האם ניתן לומר שבנ''י בשעת מ''ת ניגשו אל אשה.

תורתו אומנותו

משתמש ותיק
כתוב בפרשתנו (ה, כז) 'לך אמר להם שובו לכם לאהליכם', יוצא מכך שברגע שחזרו לאהליהם ישנו חשש שמא הם ניגשו אל נשותיהם, ומשה הרי הזהירם לא לגשת אל אשה (שמות, יט, טו)?
 

ובכן

משתמש ותיק
תורתו אומנותו אמר:
כתוב בפרשתנו (ה, כז) 'לך אמר להם שובו לכם לאהליכם', יוצא מכך שברגע שחזרו לאהליהם ישנו חשש שמא הם ניגשו אל נשותיהם, ומשה הרי הזהירם לא לגשת אל אשה (שמות, יט, טו)?
חשש?
בדיבור זה הותרו להדיא מהצו הקודם ד'אל תגשו'.

[קושיא אלימתא: אחר משוך היובל, יש חשש שבנ"י עלו להר, שהרי כתוב 'המה יעלו בהר'. והרי איכא צווי ד'והגבלת את ההר' וכו'.]
 
 

תורתו אומנותו

משתמש ותיק
פותח הנושא
ובכן אמר:
תורתו אומנותו אמר:
כתוב בפרשתנו (ה, כז) 'לך אמר להם שובו לכם לאהליכם', יוצא מכך שברגע שחזרו לאהליהם ישנו חשש שמא הם ניגשו אל נשותיהם, ומשה הרי הזהירם לא לגשת אל אשה (שמות, יט, טו)?
חשש?
בדיבור זה הותרו להדיא מהצו הקודם ד'אל תגשו'.

[קושיא אלימתא: אחר משוך היובל, יש חשש שבנ"י עלו להר, שהרי כתוב 'המה יעלו בהר'. והרי איכא צווי ד'והגבלת את ההר' וכו'.]
אכן ההיגיון אומר כך, וכך גם אני חשבתי, אך צריך לכך מקור כלשהוא.
 
 

הרב מרודוש

משתמש ותיק
כמדומה לי שהגמ' לומדת מכאן שכל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו ואיני זוכר מקומו
 

ובכן

משתמש ותיק
תורתו אומנותו אמר:
אכן ההיגיון אומר כך, וכך גם אני חשבתי, אך צריך לכך מקור כלשהוא.
אחר החיפוש בחפש מחופש, מצאתי מקור בספר קטן אחד:
דברים ה כז אמר:
לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם.
והספר הלז מוסמך הוא אצל גדולי ישראל.
 

ובכן

משתמש ותיק
תורתו אומנותו אמר:
huo yuc יום טוב אמר:
זה כבר לאחר מ"ת
ממש לא, והרי רק שני דיברות ראשונות שמעו מפי הקב''ה, אך את השאר שמעו ממשה?
פסוק זה, היה אחרי שמשה השמיעם את שאר הדברות, ופשוט.
 
 

תורתו אומנותו

משתמש ותיק
פותח הנושא
ובכן אמר:
תורתו אומנותו אמר:
אכן ההיגיון אומר כך, וכך גם אני חשבתי, אך צריך לכך מקור כלשהוא.
אחר החיפוש בחפש מחופש, מצאתי מקור בספר קטן אחד:
דברים ה כז אמר:
לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם.
והספר הלז מוסמך הוא אצל גדולי ישראל.
הבדיחה היא יפה, אך איני חומד איתך לצון, צריך מקור של אחד המפרשים, שלומד כך פשט פשוט, בתוך הספר הקטן שמצאת לאחר חיפוש מחופש.
 
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
תלמוד בבלי מסכת ביצה דף ה עמוד ב
הכי קאמר: מכדי כתיב היו נכנים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה -
לך אמר להם שובו לכם לאהליכם, למה לי?
שמע מינה: כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו.
וכי תימא: למצות עונה הוא דאתא -

ע"כ שזה נאמר לאחר שלשת ימים.
אחרת. צריך להתירו מדין שהיה אסור
 

ובכן

משתמש ותיק
תורתו אומנותו אמר:
הבדיחה היא יפה, אך איני חומד איתך לצון, צריך מקור של אחד המפרשים, שלומד כך פשט פשוט, בתוך הספר הקטן שמצאת לאחר חיפוש מחופש.
שיהיה.
אני חושב להיפוך, שפשוטו של מקרא הוא, שמלכתחילה נאסרו לגשת אל אישה רק עד מתן תורה, ומשניתנה תורה, [ונשנו שמונת הדברות מפי משה], היה מותר להם מיד - בלי כל דיבור של הקב"ה בכך - לגשת אל אישה.

ובאו חכמים להשכילנו איפכא, דמהא שנאמר להם 'שובו לכם לאהליכם' נמצאנו למדים שהוצרכו להיתר ברור מפי הגבורה, ולא היה די בעצם זה שכבר ניתנה תורה.

אבל לומר שיש צד לפרש את הפסוק 'שובו לכם' בעוד איסור ה'אל תגשו' עדיין ממשיך לחול, זהו אבסורד במיטבו. והדגשתי את זה במשל -
ובכן אמר:
[קושיא אלימתא: אחר משוך היובל, יש חשש שבנ"י עלו להר, שהרי כתוב 'המה יעלו בהר'. והרי איכא צווי ד'והגבלת את ההר' וכו'.]
 
חלק עליון תַחתִית