פרשת מטות - רש"י עה"פ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ | מבטא הקמץ והפתח של רש"י

אור זרוע

משתמש ותיק
על הפסוק האחרון בפרשה (לב, מב): "וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ", מפרש רש"י: לה אינו מפיק ה"א. וראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן לפי שלא נתקיים לה שם זה, לפיכך הוא רפה, שמשמע מדרשו כמו לא.

לכאורה דברי רש"י מובנים יותר לפי המבטא האשכנזי שיש דמיון בין ההברה של חולם במלת 'לא', להברה של קמץ של המלה 'לה', אבל לפי המבטא הספרדי שהקמץ נשמע כמו פתח, יש הפרש גדול בין המלים.

אלא שיש להעיר שאנו מוצאים בנדרים שהמלה "לחולין" כשהלמ"ד נקודה בפתח, משמעה כמו "לא חולין" (משנה נדרים א, ג ורע"ב שם), אלא שכאן מדובר במלה העומדת בפני עצמה, או שמא נאמר שלפי מדרשו אנו מחברים את המלה 'לה' למלה 'נובח', כאילו כתוב לַנובח.

אשמח לשמוע את דעתם של חו"ר הפורום.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
בערוך לנר כתב שבעלי התוספות לא היו מבדילים בין קמץ לפתח. אלא היו קוראים כמנהג הספרדים. כך שקשה לומר שרש"י ונכדיו היו מתפללים בהברה שונה...
 

יעבץ

משתמש ותיק
המדקדק הנודע הרב יעקב לויפר פרסם בזמנו סדרת כתבות בהמודיע, בשם 'פיתוחו של קמץ'. שם הביא ראיות רבות, שהמבטא האשכנזי הקדום לא הבדיל בין קמץ לפתח, והדברים ידועים.
אין בידי כעת לפרש את הרש"י הזה, אבל אני מניח שיש הסבר הגון גם לפי המבטא בפתח.
.
 

אור זרוע

משתמש ותיק
פותח הנושא
מצאתי בקובץ "נזר התורה" מש"כ אחד הכותבים כמו הרב @דרומאי
 

קבצים מצורפים

  • ‏‏3.JPG
    ‏‏3.JPG
    35.6 KB · צפיות: 20
  • ‏‏2.JPG
    ‏‏2.JPG
    83.7 KB · צפיות: 20
  • ‏‏1.JPG
    ‏‏1.JPG
    53.7 KB · צפיות: 20
חלק עליון תַחתִית