על הפסוק האחרון בפרשה (לב, מב): "וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ", מפרש רש"י: לה אינו מפיק ה"א. וראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן לפי שלא נתקיים לה שם זה, לפיכך הוא רפה, שמשמע מדרשו כמו לא.
לכאורה דברי רש"י מובנים יותר לפי המבטא האשכנזי שיש דמיון בין ההברה של חולם במלת 'לא', להברה של קמץ של המלה 'לה', אבל לפי המבטא הספרדי שהקמץ נשמע כמו פתח, יש הפרש גדול בין המלים.
אלא שיש להעיר שאנו מוצאים בנדרים שהמלה "לחולין" כשהלמ"ד נקודה בפתח, משמעה כמו "לא חולין" (משנה נדרים א, ג ורע"ב שם), אלא שכאן מדובר במלה העומדת בפני עצמה, או שמא נאמר שלפי מדרשו אנו מחברים את המלה 'לה' למלה 'נובח', כאילו כתוב לַנובח.
אשמח לשמוע את דעתם של חו"ר הפורום.
לכאורה דברי רש"י מובנים יותר לפי המבטא האשכנזי שיש דמיון בין ההברה של חולם במלת 'לא', להברה של קמץ של המלה 'לה', אבל לפי המבטא הספרדי שהקמץ נשמע כמו פתח, יש הפרש גדול בין המלים.
אלא שיש להעיר שאנו מוצאים בנדרים שהמלה "לחולין" כשהלמ"ד נקודה בפתח, משמעה כמו "לא חולין" (משנה נדרים א, ג ורע"ב שם), אלא שכאן מדובר במלה העומדת בפני עצמה, או שמא נאמר שלפי מדרשו אנו מחברים את המלה 'לה' למלה 'נובח', כאילו כתוב לַנובח.
אשמח לשמוע את דעתם של חו"ר הפורום.