פרשת מטות - פנחס שקול כנגד כולם

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וגו'
וכתב רש"י שם: אותם ואת פינחס - מגיד שהיה פינחס שקול כנגד כולם. ומפני מה הלך פינחס ולא הלך אלעזר אמר הקב"ה מי שהתחיל במצוה שהרג כזבי בת צור יגמור.

ויש להעיר בזה מכמה פנים. האחת, ה'מצוה' היתה במה שהרג את זמרי בן סלוא מדין קנאין פוגעין בו, אולם לגבי הארמית כזבי בת צור, אין מצוה להורגה משום דין קנאים.
ועוד צ"ב הלשון "התחיל במצוה", הרי פנחס התחיל במצוה מדין קנאין פוגעין, וגם סיים (אחר שפירש נסתיים מעשה העבירה ושוב אין את הדין הנ"ל) ומה שייך לאמר שפנחס נשלח לגומרה, כבר הסתימה לה.
ונ"ל עפ"י מה שראיתי בס' החינוך מצוה תכ"ז וז"ל אבל ישראל הבא על הגויה בזדון, ואפלו דרך זנות היא תהרג מכל מקום, מפני שבא לישראל תקלה על ידה כדין הבהמה, ודבר זה מפרש בתורה, שנאמר (לא טז-יז) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וגו'. וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרגו. עכ"ל. הרי מבואר דלגבי "הארמית" מתחייבת במיתה משום תקלה שהגיע על ידה ע"כ.
ואם כך ייתכן ליישב, מאחר שהתחיל פנחס במצוה של ביעור התקלה כדין בהמה -במה שהרג את כזבי בת צור- זה שאמר לו הקב"ה המתחיל במצוה וכו' אבל אינו נוגע לדין קנאים פוגעין בו, ולכך אף אחר שנסתיים המעשה, איכא מצוה לבער את שאר אנשי מדין, שגרמו תקלה לעם ישראל.
בזמנו אחר שנכתב, הראו לי שמרן הגרי"ז נוגע כבר בחלק מהדברים, ואנא מדנפשי כתבתי.
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
יש לבאר דאין נפק"מ בלומדות של המצוה, למעשה הוא התחיל בהריגת המדינית הראשונה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
למדונו רבותינו מעתיקי השמועה, שכל דברי התורה וחז"ל בנויים על יסודות וגדרים מעל ומעבר למילה הפשוטה, והלומדות זו אחת הדרכים שהעבירו לנו, לבחון בה את הגדר של כל מצוה, וממילא לתת את הפרשנות הנכונה בצמוד למילים, בניגוד לאותם אלה שמסתפקים לפרש את הענין בהבנת המילה בתוספת רגש אנושי (חלילה לא אתה)
 
חלק עליון תַחתִית