הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
"לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה"
כתב הכלי יקר בזה"ל -לא יחל דברו. אבל אחרים מחלין דברו. טעם להיתר נדרים ביחיד מומחה או בג' הדיוטות שנקראו בית דין, אנו למדין מן הפרת האב והבעל כי כשם שהאב והבעל לכך יש בידם להפר מטעם שכל אשה ברשות בעלה או ברשות אביה ואין כח בידה לעשות גדולה או קטנה בלתי הסכמתם, ודומה כאלו התנו בשעת הנדר על מנת שיסכימו הבעל או האב וכשאינן מסכימים אז למפרע בטל הנדר מעיקרו כי מסתמא על דעתם נדרה או כאלו נדרה על דעתם, כך כל איש מישראל הוא ברשות ב"ד ומחוייב לעשות ככל אשר יורו לו הב"ד וכל נודר דומה כאלו התנה בשעת הנדר ע"מ שיסכימו הב"ד עמו וכשאינן מסכימין נעקר הנדר מעיקרו עיין שם.
ודבריו צ"ע מכמה פנים חדא המקור להתרת נדרים מבואר בגמ' חגיגה י. שמביאה כמה לימודים לדבר, ולדברי הכ"י הרי זה פשוט שכיון שנודר על דעת החכם, כל שאין החכם מסכים לנדר נעקר הוא מעיקרו ומדוע צריך קרא. ועוד צ"ע לפ"ד מדוע בעינן פתח בהתרת חכם (עיין נדרים כא: ורמב"ם פ"ו מהל' שבועות ה"ב) הרי נדר על דעת החכם וכל שאינו מסכים הרי הנדר בטל וצ"ע. ועוד יל"ע דהנה מצינו בדומה לזה בקידושין "כל המקדש אדעתא דרבנן" (כתובות ג. גיטין לג. עג.) ואולם חלוק שם שאומר בשעת הקידושין שעושה כדת משה וישראל, אמנם בנדר שאין מזכיר כלל אדעתא דמאי קעביד, מיהת"י דנתלה דעתו בדעת החכם. ושמא י"ל דהנה ברמב"ן גיטין כתב דאף בגירושין אמרינן "כל המגרש אדעתא דרבנן מגרש" וכ"כ בסדר הגט לבעל השלט"ג בדפי הרי"ף בסוף, הרי חזינן דלאו דווקא בקידושין אדם עביד אדעתא דרבנן, אלא כל מעשה תורה עושה האדם ע"ד ב"ד וחכמים. ולפ"ז י"ל ה"ה בהיתר נדרים וי"ל.
כתב הכלי יקר בזה"ל -לא יחל דברו. אבל אחרים מחלין דברו. טעם להיתר נדרים ביחיד מומחה או בג' הדיוטות שנקראו בית דין, אנו למדין מן הפרת האב והבעל כי כשם שהאב והבעל לכך יש בידם להפר מטעם שכל אשה ברשות בעלה או ברשות אביה ואין כח בידה לעשות גדולה או קטנה בלתי הסכמתם, ודומה כאלו התנו בשעת הנדר על מנת שיסכימו הבעל או האב וכשאינן מסכימים אז למפרע בטל הנדר מעיקרו כי מסתמא על דעתם נדרה או כאלו נדרה על דעתם, כך כל איש מישראל הוא ברשות ב"ד ומחוייב לעשות ככל אשר יורו לו הב"ד וכל נודר דומה כאלו התנה בשעת הנדר ע"מ שיסכימו הב"ד עמו וכשאינן מסכימין נעקר הנדר מעיקרו עיין שם.
ודבריו צ"ע מכמה פנים חדא המקור להתרת נדרים מבואר בגמ' חגיגה י. שמביאה כמה לימודים לדבר, ולדברי הכ"י הרי זה פשוט שכיון שנודר על דעת החכם, כל שאין החכם מסכים לנדר נעקר הוא מעיקרו ומדוע צריך קרא. ועוד צ"ע לפ"ד מדוע בעינן פתח בהתרת חכם (עיין נדרים כא: ורמב"ם פ"ו מהל' שבועות ה"ב) הרי נדר על דעת החכם וכל שאינו מסכים הרי הנדר בטל וצ"ע. ועוד יל"ע דהנה מצינו בדומה לזה בקידושין "כל המקדש אדעתא דרבנן" (כתובות ג. גיטין לג. עג.) ואולם חלוק שם שאומר בשעת הקידושין שעושה כדת משה וישראל, אמנם בנדר שאין מזכיר כלל אדעתא דמאי קעביד, מיהת"י דנתלה דעתו בדעת החכם. ושמא י"ל דהנה ברמב"ן גיטין כתב דאף בגירושין אמרינן "כל המגרש אדעתא דרבנן מגרש" וכ"כ בסדר הגט לבעל השלט"ג בדפי הרי"ף בסוף, הרי חזינן דלאו דווקא בקידושין אדם עביד אדעתא דרבנן, אלא כל מעשה תורה עושה האדם ע"ד ב"ד וחכמים. ולפ"ז י"ל ה"ה בהיתר נדרים וי"ל.