כדאיתא במדרש כן נ"ל נכון.

ובדרוש העליתי עוד שזה פירוש הפסוק רב לך אל תוסף דבר אלי עוד שאילו התפלל משה עוד תפלה א' שהם תקי"ו ועולה ו' פעמים כמנין אלקים היה ממתיק בזה ו' בתי דינין האמורין בפ' במה בהמה והיה נענה בתפלתו לכך אמר לו אל תוסף דבר ועיין עוד בסמוך: - עכ"ל
 
חלק עליון תַחתִית